אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שני › דף כו:

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שני · דף כו:

דף כו.

בגמ' ואי שלא במקומו כמקומו ל"ל יחזור הכשר ויקבל וכ"ת להתיר כו'. יש להקשות דלמה לא יחזור לעשות המצוה כתיקונה והלא בנתן מתן א' כיפר אעפ"כ צריך ליתן כל המתנות שלא לגרע מן המצוה וה"נ נהי דכיפר למה לא יעשה המצוה ליתן במקומו כיון דהקרבן כשר רק דאינו נאכל. ולכן נראה דאה"נ דאי הי' עוד דם בכלי מצוה לחזור וליתן במקומו. רק משום דתנן יחזור הכשר ויקבל מקשה הגמ' שפיר דכיון דנתכפר לא שייך לקבל שנית דכבר נעשה הכפרה בדם הראשון דכמו כן בנתן מתן א' ולא נשאר דם בכלי ג"כ אינו מקבל שנית אפי' יש דם הנפש. והגם דלשון הגמ' לפ"ז אינו מדוייק מ"מ נראה כן נכון לדינא לפע"ד. ולכאורה לפ"ז יש ליישב קושית התוס' ד"ה ואי שלא במקומו כו' דלקמן דנתערבו הדמים דיש עוד דם בכלי שפיר יחזור ליתן למטה לקיים המצוה מ"מ שפיר הקשו התוס' דמשמע לקמן דב' הקרבנות כשרים גם לאכילת הבשר כדאיתא שם שניהם עלו לו ע"ש בברייתא. וע"ז הקשו שפיר כיון דכמקומו דמי תו אין זריקה דלמטה מתיר הבשר. אכן התוי"ט לקמן (פ"ח מי"א) תי' שפיר ע"ש:

שם בגמ' הב"ע דיהבי' פסול נראה דלאו דוקא דיהבי' רק שקבלו פסול מדקתני יחזור הכשר ויקבל ולא תני אם יש דם הנפש בכלי יחזור הכשר ויזרוק ולר"י לקמן קשה באמת כיון דמיירי גם בכשר הול"ל אם יש דם בכלי וצ"ע:

בתוס' ד"ה א' שמואל. אע"ג דבפ' המזבח מקדש מרבה כבש דאם עלה לא ירד כו' מ"מ לגבי דמים לא מצינו כו'. חילוק זה דחוק דהא למ"ד דדם נמי אם עלה לא ירד י"ל ה"ה בעלו לכבש לא ירדו אך מטעם אחר יש לחלק דשם בעלו אפי' עדיין לא הקטיר לא ירדו א"כ עלי' לכבש כדי להקטיר נמי עלו מקרי. ותו דמרבינן מקרא את כו' (לקמן פ"ז) דכבש כמזבח אבל לענין הזריקה עצמו להיות שלא במקומו כמקומו י"ל דוקא המזבח שהוא מקום זריקת דם ולא כבש. ומה שהעלו התוס' דגם בנתן על הכבש כמקומו דמי תמוה הסברא דנהי דכבש מקדש משום דכל האברים עולים מקודם על הכבש אבל הדם מה שייכות לכבש. ומיהו י"ל כיון דבהקטרה על הכבש ע"כ צ"ל הטעם כיון דמעלין האברים למזבח ע"י הכבש א"כ י"ל בדם ג"כ כנ"ל כיון דבחטאת עולין עם הדם על הכבש כדתנן עלה בכבש כו' מיהו מלשון הרמב"ם (פ"ב מפסולי מוקדשין) וגם מלשון הרע"ב נראה דכבש שלא כנגד היסוד חדא מילתא הוא. והכוונה במזבח שלא כנגד היסוד ע"ש ולפ"ז י"ל דכבש עצמו לאו כמקומו דמי וצ"ע על התוי"ט שלא הרגיש בזה:

בד"ה הב"ע כו' וי"ל דהאי פסול היינו טמא כו' ותמוה דמה תירצו בזה הא כיון דשלא במקומו כמקומו א"כ ה"נ אי נתן טמא שלא במקומו ליהוי דיחוי מה"ט דטמא עושה שיריים וכן תמה בס' פ"מ. ואפשר ליישב דס"ל לתוס' דהא דכמקומו משום דכתי' לכפר. היינו כשמכפר באמת. אבל בטמא דהעבודה מחולל ולא כיפר רק שיהי' כמקומו לענין שיעשה שיריים לא מרבי קרא דלכפר. מיהו קשה לקמן דפריך הגמ' אי שלא במקומו כמקומו פיגול ליהוי נמי נימא הכי כיון דבאמת בלא"ה פסול מטעם מחשבה למחר ממילא לא הוי כמקומו ושוב לא הוי פיגול. ויש לחלק דלענין פיגול כל שלולא הפיגול היה כשר מטעם דכמקומו דמי נמצא דמחשבה זו הי' במקום הראוי ונעשה פיגול. אבל הכא נהי דכל טמא עושה שיריים מ"מ עבודה פסולה היא ובפסול לא הוי כמקומו לעשות שיריים כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה