שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שני · דף כה:
בגמ' בעי מיני' ר"א מר"י כו'. בס' פ"מ הקשה כיון דלתוך הכלי לאו דוקא כדפירש"י רק למעלה. א"כ ע"כ אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי דאל"ה הרי מקבל מן האויר. וא"י להלום דבריו דדוקא בנפחת הכלי בסוף חשוב אויר שאין סופו לנוח כדפירש"י בהדיא אבל בלא נפחת אפי' בעוד הוא למעלה מן הכלי הוי כמונח. וכשהגיע דם לאויר הדפנות קודם שנפחתו שוליו הוי קבלה מיד ולא בעינן שיגיע הדם לשולי הכלי משו"ה לא בעי ר"א רק אם לא הגיע דם לאויר] מלבד למ"ש לעיל דבלשון א' דגמ' ס"ל דאין נפסל בזה. בלא"ה לק"מ:
שם בגמ' הצורם אוזן הפר כו'. ברמב"ם (פ"א מפסוה"מ ה' כ"ט) משמע דעיקר הקפידא בחסר אבר וצורם היינו שתלש האוזן. ואע"ג דלפי ס"ד דאביי דשה תמים כו' משמע דכל מום פוסל מ"מ למסקנא דרבא י"ל דדוקא חסר אבר אבל ע"י מום בעלמא לא מיפסל דמקרי שפיר הפר שהי' מקודם דהא בלא"ה אינו ממש כקודם שחיטה דהוי חי והשתא מית. מיהו מלשון רש"י לקמן (ד' כ"ו.) ד"ה והאר"ז משמע דכל מום פוסל בין שחיטה לקבלה:
שם בגמ' קדשים קלים מנלן. וקשה דהא איכא למילף מזאת התורה דהוקשו כל הקרבנות להדדי. ואפשר לומר דכיון דדם מהפר כ' בחטאת הפנימיית בלבד אין להקיש בזה כל הקרבנות **והא דילפינן לקמן (ד' צ"ח.) מהיקשא דחטאת לענין שאין באין אלא מן החולין אע"ג דכתי' רק בפרו של אהרן שהוא חטאת פנימי לק"מ למ"ש התוס' במנחות (ד' ב'.) דמיתורא דהחטאת דרשי' לרבות כל חטאות א"כ שפיר נוכל למילף מיני' לשאר קרבנות מהיקשא:** או ואפשר לומר דהא במנחות (ד' ט') פליגי ר"י ור"ל במנחה שחסרה בין קמיצה להקטרה וקי"ל כר"י דכשרה ע"ש. וקשה באמת דנילף מזאת התורה ואע"ג דמסקנת רבא דבין קבלה לזריקה לא מיפסל. מ"מ הא נתינת הקומץ בכלי שרת הוי במקום קבלה כמ"ש רש"י לעיל (ע"א ד"ה בשמאל אכשורי). וא"כ בחסר בין קמיצה לנתינה בכלי ליפסול ולא משמע כן. ולכן י"ל כיון דכ' קרא דיהי' לפסול בקדשים קלים מוכח דזאת התורה לא נכתב להקיש לדין זה. ולהכי לא תי' בגמ' מזאת התורה דא"כ גם במנחה יפסול ובאמת אינו פוסל. מיהו למסקנת רבא דקרא דיהי' לא קאי אתמים א"כ קשה באמת נילף גם במנחה מזאת התורה לפסול בחסרה בין קמיצה לנתינה בכלי ואפשר באמת מיפסל וצ"ע: