שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שני · דף כד:
בגמ' והרי קמיצה כו'. וקשה הלא בקמיצה כ' וימלא כפו. ודרש רבא עצמו בסמוך יד יד לקמיצה והוי כמו אצבע וכהונה ול"ל לפרש בדר"י או אצבע או כהונה וצ"ל משום דבלא"ה מוכרחין לומר כן דלא תקשי מזריקה דלא כ' בי' רק כהונה ופסיל בי' שמאל. ונראה דעיקר מחלוקת רבא עם אביי דלעיל דקאמר הטעם משום דמקרא נדרש לפניו דלפ"ז בעי כהונה ואצבע וזריקה יליף מהיקשא דזאת התורה מחטאת וס"ל דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש כמ"ש תוס' ור"י ס"ל דאינו חוזר ומלמד בהיקש א"כ ע"כ זריקה דפסול מכח דכתיב בי' כהונה. ולכן אמר או אצבע או כהונה. ואפשר [דלא פליגי רבא ואביי] דאע"ג דת"ק ור"ש דלעיל תרווייהו אית להו דכהונה לא סגי דהא פליגי אי מידרש קרא לפניו ולאחריו ומוכח דלת"ק נמי כהונה לא סגי וע"כ ס"ל דקמץ בשמאל כשר. מ"מ ר"י דס"ל כסתם משנה ודאי ס"ל קמץ בשמאל פסול ולהכי פי' רבא דברי ר"י או אצבע או כהונה. מיהו לרבא דיד יד לקמיצה לכו"ע פסיל קמיצה בשמאל. ותמהני על הרע"ב במשנה שפי' טעם דקבל בשמאל פסול. דכ"מ דכ' אצבע בעי ימין ומסיים דמקרא נדרש לפניו ע"ש וז"א דלדידן דסגי בכהונה אין צריך למידרש לפניו וכמ"ש:
בתוס' ד"ה והרי זריקה. וא"ת כיון דילפינן בחטאת אצבע כו'. אפשר לומר דזה הכלל דדבר הנלמד בגז"ש אין למדין בהיקש. הוא כשנלמד מגז"ש לדין אחר כמו חילול חילול מתרומה אבל הכא דנלמד אצבע מאצבע לפרש דאצבע ימין הוא הוי שוב כמפורש בו דהוא בימין ול"ד לשאר גז"ש: