שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שני · דף כד.
בגמ' הואיל ורצפה מקדשה. פירש"י בב' תודות. ודחו בתוס' דבשבועות אמרי' אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחות. ואפשר דס"ל לרש"י כיון דתנן במשנה התם בשבועות סתם אין מוסיפין על העיר ועל העזרות כו' בב' תודות. א"כ אין סברא לומר דרמי בר חמא ימחוק עזרות מן המשנה. ע"כ הבין רש"י דרמב"ח מוסיף בקדושת עזרה בעינן נמי שירי מנחות. אבל מיהת גם ב' תודות בעינן. ונקט רש"י כאן עיקר הקידוש דמתניתין ומה דהוסיף רמב"ח לא חש להעתיק כאן כנ"ל מיהו דעת הרמב"ם (פ"ו מה' בית הבחירה) כתוס' בזה:
שם בגמ' מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ כו' ש"י פי' כלי שרת ממש וכן משמעות הרמב"ם (פ"ה מבהמ"ק) שהביא ב' הדינים ביחד חציצה דכלי שרת ודרצפה. אך הראי' אינה מובנת שפיר דבכלי שרת דכ' ולקח שפיר פוסל חציצה אבל רצפה מנלן. ותוס' פי' בגדי כהונה. וזה מובן יותר דכיון דקפיד קרא דבעבודה צריך להיות בגדים מיוחדים ומקום מיוחד פוסל חציצה בשניהם. והי' אפשר לומר עוד דכמו דצריך להיות גוף הכהן מחופה בבגדי קודש כמו כן עקבי רגליו צריך להיות על רצפה מקודשת. אך לפ"ז קשה קצת מה דמכשרינן בסמוך רגל א' על האבן אם יכול לעמוד על רגל א' וכה"ג בבגדים אע"ג דעובד ביד ימין. גם השמאל צריך להיות מלובש בבגדי כהונה:
שם בגמ' כל שאילו ינטל הכלי וינטל האבן כו'. לכאורה אריכות לשון הוא דהול"ל בקיצור אם יכול לעמוד על רגל א'. ונראה דרבותא קמ"ל אע"ג דעתה האבן גבוה ורגלו שהוא עלי' א"א להגבי' ולעמוד על השני מ"מ כל שאילו לא הי' האבן מונח הי' יכול להגבי' רגל זה באויר ולעמוד על השני כשר כיון דרגל זה אין צריך להניח על הרצפה שוב לית לן בה בחציצת האבן ויכול שפיר לסמוך על האבן. אבל אם צריך הסמיכה אפי' לא הי' האבן פסול. וצ"ע אי אפי' יכול לעמוד על רגל שעל האבן בלבד אי ג"כ כשר אע"ג דהוי זה יכול וזה יכול מ"מ כשר דכן משמעות הלשון [אך בשבת (ד' צ"ג:) מייתי לה אזה יכול וזה אינו יכול ע"ש משמע דהכי מיירי הך]: