אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שני › דף יט.

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שני · דף יט.

דף יח:

בגמ' כורך עלי' גמי. פירש"י משום דגנאי הוא. ולכאורה לא נראה הכי דא"כ למה נתיר לו גמי דמסי לכרוך דבר אחר. ותו דלכאורה נראה דאם אינו מתכוין לרפואה לא הוי אפי' שבות. ודוחק לומר דהוי פסיק רישא. ולמה לא נפרש דבאמת לרפואתו מתכוין דאינו יכול לעשות עבודתו בלי הרפואה ולהכי שרי במקדש. מיהו למאי דמסיק הגמ' דאיירי בשמאל א"כ ע"כ צריך לומר כפירש"י. אך רש"י עצמו פי' הקושיא דגמ' ותיפוק לי' משום חציצה ומשני בשמאל. קאי רק לר"י. וצ"ל כוונתו דעל המשנה גופא י"ל כיון דצריך לו לרפואתו לאו חציצה הוא. מיהו רש"י עצמו בעירובין פי' הקושיא דחציצה על גוף המשנה ע"ש. אכן משמעות לשון הגמ' משמע כפירש"י כאן. וי"ל דהמשנה אפשר לפרש אפי' שלא בשעת עבודה התירו השבות במקדש משום שיתרפא לעשות אח"כ העבודה. רק למאי דמחלקי בין גמי וצילצול ור"י נמי קאמר משום דלא הוי יתור א"כ פי' המשנה בשעת עבודה. ולהכי מקשה ת"ל משום חציצה. שוב מצאתי שגם בתורת חיים כ"כ בעירובין ע"ש:

שם בגמ' נימא א' חוצצת. צ"ע מ"ש מגבי טבילה דדוקא רוב ומקפיד חוצץ וחציצין הללמ"מ וצ"ל הכא הללמ"מ דנימא א' חוצצת:

שם בגמ' לישנא אחרינא כו' לימא פליגא כו'. צ"ע מה בכך דרבא יסבור כר"י וצריך לדחוק לחלק בין צילצול קטן. בשלמא ללישנא קמא קשה לעשות ג' מחלוקת בדבר לכן מקשה לימא פליגא אבל ללשון זה דר"י ע"כ פליג אדר' יהודא א"כ גם רבא מצי סבר כר"י. ואפשר דלרווחא דמילתא מסיק הגמ' דרבא יכול לסבור נמי כר' יהודא. וכן משמע מלשון רש"י. וא"כ צ"ע לדינא כיון דהלכה כלישנא בתרא הי' נראה לפסוק כר"י דאפי' צילצול לא הוי חציצה כיון דאין הכרח בדרבא אי פליג על ר"י. וצ"ע על הרמב"ם שפסק (פ"י מה' כה"מ) דצילצול הוי חציצה אפי' פחות מג'. וכ' הכ"מ משום דהלכה כרבא ולמ"ש אין ראי' מדרבא:

שם בגמ' ולר"י מאי איריא גמי דנקט. לכאורה קשה ולר' יהודא נמי למה נקט גמי לינקוט חתיכת בגד קטנה דלא חשיב. והי' נראה לפרש דצילצול קטן הוא נעשה לרפואה ג"כ וא"ש תמיהת התוס' דגם צילצול קטן מרפא. והוצרך לשנויי דקמ"ל דגמי נמי מסי. אבל לפי' התוס' נראה דצילצול אינו מרפא קשה. והנה הרמב"ם בפי' המשניות לפ"י דעירובין זכ' דה"ה חתיכת בגד רק קמ"ל דגמי מסי. ולפי שיטת הגמ' משמע דהוצרך לתי' זה רק למ"ד דצילצול קטן מותר. והרמב"ם דפוסק דצילצול הוי יתור בגדים לא הו"ל לפרש כן וצ"ע לשי' התוס':

שם בגמ' יצא שערו בבגדו מהו שערו כגופו כו'. לפירש"י נראה דקאי באת"ל דגופו לא חייץ. והרמב"ם (בפ"י מה' כה"מ) לא פי' כן. דגופו נשאר בתיקו. ואת"ל פשיטותא הוא לדעת הרמב"ם. ופי' הכא דיצא שער לחוץ מן המלבוש ומיבעי אי שערו כגופו וצריך להיות גם השער תחת המלבוש ופסול. או לאו כגופו וכשר. גם לפירש"י קצת קשה דאפי' אי לאו כגופו אכתי איכא למיבעי דדרך לבישה הוא כן אכן הלשון בבגדו צ"ע לפירש"י והרמב"ם. ולכאורה הי' נראה לפרש יצא שערו ונקב הבגד ויצא לחוץ והאיבעי' אי שערו כגופו נמצא דהשער שיצא הוא מחוסר בגדים ופסול. וכה"ג אי' בברכות (כ"ד ע"א) ע"ש:

שם בגמ' בעי ר"ז תפלין כו' כיון דלילה חייצי יום נמי. פירש"י דלא יהי' עבודת לילה חמיר מדיום. וק"ק מה חומרא הוא זה דמ"ט כיון דזמן תפלין ביום לא חשיב חציצה. ופשוט נראה כיון דאינו קבוע לעולם בגופו לא בטיל לגבי הגוף והוי חציצה. מיהו ק"ק אפי' למ"ד דלילה זמן תפלין מ"מ שבת ויו"ט לאו זמן תפלין נינהו. ולפירש"י ניחא. והנה יל"ד עוד מה דפשיט לי' דתלמוד ערוך בידינו דתפלין חוצצת מה ראי' הוא הא באמת קי"ל לילה לאו זמן תפלין ואכתי למ"ד זמן תפלין תיבעי וצריך לומר בדוחק דלשון תלמוד ערוך משמע לכו"ע:

שם בגמ' מאי לאו אם הניחן אין חוצצת כו' אסורין מיבעי' לי'. לכאורה כל הסוגיא תמוה דהא פטורין מן התפלה בוודאי בשעת תפלה א"א לעבוד. א"כ הפי' דפטורין לפסוק באמצע עבודה ולהתפלל. וכמו"כ בתפלין נפרש דפטורין להפסיק העבודה ולהניח תפלין. וצריך לומר כוונת הגמ' דבשלמא תפלה דאית לה זמן קבוע הזמן עובר ושייך פטורין. אבל תפלין ממ"נ אי שלא יבטל כלל מצות תפלין א"כ הא חוצץ וא"א בשעת עבודה ואסורין בתפלין. ואי להפסיק לקיים שעה א' מצות תפלין. א"כ הא מצות תפלין כל היום יניח אחר העבודה:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה