שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שני · דף יח:
בגמ' לא דכ"ע כמאן דאיתי' דמי. וקשה לשמואל מהני ברייתות. ואפי' אי נימא דס"ל דפליגי בזה הוי לגמ' למימר בהדיא דשמואל וודאי תנאי הוא ותו דהא משמע באמת דמאן דמחייב בעלת ה' הוא מקרא דאשר תכסה אבל בלא"ה הי' פוטר וא"כ ע"כ כמאן דאיתי' דמי. ומיהו אי אתיא כתנאי הא לק"מ דאע"ג דהני ברייתות תרווייהו אית להו כמאן דאיתא מדצריך קרא דאשר תכסה מ"מ הא שמואל פי' בברייתא דלעיל מרושלין כשרין כפשטא הא קמן תנא דסבר כמאן דליתא. אבל אכתי קשה למה לא אמרו דשמואל וודאי תנאי הוא. ואפשר דשמואל ס"ל דפלוגתא דתנאי הוא אי בעלת ה' חייבת ה' ציצית אבל ד' ציצית לכ"ע חייבת דכמאן דליתא דמי. ועיין במנחות סוף הקומץ (ל"ז ע"ב). ובס' טה"ק כ' לתרץ דנהי דהתם כמאן דאיתא מכל מקום הכא כיון דליכא שינה הכתוב לעכב כשר ע"ש. ואין דבריו נכונים. דהכא וודאי לאו מטעם כמדתו אתינן למיפסל. דודאי לכ"ע לאו כמדתו הוא. דהא מרושלין הם. רק אי הוי כמאן דאיתא הוי בכלל יתור בגדים ויתר פסול לכ"ע. וכן מבואר בלשון רש"י. רק מ"מ נראה לקיים דבריו ולאו מטעמי' רק דיש לחלק דודאי התם דכ' ארבע כנפות לכן בדאיכא חמש כמאן דאיתא כיון דחישב הכ' מנין הכנפות. אבל הכא בבגד נהי דארוך יותר מהצורך לית עלי' שם יתור בגדים כיון דבגד אחד הוא. והגמ' דאמר כתנאי רק אליבא דרב דפשיטא לי' דמרושלין הוי יתור בגדים. וקאמר דאיכא תנא דכמאן דליתא דמי אפי' התם דכ' ד' כנפות מכ"ש הכא. וע"ז משני דכ"ע כמאן דאיתא. אבל לשמואל לק"מ דנהי דהתם הוי כמאן דאיתא מ"מ יתור בגדים לא חשיב דבגד א' הוא כנ"ל נכון:
וי"ל עוד דשמואל ס"ל כר"י לקמן בלישנא קמא דשלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים ולהכי כשר מרושלין אפי' אי כמאן דאיתא דמי. אבל רב ס"ל כר"ח לקמן דהכי קי"ל דאפי' שלא במקום בגדים הוי יתור. ולהכי תליא אי כמאן דאיתא אי כמאן דליתא. וקצת קשה לפי זה מה דמקשה הגמ' לעיל אדרב מברייתא דמרושלין כשרין נימא דברייתא מיירי במרושלין פחות מג' דאמרינן לקמן דשלא במקום בגדים בפחות מג' לא הוי יתור בגדים. וי"ל משום דסתמא תני מרושלין משמע אפי' טובא. ולפ"ז י"ל לדינא דמרושלין פסול דוקא בארוכין ג' יותר ממדתו. אבל יותר נראה לומר דהכא חשוב אגב כל הבגד. ולכן אפי' פחות מג' הוי יתור. ולא גרע מצילצול קטן דחשוב ומקשה הגמ' שפיר:
בתוס' ד"ה והתניא תימא דביומא מרבה ילבש לרבות שחקין ולמה צריך ריבוי. קצת קשה איפכא דאדרבה לשון לרבות השחקין משמע אפי' לכתחילה והכא אמרו כשרים משמע דוקא דיעבד. דומיא דמרושלין ומסולקין. דלכתחילה בעינן כמדתו. (ועי' בריטב"א יומא (ד' י"ב) שכ' כן דבעלמא מצוה שלא יהיו שחקין ובתה"ד מצוה נמי ליכא א"כ מיושב קושי' התוס']: