אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שני › דף יז.

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שני · דף יז.

דף טז:

בתוס' ד"ה טבול יום כו'. ומיהו קשה דאיכא קרא אחרינא בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ומוקמינן לה בזב בעל ב' ראיות ע"ש. ולכאורה יש לתמוה על דבריהם דשם בהערל לא מפורש בגמ' דהאי קרא קאי על טבול יום ושפיר יש לפרש יטהר בטבילה. ואי כוונת התוס' על לשון הגמ' שם ממאי דהאי יטהר הערב שמש הוא דלמא הבאת קרבנות י"ל פי' דהגמ' מקשה דלמא גם מחוסר כפרה אסור בתרומה. ולכן נקט מנ"ל דהבאת שמשו הוא כיון דבאמת טבול יום אסור בתרומה. אבל למילף מזה איסור ט"י ליתא די"ל יטהר ברחיצה ע"ש שכן הוא. אכן נראה לפרש כוונתם באופן זה דבאמת מ"ש התוס' מקודם דבא השמש וטהר טהר יומא כוונתם דאין ללמוד מלשון וטהר דעד כאן טמא הוא. די"ל פי' טהר יומא. אבל מ"מ אמת דקודם הבאת שמשו אסור בתרומה כיון דקרא מסיים ואחר יאכל א"כ מקודם טהר יומא אסור למיכל אבל שם טמא לא מצינו וא"כ הקשו תוס' שפיר כיון דלפי האמת טבול יום אסור בתרומה א"כ ע"כ האי וטהר הבאת שמשו הוא דהא בטבילה ורחיצה עדיין אסור בתרומה. וא"כ יטהר הבאת שמשו הוא. וממילא מוכח דעד כאן טמא הוי דיטהר לא שייך על היום רק על האדם. והקשו שפיר:

בד"ה רמז לטבול יום. הומ"ל מיושב. וקשה הא לא מצינו אזהרה בט"י וליכא למילף מיושב כמ"ש לעיל (דף ט"ז) בתוס' ד"ה אף אני אביא. ויש מיישבין משום דט"י אסור לכנוס ממילא מוזהר. וא"נ לי דמ"מ אי כבר עבר ונכנס ליכא איסור בגוף העבודה דיכול לזרוק בלי שיהוי ואפי' שוהא עביד איסורא דכניסה. אבל בעבודה עצמו לא מצינו אזהרה וקצת י"ל דס"ל לתוס' דטבול יום שאני כיון דעכ"פ טמא מוזהר והק"ו הוי רק לגלות דט"י ג"כ בכלל טמא וצ"ע:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה