שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלשה עשר · דף קז.
בגמ' דם יחשב לרבות הזורק. צ"ע לר"י מנ"ל במוקטרי חוץ שחייב הזורק בשלמא לר"ע דיליף מאו זבח דכ' בפרשה דואליהם תאמר א"ש אבל דם יחשב כתי' בפרשה הקודמת במוקטרי פנים. מיהו למאי דמרבה הגמ' לקמן (קט"ו:) מאשר יעלה כל שהיא עבודה תמה כמ"ש התוס' א"ש:
שם בגמ' ור"ע מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ חייב. לכאורה משמע דהוא ממילא כיון דלית לי' תרי קראי לכן אין ללמוד פנים מחוץ. מיהו קשה למאי דמסיק הגמ' דזריקה הוי אתי מבינייהו רק להכי כ' קרא בזריקה לומר דאין למדין קמיצה וקבלה מבינייהו א"כ קשה לר"ע כיון דבאמת אתי כולהו מבינייהו למה לי' למידרש או לזריקה ולמעט קמיצה וקבלה נימא או לחלק ויביאנו למעט חסר אפי במוקטרי פנים וזריקה מבינייהו אתיא עם קמיצה והקטרה. ולכן צריך לומר דמסברא פשיטא לי' לר"ע דפנים כיון דמהדרין פוקעין בודאי חייב גם על החסר כאבוה דשמואל לקמן (ק"ח:) א"כ ע"כ מיותר או לזריקה כדי למעט קמיצה וקבלה כנ"ל:
ברש"י ד"ה והא דתנן כו' מתנה אחת כיפר. לכאורה לשונו תמוה דמשמע דבפנימיות דכולן מעכבין פטור במקצת דם בחוץ. ובאמת אינו כן כמבואר לקמן דרק בשיריים פטור וכמ"ש רש"י גופי' לקמן במתניתין]. ולכן נראה דלא נתכוין רש"י לזה רק דרבותא קמ"ל דאפי' כבר נתן בפנים וכיפר ומ"מ בנותן מתנה אחת בחוץ חייב עלה (כדאי' לעיל (ל"ח:) ע"ש] וע"ז נתן רש"י טעם כיון דמתנה אחת כזו בפנים מכפר לכן כיוצא בה בחוץ חייב. ואה"נ דכ"ש בפנימיות כיון דמתן אחת מהם מעכב הכפרה ודאי חייב על מתן אחת בחוץ כנ"ל:
בתוס' ד"ה מאי עביד לי' תימא כו'. י"ל דשאני הכא דעולה מיותר דזבח בלבד כולל כל הקרבנות ולכן הו"א דעולה וזבח דוקא שניהם כאחת. אבל ז"א דא"כ תיקשי גם למסקנא לא לכתוב עולה ולא נבעי או לחלק א"ו דעולה מצרך צריכי. ובס' צ"ק הקשה דבלא"ה למה לי לחלק הא כ' פן תעלה עולותיך כו' ולק"מ דודאי לאו איכא אבל כרת י"ל דאין חייב רק על עולה וזבח ביחד: