שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלשה עשר · דף קו:
בגמ' אמר אביי ק"ו מה במקום שלא ענש הזהיר כו'. קשה לי כיון דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן א"כ לאו חומרא הוא אלא קולא ושמא ליכא אזהרה למלקות כי היכי דלא לפטרי במלקות וצ"ע ליישב:
שם בגמ' א"כ לא יאמר לאו בחלב כו'. ק"ק מאי דמיון להכא דאפי' אי אין מזהירין מן הדין בכל ק"ו. אבל הכא דמעלה בשעת איסור הבמות אטו בשביל שהקדישן ג"כ בשעת איסור יקל האיסור משא"כ חלב ונבילה ב' ענינים הם. מיהו למאי דמקשה רבא מעיקר כללא דאין מזהירין מן הדין א"ש כדפרש"י דגבי בת אביו ובת אמו דאיכא נמי בכלל מאתים מנה אעפ"כ אמרו אין מזהירין מן הדין:
שם בגמ' משביעית. צריך ביאור איזה אזהרה יש בשביעית ואכילה אחר הביעור ליכא בי' אזהרה דלאו. וכן מפורש ברש"י יומא (פ"ג.) דשביעית הוי איסור עשה והרמב"ן פ' בהר כ' דמדרבנן הוא ע"ש]:
שם בגמ' הבאה הבאה מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר כו' לכאורה הלשון מיותר דהו"ל למימר מה להלן הזהיר וי"ל דהא קשה לפ"ז למה לי אזהרה לעיל במוקדשין שהקדיש בשעת היתר הבמות הא גם שם כתיב והביאום לה' ונגמר הבאה הבאה. וי"ל דהאי גז"ש לאו מופנה הוא ולמדין ומשיבין דמה להלן שיש בו כרת משו"ה ס"ד בהא דהקדישן בשעת היתר דמיעט קרא מכרת דגם אזהרה ליכא להכי צריך למיכתב אזהרה ולהכי דייק הלשון מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר ה"נ כיון דענוש כרת כמו שם ודאי איכא נמי אזהרה. ובהכי מיושב נמי מה דקשה לעיל בברייתא יכול ענוש כרת ת"ל זאת כו' וקשה מאיזה טעם הו"א דיש כרת ולמ"ש א"ש דהוי דנין הבאה הבאה שיהי' ג"כ כרת כנ"ל:
תוס' ד"ה מכולהו כו'. לכאורה יש ליישב דקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות יוכיחו דלית בהו כרת דכתיב זאת ולא אחרת וכן תי' בס' פמ"א] אבל אפשר חשבו תוס' זה להותר מכללו בשעת היתר הבמות: