אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שלישי › דף לג:

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שלישי · דף לג:

דף לג.

בגמ' כי אתי רבין אמר ר"א לענין טמא שנגע בקדש איתמר. לכאורה אין זה סתירה דשני הדינים אין תלויין זה בזה דנהי דדריש ר"ל טמא שנגע בקדש לוקה מדכ' בכל קדש לא תגע מ"מ מקיש נמי נגיעה לביאה דביאה במקצת שמה ביאה. ואפשר לומר דהא מסיק הגמ' אליבא דר"ל דעיקר קרא באכילה דומיא דביאת מקדש דיש בו נטילת נשמה א"כ ע"כ ביאה במקצת לאו שמה ביאה דאל"ה הא אל המקדש לא תבא נמי אין בו נטילת נשמה היכא דבא במקצת דהא רבינא אמר רק למלקות אתמר ולא לכרת. וא"כ ע"כ לא אמר ר"ל כלל להאי לישנא דביאה במקצת שמה ביאה. מיהו יש לדחות דאע"ג דמשכחת במקצת דלית בי' כרת מ"מ שם ביאה יש בה כרת אבל נגיעה לעולם אין בה כרת:

שם בגמ' תניא כותי' דר"ל. לכאורה הוי רק ראיה להא דאזהרת טמא שאכל בקודש מבכל קדש לא תגע אבל לא להך קמייתא דטמא שנגע בקדש מיהו אפשר כיון דכל הטעם דר"י דטמא שנגע לא לקי משום דקרא בתרומה כתיב ומהאי ברייתא משמע דבקדש כתיב א"כ נסתייע ר"ל גם בזה ובאמת ביבמות פ' הערל (ע"ה מייתי הגמ' ברייתא זו ומסיים בה ולמה אפקי' בלשון נגיעה לומר נגיעה כאכילה ע"ש. איברא דשם בתרומה מירי. וכבר נתקשו בזה שם בתוס'. מיהו הרמב"ם (פי"ח מפסוה"מ) פוסק כר"י דנגע בקדש לא לקי ומ"מ בזה מייתי כדר"ל דאזהרת אכילת קדש מבכל קודש לא תגע ע"ש (וכבר תמה עליו הלח"מ (פי"ט מה' סנהדרין) ע"ש] הא דמקשה הגמ' דקרא לאזהרת אכילת קדש אתי אין להקשות ע"ז דאפי' אי קרא אתי לנגיעה ממילא אכילה באזהרה ג"כ דמשכחת אכילה בלי נגיעה דחבירו תחב לו בפיו ונגיעה דבפנים לא שמה נגיעה (כמ"ש התוס' לקמן (ק"ו) ובחולין (ק"א.) ע"ש]:

בתוס' ד"ה לענין מלקות הקשה ר"ח דאין עשה דוחה עשה ול"ת ותו דלא הוי בעידנא ע"ש. יש ליישב דכיון דלא אתרבי רק למלקות אבל לא הוי ביאה במקצת ממש כמו בכולו א"כ י"ל דבכלל עשה דוישלחו מן המחנה נמי לא הוי דכיון דמשלח רובו ונשאר מקצת מתקיים העשה. רק למלקות אתרבי מהיקש דנגיעה והשתא י"ל דלאו גרידא עשה דמתן בהונות דוחה אותו והא הוי בעידנא. והא דנקט לעיל עשה שיש בה כרת לרווחא דמלתא. אבל עשה דמתן בהונות סגי ובלא"ה כיון דמסיק ר"י דאפי' עשה ליכא רק שחדשו בה דברים. א"כ עשה דמתן בהונות דוחה לה:

בד"ה ה"ג ר"י אומר אינו לוקה. הקשו ליחשבי' בין חומרות דתרומה לקודש. וי"ל למ"ש מהרש"א (בסנהדרין ס"ד) דהא דאין לוקין מן הדין משום דאפשר בעבירה החמורה העונש חמור טפי דלא מתכפר במלקות א"כ לא שייך למיחשבי' קולא בקודש דודאי עונשו חמיר טפי והא דחשיב חומרא דמיתת משום דמפורש בתורה כרת בקודש ואי מיתה חמורה חשיב שפיר קלא בקודש וכן חפ"ז כולהו מפורשין אבל מה דאין לוקין מן הדין ל"ה קולא כנ"ל:

ד"ה ההוא בתרומה כו' הקשה ר"ח כו'. יש ליישב דשאני הכא דכתיב עד מלאת ימי טהרה דמזה הוכיח כאן רש"י דלא קאי אקודש (וכ"כ התוס' במכות (י"ד:)] א"כ לא דמי לכל זר לא יאכל קודש דמצי קאי שפיר גם אקודש ממש משא"כ הכא. דלא מצי קאי אקודש:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה