אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שלישי › דף לב:

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שלישי · דף לב:

דף לב.

בגמ' איתיבי' ר"ה לעולא כו'. לכאורה קשה הא אמרינן לעיל דהברייתא דמה סמיכה בטהורין אף שחיטה בטהורים ס"ל ביאה במקצת שמה ביאה א"כ י"ל עולא ס"ל כהאי תנא. ואפשר לומר דעולא חידש דביאה במקצת לוקה א"כ כרת נמי להוי אבל בברייתא דלעיל י"ל דשמה ביאה לאיסור בעלמא כי היכי דמצינן דחצי שיעור אסור וי"ל ביאה במקצת הוי כחצי שיעור להכי מקשה רק לעולא והא דמייתי אח"כ סייעתא לעולא מהא דמצורע מבטל סמיכה י"ל דאי אינו לוקה ורק איסורא בעלמא הוי מדחינן האי איסורא משום מצות סמיכה [כיון דבמצורע אי אפשר בלאו הכי. משא"כ בטמא שהביא קרבן יוכל לסמוך כשיטהר וכמ"ש התוס' לקמן (ל"ג.) ד"ה ניעול]:

שם בגמ' אידי ואידי עשה שיש בה כרת היא. הא דפשיטא להגמ' דיש בו כרת אע"ג דגמיר מנגיעה ושם ליכא כרת ובאמת רבינא לקמן קאמר דלענין מלקות לבד אתמר נראה דתלי' בפלוגתא אי דון מינה ומינה. דהכי ס"ל לרבינא ור"ה דמקשה הכא ס"ל דון מינה ואוקי באתרא דכיון דמרבינן ביאה במקצת הוי בכרת כמו כל ביאה ומשמע לי דעולא באמת הכי ס"ל דהא א"ל מטונך הואיל והותר לצרעתו וכן ביבמות (ד' ז') אמרו דעולא ס"ל הואיל ואשתרי אשתרי ורבינא ור"א לקמן פליגי אדעולא דר"ל לא איירי לכרת אבל עולא באמת הכי ס"ל בדר"ל כנ"ל. ומלשון רש"י לקמן לא משמע כן וגם בעיקר הדין דחידש עולא מתוך שהותר לצרעתו אפשר דאמת הוא אפי' למ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה. דמ"מ מי פליג אעולא בהא וכ"מ סוגית הגמ' ביבמות שם דאמת הוא דין דעולא ולפ"ז לרבא בטמאי מתים שנעשו זבים מותרים **בתוס' ביבמות (ח'.) כתבו דרבא לית לי' דעולא אבל כבר עמד על דבריהם בטו"א במגילה (ג'.) ע"ש:** והרמב"ם לא הביא מזה משמע דס"ל דלדידן דביאה במקצת לא הוי ביאה ל"ל מתוך שהותרה וצ"ע בזה:

ברש"י ד"ה אידי ואידי כו' שהרי א"א להוציא הדם שנפסל ביוצא. באמת לא נתבאר הטעם דצריך להכניס ראשו וידו לפנים למתן דם רק מ"ש רש"י וכן הרע"ב במסכת נגעים דמיפסל ביוצא אבל אין זה מספיק דמה בכך דנפסל כיון דרחמנא אמר ליתן עליו הדם והלא ב' מיני דמים הם כדאיתא בתו"כ ובמשנה שם (פי"ד דנגעים) ב' כהנים אחד מקבל הדם בכלי לזרוק על המזבח ואחד מקבל בכפו ליתן על המצורע א"כ שמא כך המצוה ליתן עליו בכל מקום שהוא ובתו"כ לא נזכר כלל שמכניס ראשו וידו רק במשנה מפרש כן וצ"ע הטעם. ואפשר משום דכתיב וכפר עליו לפני ה' והגם דוהעמיד הכהן כו' ואותם לפני ה' מפרשינן בשער ניקנור מ"מ הכפרה הכתוב כל הכפרות ביחד והזריקה היא בפנים נתינה על הבהונות הוא בפנים דלפני ה' קאי על כל הכפרה כנ"ל:

בתוס' ד"ה ור"י כו' ועו"ק מדאמרי' פ' ג' מינין טמא יהי' לרבות טבו"י כו'. איני מבין קושיא זו די"ל דבהא פליגי כיון דגלי קרא לרבות טבו"י מר ס"ל דטבו"י דזב כזב ממש מכח האי ריבויא ומ"ס דלאו כזב ממש. אבל לולא האי ריבויא הוי כטהור לגמרי והא דבמחו"כ אינו כזב בלא"ה ע"כ איכא איזו מיעוט על מחו"כ טפי מטבו"י. מיהו בלא"ה תי' תוס' שפיר:

בא"ד אלא ודאי דט"י דזב כזב לענין פסח הבא בטומאה כו'. בס' פמ"א מקשה לפי' ה"ר חיים זה דלמ"ד דכזב דמי אין שוחטין על מחוסר כפורים א"כ למה דוחין כאן העשה משום הפסח בלא"ה אין שוחטין וזורקין עליו ע"ש. ואיני מבין דבריו דהכא מחו"כ הוא עד הבאת הקרבן ובלילה יוכל לאכול וס"ל השתא שוחטין וזורקין על טמא שרץ אבל הא דכזב דמי לענין פסח הבא בטומאה היינו שיהי' גם בלילה מחוסר כפורים ומ"מ אי מחו"כ דזב לאו כזב אשתרי כשרוב ציבור טמאים כמבואר שם בש"ס בכריתות:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה