אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק רביעי › דף מא:

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק רביעי · דף מא:

דף מ.

בגמ' אר"ל כו' קסבר העושה ע"ד ראשונה עושה ממאי כו'. נראה דר"ל עצמו אמר ראי' זו דאי ר"ל קאמר סתמא מנ"ל להגמ' דר"ל דוקא קאמר דפיגל בראשון ושני בשתיקה די"ל ה"ה ראשון בשתיקה ושני במחשבה דג"כ שייך לומר הוכיח סופו על תחילתו ור"ל נקט העושה ע"ד ראשונה. וכמו כן י"ל הוכיח סופו ע"ת כדאמר סתמא דגמ' בריש מכילתין ב' סברות אלו ולא אתי ר"ל לאפוקי רק אם פ' בא' בהדיא שיעשנו בזמנו וא"כ לא יהי' על ר"ל הני קושיות דמסיק הגמ' אח"כ בקושיא ולכן נראה דר"ל עצמו אמר ממאי:

שם בגמ' כל העושה ע"ד ראשונה עושה כ' רש"י דכל מחשבת קדשים דוקא בפה הוא ובודאי מכאן משמע הכי ולפ"ז י"ל דדוקא בחושב באמת בשניהם לפגל רק בא' פירש ובא' שתק אמרינן כל העושה כו' ולא הוי דברים שבלב משום דאיכא אומדן דעת דעושה ע"ד מחשבה ראשונה אבל אם באמת בשני' לא חישב שום מחשבה י"ל דלא שייך כל העושה. דמידי דבידו נאמן לומר שלא חישב והגם די"ל דאפי' לא חישב כלל המעשה נמשך אחר דעת ראשונה והוי פיגול מ"מ מנלן לומר כן ואפשר דגם רב במנחות (ד' ט"ז.) דס"ל דמודין רבנן דא' בפיגול וא' בשתיקה אמרינן כל העושה ע"ד ראשונה עושה. היינו דוקא שהי' עכ"פ בלבו לפגל רק בשתיקה כנ"ל. מיהו ק"ק ע"ז דמקשה הגמ' במנחות שם מהך ברייתא בין בראשונה בין בשני' דפליגי חכמים. ולמ"ש לק"מ דנ"מ בלא חשב בשני' כלל. משמע מזה דכל העושה דרב ושמואל היינו בלא חישב ג"כ ולפ"ז אפשר לדידן דלא קי"ל כרב (כמ"ש הרמב"ם (פט"ז מפסוהמ"ק)] דמ"מ בחישב בשני' ודבר בראשונה אפשר בזה כו"ע ס"ל דאמרינן כל העושה כו' שיתפגל במחשבה גרידא כיון דהוי אומדנא דמוכח וצ"ע לדינא:

שם בגמ' אר"ש ב"י לעולם רבנן כו' וכן מסקנת הגמ' לרבא ור"א דכתיקנן לפיגול. ויש לתמוה על רש"י והרע"ב והרמב"ם בפי' המשנה דמכולם משמע דכתקנה כפשטא ובאמת דיוקא דר"ל אינו מוכרח משום דמתניתין כולל שלא כתקנה הן פסול שלא במקומו וחוץ לזמנו כדפי' רש"י במשנה א"כ לרבותא נקט ראשונה כתקנה דגם בשני' נפסלת בשלא במקומו רק ר"ל בעצמו שהי' סובר טעמא דר"מ דהעושה ע"ד ראשונה עושה הוקשה לו דרבותא טפי הו"ל להשמיענו בראשונה שלא כתקנה וגם רבא ור"א לשיטת ר"ל דחקו עצמם לפרש כתקנה לפיגול אבל אנן ס"ל דע"ד ראשונה אינו רבותא כ"כ וטפי קמ"ל דנפסלת במחשבת חוץ למקומו בשני' כנ"ל:

בתוס' ד"ה והא תנא בסוף הדיבור. יש לתמוה דבכל הש"ס נקט שעירי ע"ז בלשון רבים ופר בלשון יחיד כו'. וביומא (נ'.) ד"ה פר תירצו דאי הוי נקט פרים הו"א דהיינו פר לעולה עם השעיר ומיירי בע"ז להכי נקט פר לומר דלא מיירי בע"ז ע"ש. ואין דבריהם מובנים דמ"ש מהרש"א שם דמביאין רק פר אחד לעולה תמוה ומפורש בגמ' בהוריות (ה) וברמב"ם (פי"ב מה' שגגות) דמביאין י"ב פרים וי"ב שעירים. וגם אפי' לשיטתו אין מובן התירוץ. ולע"ד נראה לפרש הכי דכוונתם דאתיא כר"י דס"ל בהוריות שם דשבט אחד שחטאו בע"ז מביא אותו שבט פר ושעיר אחד. והשתא הכי קאמרי דלהכי נקט פר העלם ושעירי. דפר כשחטא שבט אחד ושעירי כשחטאו רוב ישראל. וממילא מובן דלאו חדא מילתא הוא ופר מיירי בחטא שאינו ע"ז דמביא פר לחטאת ושעירי בחטא ע"ז. אבל אי הוי נקט פרים הו"א דכולהו חדא מילתא ומיירי בע"ז דמביאים פרים ושעירים ולהכי שני בפר לשון יחיד ובשבט אחד ושעירי ברוב ישראל למפלגינהו למידע דפר נמי חטאת קאמר בשאר עבירות ושעירי בע"ז כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה