שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ז.
בגמ' תודה ששחטה לשם תודת חבירו שלא ע"מ להתכפר בה חבירו דהוי בעלים רק שהשחיטה יהי' לשם חבירו ומ"מ חשיב לר"ח קודש משום דגם חבירו יש לו תודה ושחט זו לשם הטעם מובן. ותוס' בהג"ה כתבו משום דכ' תודת ולפ"ז הי' נראה דאפי' חבירו אין לו שום תודה ותודה לאו דוקא. רק ששחט לשם אחר ואע"ג דבכ"מ שייך רק בזריקה מ"מ בתודה דכ' שלמיו קפיד גרידא. מיהו התוס' עצמם כתבו כשיעור ותו קשה לפירושם מה דמייתי רבה ראי' מהא דשלמים לשם תודה פסולה הא תודה לשם תודה כשרה. מה ראי' הוא הלא התם לא מיירי כששניהם חייבין תודה רק ששחט התודה לשם חבירו כמו שלמים לשם תודה דפסולה אפי' אין עליו חיוב תודה כלל. גם מ"ש רש"י כאן וה"ה חטאת חלב לשם חטאת דם. א"י כונתו. אי מיירי נמי בשחייב ב' חטאות ושחט זה לשם זה. ומחלק ג"כ דהא דאמר רבא בתר הכי חטאת חלב לשם חטאת דם כשרה מיירי בשאינו מחויב רק חטאת חלב גרידא. ובתוס' ד"ה א"ר משמע דבחטאת לשם חטאת אין נ"מ כלל אי חייב ב' חטאות ול"ד כלל לתודת חבירו. ע"ש:
והנה הרמב"ם לא הביא מדין זה כלום. ואפשר דהוא פי' תודת חבירו ל"ד שיש לחבירו ג"כ תודה כפירש"י רק שהשחיטה הי' לשם אחר וס"ל לר"ח דשינוי בעלים פוסל בשחיטה אפי' שלא ע"ד לזרוק משום דכ' תודת שלמיו וה"ה לכל הקרבנות. ולכן סתם הרמב"ם (פט"ו מפסוה"מ) דשינוי בעלים פוסל בשחיטה ולא כתב דוקא ע"ד לזרוק לשם חבירו והמל"מ (שם) תמה עליו דהא אמרינן שינוי בעלים אינו בד' עבודות. ולמ"ש י"ל דלר"ח ישנו גם בשחיטה ואינו בד' עבודות היינו בהולכה וקבלה והא דאמרי' לקמן (דף י' ע"א) דהריני שוחט לשם פלוני כשר אתיא כרבה דהכא והרמב"ם כר"ח ס"ל:
שם בגמ' ואמר רבא חטאת ששחטה על מי שאינו מחויב כלום פסולה. גירסא זו תמוה טובא. חדא דאין זה לשון הגמ' כיון דרבא עצמו אמרה מה ואמר רבא חטאת מכפרת כו' הנ"ל למימר דחטאת מכפרת על עשה כו' וגם עיקר התי' דגמ' דמקיבעא לא מכפרא מ"מ מה לי ע"מ שמחויב עולה או שאינו מחויב כלל. ומ"ש רש"י דהמחויב מפריש עולה שלו. מלבד שהוא דוחק עיקר חסר מן הספר. אבל הגירסא אחריתי עולה ששחטה נכונה וטובה דכמו שבחטאת לא חשיב שינוי בעלים רק במחויב כפרה כמותו ה"ה בעולה לענין שלא עלה לבעלים לשם חובה נמי דוקא במחויב כפרה כמותו. וע"ז אמר דאפי' למי שאינו מחויב מ"מ ליכא איש דלא עבר על עשה. ופסולה דקאמר היינו דלא עלה. ובתר הכי קאמר רבא מימרא אחריתי דחטאת מכפרת על עשה. ומקשה הגמ' עלה מדאמר רבא חטאת ששחטה לשם מי שמחויב עולה כשרה ולחשיב בר כפרה כמותו משום דחטאת בא נמי על עשה. ומשני מקופיא מכפרא. פי' דעיקר חטאת מכפר על חייבי כריתות ועשה ממילא נמי מתכפרי ולא חשיב מחויב כפרה כמותו. כנ"ל ברור. וכן נראה בודאי דעת הרמב"ם ז"ל (פט"ו מופסוה"מ) שכתב עולה ששחטה לשם מי שאינו מחויב לא עלתה לו משום דאין אדם שאינו מחויב עשה. והכ"מ שם בחנם נדחק. דבודאי הרמב"ם גורס הכא עולה. מיהו מה דכ' הרמב"ם עוד שם. דחטאת ששחט לשם מי שאינו מחויב כלום פסולה משום דשמא חייב ולא נודע לו ע"ש. תמוה טובא מאין הוציא זה. וגם לפ"ז איך יתכן חטאת ששחטה לשם מי שמחויב עולה כשרה הא שייך ג"כ לומר שמא חייב חטאת. מלבד העולה ולא נודע לו. ותו קשה לי על הרמב"ם שם שכ' בחטאת לשם מי שמחויב עולה דכשרה ולא עלתה לו. מנלן הא כיון דשינוי בעלים נפקא מעליו ודומיא דידי'. א"כ כל שאינו דומיא דידי' שפיר עלתה לו. ונהי דלשם חולין אמרי' לקמן (דף מ"ו) דלא עלתה לו. התם כיון דעכ"פ שלא לשמה הוא רק דאמעוט מלא יחללו דחולין אין מחללין משו"ה לא עלתה. אבל שינוי בעלים נפקא מעליו ולא על חבירו ליכא למילף רק דומיא דידי'. [ואי לא הוי דומיא דידי' מהיכי תיתי דלא עלה לבעלים]. ותו דהא לפי הגירסא דהכא עולה ששחטה לשם מי שאינו מחויב דלא עלתה מטעם שאין לך אדם כו' כמ"ש הרמב"ם בעצמו הטעם הזה. משמע דאם הי' אדם שאינו מחויב עשה שעלתה א"כ ה"ה בחטאת. והגם דבעולה ע"כ עלתה דעליי דומיא דידי' ע"כ לענין דעלתה נאמר. מ"מ מהיכי תיתי לא נימא כן בחטאת ג"כ. וצ"ע. והכ"מ לא העיר בזה כלום: ובעיקר מימרא דרבא שאין לך אדם צ"ע דאטו מי לא עסקינן שהביא עכשיו עולה וכיפרה לו על כל עשה. ותו יש לעיין בשוחט לשם קטן דאינו בר חיובא כלל:
שם בגמ' וא"ר חטאת מכפרת על חייבי עשה מק"ו על כריתות מכפר כו'. צ"ע דהא אין מכפר על ב' כריתות בב' העלמות. א"כ נימא דיו לבא מן הדין להיות כנידון וכיון דמכפר על החיוב כרת שוב לא תכפר על עשה. דנהי דעולה מכפרת על כל עשין מ"מ חטאת דנלמד בק"ו מכריתות אין ללמוד טפי מכריתות. ואפשר ס"ל לרבא כר"ט דבמפריך ק"ו ל"א דיו. ותו קשה לי דכריתות מכפר דוקא בשוגג. אבל על עשה דמזיד מנ"ל דמכפר. ואולי לאו דוקא נקט רבא חייבי כריתות. וכונתו על קרבן עולה ויורד דמכפר על לאו דלא תשא דחמיר. וגם במזיד מכפר עליו בשבועת העדות] מכ"ש על עשה דקיל: