אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק ראשון › דף ו:

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף ו:

דף ו.

בגמ' כיפר מתן הראש פירש"י ולר"ע צריך להתחיל בבהונות. וקשה דלכאורה נראה דטעמי' דר"ע כיון דכתיב והנותר היינו שנותר מהזאות ונתינת בהונות. לכן א"י ליקח שמן מחדש על הראש. וא"כ לה"ט צריך נמי הזאות חדש דעיקר הכפרה מסתמא ע"י הזאות שלפני ה' ולמה כ' ש"י שמתחיל בבהונות. ובגמ' דנקנט לריב"נ כפר בבהונות לרבותא הוא דאפי' בהונות א"צ לחזור אבל לר"ע גם הוא צריך מחדש. ואפשר לומר דבאמת הזאות גם לריב"נ מחוי לחזור כיון דכ' והנותר כו'. רק מתן בהונות א"צ לחזור דכבר ניתנו כדין. ולר"ע גם מתן בהונות צריך מחדש. לכן כ' רש"י מתחיל בבהונות. פי' אחר הזאות דהזאות לכו"ע צריכין כנ"ל והנה התוס' תמהו על רש"י דביומא אמרי' דלכו"ע מתן הראש אינה מעכבת. ולכן פירשו דלריב"נ גם מתן הראש א"צ לחזור וליתן ולא כיפר מהמובחר ולפ"ז צ"ל דהגם דחה דלשון כיפר ולא כיפר ע"ד אחד לא מתיישב לומר דכיפר גברא ולא כיפר כלפי שמייא אבל הכא כיפר קאי אמתן בהונות פי' אפי' כלפי שמייא ולא כיפר כלפי שמייא המתן ראש. ולכן תמהני למה חלקו תוס' על רש"י וגם נדחקו דלכ"ב דאמרי' ביומא לא קאי על ר"ע והלא א"ש גם לפירש"י דלא כיפר מתן ראש לענין לכתחלה ומשו"ה צריך ליקח שמן מחדש דכיון דיכול עוד ליתן למה יבטל המצוה מן המובחר ור"ע ס"ל דגם מתן בהונות לא כיפר מן המובחר ולכן צריך לחזור על בהונות מן המובחר ולעולם אינו מעכב. ופי' לר"ע לא כיפר כלל כלפי שמייא ולריב"נ כיפר בהונות כלפי שמיא ולא הראש: והנה הרמב"ם ז"ל (בפ"ד מהל' מחו"כ) סתם כר"ע דלא נתן מתן ראש לא כיפר והביא נמי הך דיומא דנשפך הלוג אחר מתן בהונות א"צ להביא לוג אחר שמתנת הראש אין מעכבת והוא פלא. וראיתי בכ"מ (פ"ה ממחו"כ) שמביא קו' זו בשם הר"י קורקיס. ותי' דכשנשפך כיפר. אבל כשיש שמן ואינו נותן מעכב. וזה תמוה. דא"כ יהא חילוק בין נשפך מעצמו או שופך בכוונה. דודאי אם אינו נותן על הראש שופך אח"כ השמן. (ודוחק לפרש דלא כיפר קודם שנתן ואסור עדיין באכילת קדשים. כיון דבנשפך אינו מעכב] ולפענ"ד לולי דברי התוס' הי' נראה פשוט. דב' ענינים הם. הסוגיא דיומא בשנשפך הלוג מיירי אפי' עדיין השמן בכף הכהן דמ"מ צריך להיות שמן שבלוג קיים ואפי' נחסר ממנו פוסל כמבואר שם במשנה דנגעים (פי"ד) וברמב"ם ז"ל. לכן יביא לוג אחר. אבל כשנשפך הלוג אחר מתן בהונות א"צ להביא לוג אחר דתו אין פוסל חסר השמן שבלוג או נשפך כולו ונותן על הראש משמן שבכפו אפי' שנשפך הלוג. אבל בנשפך גם השמן שבכפו לא מיירי כלל. דבזה פליגי הכא ר"ע וריב"נ דלר"ע לא כיפר וסתם הרמב"ם ז"ל כר"ע. אבל שפיכת הלוג לא מעכב. ואע"ש דהרמב"ם ז"ל מסיים דמתנות הראש אין מעכבין. היינו להיות עיקר שיצטרך להיות שמן שבלוג קיים לענין זה לא מעכב וכן צריכין לפרש דלשון הגמ' [ביומא] לכ"ע לא מעכבת לענין זה. אבל גוף מתן הראש מעכב לר"ע. ואע"פ שזה דוחה קצת מ"מ נ"ל מוכרח כן ודו"ק:

שם בגמ' והא הכא דעשה דאחר הפרשה הוא כו' דעשה נמי איכא וישלחו מן המחנה דעשה דנקט הגמ' לאו דוקא רק דמדמי הך כפרה דעשה לרבא דעיקר הטעם דרבא דחטאת שאני מתן חטא בעי חטאת בפ"ע. אבל עולה דמכפר על כמה עשה אחר הפרשה וא"כ ה"נ נתנה תורה כפרה בשעירי רגל כל טומאות שהי' בינתיים מהני חטאת של הרגל לכפר טומאת מקדש אע"ג דאית בי' כרת ולהכי אפי' מש"ל דכל חטא אחר הפרשה נמי מכפר ועשה לאו דוקא:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה