שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף מ.
במשנה מעשה שמיעך ולא יצא נשחטה ונמצאת דבוקה כו'. לכאורה הי' נראה לפרש דפלוגתא דר"י ור"ע הוי בב' כיסין דלר"י בידוע שיש עוד: ביצה ולר"ע בידוע לא אמרי' וצריך מיעוך כדאמרינן בגמ'., אבל פלוגתא דר"ע וריב"נ הי' נראה דמיירי בכיס א' ולהכי: לר"ע נשחטה כדין רק כיון דנמצא אח"כ דבוקה בכסלים פליגי ר"ע וריב"נ אי אמרינן דלמפרע לא הוי מום כיון דדבוקה אכן מלשון הרמב"ם משמע דמעשה זו נמי הוי בב' כיסין. ולפי"ז צ"ל דנשחטה רק אליבא דר"ע. וגם הא דדבוקה בכסלים לרבותא דר"ע איתמר. אבל לריב"נ אפי' לא נמצאת דבוקה כגון שנשחטה ולא נבדקה נמי אסור וצ"ע: שם בגמ' ל"ש אלא שחסר ויתר ביד אבל ברגל טרפה נמי הוי. ק"ק די"ל גם ברגל ולמטה מארכובה דודאי גם בזה מום הוי עכ"פ וגם ביתר כל דיש בה עצם הוי מום: