שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ו.
בגמ' ת"ל פטר חמור פ"ח ב"פ פ"ח אמרתי ולא סוסים וגמלים. קצת קשה דאכתי י"ל פ"ח הוא דצריך עריפה ולא סוסים וגמלים אבל פדיון צריכי וצ"ל דחידוש דשה ועריפה חדא מילתא חשיב להו:
שם בגמ' פריך ר' אחאי כו'. ק"ק לי דל"ד לכל דבר שהי' בכלל שהם עכ"פ דברים פרטים כמו שלמים (דהוי דבר שהי' בכלל כדאי' בריש תו"כ בברייתא דר"י] דנהי דבכלל כל הקדשים הם אבל כמה דינים בשלמים שאין בשאר קרבן, וכשפרטה תורה דין פיגול בפרשת שלמים ללמד על כל הקרבנות אבל הכא כיון דבפ' קרח כ' סתם בכור בהמה טמאה והוא כולל כל הטמאים. למה פרט בפ' קדש פטר חמור. לכתוב בהמה טמאה כיון דאין שום חילוק בין חמור לשאר טמאים:
שם בגמ' או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור כו'. בתו"כ שלפנינו אין הגירסא כן רק או אף טמא הנולד מהטהור. וגי' זו היתה נכונה דהו"א דשניהם אסורין הן הבא מן הטמא והן כשהוא עצמו טמא ת"ל טמא הוא כו'. אבל לפי הגי' שבגמ' קשה מה ראי' מטמא הוא. שמא גם מיעוט זה הכוונה כן טמא הוא לאפוקי הנולד ממנו אם יהי' מין טהור אינו טמא אף שנולד מן גמל. וכ"ת תרי קראי ל"ל הא גם כפי דרש האמת קשה תרי קראי למה לי וע"כ צריכין לומר דגם לפי הגי' שבגמ' הא דצריך תרי קראי דלא נימא דבין הנולד מטמא ובין הטמא הנולד מן הטהור יהי' טמא לכן צריך תרי קראי. וע"ש בתו"כ דדורש אח"כ את זה ל"ת לאסור טריפה ע"ש. וקשה דכבר דרשו לדהכא לטהור היוצא מן הטמא. ולפמ"ש י"ל דאה"נ לבתר דמייתי טמא הוא א"צ לדרשא קמא דאת זה לא תאכלו ואתי רק לאסור טריפה. [בקרבן אהרן שם מגי' בתו"כ ולא גריס אף טמא ע"ש. וכן הוא בפי' הראב"ד. וגם כתב הראב"ד דהאי דרשא לאיסור טריפה אסמכתא היא: