שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל כג · פרט ז
יבואר לפמ"ש בפרט הקדום נפשט דין אם יוצא יד"ח מצה של מצוה כשאוכל שלא כדרך הנאתן
ל) נלענ"ד לפי הוצאת דברינו בפרט ו' יש לפשוט ספק שנסתפק המשנה למלך בפ"ה מיסודי התורה ה"ה בהא דקיי"ל במס' פסחים דכ"ד ע"ב דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן אם נאמר הגם במצות עשה דרחמנא אמרה תאכל מצות וקרבן פסח אי אכל שלא כדרך הנאתן אם יוצא ידי חובתו וכתב מדעת עצמו שנראה לו דל"ש כי היכי דבמצות לא תעשה דאמרה תורה לא תאכל אמרינן אם אכל שלא כדרך הנאתן פטור משום דלא מיקרי אכילה ה"נ במצות עשה דאמרה תורה תאכל אם אכל שלא כד"ה לא יצא יד"ח משום דלא שמיה אכילה אלא שלא מצא דין זה מפורש במ"ע וע' בס' שערי המלך שם ולכאורה ראה לדעת מי שסובר כמובא במ"ל שם בשלא כדרך הנאתן אסור מדאו' רק למלקות אמרה תורה למעט א"כ חזינן דחשיב אכילה מסירא נראה גם במצות עשה חשיב אכילה, ואין לומר הא גם חצי שיעור אסור מן התורה אף דלא הוי אכילה דזה אינו דבאמת הוי אכילה רק דליכא שיעור אכילה דהוא בכזית משא"כ שלא כדרך הנאתן אי לא נחשב אכילה אמאי אסור מן התורה אבל לרוב הפוסקים שס"ל שמותר מן התורה משמע דס"ל דלא נכלל באיסור אכילה האמורה בתורה נראה גם במצות עשה הדין כן. והנה בספר תורת חיים במס' חולין דק"כ ע"א כתב דבמצות עשה לא בעינן כדרך הנאתן כיון דמצות לאו להנות ניתנו ובשו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא חלק יו"ד סי' ל"ה כתב שדבריו תמוהין דמה בכך דמצוה לא להנות ניתנו מ"מ כיון דכתיב אכילה בעינן דרך הנאתן וע' בשו"ת נודע ביהודה מהדורא בתרא בחלק א"ח דס"ג ע"ב בהשמטה:
לא) ולענ"ד נראה דין זה במחלוקת קמאי תלויה דהנה איתא במס' כריכות די"ד ע"ב במתני' יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליו ארבעה חטאת ואשם אחד טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשים ביום הכיפורים ר מאיר אומר אם הי' שבת והוציאו חייב א"ל אינו מן השם (דאין חיוב זה משום אכילה) ואיתא שם רב אדא מתני חמש חטאת כגון דאוכל כזית פיגול (מבהמה אחרת בהדה) ופריך הש"ס וניתני שש חטאת ונוקמי כגון דאכל כזית דם ומשני בחדא אכילה קמיירי בשתי אכילות לא קמיירי ושערו חכמים דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים עכ"ל וכתבו תוס' בד"ה אין בית הבליעה וז"ל פירש דרך אכילה, והוא תמוהו מי הכריחם לפרש כן ונלענ"ד דהנה מסוגיא זו לכאורה מוכח דלא מחזיק אפי' שלשה זיתים מרוסקים דלא כמרדכי המובא בפרט ו' דאל"כ הו"מ לוקמי בכה"ג וא"כ יש לומר דהוי קשה להו הסוך כרב הילל ואכל כל השלשה זיתים פסח ומצה ומרור ביחד הא אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים ואין לומר שהיה בולע מעט מעט דזה אינו לפמ"ש מג"א בסי' תע"ה הובא בפרט ו' דמצוה לבלוע יחד אע"כ שאם רוצה לאנס א"ע יכול לבלוע יחד אפי' בשלשה זיתים רק דהוי שלא כדרך הנאתן לכן במצות לא תעשר לענין כרת וקרבן פטור כשהוא שלא כדרך הנאתן לכן לא מצי הש"ס לוקמי בכה"ג אבל לענין מצית עשה באכילה ס"ל כמ"ש בספר תורת חיים דלא בעינן כדרך הנאתן ושפיר אכל הילל כל השלשה זתים בכרך אחת ובלע יחד, ומצאתי בשו"ת נב"י חלק א"ח סי' ל"ח שכתב לפרש כוונת תוס' בסוגיין אחר, ואולם רמב"ם שסובר בפ"ח ממצה ה"ו שהיה כורך רק מצה ומרור נראה דסובר דגם במצות עשה בעינן כדרך הנאתן לכן הוכיח דבע"כ הילל לא היה כורך גם כזית פסח בכרך אחת דאם היה אוכל גם כזית פסח בכרך אחד לא הי' קיים מצוה מן המובחר דמצוה לבלוע וחד ולא מעט מעט כמ"ש מג"א סי' תע"ה ואם היה בולע יחד לא יצא ידי חובת מצוה כיון שהוא שלא כדרך הנאתן וא"כ נשמע דהוא מחלוקת קמאי ז"ל ולכאורה נשמע מדברי רבינא במס' פסחים הנ"ל דבמ"ע בעינן כדרך הנאתן דאל"כ תיקשי אמאי לא יכרוך יותר מכזית מצה ויותר מכזית מרור הרבה ויטבול בחרוסת, ואף שיהיה מחזיק יותר מב' זיתים דאין בית הבליעה מחזיק כל כך רק מעט יותר לשיטת תוס' כמובא בפי"ח סי' תפ"ו הא על ידי הדחק ושלא כדרך אכילתן והנאתן מחזיק ויוכל לקיים מצות כריכה כהוגן ולא אתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא כמש"ל בפרטים הקודמים שמה שהוא יותר מכזית בכל אחד ואחד ליכא למיחש לביטול כמ"ש תוס' בזבחים דע"ט ע"א אע"כ בכה"ג אם יבלע כולן יחד לא יצא ידי חובת מצוה כלל כיון שאין זה דרך אכילה והנאתן ויהיה מוכרח לבלוע מעט מעט ויבטל המצוה מן המובחר שמצוה לבלוע יחד הכזית ואי אפשר לצמצם שיבלע כזית מכל אחד בשלימת ביחד וס"ל דמצוה זו עדיף ממצוה דזכר למקדש, מיהו אח"כ מסיק הש"ס תקנה דאפשר לקיים גם מצות כריכה וא"ש:
לב) העולה ממ"ש בפרט ו' וכאן דמוכח ב' דינים (א) דין שנחלקו מוהרי"ל ומג"א דמוכח כשיטת מג"א דלכתחילה מצוה מן המובחר שיבלע כזית של מצה בבת אחת ולא לחצאין כיון דאפי' לר' יוחנן במס' חולין דק"ג ע"ב לא הוי אכילה כי אם שיהיה נהנה גרונו וגם שיבלע שיהיה נהנה מעיין כי כן דרך אכילה לעיסה ובליעה לכן לכתחילה בעינן בבת אחת (ב) מה שנסתפק המשנה למלך במצות אכילת פסח ומצה וכיו"ב אי בעינן שיאכל כדרך הנאתן לענ"ד נחלקו בזה תוס' ורמב"ם. ובמקום אחר הארכתי דלכאורה מוכח דיוצא יד"ח מצוה אף באוכל שלא כדרך הנאתן מהא דאיתא במתני' במס' מנחות פי"א סוף משנה ז' הבבליים אוכלן כשהן חיין אף שהוא שלא כדרך הנאתן מ"מ יד"ח מצות אכילת קדשים ואין כאן מקומו והנה בס' תורת חיים הביא ראי' דלא בעינן דרך הנאתן מהא דאיתא במס' פסחים דקט"ו ע"ב בלע מצה יצא אע"ג דלא נהנה ממנו ובשו"ת נב"י שם השיג עליו וז"ל דבר זה שרצה הת"ח לומר אם בלע דבר מאכל מיקרי שלא כדרך הנאתן ולפי זה יצא לנו דבר חדש שמותר לבלוע כל איסורי תורה לרפואה אפי' לחולה שאין בו סכנה כמבואר ברמב"ם בפ"ב מיסודי התורה דמתרפאין מהם שלא כדרך הנאתן אמנם אני אומר הרי באיסורין ודאי אינו לוקה אלא דרך הנאתן ואפ"ה הבולע דבר איסור לוקה והרי בחולין דק"ג לא משכחת לרשב"ל שלקה משום אבר מן החי רק בגרימתא זעירתא שבלע כולו כאחת שאם יאמר כיון שהוא קטן דרך לבלוע אף במצה חתיכה קטנה באופן שפשוט אצלי שבליעה מקרי דרך הנאתן ובמרור שאינו יוצא כשבלע משום שאינו טועם טעם מר ויצא לנו מזה שאסור לבלוע איסורי תורה לרפאות במקום שאין בו סכנה ורמב"ם בפי"א ממ"א חושב כמה אופנים דמיקרי שלא כדרך הנאתן ולא חשיב בולע עכ"ד ולפי דבריו ליכא הוכחה לדברי תורת חיים מיהו לכאורה שפיר קאמר הת"ח הא אין דרך לבלוע רק ללעוס כדי שיהיה נהנה גרונו. ומ"ש הנב"י שכן דרך לבלוע חתיכה קטנה לפ"ז נולד לן דין חדש דהא דבלע מצה יצא דוקא כשבלע חתיכה קטנה והשאר לעס או שבלע לחצאין ובמרור בעינן שיהיה לועס כל הכזית אבל אם בלע כל הכזית מצה לא יצא לפי שאין דרך לבלוע כל הכזית בבת אחת בלא לעיסה (ושאני גרימתא זעירתא כמ"ש רש"י כיון שהוא עצם אין דרך ללעוס) והוי שלא כדרך אכילה והנאת בני אדם לסברא הנ"ל דגם במצות אכילה בעינן כדרך הנאתן, ולא משמע כן דסתמא קתני בלע מצה יצא משמע אפילו כל הכזית ואפי' היה לו ב' זיתים כל מה שבית הבליעה מחזיק ובלע יצא וכן נראה מסתימת הש"ס ופוסקים דאל"כ הו"ל לחלק במצה גופא (ואפשר גם במרור אם לעס חצי זית ובלע חצי זית יצא כיון דעיקר טעם שיהיה זכר והא יש לו זכר מה שלועס ומה שבלע נחשב לאכילה להצטרף לכזית מיהו לא נראה כן ממשמעות הש"ס ופוסקים ואין להקל בזה) וא"כ לכאורה קצת ראי' לדברי הת"ח ומ"מ צ"ע לדינא בכל זה דשפיר קאמר הנב"י דנראה מרמב"ם היכי דבלע דבר איסור ולא לעס הוי כדרך הנאתן ולוקה בכזית אף שלא לעס וצ"ע וכבר נתבאר בדרך פלפול נראה מדברי רבינא כמ"ש המשנה למלך דגם במ"ע באכילת מצה וכיו"ב בעינן דרב הנאתן: