אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כג › פרט ב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כג · פרט ב

פרט א

יבואר ביאור הש"ס במחלוקת אמוראים אי איסורין מבטלין זא"ז:

ג) גרסינן במסכת זבחים דע"ח ע"א אמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ש"מ תלת ש"מ איסורין מבטלין זא"ז, ש"מ נותן טעם ברוב לאו דאו, ש"מ התראות ספק לאו שמי' התראה, מתיב רבא עשה עיסה מן החיטין ומן האורז אם יש בו טעם דגן חייב בחלה ואע"ג דרובא אורז מדרבנן אי הכי אימא סיפא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אלא מין בשאינו מינו בטעמא ופי' רש"י שהטעם ניכר בו בטעמא חייב ולקי מן התורה וכי קאמר ר"ל בפיגול ובנותר של מין במינו דליכא למיקם אטעמא ולא משמע מיני' נותן ברוב לאו דאו' דמין ביוינו ברובא **(הג"ה לכאורה לרב אחא בר יעקב דסובר במס' פסחים ד' ק"כ ע"א דמצה בזמן הזה דרבנן ל"ק קו' הש"ס כיון דמדרבנן הוי טעם כעיקר לכל מילי ה"ה לענין מצות מצה כיון דגוף החיוב הוא רק מדרבנן הם אמרו שיצא בטעם מיהו רבא הוא דמקשה ואזיל לשיטתו דסוב' שם מצה בזה"ז דאורייתא:)** ובדע"ח איתא אמר רבא אמרו רבנן בטעמא אמרו רבנן ברובא אמרו רבנן בחזותא מין בשאינו מינו בטעמא מין במינו ברובא, היכי דאיכא חזות' במראה ופליגא דר' אלעזר (פי' רש"י הא דר"ל דאמר איסורין מבטלין זא"ז) דאמר ר' אלעזר כשם שאין מצות מבטלות זה את זה כך אין איסורין מבטלין זא"ז מאן שמעת לי' דאמר אין מצות מבטלות זא"ז הילל הוא דתניא אמרו עליו על הילל הזקן שהיו כורכן בבת אחת ואכלן משום שנאמר על מצות ומרורים יאכלהו פי' רש"י היה כורך פסח מצה ומרור ולא אתי טעם מרור ומבטל טעם מצה, וכתבו תוס' בד"ה אמרו בזמן הבית היה שאלתו דאורייתא, עכ"ד הש"ס, והנה בפרט א' נתבאר שרא"ש וטור פסקו שאיסורין מבטלין זא"ז, והקשה בשו"ת שערי אפרים סי' נ"א ונ"ג ונ"ד על רא"ש וטור שהשמיטו דעת רמב"ם דחולק וסובר דאין איסורין מבטלין זא"ז שכתב בפ' י"ח מפסולי מוקדשין ה"כ וז"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן חייב אעפ"י שרבה מין על חבירו אין מבטלין שאין איסורין מבטלן זא"ז וכתב בכסף משנה בפרק התערובות פלוגתא דרב פפא ור' אלעזר (רק הי' גירסתו אמר רב פפא הפיגול כו' ובבית יוסף הגי' אמר ר' יוחנן ובגמ' שלפנינו הגי' ר' שמעון בן לקיש) ופוסק כר' אלעזר משום דרבא אותביה לרב פפא ושני ליה בשנויא דחוקא, ועוד דבירושלמי איפלגי ר' יוחנן ור"ל במילתא ור' יוחנן סובר כר' אלעזר וא"כ מבואר דרמב"ם סובר להיפך, והנה בהני דינים בחלב ודם הנזכר בטור סי' צ"ח כמבואר בפרט א' איכא ראי' ממתני' דערלה מעלה את הכלאים ואינה דומה לפיגול ונותר וטמא שנתערבו דהאי דערלה מיירי שנתערבו בהיתר כעין האי חלב ודם שנתערבו בנ"ט זיתים משא"כ האי דפיגול ונותר כו' שכולן הם של איסור ואף שי"ל מה לי היתר מעלה את איסור או איסור המבטל איסור לענין מלקות מ"מ סובר רמב"ם דאיכא חילוק כאשר יבואר לקמן הטעם ובע"כ ר' אליעזר סובר כן ועיין תשובת רשב"א סי' תש"ל לכן גם רמב"ם בפט"ו ממאכלות אסורות פסק ערלה מעלה את הכלאים אבל בדין אחרון שכתב בטור שלשה מיני איסורין ביבש שנתערבו בטלין ברובא וכתב כן להלכה פסוקה קשה אמאי השמיט דעת הרמב"ם וראיתי בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ל' שכתב לתרץ קו' זו דעוד קשה למה פסק הטור דפטור כיון דאיתא שם דר' אלעזר חולק וסובר דאין איסורין מבטלין זא"ז וצריך לומר דהיה לטור הגירסא אמר ר' יוחנן בפיגול והנותר כו' כמ"ש הבית יוסף (ודלא כגירסת הכסף משנה רב פפא ולא כגי' ר"ל) לא היה גירסתו ר' יהושע בן לוי כנראה מתשובת רא"ש לכן פוסק כוותיה דקיי"ל כריב"ש בכל מקום כמ"ש תוס' במס' חולין דצ"ו ע"א ד"ה אמר ואם הגירסא ר' יוחנן פשיטא דהלכה כמותו נגד ר' אלעזר תלמידו. ומה דלא הביא דעת רמב"ם שחולק ל"ק כי בלא"ה לא הי' לו להביא דין זה כלל כי לא נ"מ רק לענין מלקות ולענין אכילה לכ"ע אסור כמ"ש הבית יוסף ואין דרכו להביא דין מלקות אלא משום דמיני' גמרינן בדינים ראשונים דנ"מ לן טובא כמ"ש הרא"ש לכן לא הביא דעת רמב"ם שסובר דלוקין וא"ת מכ"ש דהו"ל לטור להביאו כיון דפליג אמוצא הדין מסתמא פליג אתולדה זה אינו דאף ר' אלעזר דפליג מודה בב' דינים ראשונים כנזכר בטור ולא פליג ואמר אין איסורין מבטלין זא"א אלא כשעדיין נותן טעם באינו מינו או כדי נתינת טעם במינו אבל כשנתערב בדרך משל כזית אחד של פיגול בששים זתים של נותר והתרו בו משום פיגול ודאי אינו לוקה שהרי לא טעם טעם פיגול וכן משמע מראי' שהביא ר' אלעזר מהא דאמר, הילל היה כורך כו' כי בודאי אין המרור מבטל טעם מצה לגמרי אלא מכחש כת הטעם אבל אם היה מרור כל כך או מצה כל כך עד שאחד מבטל טעם חבירו לגמרי שאין טועם טעם מרור או טעם מצה כלל פשיטא בהא לא אמר הכלל אין מצות מבטלות זו את זו א"כ ה"נ כשאיסורין מבטלין אחד מהם לגמרי עד שאין באחד מהם טעם של חבירו כלל ודאי הוי ביטול ואין לוקין עליו ממילא זכינו לדין שגם רמב"ם אף שפסק כר' אלעזר דאין אסורין מבטלין זה את זה מ"מ מודה בב' דינים הראשונים לכן לא הביא הטור דעת רמב"ם כלל כי אין בין רמב"ם לטור רק לענין מלקות ואין כוונת הטור להביא דין מלקות עכ"ד הנה מ"ש שגירסא הוא ר' יוחנן קשה הא איתא שם ש"מ התראת ספק שמיה התראה והא ר' יוחנן סובר במס' פסחים דס"ג ע"ב ובמס' מכות דף ט"ו דשמיה התראה ובע"כ צ"ל הגי' רשב"ל או ריב"ל או רב פפא, וראיתי בספר מנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק מ"א שתמה ג"כ על הפוסקים שהשמיטו דעת רמב"ם וכבר קדמו בשו"ת עבודת הגרשוני ושו"ת שערי אפרים (וע' שם שהביא דראב"ד בספר תמים דעים ל"ו פוסק כר' אלעזר דאין איסורין מבטלין זא"ז) ועל תי' עבה"ג הנ"ל אף שנאמר בטוב טעם ודעת מ"מ עדיין קשה על הטור דהו"ל להביא דעת רמב"ם שפוסק כר' אלעזר דהא בהאי דינא אי איסורין מבטלין זא"ז נ"מ גם בזמן הזה וכמ"ש בשם פליתי בפרט א' ב', והנה בשו"ת שערי אפרים כתב לתרץ קו' הנ"ל בשם הגאון מוהר"ר ליב צינץ זצ"ל וקלסי' הש"א ותורף תירוצו דרמב"ם לשיטתו דפוסק בפ"ח דחמץ ומצה ה"ו כהלל דאמר שאין מצות מבטלות זא"ז ומיני' יליף ר' אלעזר כשם שאין מצות מבטלות זא"ז כך אין איסורין מבטלין זא"ז אבל הרא"ש וראב"ד מרי דהאי פסקא שפסק הטור בג' מיני איסורין שבללן ואכלן פטור ממלקות כמ"ש הבית יוסף שכ"כ רשב"א בשם ראב"ד שם על רמב"ם במה שפסק כהילל וכיון דלא נתברר דהלכה כהילל ואדרבה סוגיא דשמעתין אזלי כרבנן דס"ל מצות מבטלות זו את זו וא"כ כ"ש שאסורין מבטלין זא"ז עכ"ד ובפליתי שם ס"ק י"ב הביא תי' הלז, וכתב על זה שאני לא זכיתי להבין ראי' מקומו דאין הלכה כהילל אדרבה הרא"ש בפסחים דקט"ו כתב דמספקא לן אי הלכה כהילל או לא לכך עבדינן כריכה ג"כ לכן אמרו השתא דלא אתמר כו' ואי כדבריהם דתלי' זה בזה איך פסק בטור להקל דאיסורין מבטלין זא"ז אולי הלכה כהילל דאין מבטלין זא"ז עכ"ד ולענ"ד לא נעלם מגאונים הנ"ל דבר זה דהא כתבו להדיא דלית הלכה פסוקה כהילל ואולם כוונתם מבואר כי הם ז"ל הבינו דליכא נ"מ במחלוקת ר"ל ור' אלעזר רק לענין מלקות וקיי"ל ספק מלקות כמו ספק נפשות להקל וא"כ שפיר כתב הטור דהאוכלן פטור ממלקות, ואולי כוונת הפליתי לפי שיטתו דאיכא נ"מ גם לענין איסורו להקל כמ"ש בפרט א' ועל זה הקשה היאך פסק הטור להקל ולענ"ד גם לשיטתו ל"ק דאדרבה במה שפסק דאיסורין מבטלין זא"ז ואין לוקין מספיקא איכא נ"מ לחומרא דאם היה הדין ברור דאין איסורין מבטלין זא"ז היכי שנתערב ככר של כלאי כרם בב' ככרות של חמץ נוקשה ונאבד אחד מהם בתוך הפסח ולאחר הפסח היה מקדש אשה בב' ככרות כיון דאמרינן כל דפריש מרובא קפריש וככר של חמץ חלף והלך ונשאר ככר אחת של כ"כ ואחת של חמץ אם הי' מקדש בתרווייהו לח חלין הקדושין כיון דאחת בודאי אסור בהנאה מחמת איסור כלאי כרם והוא מקדשה בתרווייהו ודעתה אתרווייהו ומקדש באיסור הנאה דאוריית' כמו כלאי כרם לא חלין הקדושין כדאיתא במס' קדושין דנ"ו ע"ב ועכשיו דאיכא ספק אולי נתבטל איסור כלאי כרם והוי רק חמץ נוקשה דמותר בהנאה וחלין הקדושין או אולי אין איסורין מבטלין זא"ז ולא חלין הקדושין ממילא הוי ספק מקודשת ואזלינן לחומרא דלא מהני חזקת פנוי להקל כמבואר בקמאי ז"ל ואם קיבלה קדושין אח"כ מאחר צריכה גט משניהם וא"כ שפיר כתב הטור דין זה דאין לוקין מחמת ספיקא בדינא ואזלינן במלקות להקל בדין ספק נפשות א"כ נ"מ להחמיר לענין ספק קדושין ואם היה הדין ברור דאין איסורין מבטלין זא"ז יצמיח קולא באיסור דבר שבערוה דהוי אמרינן דלא חלין הקדושין כלל דהוי אמרינן המקדש באיסורי הנאה דאו' לא חלין הקדושין וא"כ קם תי' הגאונים הנ"ל וא"ש:

ה) מיהו באמת יש לפקפק על תי' הגאונים הנ"ל דהאיך כתב הטור בפשיטות דפטור ממלקות והו"ל לבאר דמחמת ספק פטור ממלקות ומפשטות לשון הטור משמע דודאי פטור ממלקות ועל ידי זה יוכל לבוא לידי קולא לענין שאר דברים וחד מנהון מצינו גווני דהנה רמב"ם כתב בפרק עשירי מהלכות עדות ה"ג וז"ל עבר עבירה שחייבין עליה מלקות מן התורה ה"ז פסול מן התורה ואם היה החיוב שבה מדבריהם ה"ז פסול מדבריהם כיצד אכל בשר בהמה בחלב בין לתאבון בין להכעיס ה"ז פסול מן התורה א"כ אפי' במידי דאכילה הטעם שפסול מדאו' כיון שחייבין עליו מלקות וכן איתא בש"ע ח"מ סי' ל"ג ס"ב דוקא בעבר עבירה שחייבין עליה מלקות פסול מדאו' אבל בעבירה שאין בו מלקות פסול לעדות רק מדרבנן וע' בש"ך ס"ק ל"ד וא"כ נ"מ טובא לדינא וחד מנהון כדאית' שם הפסול לעדות מן התורה עדותו בטילה אעפ"י שלא הכריזו עליו בבית הכנסת ובבתי מדרשות והפסול מדבריהם שהעיד קודם שהכריזו עליו כשר וא"כ נ"מ במחלוקת ר"ל ור' אלעזר אפי' בזמן הזה שאין בו מלקות היכי שאכל כל ג' חתיכות פיגול ונותר וטמא במזיד לר' אלעזר דאין אסורין מבטלין זא"ז וחייב מלקות פסול לעדות מדאו', ולר"ל שאין בו מלקות אף שעשה איסור דאו' מ"מ כשר לעדות מן התורה כיון דאסורין מבטלין זא"ז וא"כ נ"מ ג"כ להקל להוציא ממון על ידי עדותו קודם שהכריזו עליו ולפ"ז נראה אפי' לדידן דאיכא ספק אם הלכה כר"ל או כרא"ל, נראה דהדין ג"כ דפסול לעדות בדיני ממונות להוציא ממון לא מבעי לפמ"ש בטור וש"ע סי' ל"ד סכ"ח בשנים שהעידו על אחד שהוא פסול מאחת מאלו העבירות ואם באו עדים והכחישהו ואמרו שלא עשה עבירה זו ה"ז ספק פסול ולא יוציא ממון בעדותו עד שיעידו שעשה תשובה וע' בסמ"ע ס"ק כ"ח משום דחזקת ממון עדיף מחזקת כשרות וע' במשנה למלך בפ"ו מעדות ה"ו א"כ ה"ה כיון דאיכא ספיקא דדינא אם עבר עבירה שיש בו מלקות דאם הלכה כר' אלעזר דחייב מלקות ופסול מדאו' ואם הלכה כר"ל פטור ממלקות ולדידן פטור ממלקות מטעם ספק מלקות להקל מ"מ מספיקא פסול לעדות להוציא ממון מחזקתו דאולי עבר עבירה שיש בו מלקות נפסול מדאו' ואף שאין לוקין מ"מ מוכח בש"ך שם בסי' ל"ד ס"ק כ"ד דהיכי שהוא חייב מלקות רק שלא התרו בו פסול מדאו' וא"כ היכי שיש ספק אם חייב מלקות פסול לעדות ממון מספק אולי עבר עבירה שיש בו מלקות ואף שאין לוקין מטעם ספק מ"מ פסול להוציא ממון מספק וע' משנה למלך בפ"ד ממלוה ה"ו ואפי' לשיטת רבינו חננאל ובעל המאור שהובא בש"ך סי' ס"ו ס"ק א' בספק פסול קם העד בחזקת כשרות ומהני עדותו אפי' להוציא ממון מחזקתו משום דחזקת כשרות עדיף מחזקת ממון היינו היכי שהוא ספק אולי לא עבר עבירה כלל משא"כ הכא שבודאי עבר עבירה רק שיש לנו ספק בדין אם עבר עבירה שיש בו מלקות ופסול מדאו' או עבר עבירה שאין בו מלקות ופסול מדרבנן ל"ל חזקת כשרות דעכ"פ הוא רשע שאכל דבר איסור וממילא נשאר בספק פסול וכשהעיד אף שלא הכריזו עליו נתבטל עדותו דאולי הלכה כר"א דאין איסורין מבטלין זא"ז ועבר עבירה שיש בו מלקות וא"כ קשה לפי דברי הגאונים הנ"ל דטור מסופק לדינא קשה היאך כתב להלכה פסוקה שאיסורין מבטלין זא"ז הא נ"מ טובא לדינא דאם הוי ספק אם מבטלין זא"ז פסול לעדות מספק דאולי עבר עבירה דאו' דלא קם להוציא ממון משא"כ עכשיו שאסורין מבטלין זא"ז מדאו' כשר לעדות ממון וא"כ דברי הגאונים ז"ל ה"ה שו"ת שער אפרים והגאון מוהר"ל ז"ל שהבינו שטור מסופק לדינא לענ"ד אי אפשר לומר כן ויותר נראה כמ"ש בשו"ת עב"ג דרא"ש וטור פסקו להלכה ברורה כמ"ד דאיסורין מבטלין זא"ז.

ו) אמנם קשה על רא"ש וטור הא איתא במס' זבחים דע"ט דתלי' בהאי דינא דהילל והם ז"ל פסקו בא"ח סי' תע"ה דהוא ספק אם הלכה כהילל והנה קו' זו הובא ג"כ בספר חק יעקב סי' תע"ה סק"י שהקשה כן בספר בית הילל על ראש וטור הנ"ל כיון דאיתא בזבחים דע"ט דדין זה אי איסורין מבטלין זא ז תליא בדין אי מצות מבטלות זא"ז ואי כהלל דאין מצות מבטלות זא"ז ה"ה באיסורין ואנן קיי"ל בפסחים דקט"ו לצאת ידי כולם לחומרא וכן קיי"ל בא"ח סי' תע"ה למה ס"ל כאן לקולא דאיסורין מבטלין זא"ז וישוב על קו' זו יבואר באי"ה בפרט ג':

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה