אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כב › פרט יג

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כב · פרט יג

פרט יב

יבואר בי קו' בסוגי' דנגע בחרסו כו':

נז) שם בסוגיא קשה לי דהנה בר"ן במס' חולין דק"ח ע"א ולהך סברא שכתבו קמאי ז"ל דאין הנאסר יכול לילך ולאסור במקום שאין איסור יכול לילך שם, ותי' על קו' קמאי ז"ל בחולין דצ"ז דלכן לא אמרי' חנ"נ משום דהא דאמרי' חנ"נ בשאר איסורין הוא רק מדרבנן משום לתא דבשר בחלב ואין בבשר החלב צלי מן התורה, הא המעיין היטב ברשב"א בתה"א בית ד' שער א' יראה דסובר היכי דהיתר מצטרף לאיסור אזי אמרינן חנ"נ מדאו' וא"כ בקדשים דהיתר מצטרף לאיסור אזי הדין דחנ"נ מדאו' וא"כ קשה אמאי בנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו מהני נטילה אפי' לפמ"ש תוס' במס' חולין דצ"ז ע"ב דרוטב הוא ציר בעלמא שאינו מפעפע מ"מ כיון דל"ל לר"ן הך סברא דאין הנאסר יכול לאסור רק במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם נימא שנטילה תאסור האחרת ואחרת לאחרת כמ"ש תוספת במס' חולין דצ"ז ע"ב ד"ה אפי' ודוחק לומר דר"ן ל"ל סברת רשב"א דתלי' בהמ"ל וצ"ע:

נח) ותו קשה לי בסוגיא זו דהנה שם מבואר לשמואל אף דסובר תתאי גבר מ"מ בחם לתוך צונן בעי קליפה משום אדמיקר ליה אי אפשר דלא בלע פורתא וכתב המג"א בסי' תס"ז ס"ק ל"ג דהך קליפה הוא חומרא בעלמא לכן סובר ר"ח דאפי' נתבשלה בלא קליפה אין אוסרת התערובות ובעי ששים וכ"כ או"ה הובא בפליתי סי' צ"א סק"ב והארכתי בס"ד בפרטים הקודמים בזה ולענ"ד דברי המג"א בשיטת ר"ת תמוהו דלענ"ד נראה הוכחה ברורה דבע"כ קליפה דסובר שמואל בחם לתוך צונן הוא מדאו' דהנה איתא במס' זבחים דצ"ה ע"ב וז"ל ת"כ אשר תבשל בו אין לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח מניין ת"ל אשר בו ישבר וכתב רש"י מדסמיך ישבר אצל בו ולא כתיב אם בכלי חרס תבושל ישבר למידרש אם נבלע בו מ"מ ישבר וכתבו תוס' ד"ה עירו דר"ת הוכיח מכאן דעירוי ככלי ראשון מדחשיב כמבושל ונ"מ לענין שבת וכן אסור לערות רותחין על התרנגולת כדי למלגה ואחיו רשב"ם ז"ל חולק וסובר דעירוי ככלי שני מדקי"ל כשמואל דאמר תתאי גבר ור"ת ז"ל הביא ראי' מירושלמי כמו שבולע על ידי עירוי כ"כ מבשל על ידי עירוי וכתב וז"ל דאע"ג דקיי"ל כשמואל דאמר תתאי גבר מודה שמואל דמבשל כדי קליפה דהא ברייתא מסייע לי' דקתני חם לתוך צונן מדיח ופריך אדמיקר ליה בלע פי' קודם שנצטנן חום שלמעלה נבלע ממנו מקצתו בתחתיו ומשני אימא חם לתוך צונן קולף עכ"ל והיינו שר"ת מדמה בלוע לבישול ואי נימא דהוא רק חומרא דרבנן האיך אמרה תורה בעירה לתוך כלי חרס צוננת ישבר הא תתאי שהיא צוננת גוברת וקליפה הוא חומרא בעלמא מדרבנן והא ר"ת יליף משם דעירוי מבשל ובע"כ דסובר שאינו גזה"כ רק שם אע"כ דר"ת סובר דחם לתוך צונן מדאו' צריך קליפה לשמואל דמה דאיתא בש"ס אי אפשר דלא בלע פורתא הוא ודאי או קרוב לודאי כמש"ל בשם תוס' במס' נדה שכן הפי' בלשון אי אפשר ואפילו מדאו' הוי קרוב לודאי וא"כ שיטת או"ה ומג"א שהבינו דר"ת דסובר דאין צריך ששים נגד הקליפה כמ"ש תוס' בפסחים דע"ו ד"ה תניא שלא כתוב כן רק בקליפה דחם לתוך צונן שהוא רק חומרא בעלמא ולפמ"ש מוכח דבע"כ ר"ת סובר דקליפה זו הוא מדין תורה ובפליתי סי' צ"א סק"ב מתמה על או"ה ומג"א מתוס' פסחים דע"ו ע"א ד"ה תנן ויותר הו"ל לתמוה ממ"ש במס' זבחים הנ"ל שוב ראיתי בספר חוות דעת בסי' צ"א סק"ח שכתב ג"כ שמה שכתבו הטעם שאין צריך ששים משום דקליפה הוא חומרא בעלמא צ"ע דהא מרא דשמעתתא הוא ר"ת במס' פסחים דע"ו ור"ת בעצמו ס"ל במסכת זבחים דצ"ה דערוי מבשל כדי קליפה מדאו' ואפי' לקולא כגון לפטור מחלה ולענין הגעלה יע"ש ומהגעלה לא קשה כ"כ די"ל דמגעיל ככלי שאינו בן יומו מיהו קשה כנ"ל וצ"ע:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה