אור ברסלב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כב

כלל כא

יבואר דין איסור צונן שנפל לתוך היתר הם אי עילאי גבר או תתאי גבר ובו י"ג פרטים

פרט א

יבואר מקורו

א) בטוש"ע יו"ד סי' ק"ה ס"ג איתא וז"ל נפל איסור חם לתוך היתר חם דכלי ראשון או אפילו איסור צונן לתוך היתר חם הכל אסור דתתאי גבר על העליון ומחמתו עד שמפליט בתחתון ואין צריך לומר היתר צונן לתוך איסור חם שהכל אסור, אבל אם העליון חם והתחתון צונן אינו איסר אלא כדי קליפה אפי' אם העליון החם אסיר עכ"ל ומקורו ובמס' פסחים דף ע"ו ע"ב וז"ל אתמר חם לתוך חם ד"ה אסור צונן לתוך צונן ד"ה מותר חם לתוך צונן וצונן לתוך חם רב אמר עילאי גבר ושמואל אמר תתאי גבר, וכתב רש"י אע"ג דהילכתא כרב באיסורי בהא הלכתא כשמואל דתניא כוותי, וראיתי בפליתי סי' צ"ב ס"ק ב' שהקשה במה נחלקו הא חיך אוכל יטעום קפילא ונראה דברי מי יקום וכתב לתרץ וז"ל דס"ל טעם המרגיש טעם קלוש הוא למאד יע"ש וכיו"ב כתב רשב"א במס' חולין דף צ"ב ע"ב ד"ה הא בהא דנחלקו אי יש בגידין בנ"ט או אין בגידין בנ"ט וכי נחלקו במה שיעיד עליו החיך ליטעמי' קפילא ותי' וז"ל ושמא ס"ל דבטעם משהו לא סמכינן אקפילא עכ"ל ומשמע דס"ל אפי' טעם קלוש אוסר כמו שכתבו ז"ל דלכן נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור אף דהוא טעם קלוש כמ"ש. טו"ז סי' צ"ה סק"א, ועל טעם קלוש לא סמכינן אקפילא, מיהו קשה אמאי. קיי"ל באיסור שנפל להיתר סמכינן אקפילא וכדאי' בטוש"ע יו"ד סי' צ"ח ס"א לדעת כמה פוסקים הא על טעם קלוש לא סמכינן אקפילא אולי אית בי' טעם קלוש וכן קשה לתי' הפליתי הנ"ל בפלוגתא דרב ושמואל אמאי בבשר רותח שנפל לתוך חלב צונן או להיפך שנחלקו ג"כ רב ושמואל הא בב"ח קיי"ל נ"ט בר נ"ט דהיתרא מותר דטעם קלוש לא משווי בב"ח כדאי' במס' חולין דף קי"ב ע"ב דסובר שמואל דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא והאיך סובר שמואל תתאי גבר הא אפשר למיטעם לקפילא דבטעם ממש סמכינן על קפילא וטעם קלוש לא נאסר וראיתי בשו"ת נב"י מה"ק חלק יו"ד סי' כ"ח שהקשה לו חכם אחד קו' הנ"ל וכתב לתרץ, באריכות ולענ"ד לק"מ לפמ"ש בשו"ת רשב"א הובא בשו"ת ח"צ סי' ע"ז באריכות בהא דקיי"ל ודאי טריפה אינו חי יב"ח אפי' העידו עדים שהי' חי אינם נאמנים כיון שכן הוא דעת תורה הני סהדי שקרי נינהו וכן הוא כלל בכל מקום שהכריע התורה שכן הוא אין נאמנים אפי' עדים כשרים להכחיש דעת תורה ומביא ע"ז ראיות ברורות וה"ה לרב דעת התורה דעילאי גבר ואפי' עדים כשרים היה אומרים שתתאי גבר אין נאמנים ומכ"ש שקפילא אין נאמן ושמואל סובר שדעת תורה שתתאי גבר וכמו כן לא קשה קו' רשב"א מגיד כנלענ"ד נכון:

פרט ב

יבואר ביאור סוגי' הש"ס בפסחים דף ע"ו ובישוב כמה קו'

ב) בסוגי' זו רבו כמה קו' (א) דאי' שם במתני' וז"ל נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו, וכתב רש"י וז"ל נגע הפסח בחרסו של תנור יקלוף מן הפסח מקום שנגע בתנור שנתבשל שם מחום התנור ולא צלי אש הוא כדאי' לעיל משום שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרם הדפנות גרוף ועומד הוא עכ"ל נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו כתב רש"י וז"ל נטף בתנור מרוטבו על החרם וחזר אליו שחזר שומן שנתחמם מן החרס ונבלע בפסח יטול את מקומו דלא סגי לי' בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי דשומן נבלע בתוכו הרבה ואותו שומן מבושל מן החרם עכ"ל והקשו תוס' במס' חולין דף צ"ו ע"ב ד"ה עד אמאי בנטף מרוטבו וחזר אליו יטול את מקומו הא רותח בצלי סגי בקליפה וכתבו לחלק וז"ל ושמא רוטב מתפשט יותר:

ב קשה קו' תוס' בד"ה יטול וז"ל ולא סגי בקליפה לפי שהרוטב נבלע יותר בתוכו, וא"ת נגע בחרסו של תנור אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו כדי קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו כמו נטף מרוטב וחזר אליו וכל דבר הנאסר בצלי דקיי"ל דאין נאסר אלא כדי קליפה מחמת רוטב שבו יאסור עד כדי שיטול את מקומו ואיכא לאוקמי בשאין רוטב כ"א מעט ומעט רוטב אינו אוסר כל כך כדאמר בגמ' שאני סיכה דמשהו עבדי לי' עכ"ל וקצת יש לפקפק על תי' תוס' דהוא דוחק לאוקמי בגווני שאין רוטב כ"א מעט, והנה בפסקי תוס' סי' קצ"א משמע דס"ל שסתם רוטב שבצלי היא מועטת שכתב וז"ל צלי הנאסר כדי קליפה אין רוטב שבו חוזר ואוסר יע"ש מדכתב סתם משמע דבכל צלי הרוטב מועטת, מיהו מדברי תוס' שכתבו ואיכא לאוקמי לא משמע כן (ג') איתא שם נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו וכתב ש"י וז"ל היה נטף מרוטבו על הסולת מפרש בגמ' בסולת רותחת דמוטווי רוטבו מחום הסולת והוי צלי מחמת דבר אחר ואסור לאכלה להאי רוטב שבתוך הסולת משום אל תאכלו כי אם צלי אש הלכך יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולים עכ"ל ומשמע בתוס' דע"ו ע"א ד"ה אלא שהוא יותר מנטילה והקשה בצל"ח למה יצטרך להעמיק יותר מכדי נטילה ואם אתה מצריך יותר נתת דבריך לשעורין (ד') שם בגמ' לאחר שהביא מחלוקת רב ושמואל הנ"ל בפרט א' אי עלאי גבר אי תתאי אי' שם וז"ל תנן נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו קס"ד בחרס צוננת בשלמא לרב דאמר עלאי גבר ומש"ה יטול את מקומו דאזיל רוטב ומרתח לי' לחרם והדר חרם ומרתח לי' לרוטב (דהוי צלי מחמת דבר אחר) וכי הדר רוטב אפסח קא מטווי פסח מחמת חמימותא דחרם ורחמנא אמר צלי אש ולא מחמת דבר אחר אלא לשמואל דאמר תתאי גבר חרם כיון דצוננת היא אקורי מיקר לי' לרוטב אמאי יטול את מקומו וכתב רש"י וז"ל ולא גרסינן בקולף את מקומו סגי יע"ש, ומשני כדאמר ר' ירמיה אמר שמואל בסולת רותחת ה"נ בחרס רותח, והתמי' מבואר מאי קס"ד דמקשין להקשות על שמואל כיון דהתי' מבואר דיש לוקמי בחרם רותחת (ה') הקשו בתוס' ד"ה בשלמא וז"ל ברוב ספרים גרסינן וכן בפי' רבינו חננאל גרים וכי הדר רוטב אפסח מטווי פסח מחמת חמימותא דחרם קשה תיפוק לי' שרוטב איסור נבלע בפסח והוצרכו לומר דהא דקאמר ומטווי פסח ארוטב קאי מדקאמר מחמת חרם דאי אפסח קאי הול"ל מחמת רוטב יע"ש (ו') איתא שם וז"ל תנן נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו קס"ד בסולת צוננת בשלמא לרב דאמר עילאי גבר מש"ה יקמוץ את מקומו דמרתח ליה לסולת דהדר הודרני' (לסולת אשר סביבותיו) והדר סולת ומרתח לי' לדידי' וקא מטווי רוטב מחמת חמימותא דסולת ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר אלא לשמואל דאמר תתאי גבר סולת כיון דצוננת הוא אקורי קא מיקר לי' למה לי יקמוץ את מקומו אמר ר' ירמי' אמר שמואל בסולת רותחת, וכתב רש"י וז"ל ואמאי יקמוץ את מקומו וה"נ לא גרסינן ביטול את מקומו סגי ותוס' כתבו בד"ה אלא וז"ל הגי' בכל הספרים ובפי' רבינו חננאל ביטול את מקומו סגי ורש"י מתקן משום דקשי' לי כיון דאקורי מיקר מה איסורא יש ברוטב יע"ש מ"ש בשם ר"ת לקיים גי ישינה ולולי דבריהם נראה שיש לקיים גי' ישינה בקו' הש"ס הנ"ל דנטף מרוטבו שמקשה ביקלוף את מקומו סגי וכן כאן הגי' ביטול את מקומו סגי ואף אם לא נכתב בפי' בש"ס מ"מ י"ל קו' הש"ס הוא על סגנון זה:

ג) ונלענ"ד ליישב בס"ד כל הקו' הנ"ל ומקודם נברר לישב קו' תוס' הנ"ל על דין דנגע בחרסו של תנור אמאי סגי בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו ונראה דהנה תוס' בדף ע"ו ע"א ד"ה תנן נטף מרוטבו על החרס כתבו וז"ל ומרישא דקתני נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו ליכא לאקשויי דאפי' למאי דקס"ד בחרס צוננת דכ"ע מודו דתתאה בלע כדי קליפה וה"ה לאחר שהוחם מעט מבשל בפסח כ"ק עכ"ל יע"ש שכתבו עוד תירוצים אחרים חידשו לנו לפי מאי דאי' לקמן דסובר שמואל אפי' בחם לתוך צונן בעי קליפה כיון דעליון הוא חם אדמיקר לה אי אפשר דלא בלע פורתא אלים כח להבליע בצונן כדי קליפה ואח"כ אותו בלוע מבשל בה כ"ק לדבר אחר דהכא אלים כח הפסח הרותח להרתיח לחרס צוננת שיבלע כדי קליפה ואח"כ מבשל בכדי קליפה לפסח כ"ק, והנה בתוס' ד"ה תניא נחלקו ר"ת וריב"א לר"ת בחם לתוך צונן דסובר שמואל דבעי קליפה משום אדמיקר לי' אי אפשר דלא בלע פורתא ה"מ בדבר שיכול לעשות קליפה אבל בדבר דלא שייך קלופה כגון בשר רותח שנפל לתוך חלל צונן קולף הבשר והחלב מותר כיון שאי אפשר לקלוף וריב"א סובר שצריך שיהי' ס' נגד הקליפה ה ועיין ברא"ש במס' חולין דף קי"ב בסי' נ"ד וטוי"ד סי' צ"א שס"ל כר"ת וכן אי' בש"ע שם ס"ד בבשר רותת שנפל לתוך חלב צונן קולף בשר ושאר הבשר מותר והחלב מותר כולו והוסיף הרמ"א וכתב במקום שבשר צריך קליפה אם לא קלפהו ובשלהו כך מותר בדיעבד והקשו ע"ז בטו"ז ס"ק ז' וש"ך סק"ח דמוכח בכמה דוכתי דקליפה אוסר התערובת, וכתב המג"א בסי' תס"ו ס"ק ל"ג לישב קו' הטו"ז וש"ך דהך קליפה דאמר שמואל הוא רק חומרא בעלמא דהא מתחילה אי' בגמרא שאין צריך קליפה אלא דחיישינן שמא בלע פורתא לכן סובר ר"ת דאם נתבשלה בלא קליפה אין אוסרת התערובת ולא צריך ששים נגד הקליפה אבל במקום שצריך קליפה מדינא אוסרת התערובת וכ"כ או"ה הובא בפליתי סי' צ"א סק"ב וצ"ל לפי דבריהם דבזה נחלקו ר"ת וריב"א לר"ת קליפה זו שאמר שמואל הוא חומרא בעלמא ולריב"א הוא מדינא, והקשה בפליתי על או"ה ומג"א שכתבו דקליפה שאמר שמואל הוא חומרא בעלמא ממ"ש תוס' הנ"ל דלכן בנגע בחרסו של תנור יקלוף אפי' בחרס צוננת דאדמיקר לי' נצלה אי הקליפה הוא רק חומרא בעלמא האיך אפשר להחמיר בפסח שיקלוף הא אין מביאין קדשים לבית הפסול והוא איסור דאו' יע"ש, ע' בתוס' מס' קדושין דף נ"ה ע"ב ד"ה דמייתי וד"ה דלמא וברמב"ם בפ"ו מפסולי מוקדשין הי"ח ובלח"מ שם ובשו"ת ח"צ סי' כ"ג ודוק, והוא לכאורה קו' עצומה כיון דמה שבלע החרס צוננת מפסח כדי קליפה הוא חומרא בעלמא דחיישינן האיך נימא שבודאי מבשל החרס אח"כ בפסח כ"ק ולהביא קדשים לבית הפסול וכמ"ש בירושלמי בשמעתין ה"א, דבנגע בחרסו של התנור דהוא פסול הגוף ונשרף מיד:

ד) ונלענ"ד לישב קו' הפליתי הנ"ל דהנה בשו"ת ח"צ סי' פ כתב דהא דקי"ל כר' יוחנן דאמר בפ' בתרא דיומא דחצי שיעור אסור מן התורה הוא דוקא באיסורי אכילה דאית לן קרא דכל חלב כדאי' שם אבל בשאר איסורי תורה כגון בתולש שער א' בנזיר או בשבת או במוציא בפחות מכשיעור אין בו איסור כלל דטעמא דחזי לאצטרופי לחוד לא מהני, ומשנה למלך בפח"י משבת ה"א השיג עליו וסובר בכל איסורין חצי שיעור אסור מדאו' מטעם חזי לאצטרופי, ונלענ"ד להביא ראי' לדברי ח"צ מסוגיא דידן, דהנה לפי דבריו נראה פשוט הא דאסור להביא קדשים לבית הפסול היינו כזית מקדשים דהוא שיעור שלם אבל בח"ש ליכא איסור, וא"כ קליפה במקום שנגע הפסח בחרס התנור דהוא רק משהי בעלמא דודאי שיעור קליפה במה שנגע ליכא שיעור שלם ליכא איסור כשמביא הקליפה לבית הפסול א"כ בפשיטות ל"ק קו' הפליתי על המג"א דשפיר כתבו תוס' דאפי' בחרס צוננת צריך קליפה דתתאה בלע כ"ק ואף דקליפה שאמר שמואל אדמיקר לי' כו' הוא רק חומרא בעלמא ליכא שום איסור במה שמביא לבית הפסול כיון דהוא רק ח"ש ובמידי דלאו בר אכילה ליכא איסור בחצי שיעור, ולפ"ז יש לומר אפי' למסקנא דבבא דנטף מרוטבו על החרס מיירי בחרם רותחת וכן בבא דנטף מרוטבו על הסולת מיירי בסולת רותחת מ"מ מוכח דבע"כ רישא דנגע בחרסו של תנור לשמואל מיירי רק בחרם צוננת וצריך קליפה משום אדמיקר לי' בלע דאי נימא דמיירי בחרס רותחת כיון דתרווייהו חמין קמה קו' תוס' בד"ה יטול אמאי סגי בקליפה כיון שיש רוטב דבשלמא אי מיירי בחרס צוננת שקליפה הוא רק חומרא בעלמא לא קשה קו' תוס' שיצטרך נטילה משום רוטב דיש לומר דשיעור נטילה יפה בעובי כמ"ש רש"י איכא שיעור שלם ואין מביאין קדשי' לבית הפסול כיון דגוף הקליפה הוא חומרא בעלמא אבל אי נימא דמיירי בחרס רותחת, וגם התתאה הי' חם אזי צריך נטילה מן הדין דודאי בלע ע"י רוטב שיעור נטילה קמה קו תוס' אמאי דרישא בנגע בחרסו של תנור יקלוף ליבעי נטילה, וא"כ מיושב קו' תוס' בד"ה יטול, ולפ"ז ממילא מיושב קו' ה' הנ"ל דמאי ס"ד דמקשין דמיירי בחרס צוננת, ובהנ"ל מובן בפשיטות דהבין כיון דרישת דנגע בחרסו של תנור מיירי בחרס צוננת מסתמא גם בבית דנטף מרוטבו על החרס ועל הסולת מיירי ג"כ שהי' החרס וכן הסולת צוננין ומוכרח התרצן לתרוצי די"ל דשמואל סובר אף דנגע מיירי בחרס צוננת מ"מ הני בבות מיירי ברותחין וא"כ ל"ק קו ב' שהוא קו' תוס' ד"ה יעול, וקו' ה' הנ"ל. מיהו לכאורה ה קמה קו' תוס' בד"ה יטול על רב דסובר עילאי גבר לא מיבעי' אי איירי בחרס רותחת דשניהם חמין דבודאי צריך נטילה מן הדין ותיקשי אמאי סגי בקליפה ליבעי נטילה ואפי' אי מיירי בחרס צוננת מ"מ כיון דעלאי גבר שהוא חם ג"כ בעי נטילה מן הדין ואפי' בשיעור שלם ליכא חשש כיון דמדינא נפסל הנטילה, ואולם באמת לק"מ די"ל דרב מוקי ג"כ שנגע בחרס צוננת רק שנגע מלמעלה כעין שכתבו תוס' והוי הקליפה ג"כ חומרא בעלמא, וא"כ דברינו נכונים והיינו לשיטת תוס' במס' חולין דס"ל משום דרוטב נתפשט בעי נטילה ודוק ועמש"ל בפרט ג' וד' יבואר ישוב לכל הקו' הנ"ל:

פרט ג

יבואר ישוב אחר לב' קו' הנ"ל וגם לשאר קו' הנזכרים שם

ה) בפרט ב' הבאתי ז' קושי' בסוגי' וכתבתי לישב ב' קו' וכדי לישב כל הקו' נלענ"ד לישב באופן אחר והיינו אפי' אי נימא דלא כתוס' במס' חולין דס"ל דמחמת הרוטב נתפשט בצלו ואוסר כדי נטילה רק בכנ צלי אפי' ברוטב סגי בקליפה יהי' ג"כ מיושב ב' קו' הנזכרים שם וגם שאר קו', דהנה הפליתי בסי' ק"ה ס"ק י"א הקשה קו' חמורה וכתב בקיצור ואמרתי לברר היטב, דהנה תוס' במס' חולין דף צ"ז ע"ב ד"ה אפי' כתבו אפי' להסוברים דאמרינן חתיכה נ"נ אפי' בכל איסורין הא דקיי"ל רותח דצלי אינו אוסר, רק כ"ק אמאי אין אותו קליפה שנאסרה מבליעת איסור אוסרת קליפה שניה וחוזרת ואוסרת מה שאצלו ובענין זה יאסר כולו משום דאין הנאסר יכול לילך ולאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם, וכיון דאי אפשר לאיסור להתפשט יותר משיעור קליפה לא אמרינן חנ"נ, או הטעם כמ"ש רבינו אלעזר ממיץ ז"ל דלא אמרינן במקצת חתיכה נ"נ אלא בכל החתיכה וקשה לכל הטעמים הא דמתני' נגע בחסרו של תנור יקלוף את מקומו הא במסקנא איירי בתנור חם ע' תוס' ד"ה תנן וא"כ צולה בחומו קליפת הפסח כדאי' שם וא"כ הרי הוא איסור גמור ונבילה גמורה ולמה לא יאסור שני' כדי קליפה דהא הוא נבילה גמורה, וע"כ לא קאמר רא"ס היינו חצי חתיכה שבלעה איסור לא אמרינן חתיכה נ"נ משא"כ הכא שקליפה עצמה מפסח נאסרה ותאסר בפליטתה קליפה שני' וניהו דקליפה שני' לא מצי לאסור השלישית דקליפה שני' לא אסר מצד עצמה רק שבלעה מקליפה ראשונה ולא נ"נ בחצי חתיכה לרא"ם וכן לטעם ב' דאין הנאסר יכול לילך ולאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם והכא הבליעה בקליפה שני' אין יכול לילך ולהתפשט יותר מ"מ הקליפה ראשונה שהיא מעצמה איסור גמור תאסור חברתה שמוחל היוצא ממנה הוא איסור גמור אוסר בשיעור קליפה כשאר איסור בצלי שנצלה עם היתר שאוסר בקליפה, והנה תוס' בד"ה יטול הקשו אמאי סגי בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו ותי' דלכך סגי בקליפה דרוטב מועט, מ"מ קשה קושי' הנ"ל דקליפה עצמה יחזור ויאסור כדי קליפה ויהי' צריך שני פעמים כדי קליפה ודוחק לומר דהא דקתני יקלוף מלבד קליפת הנגיעה וצ"ע עכ"ד בתו' ביאור ודפח"ח:

ו) ונלענ"ד לישב קו' זו דהנה תוס' במס' חולין דף נ"ז ע"ב ד"ה עד כתבו בהא דאיתא שם ירך שנצלה עם גיד הנשה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד וז"ל לאו דוקא עד שמגיע לגיד ממש דהא צריך שיניח כדי קליפה סמוך לגיד ואפי' כדי נטילה צריך שיניח כדאמר בפסחים דף ע"ו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו אם לא נחלק דשמא רוטב מתפשט יותר מגיד ומיהו לא אשכחן בשום מקום שיהי' סגי לצלי בקליפה דלא מצינן קליפה נזכרת אלא שם בחם לתוך צונן דשמואל דאמר קולף דתתאי גבר ואפשר רותח דצלי בלע טפי עכ"ל כ"כ הרא"ש שם דרשב"א כתב שצריך קליפה או נטילה וכ"כ הר"ן וז"ל ולאו דוקא עד שמגיע לגיד דהא צריך לשייר כדי קליפה או נטילת מקום דלא גרע מהא דתנן בפסחים דף ע"ו סכו בשמן של תרומה אם תורת כהנים יאכלו ובאם לאו יקלוף את החיצון וגבי רוטב תנן נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו הלכך ודאי אע"ג דאמרינן סתמא קולף ואוכל עד שמגיע לגיד כ"ק צריך לשייר או כדי נטילת מקום שהות יותר מעט מן הקליפה עכ"ל לכאורה דבריו צריכין ביאור כיון שנחית לזה במה דאיכא סתירה במתני' דבנטף מרוטבו בעי נטילה, ובסכו בשמן סגי בקליפה א"כ ע"כ חילוק זה שכתבו תוס' מוכח דרוטב מתפשט יותר ולמה כתב או דבעי נטילה הא בגיד ליכא רוטב, והנה תוס' ורא"ש כתבו לישב דבסיכה סגי בקליפה משום דהיא דבר מועט דסיכה משהו עבדו ליה מיהו הר"ן לא נחית לסברא זו:

ז) ורבינו בית יוסף בסי' ק"ה הביא דברי תוס' ורא"ש ור"ן הנ"ל ואח"כ הביא דברי רשב"א ודייק היטב בדבריו דמעיקרא כתב שאין שמנו של גיד וקנוקנות וקרומין מפעפעין בין בצלי בין במליחה ואין איסרין אלא כ"ק בלבד נקיט ג' דברים ושוב כתב גבי שמנו של גיד וקנוקנות שבי שאינן מפעפין אינם אוסרת אלא כ"ק והשמיט קרומין ואח"כ כתב חלב ושומן מפעפעין לפיכך אפי' ע"י צליה ואפי' ע"י מליחה אוסרין הכל עד שיהיה בהיתר ששים כנגד כל האיסור לפיכך גדי שצלאו בחלבו כו' בד"א בגדי שמן אבל בגדי כחוש אעפ"י שאין בגדי ששים כנגד החלב שבו אינו אסיר אלא כ"ק וי"א שצריך נטילת מקום והראשון נ"ל עיקר אלא שיש לחוש לדברי המחמירין באיסור של תורה עכ"ל ולא הזכיר רק חלב כחוש, ופי' בית יוסף כוונתו וז"ל ומשמע לי שר"ל בחלב דאו' יש לחוש לדברי מחמירין אבל בשומן הגיד וקנוקנות שבו דאינם אלא מדרבנן כיון דנראה לו עיקר דסגי בקליפה אין צריך לחוש ולהחמיר ונראה משום דבקרומית מספקא ליה אי אסירי מדאו' או מדרבנן כמ"ש בסי' ס"ד וכיון דאיכא למימר דהא מדרבנן ואפי' את"ל דהוא דאו' כיון דאין לוקין עליהם יש לומר שאין חוששין להחמיר כל כך ולפיכך כתב בתחילה דבקרומת דקליפה סגי ליה ומשום דאיכא למימר כיון דאיסור תורה אעפ"י שאין לוקין יש לחוש ולהחמיר בהם לפיכך אח"כ הזכיר שומן הגיד שבו וקנוקנות שבו והשמיט קרומים אבל הה"מ כשכתב דברי רמב"ן ורשב"א לא חילק בין קרומת לשומן הגיד כלל ונראה דלא השמיט קרומת בכוונה אלא שסמך למ"ש תחילה עכ"ד וא"כ יש לומר כעין דבריו וליכא סתירה במתני' דהא דאי' במתני' בנטף מרוטבו צריך נטילה אין אנו אחראין למ"ש תוס' משום דרוטב מתפשט טפי אך יש לחלק בין איסור דאו' לדרבנן, כיון דצלי מחמת דבר אחר אסור מדאו' בעי נטילה דאולי מתפשט יותר משא"כ בסכו בשמן של תרומה אפשר דלא מיירי בשמן זית דהוי תרומה דאו' רק דמיירי בשמן אגוזים כמ"ש לקמן בשם ספר באר יעקב לכן סגי בקליפה וא"כ בגיד שנצלה עם ירק כיון דתנא דמתני' סובר יש בגידין בנ"ט כדאי' שם דף צ"ט ע"ב דהוי איסור דאו' בע"כ צריך נטילה אף דליכא רוטב. מיהו קמאי הנ"ל לא כתבו חילוק הלז וגם הוכחתי לקמן דמיירי בשמן זית דהוא דאו' ודלא כבאר יעקב:

ח) העולה מדברי רשב"א דנטילה בצלי הוא רק חומרא בעלמא וגם תוס' ורא"ש הנ"ל דסוברים בכל צלי צריך נטילה אפי' היכי דליכא רוטב כיון דלא נזכר שיהיה סגי לצלי בקליפה רק בחם לתוך צונן משום אדמיקר לי' בלע כנ"ל נלענ"ד דס"ל ג"כ דהוא רק חומרא מדרבנן וחשש בעלמא אולי בלע טפי, וראי' לזה דהא כתבו שם אח"כ וז"ל וכן הא דאמר לעיל בדף ח' למ"ד בית השחיטה רותח קולף שאני התם דשמנונית של הסכין דבר מועט כדאי' גבי סכו בשמן של תרומה כו' אם של ישראל יקלוף את החיצון ומפרש אפי' למ"ד תתאי גבר שאני סיכה דמשהו עבדי לי' יע"ש וכ"כ הרא"ש, והנה שם אי' וז"ל תנן סכו בשמן של תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי ידיחנו אם צלי יקלוף את החיצון בשלמא לרב דאמר עילאי גבר אמטו להכי סגי בקליפה משום דעילאי צונן הוא אלא לשמואל דאמר תתאי גבר כיון דחם הוא מבלע בלע אמאי סגי לים בקליפה ניתסר לגמרי שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידי עכ"ל, וברור בכוונת הש"ס שמקשה דכיון דליכא שיעור ביטול דהיינו ק"א לפי הבנת פר"ח בסי' צ"ד ס"ק כ"ה ולפי דברי תוס' במס' חולין דף צ"ט ע"ב ד"ה אין גם בתרומה דמין בשאינו מינו סגי בששים לבטל, ולכן פריך כאן דמסתמא ליכא שיעור ביטול ניתסר לגמרי, וקשה הא מבואר בתולין דף צ"ו בצלי לא בעי ביטול ששים וה"ה ק"א ובע"כ דש"ס סובר דשמן הוי דבר שמפעפע דגם בצלי בעי ששים כדאי' שם שאני חלב דמפעפע (ודברי פר"ח תמוהין שם דוק) וע"ז משני הש"ס כיון דסיכה הוי משהו אפי' בדבר המפעפע לא בעי ששים וסגי בנטילה וכן הבין הב"ח וש"ך בסי' צ"ד וכ"כ פר"ח בשיטתם דאפי' בדבר שמפעפע באיסור משהו אין צריך ששים וסגי בקליפה דאינו מתפשט יותר ודלא כטו"ז שם ס"ק י"ג וכן היא כוונת תוס' ורא"ש הנ"ל וא"כ אי נימא בתוס' ורא"ש ס"ל הא דבצלי צריך נטילה הוא מחמת סד"א אולי מתפשט יותר תיקשי אמאי בסכו בשמן של תרומה סגי בקליפה מה בכך דהוא משהו אולי מתפשט עד שיעור נטילה כיון דהוא דבר המפעפע וכיון דאיירי בשמן זית הוי ספיקא דאו', וניהו דאין לחוש אולי מתפשט בכולו דכיון דהוא דבר מועט איכא ביטול בששים מ"מ יש לחוש אולי נתפשט עד שיעור נטילה ובאותו נטילה ליכא שיעור ביטול וכן קשה בשמנונית של סכין ליבעי נטילה אע"כ דס"ל דהוא רק חומרא מדרבנן הא דכתבו בכל צלי צריך נטילה לכן ס"ל דלא החמירו באיסור מועט, מיהו אכתי יש לומר דס"ל לתוס' ורא"ש בצלי כחוש היכי דאיסור מרובה בעי נטילה מצד ספק דאו' דאולי מתפשט עד כדי נטילה ובאותו נטילה ליכא שיעור ביטול כיון דאיסור מרובה משא"כ באיסור מועט כסיכה ושמנונית של סכין אין צריך נטילה מטעם ס"ס חדא אולי לא נתפשט האיסור רק בשיעור קליפה ואת"ל נתפשט עד נטילה אולי באותו נטילה איכא ששים נגד איסור כיון דהוא דבר מועט ואולם רשב"א בפי' כתב דהוא רק חומרא דרבנן מה שצריך בצלי נטילה אפושי פלוגתא בינו לתוס' ורא"ש לא מפשינן ונ"מ טובא לדינא אי נימא הא דבצלי צריך נטילה הוא מדינא דאו' אזי אם לא נטל שיעור נטילה רק קלף ונתערב בתערובת היתר אוסר התערובת עד שיהיה ששים כשיעור הלז ההפרש מה שבין קליפה לנטילה ואם הוא רק חומרא דרבנן דמי למ"ש מג"א בסי' תס"ו ס"ק ל"ג הנזכר בפרט ב' בקליפה שאמר שמואל דהוא רק חומרא דרבנן שמא בלע פורתא אין אוסרת התערובת וה"ה:

ט) אמנם איכא גווני דצריך בצלי נטילה מדאו' כמו שאבאר בס"ד, ומקודם נקדים לישב קו' הפליתי הנ"ל אמאי בנגע בחרסו של תנור סגי בקליפה ליבעי ב' קליפות דקליפה ראשונה תאסר חברתה, דהנה בפרט ב' נתבאר קו' תוס' בד"ה יטול אמאי סגי בקליפה ליבעי נטילה כמו בנטף מרוטבו על החרס וכתבתי לישב עפ"י דברי ח"צ דחצי שיעור מותר במידי דלאו איסור אכילה ובבא זו מיירי בחרם צוננת ובעי קליפה משים אדמיקר לי' בלע וקליפה זו הוא רק חומרא דרבנן כמ"ש מג"א ואין בכח חומרא זו להחמיר היכי דיבוא ע"י חומרא זו איסור דאו' להביא קדשים לבית הפסול אך קליפה שהוא רק חצי שיעור דליכא איסור יכולין להחמיר אבל אי נימא דבעי נטילה יעשה איסור דאו' בהבאת קדשים לבית הפסול כיון דאיכא שיעור שלם והיינו לשמואל דסובר תתאי גבר וגם לרב דסובר עילאי גבר בע"כ מיירי כמ"ש תוספת בד"ה תנן דמנגע אין להוכיח אי מלמעלה או למטה ולרב בע"כ מיירי שנגע למעלה בחרסו של תנור ושם הי' צוננת רק מצד חומרא אדמיקר לי' בלע לכן לא צריך רק קליפה ול"ק קו' תוס', העולה בין לרב בין לשמואל רישא דנגע בחרסו של תנור הקליפה הוא חומרא בעלמא כמ"ש מג"א, רק לרב מיירי שנגע בתנור צוננת מלמעלה ואף דעלאי גבר אדמיקר ליה בלע פורתא וצריך קליפה ולשמואל נגע בחרסו של תנור למטה והיא צוננת ותתאי גבר ואדמיקר לי' בלע פורתא וקליפה זו כתב מג"א דהוא חומרא בעלמא וא"כ ממילא מיושב קו' פליתי שהקשה קליפה זו תאסר לחברתה, דז"א כיון דקליפה זו עצמה הוא חומרא בעלמא דאדמיקר ליה בלע דלא החמירו רק לענין אכילה היכי דליכא חשש איסור והיינו היכי דלא יצמיח ע"י חומרא קולא בהבאת קדשים לידי פסול כיון דקליפה הוא רק חצי שיעור דליכא איסור במידי דלאו בר אכילה, משא"כ אם יצטרך ב' קליפות יהיה שיעור שלם ויצמיח קולא באיסור דאו' בהבאת קדשים לידי פסול לכן אסתבר בחדא קליפה לחומרא וא"ש.

י) ולפ"ז יש לומר דבר חדש דהא דאיתא בסיפא נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו, אין אנו צריכין לומר כמ"ש תוס' דהוא רק חומרא דרבנן בעלמא שמא רוטב מתפשט יותר כנראה מתוס' דלא פסיקא להו לומר שהוא ודאי, ולענ"ד לולי דבריהם י"ל דהוא מדינא דאו' ומטעם ודאי, והיינו לפי מסקנא לשמואל דאמר תתאי גבר בע"כ מיירי בחרם רותחת ובודאי בלע וצריך קליפה מדינא, אזי נראה אי קליפה מפסח נאסר מצד עצמו ולא מחמת בליעת רוטב לחוד יש לומר הא דאיתא שצריך נטילה ר"ל שיעור ב' קליפות מטעם שכתב הפליתי כיון דקליפה ראשונה נאסרת מדינא ולא מחומרא בעלמא ונעשה קליפה זו נבילה אוסרת חברתה ואף דהוי שיעור שלם כיון דמדינא נפסל ליכא אסור דהבאת קדשים לידי פסול כיון דמיירי לשמואל בחרס רותחת דשניהן רותחין מדינא נאסרת ואפילו לא הי' רק תתאי רותח כיון דתתאי גבר ג"כ קליפה ראשונה מדינא נאסרת מחמת עצמו ואוסר ג"כ שיעור קליפה שבה, וכן לרב דאמר עילאי גבר דג"כ קליפה ראשונה מדינא נאסרת אוסרת קליפה שניה והיינו שיעור נטילה, ולפ"ז נדחה מ"ש תוס' במס' חולין דף צ"ז ע"ב ד"ה עד הנ"ל דלכן צריך נטילה דשמא רוטב מתפשט יותר מגיד ולפמ"ש מבבא זו לא מוכח דשאני הכא כיון דקליפה מפסח נאסרה מחמת עצמה לכן קליפה זו אוסרת חברתה כמ"ש פליתי ולכן בעי נטילה דהוא שיעור ב' קליפות משא"כ היכי דקליפה נאסרה מחמת שבלע איסור שאין יכול להתפשט יותר מקליפה ששייך אין הנאסר יכול לאסור במקום שאיסור אין יכול לילך שם אין צריך נטילה דהוא שיעור ב' קליפות הגם שדברי תוס' ורא"ש ברורין כמ"ש דלא אשכחן בש"ס ברותח דצלי סגי בקליפה, ובעי נטילה היינו מטעם חומרא דרבנן בעלמא שהחמירו אפילו היכי דקליפה נאסרת מחמת בלוע בעי נטילה אולי בלע טפי אבל לא נאסר מטעם ודאי ומדינא דאו' משא"כ היכי שנאסרה הקליפה מחמת עצמה אוסרת עוד שיעור קליפה שקליפה ראשונה נעשה נבילה ואוסרת האחרת דהוא שיעור נטילה ומדינא ומטעם ודאי ונ"מ לדינא לענין שאוסרת התערובת כנ"ל, מיהו נראה פשוט הא דאמרינן בנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו צריך נטילה מדינא דהוי שיעור ב' קליפות היינו דוקא אי אמרינן דרוטב הנאסר מחמת חום החרס מטווי לפסח גופו בשיעור קליפה א"כ קליפה מפסח נאסרה מצד עצמה שנצלה מחמת דבר אחר אזי דין הנ"ל אמת בנטף מרוטבו על החרס דיטול את מקומו דהוא שיעור ב' קליפה דקליפה ראשונה אוסרת את חברתה ומדינא בעי נטילה אבל חי נימא דהאיסור בפסח מחמת שרוטב איסור הנצלה מחום התנור נבלע בפסח והוי רק איסור בלוע אזי מדינא אין צריך נטילה וסגי בקליפה כיון דהוא רק איסור בלוע, ודעת התוס' במס' חולין דף צ"ז ע"א בד"ה שאני דרוטב אינו מפעפע והוא רק ציר בעלמא ולא נתפשט בכל החתיכה ומדינא אין איסור מתפשט יותר מקליפה ממילא לא שייך לומר דקליפה ראשונה נ"נ ותאסר הקליפה שני' דהא אין הנאסר יכול לאסור רק במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם והא הרוטב שהוא איסור כחוש והוא ציר בעלמא אין יכול לילך יותר וגם שייך סברת רא"ם בחצי חתיכה לא נ"נ וא"כ אפי' בחרס רותחת או למ"ד עילאי גבר דמדינא בלע כ"ק וקליפה ראשונה נאסר מדינא דאו' מ"מ מדינא לא בעי שיעור נטילה דהוא שיעור ב' קליפות דקליפה ראשונה אין אוסרת חברתה, מיהו עכ"פ מחומרא דרבנן שכתבו תוס' ורא"ש ורשב"א דאולי מתפשט יותר בעי נטילה ואף דהוא שיעור שלם ואין מביאין קדשים לבית הפסול מ"מ כיון דקליפה ראשונה מדינא נפסלת ליכא איסור במה שמביא לידי פיסול דקליפה שני' דהוא רק חצי שיעור דליכא איסור שפיר יכולין חכמים להחמיר כיון דלא נצמח קולא בזה וכבר נתבאר הנ"מ בין אי נטילה אסור מדינא או מטעם חומרא דרבנן בעלמא א"כ נתבאר דאיכא גווני דבעי בצלי נטילה מדאו' כמש"ל ודוק היטב בכל זה:

יא) לפ"ז נבוא לבאר המשך הסוגי' דהנה מה דס"ד דמיירי בחרס צוננת וכתבתי בפרט ב' האיך נעלם ממקשין דבר פשוט כזה שיש לוקמי בחרס רותחת, ובהנ"ל א"ש די"ל דהוי קשה למקשין כעין קו' תוס' בד"ה יטול אמאי בבבא דרישא נגע בחרסו של תנור סגי בקליפה ליבעי נטילה דהוא שיעור ב' קליפות אי מיירי בחרס רותחין כיון דשניהם רותחין וקליפה ראשונה נאסרה מחמת עצמה ואסורה מדינא דאו' תאסר עוד קליפה דהוא שיעור נטילה כקו' הפליתי אע"כ מיירי בחרס צוננת והאיסור הוא רק משום אדמיקר לי' בלע והוא חומרא בעלמא וסגי בקליפה אחת דהוא חצי שיעור דליכא איסור בהבאת קדשים לבית הפסול משא"כ נטילה דהוא שיעור שלם א"א להחמיר דהוא חומרא דאתי לידי קולא להביא קדשים לבית הפסול לכן הבין דגם בבא דנטף מרוטבו על החרס הוי דומי' דבבא דרישא דמיירי ג"כ בחרס צוננת וחידש לן התרצין דלא הא כדאיתא והא כדאיתא ומיירי בחרס רותחת, ולפ"ז מיושב ג"כ קו' תוס' במה דאיתא בש"ס דהדר רוטב אפסח וקא מטווי פסח מחמת חמימותא דחרס הא בלא"ה אסור שרוטב איסור נבלע בפסח, ובהנ"ל א"ש דהש"ס סובר דנטילה דאיתא בנטף מרוטבו על החרס הוא מדין תורה ונ"מ טובא לדינא לכן מוכרח לומר דמחמת שנטווה הפסח ג"כ שיעור קליפה מצלי מחמת דבר אחר לכן צריך קליפה מדינא ואם לא הי' נצלה הפסח מחום החרס שהוא הרוטב רק משום רוטב שנבלע בפסח דהוי איסור הנבלע לא הי' צריך נטילה מדינא דאו' רק מטעם חומרא בעלמא כמ"ש תוס' במס' חולין דשמא ע"י רוטב נתפשט יותר ובאמת סובר המקשין דבעי נטילה מדינא דפסח גופו מטווי מקליפה ראשונה אוסרת קליפה שניה וכסברת הפליתי, לכן קאמר הש"ס קושטא דמילתא כיון דהוא נ"מ טובא לדינא ומוכרח לומר כן כדי שלא יצמיח מכשול לדינא, וא"כ שפיר קאמר הש"ס בשלמא לרב דאמר עילאי גבר אלים כח החמימות שנטוה הפסח כדי קליפה מש"ה יטול מקומו דהוא שיעור ב' קליפות ומדינא בעי ב' קליפות דהוא שיעור נטילה, אלא לשמואל דאמר תתאי גבר כיון דחרס צוננת אמאי יטול את מקומו אף דסובר אדמוקיר לי' בלע ומבשל בפסח כדי קליפה למה לי נטילה ליסגי בקליפה כיון דקליפה זו היא **(הגה עיין בתוס' ד"ה תנן ובתוס' ד"ה אלא ובמוהרש"א שם ובפליתי סי' צ"א ס"ק ב' שדבריו הם רק לשיטת ר"ת, ומה שתמה עליו אפי' לשיטת ר"ת וע"כ הגה)**:

חומרא בעלמא א"א להחמיר כדי נטילה דמביאין קדשים לבית הפסול דנטילה הוא שיעור שלם וליסגי בקליפה דהוא רק חצי שיעור וליכא איסור בהבאה לידי פסול וא"כ יש לקיים הגירסא ביקלוף את מקומו סגי, וע"ז משני דמיירי בחרס רותחת דמדינא בולעת ונתבשל בפסח כדי קליפה דהדר רוטב אפסח ומטווי פסח גופו וקליפה זו אוסרת מדינא ולא מחומרא בעלמא וקליפה זו אסור מצד עצמו דקליפה עצמה נצלה מחמת דבר אחר ולא מחמת איסור רוטב הנבלע לחוד א"כ מדאו' צריך נטילה דקליפה ראשונה אוסרת חברתה, ולכן בעי נטילה דהוא שיעור ב' קליפות ואף דאיכא שיעור שלם ליכא חשש דהבאת קדשים לידי פיסול דמדינא נפסל שיעור נטילה וא"כ מיושב קו' תוס' ד"ה בשלמא ונתקיים גירסת רבינו חננאל ודוק:

יב) אמנם לפי דברינו צריך ביאור מה דמקשה אח"כ מנטף מרוטבו על הסולת דלפי כוונה פשוטי כמו שנראה מתוס' קמיצה יותר מנטילה, ולפי דברינו הא דצריך נטילה משום דקליפה אוסרת חברתה והוא שיעור נטילה והיינו היכי שקליפה ראשונה נאסרה מחמת עצמה וכמו בנטף מרוטבו על החרס דהפסח עצמו נאסר שיעור קליפה, משא"כ בנטף מרוטבו על הסולת דקליפה לא נאסרה רק מחמת שבלעה מרוטב והבלוע עצמה אין יכול להתפשט יותר מקליפה אין יכול קליפה זו מדינא לאסור חברתה דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם, ואף דיש לומר לפמ"ש תוס' ברותח דצלי כיון דיש רוטב אסור שיעור נטילה מצד חומרא דרבנן אולי רוטב מתפשט יותר מ"מ קשה למה צריך קמיצה דהוא יותר מנטילה לשיטת תוס'. לכן נראה בדרך פלפול ראי' לדברי הצל"ח שהקשה לשיטת תוס' דקמיצה יותר מנטילה א"כ נתת דבריך לשיעורן, לכן העלה בשיטת רמב"ם דקמיצה הוא שיעור נטילה ונקיט לשון קמיצה להורות דבעי שריפה כשאר קדשים פסולין כמ"ש רש"י לכן דייק רש"י ד"ה נטף דישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולין ולא פירש כן באינך בבות דהוי קשה לרש"י למה שינה התנא בלשון והו"ל יטול את מקומו, לזה בא רש"י לישב דלעיל ליכא שום הוי אמינא דלא בעי שריפה שהרי קדשים פסולין דינם בשריפה, אמנם הכא הסולת עצמו הוא חולין אלא שנבלע בו קודש הי' מקום לומר דאין טעון שריפה וע' בתיו"ט לזה קאמר התנא יקמוץ את מקומו נקיט לשון הרגיל בקודש בסולת המנחה שהוא שייך לשון קמיצה, וזהו כוונת רש"י שפי' במשנתינו ויקמוץ אותו וישרוף כשאר קדשים פסולין עכ"ד, לפ"ז א"ש כל המשך הסוגי' דלעיל בנטף מרוטבו על החרס דאמת הוא דקא מטווי פסח גופו שיעור קליפה ונאסרה מצד עצמה לכן קאמר הש"ע קושטא דמילתא לרב דאמר עילאי גבר אפי' בחרס צוננת בעי נטילה מדינא, ולשמואל דבע"כ מיירי בחרס רותחת בעי ג"כ נטילה דקליפה אחת אוסרת חברתה כיון דקליפה ראשונה נאסרה מצד עצמו, ונ"מ טובא כיון דנטילה הוא מדינא אם קלף ולא נטל נאסרה התערובת כנ"ל כעין זה במג"א, אמנם בנטף מרוטבו על הסולת דיקמוץ את מקומו אף דסובר דקמיצה הוא שיעור נטילה מ"מ אי אפשר לומר דנטילה זו אסורה מדינא דקליפה אוסרת חברתה כמש"ל דשיעור נטילה הוא ב' קליפות כיון דקליפה מסולת הנאסרת ל"ל איסור מחמת עצמה רק מה שבלע מרוטב וכיון שמן התורה הרוטב אין מתפשטות יותר מקליפה ואף שכתבו תוס' ברוטב צריך נטילה דמתפשט ביותר הוא רק חומרא בעלמא מדרבנן אבל מדאו' אין יכול קליפה זו לאסור חברתה משום דאין הנאסר יכול לאסור רק במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם כיון דהוא רק איסור בלוע, ואולם מ"מ לפמ"ש תוס' במס' חולין ברותח דצלי ברוטב אולי הרוטב מתפשט יותר שפיר יש לומר דהחמירו חכמים דבעי קמיצה מטעם חומרא בעלמא דליכא שום חשש להצמיח קולא ע"י חומרא זו כיון דאין אנו דנין רק על הסולת שרוטב שבסולת בודאי אסורה ונגד סולת שפיר יש לומר שהחמירו חכמים דבעי קמיצה שהוא שיעור נטילה כמ"ש תוס' במס' חולין שהחמירו ברותח צלי דבעי נטילה כיון דלא נצמח שום קולא מחומרא זו דהא אין דנין רק על הסולת, מיהו ה"מ היכי שהוא רותח דצלי כגון בחם לתוך חם או בחם לתוך צונן למ"ד עילאי גבר או בצונן לתוך חם למ"ד תתאי גבר משא"כ למ"ד תתאי גבר בחם לתוך צונן דעיקר איסור משום אדמיקר לי' בלע תיקשי למה לי נטילה תסגי בקליפה דהא ברור בש"ס משום טעם אדמוקיר לי' בלע סגי בקליפה וא"כ אי איירי בסולת צוננת דעיקר איסור משום אדמיקר בלע כמו שאמר שמואל בזה מצינו שאמרו חכמים דסגי בקליפה וא"כ דברי הש"ס מדוייקים לס"ד דמיירי בסולת צוננת, וז"ש לרב ל"ק דיש לומר דסובר דרותח דצלי בעי נטילה מחמת חומרת חכמי' שהחמירו בכל צלי שצריך נטילה לכן יקמוץ את מקומו דהוא שיעור נטילה, אלא לשמואל דאמר תתאי גבר למה יקמוץ את מקומו דהוא שיעור נטילה ואף די"ל אדמיקר לי' בלע כמ"ש תוס' בד"ה יטול מ"מ קשה ל"ל נטילה דהוא שיעור קמיצה, ביקלוף מקומו סגי כמ"ש תוס' בד"ה תנן דמטעם אדמיקר לי' בלע אין צריך רק קליפה וע"ז משני ר' ירמי' דמיירי בסולת רותחת וכיון דהוא רותח דצלי בעי נטילה מחמת חומרת חכמים שהחמירו בכל רותח דצלי כמ"ש תוס' במס' חולין הנ"ל ומכ"ש ברותח דצלי שעל ידי רוטב אולי בלע טפי כיון דהוא רק חומרא ולא יצמיח קולא מתוך חומרא זו יכולין להחמיר וא"ש, ומיושב כל הקו' הנזכרים בפרט ב':

פרט ד

יבואר ביאור סוגי' הש"ס הנ"ל לשיטת רשב"א דפי' בנטף מרוטבו על החרם בעי ששים ונטילה וכן כל דבר שיש לו פעפוע בצלי בעי תרוייהו:

יג) רבינו הבית יוסף בסי' ק"ה הביא מחלוקת קמאי ז"ל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע בחתיכה בצלי אעפ"י שיש בחתיכה ששים לבטל איסור צריך נטילת מקום, וא"כ צלי בדבר שמן שמפעפע חמור מבישול דבבישול סגי בששים ובצלי בעי ששים ונטילה, ומקורו מתה"א בית ד' סוף שער א' שכתב וז"ל כל דבר שיש לו פעפוע שנפל במקום ידוע מן החתיכה שאעפ"י שיש ששים בחתיכה לבטל את האיסור צריך ליטול מקומו כמו דאיתא נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו עכ"ל. א"כ הבין הפי' במתני' בנטף מרוטבו דאיכא ששים ומ"מ בעי גם נטילה, ורא"ה בבדק הבית השיג עליו דהאי דנטף מרוטבו על החרס הוא ציר בעלמא ולא שומן וכ"כ תוס' במסכת חולין דף צ"ז ע"א ד"ה שאני דלכן סגי ביטול את מקומו משום דרוטב אינו מפעפע כל כך דציר בעלמא הוא ולא שומן א"כ הבינו בהא דנטף מרוטבו על החרס ליכא ששים נגד הרוטב רק כיון דהוא ציר דליכא שומן ואינו מפעפע סגי בנטילה, ורשב"א במ"ה השיג על רא"ה וז"ל שהרוטב הוא שומן של בשר והחלק השמן שבו ובבירור שמפעפע ומ"ש שאין במפעפע דין נטילת מקום אינו כן שאם הי' ברוטב כדי לאסור הכל הי' אוסר הכל, אבל מפני שיש בו כדי לבטל ואינו אוסר אלא כדי נטילה וכדי נטילת מקום מיהו אסור עכ"ל, ועיין בטוש"ע סי' צ"ד ס"ק י"ג ובפר"ח שם ס"ק כ"ה וכן משמע קצת ברש"י במס' פסחים דף ע"ה ע"ב ד"ה יטול שכתב דשומן נבלע בתוכו הרבה, וכתב הבית יוסף אעפ"י שרמב"ם וקצת פוסקים חולקים וסוברים שאין צריך נטילה היכי דאיכא ששים מ"מ הלכה כרשב"א וכן אי' בש"ע שם סי' ק"ה ס"ב וע' במרדכי בפ' ג"ה סי' תרפ"ד וש"ך שם בסקט"ו כתב דמוהרא"י ורש"ל חולקים וס"ל באיסור שמן כיון דאיכא ששים אין צריך נטילה, ונסתפקתי בכוונת רשב"א וסייעתם אי כוונתם הא דבעי נטילה הוא מטעם ודאי שבאותו מקום שנפל שם איסור נשאר רושם איסור אף שברור שמפעפע ומתפשט יותר מ"מ לא נתפש לגמרי או מידי ספיקא לא נפקא ומחמת ספק אזלינן לחומרא אולי נשאר רושם וצריך נטילה ועכ"פ ספק איכא אולי מפעפע לגמרי ולא נשאר שום רושם, ולכאורה מוכח דבע"כ ס"ל דודאי נשאר רושם איסור במקום שנפל דדבר ברור הא דנטילה אסורה בע"כ צריך לומר דחיישינן דליכא שיעור ביטול דהיינו ששים נגד האיסור הרושם שנשאר שם דאי איכא בשיעור נטילה ביטול נגד האיסור למה נאסר הנטילה מה לי אם נתבטל האיסור בכל החתיכה או נתבטל האיסור בשיעור הנטילה הא לא נאסר הנטילה מעולם (וע' בטו"ז סי' צ"ד ס"ק י"ג) ואי נימא דאיכא ספק אם נשאר רושם איסור במקום שנפל תיקשי למה אסור הנטילה הא איכא ס"ס חדא דילמא האיסור מפעפע בכל החתיכה ולא נשאר שום רושם במקום שנפל ואת"ל שנשאר שם רושם דילמא איכא בשיעור נטילה ששים נגד האיסור שנשאר שם ודוחק לומר דלכן בעי נטילה מטעם ודאי שבודאי נשאר איסור כשיעור נטילה ובודאי ליכא שיעור ביטול בששי' נגד איסור שנשאר שם, דמנלן לומר כן דאיזה סברא מכרעת לומר כן וכיון דעכ"פ איכא ספק ושפיר הוי ס"ס, מיהו י"ל דהוי ס"ס משם אחד ותלי' במחלוקת לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס ס"ק י"א היכי דאין ספק אחד מתיר יותר מחבירו לא הוי ס"ס, ולפמ"ש בס' מנחת יעקב ופליתי רבו הסוברים דהוי ס"ס, ובפר"ח שם בס"ק י"ב משמע שרשב"א סי' רט"ז סובר דלא הוי ס"ס, מיהו בפי' דברי רשב"א כתב בס' דברי אמת כוונה אחרת והדברים עתיקין:

יד) ולכאורה קצת משמע בדברי רבינו בית יוסף בצלי בחם לתוך חם כיון דשניהם חמין והאיסור שומן הוי רק ספק אם נשאר רושם שכתב שם וז"ל כתב רשב"א בת"ה הקצר כל איסור מפעפע שנפל על היתר חם אעפ"י שיש בהיתר ששים צריך ליטול ממקום שנפל האיסור והוא הנקרא בכל מקום נטילת מקום עכ"ל רשב"א ונראה לי ה"ה בצונן לתוך חם צריך נטילת מקום אם הוא מפעפע ואעפ"י שיש בהיתר ששים נגד האיסור כדין חם לתוך חם כדאי' בפסחים דע"ו (והא דאי' בסי' ק"ה ס"ג כשמואל דאמר תתאי גבר ואוסר אי ליכא ששים ואי איכא ששים אין צריך נטילת מקום היינו כשנפל לתוך התבשיל שיש בו רוטב כדאי' שם בס"ד מפני שהרוטב מוליך איסור בכולו ואפי' באיסור כחוש תתאי גבר ואוסר עד ששים) ואפשר דלרבותא נקיט רשב"א חם לתוך חם אע"ג דחיים טובא לא אמרינן שנימוח לגמרי ונתפשט בכל ההיתר ולא נשאר שום רושם במקום שנפל יותר מבכל שאר חתיכה אלא לעולם מקום שנפל בו צריך נטילת מקום וכ"ש בצונן לתוך חם דאיכא למימר טפי דודאי נשאר רושם טפי במקום שנפל מאחר שצונן היה האיסור עכ"ד משמע קצת דאיכא חילוק בחם לתוך חם לא הוי ודאי שנשאר רושם במקום שנפל האיסור כיון דחיים טובא ומידי ספיקא לא נפקא אבל בצונן לתוך חם אע"ג דקיי"ל כשמואל דאמר תתאי גבר ובעי ששים והיכי דליכא ששים אסור מ"מ צריך נטילה מטעם ודאי דודאי נשאר רושם במקום שנפל איסור כיון שאיסור שנפל הי' צונן, ואי נימא כחילוק הלז יש לישב מה דהוי קשה כמ"ש בפרט ב' בהא דאי' במס' פסחים דמקשה על שמואל מנטף מרוטבו כו' דס"ד דמיירי בחרם צוננת אטו נעלם ממנו דיש לוקמי בחרס רותחת ובהנ"ל א"ש דלפי דברי רשב"א בנטף מרוטבו על החרם דהרוטב הוא דבר מפעפע ובעינן ששים לבטל ואף שאיכא ס' צריך נטילה ג"כ והיה סובר בחם לתוך חם כיון דחיים טובא לא נשאר שום רושם, ואף אי נימא בעלמא להחמיר היינו היכי דלא אתי מחומרא קולא משא"כ הכא דמחומרא זו נצמח קולא דהא מביא קדשים לבית הפסול דאיכא איסור דאו' כיון דאיכא שיעור שלם בנטילה כמ"ש בפרט ב' וג' לכן הבין דמיירי בחרם צוננת ולרב ניחא כיון דעילאי גבר בעי ס' ונטילה כיון דאין שניהם חמין, אבל לשמואל קשה כיון דחרם צוננת הוא אקורי מיקר ליה למה יטול את מקומו ואף אי מוקיר לי' בלע סגי בקליפה (וכמו כן לא ליבעי ששים) וע"ז משני דמיירי בחרס רותחת ומ"מ צריך נטילה דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אולי נשאר רושם וכיון דמדינא סד"א לחומרא צריך ליטול את מקומו ולא הוי כמביא קדשים לידי פסול כיון דעפ"י הדין הוא דאזלינן לחומרא וא"ש, מיהו באמת אין זה מוכרח בכוונת בית יוסף כמבואר דיש לומר כוונתו דלכן לא נקיט רשב"א דנשמע כן ממילא אבל לדינא י"ל דשווין ועדיין ספק הנ"ל בכוונת רשב"א במקומו ועל קו' הנ"ל כתבתי בפרט ב' וג' תי' אחר ודברי רשב"א במ"ה הנ"ל סתומין וכן הר"ן במסכת חולין דף קי"ב כתב בסתם בהאי דנטף מרוטבו על החרם דיטול את מקומו דאיכא ששים לבטלו אלא כיון שנפל למקום ידוע צריך נטילת מקום ולא כתב שום טעם. טו) ולכאורה משמע דרשב"א וסייעתו ס"ל דצריך נטילה מדינא רק שנסתפקתי אם מטעם ודאי או מטעם ספק ואולם ראיתי דבר חדש בכוונת רשב"א וסייעתו, דבספר פרי חדש בסי' ק"ה ס"ק כ' הבין דנטילה הוא חומרא בעלמא וראיתי ממ"ש בש"ע שם ס"ה והן דברי רשב"א הנ"ל וז"ל כל דבר פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה בצלי אעפ"י שיש בחתיכה ששים לבטל האיסור צריך נטילת מקום משמע דוקא שנפל למקום ידוע אבל אם אין יודע היכן נפל לא מחמרינן להצריך נטילת מקום לכל החתיכה מספק כיון שאיסור שמן ומפעפע ונתבטל בששים, והוכיח כן מדברי רשב"א במ"ה הנ"ל שכתב מפני שיש בגדי כדי לבטל אינו אוסר אלא כדי נטילה וכדי נטילת מקום מיהו אסור כל שנודע מקומו מוכח כל שלא נודע מקומו אין צריך נטילה, ודוקא באיסור כחוש שאינו מפעפע ואינו מתבטל בששים שאוסר כדי קליפה או כדי נטילה בכה"ג אם לא נודע מקום נגיעת האיסור אז צריך ליטול מכל החתיכה מספק וראיה לדבר מחתיכה שנמצאת בציר ולא נודע איזה צד היה מונח בציר שכל החתיכה אסורה כדאי' בפר"ח סי' ס"ט ס"ק ס"ב משא"כ באיסור שמן וכן דעת המנחת כהן בכוונת רשב"א שנטילה בדבר שומן בצלי הוא רק חומרא בעלמא והובא במ"ז סי' ק"ה ס"ק י"א וע' בפר"ח שם ס"ק מ"ו ובס' מנחת יעקב כלל ל"א ס"ק א' וכלל ל"ח ס"ק ח', אמנם קשה לי לפי הבנתם בשיטת רשב"א הא רשב"א סובר בהאי דנטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו דרוטב הוי שומן ואיכא ששים נגד הרוטב ומ"מ בעי נטילה, ואי הנטילה הוא חומרא בעלמא הא הוי חומרא דאתי לידי קולא דאין מביאין קדשים לבית הפסול דהוא איסור דאו' וכעין זה כתבתי בפרט ב' שהקשה הפליתי בסי' צ"א על מג"א בסי' תס"ו ס"ק ל"ג:

טז) ועלה בדעתי לישב קו' זו ואדרבא מסוגי' זו יש להביא ראי' לדברי מנחת כהן ופר"ח הנ"ל, מדאי' במתני' נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו משמע דוקא היכי דידוע המקום שחזר אליו נוטל אבל אם אין ידוע לאיזה מקום בפסח חזר הרוטב אין צריך ליטול נטילה מכל הפסח ואפשר שרשב"א במ"ה הנ"ל הוכיח כן ממתני' זו, ולפמש"ל בפרט ב' יש לומר טעם מספיק בזה לפמ"ש ח"צ סי' פ"ו במידי דלאו בר אכילה ליכא איסור בחצי שיעור וא"כ הא דאין מביאין קדשים לבית הפסול היינו בשיעור שלם בכזית אבל בח"ש ליכא איסור וא"כ יש לומר היכי שנודע מקומו שחוזר אליו אף שנטילה עבה קצת מקליפה מ"מ יש לומר דליכא שיעור כזית ובח"ש ליכא איסור שמביא קדשים לבית הפסול, משא"כ היכי שלא נודע מקומו בפסח היכן חוזר הרוטב אליו אין צריך ליטול כלל דבכה"ג בוודאי איכא שיעור שלם כשיטול מכל הפסח וכיון שנטילה זו הוא רק חומרא דמדינא אין צריך כיון דאיכא ששים לשיטת רשב"א שהבין דרוטב הוי שמך ואיכא ששים לא החמירו היכי דאתי לידי קולא באיסור דאו' בהבאת קדשים לבית הפסול וא"כ לכאורה אדרבא מכאן ראיה לדברי מנחת כהן ופר"ח דנטילה הוא חומרא בעלמא כיון דאיכא ששים דאי נימא דבעי מדינא תיקשי על מתני' למה דייק יטול את מקומו שחזר אליו, דמשמע דוקא מקומו ולא מכל הפסח עדיפא מיניה הו"ל לאשמעינן דהיכי שחזר הרוטב להפסח ואין ידוע לאיזה מקום צריך נטילה מכל הפסח אף שאינו מקומו שחזר אליו מיהו לפ"ז קשה לשיטת תוס' במס' חולין דף צ"ז כנ"ל ורא"ה שהבינו דרוטב שנטף על החרם הוא ציר בעלמא ולא שומן דמדינא בעי נטילה כיון שאינו מפעפע ואם אין ידוע האיך נפל צריך ליטול שיעור נטילה מכל החתיכה אמאי אי' במתני' נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו משמע דוקא שידוע מקום שנפל הא עדיפא מיניה הו"ל לאשמעינן אפי' שאינו יודע צריך ליטול שיעור נטילה מכל הפסח ובע"כ צריך לומר דממילא נשמע כיון דקליפה הוא מדינא היכי דלא נודע באיזה מקום צריך לקלוף מכל הפסח וא"כ נסתרו דברינו הנ"ל ותו לפמש"ל בפרט ב' לישב קו' תוס' בד"ה יטול מוכח דשיעור נטילה הוא שיעור שלם וא"כ לכאורה מוכח דבע"כ רשב"א סובר דנטילה הוא מדינא ולא מטעם חומרא בעלמא כמו שהבינו מנחת כהן ופר"ח דאם הי' חומרא הא אין מביאין קדשים לבית הפסול והנה חקירה הנ"ל אי צריך נטילה מדינא נ"מ טובא לדינא לפי מאי דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור וקיי"ל דאמרינן חנ"נ אפי' בשאר איסורין ודלא כרבינו אפרים וכדאיתא ברמ"א סי' צ"ב ס"ד ולפמ"ש תוס' במס' חולין דף צ"ו ע"ב ד"ה אפי' דגם בחצי חתיכה אמרינן חנ"נ דלא כרא"ם וע' ש"ך יו"ד סי' צ"ב סק"י וא"כ ממילא אותה נטילה נ"נ ונשארת לעולם באיסורא, ונודע דעת ריב"א בפסחים דע"ו ע"א ד"ה תניא שחולק על ר"ת דסובר היכי דשייך קליפה אם לא קלפו דמותר בדיעבד, רק דצריך ששים נגד הקליפה ע' ביו"ד סי' צ"א ס"ה בטו"ז ס"ק ז' וש"ך ס"ק ח' ופליתי ס"ק ב' ומג"א סי' תס"ז ס"ק ל"ג א"כ אי נימא שנטילה הנ"ל הוא מדינא אזי היכי שנפל איסור המפעפע בחתיכה של היתר והי' בו ששים רק שלא העביר הנטילה להשליך לאיבוד ובישול אח"כ הנטילה זו עם בשר היתר צריך ששים נגד הנטילה שבישל שם והנטיל' נשארה באיסורו וא"כ נ"מ טובא בחקיר' הנ"ל אם היא מדינא או מטעם חומרא בעלמא ועמ"ש בפרט ה':

פרט ה

יבואר בדין שכתבו מנחת כהן ופר"ח בכוונת רשב"א הנ"ל בפרט ד' דהיכי שדבר המפעפע נפל להיתר שצריך ס' ונטילה דנטילה הוא חומרא:

יז) בפרט ד' הבאתי דברי מ"כ ופר"ח, ולכאורה יש להוכיח כמ"ש דרשב"א סובר דנטילה בדבר שומן הוא רק חומרא בעלמא ולא מדינא דאי נימא דהוא מדינא דסובר דבאותו מקום שנפל שם איסור בודאי נשאר שם רושם איסור תיקשי קו' אחרת דהנה הר"ן במס' חולין דף ק"ח כתב וז"ל דעת ר"י בעל התוס' שסובר אפי' למ"ד שחתיכה עצמה נ"נ בשאר איסורין כמו בב"ח אינה אוסרת אלא במקום שהאיסור יכול להתפשט לפי שבכל מקום שהאיסור והיתר מתפשטין יחד חשבינן אף פליטת ההיתר כפליטת איסור כיון שהוא מתערב עמו אבל במקום שאין האיסור יוצא אין היתר לבדו אוסר דאלת"ה רותח דצלי שאנו מתירין בקליפה נימא שאותה קליפה נ"נ ואוסרת הסמוכה לה ושניה לשלישית וכן לעולם א"ו היינו טעמא שכיון שאין בליעת איסור מתפשט אלא כדי קליפה מיחל ההיתר היוצא מקליפה אינו אוסר הסמוך לה, וזהו טעם הכשר מליחת בשר שאעפ"י שמלח בולע מדם ונעשה חתיכה נבילה והמלח נ"ט בבשר אפ"ה אין הבשר נאסר בכך כיון שאין דם האוסר נבלע בבשר דאיידי דטריד למיפלט לא בלע זהו דעת ר"י ז"ל (ע' תוס' בחולין דצ"ו ע"ב) אבל אינו מחוור כיון דקיי"ל חתיכה עצמה נ"נ ואפשר לסוחטו אסור כלומר שאפי' היה אפשר ליסחוט שיצא מחתיכה זו אפ"ה חתיכה אסורה וכיון שכן הרי כל מה שבחתיכה זו של היתר פולטת איסור גמור הוא דהא אמרינן אפי' היה אפשר לאיסור שיסחוט מן ההיתר אפ"ה אסור וכיון שהוא גוף האיסור למה לא תאסור חברתה בפליטתה ומה שהביא ראי' ממליחה וצלי דחה יעש"ה, והנה הר"ן לשיטתו שפיר הקשה שהוא ז"ל הבין הפי' באפשר לסחטו אסור אפ' ברור שיצא האיסור לגמרי מהיתר נשארה החתיכה באיסורה. ואולם תוס' במס' חולין דף קי"ב ע"א ד"ה תרי לא ס"ל כן בהא דאמר שמואל אין מניחין כלי תחת בשר לקבל השומן עד שיכלה כל מראה אדמומית והמבחן שדי תרי גללי דמלחא ומשפי' כתבו תוס' וז"ל שהדם נגרר אחר המלח בשולי' ואפי' למ"ד בדק"ח אפשר לסוחטו אסור יש להתיר כאן ולא אמרינן מיד כשנוטף השומן מן הבשר נאסר מחמת דם המעורב בו ושוב לא יועיל תרי גללי דמלחא דכיון שהדם נפרש ממנו לגמרי אין נשאר בו טעם ואפי' משהו דכך הי' בקיאין בדבר ולא דמי לאפשר לסחטו לעיל דהתם אין האיסור יוצא לגמרי אלא שמתבטל עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם סי' ל"ו וע' בב"י יו"ד סי' ק"ו ובש"ע שם ס"א שמבואר ג"כ דלכן החתיכה נשארה שבאיסורה משום דאפשר לסוחטו אסור לפי שהאיסור שבה אין נפלט לגמרי וע' ברמ"א וש"ך ס"ק ב' וטו"ז ס"ק א' ומיושב בפשיטות קו' ר"ן הנ"ל ושפיר יש לומר דאין אוסר רק מחמת שמעורב ההיתר באיסור לכן אין יכול לאסור רק במקום שאיסור ג"כ מתפשט יחד חשבינן אף פליטת היתר כפליטת איסור כנ"ל וע' בר"ן במס' חולין דף קי"א ע"ב בהא דאיתא שם אי איכא דוגי ודוק, והנה אנן קיי"ל חנ"נ בשאר איסורין כמ"ש רמ"א בסי' צ"ב ס"ד ודעת תוס' דקיי"ל חנ"נ אפי' בחצי חתיכה וגם קיי"ל בסי' ק"ה ס"ד כרשב"א הנ"ל דכל דבר שיש לו פעפוע צריך ס' ונטילה וא"כ לכאורה מוכח כפר"ח ומנחת כהן דנטילה זו שכתב רשב"א הוא רק חומרא בעלמא ולא מדינא דאי נימא דהוא מדינא משום דודאי באותו מקום שנפל האיסור נשאר רושם מאיסר ובע"כ ההכרח לומר דחיישינן דלמא באותו שיעור נטילה ליכא ששים נגד האיסור שנשאר רושם בו דאי איכא שיעור ביטול בס' בשיעור הנטילה למה נאסר הנטילה דמה לי אם נתבטל האיסור בכל החתיכה או נתבטל האיסור בשיעור נטילה דהא לא נאסר הנטילה מעולם וא"כ קשה מה מהני ששים נימא ששיעור נטילה שנאסר אוסרת נטילה הסמוכה לה כיון דקיי"ל חנ"נ אפי' בחצי חתיכה נעשה נטילה ראשונה נבילה ואוסרת הסמוכה לה כיון דליכא כדי ביטול בנטילה שניה לנטילה ראשונה ושניה לשלישית וכן לעולם, וכאן לא שייך סברת תוס' דאין הנאסר יכול לאסור רק במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם דהא באמת גוף איסור מתפשט בכל החתיכה דמה"ט צריך ששים כיון שמפעפע רק שבמקום שנפל האיסור מסתרך יותר ואין לומר שעכ"פ הרושם איסור שנשאר בנטילה אין יכול לילך משם רק המוחל של היתר מנטילה דז"א כיון שעיקר טעם שכתבו תוספת מבואר בר"ן כיון שאיסור. והיתר מתפשטין יחד חשבינן אף פליטת היתר בפליטת איסור והכא מתפשטין יחד דהא האיסור מתפשט והולך בכל החתיכה ומה בכך שאותו איסור אינו מתפשט. תדע דאל"כ תיקשי לדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורין כדאי' ביו"ד סי' צ"ב ס"ד ומש"ה קיי"ל בחתיכה שבלעה איסור ואין בה ששים לבטלה כשנפלה לקדירה אחרת של היתר צריך ששים נגד כל החתיכה הנאסרת תחילה ואותה חתיכה נשארת באיסורא. ע' סי' ק"ו ס"א ותיקשי כיון דעכשיו איכא ששים נגד האיסור אמאי החתיכה אוסרת הקדירה של היתר היכי דליכא ששים נגד החתיכה הא עכשיו נתבטל האיסור וחתיכה שקבלה טעם איסור מצד עצמה אינה אוסרת וכיון שאיסור שבה גם עכשיו אינה נפלטת לגמרי דמה"ט נשארה באיסורה כנ"ל בתוס', א"כ שייך לומר אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם, אע"כ צריך לומר כמש"ל כיון שעכ"פ האיסור מתפשט בקדירה מסייע החתיכה ג"כ וחשבינן אף פליטת היתר מחתיכה בפליטת האיסור וה"ה כיון שעכ"פ האיסור מתפשט בכל החתיכה אף שאיסור שבתוך הנטילה אינו מתפשט מ"מ חשבינן מיחל היתר היוצא מנטילה לנטילה השני' איסור שנ"נ ואוסרת הנטילה שני' וכן לעולם, וא"כ קשה האיך משכחת ששים ונטילה כיון דאמרינן בשאר איסורין חנ"נ אפי' בחצי החתיכה ודוק היטב. מיהו לכאורה ל"ק על רשב"א ז"ל דהוא סובר כרבינו אפרים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין ועל פסק הלכה ל"ק דיש לומר לפמ"ש הש"ך בסי' צ"ב ס"ק י"ב וטו"ז ס"ק י"א דהא דאמרינן בשאר איסורין חנ"נ הוא רק מדרבנן יש לומר הכא הוי ספיקא דרבנן ולקולא דהא דנאסר הנטילה יש לומר מטעם ספק אולי ליכא ביטול בשיעור נטילה ברושם איסור הנשאר שם הוי שפיר סד"ר הגם שכתב בכנה"ג הובא בפליתי סי' צ"ב סק"ט שכתב מוהרי"ק להסוברים דאמרינן חנ"נ בשאר איסורין הוא מדאו' יש לומר דרמ"א לא סובר כן או דסובר כרא"ם דלא אמרינן בחצי חתיכה נ"נ ע' ש"ך יו"ד סי' כ"ב סק"ו:

יח) אמנם קשה על רשב"א דהמעיין בתה"א יראה דחולק על רא"ם וסובר אפי' בחצי חתיכה אמרינן חנ"נ, ובתה"א בית ד' סוף שער א' דף ס"ג כתב הטעם דאמרינן בב"ח חנ"נ לפי שזה בפ"ע מותר וזה בפ"ע מותר ותערובתן אוסרן לפיכך חזר להיות כגוף אחד של איסור שאיסורו מחמת עצמו עד שאמרו שהאוכל חצי זית מזה וחצי זית מזה לוקה משא"כ בשאר איסורין שאין היתר מצטרף לאיסור אלא בקדשים עכ"ל, וכ"כ המרדכי הובא בפליתי סי' ק"ה ס"ק י"א וא"כ בקדשים דהיתר מצטרף לאיסור כדאי' במס' פסחים דף מ"ה. (ע' תוס' במס' חולין דף צ"ט ע"ב תוס' ד"ה גלי) ממילא דאמרינן חנ"נ מדאו', וא"כ תיקשי לרשב"א הנ"ל דסובר בנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו דיטול את מקומו דהרוטב הי' שמן ובעי ששים דמפעפע בכל הפסח ובעי ג"כ נטילה, תיקשי אי נימא דבעינן נטילה מדינא מה מהני ששים ונטילה נימא דנטילה נ"נ ואוסרת לשניה ושני' לשלישית וכן לעולם דהא לא שייך הטעם דאין הנאסר יכול לילך ולאסור אלא במקום שאיסור יכול לילך דהא באמת מתפשט האיסור כנ"ל, ואף אמנם לשמואל במס' חולין דק"ח ניחא דסובר אפשר לסוחטו אפי' בב"ח מותר מכ"ש בשאר איסורין ורשב"א ל"ל סברת רא"ה בבדק הבית בבית ד' שער א' דס"ג מ"מ קשה לרב וסייעתו דס"ל אפשר לסוחטו אסור ממתני' דנטף מרוטבו, ואין לומר כיון דהוי ספק אולי נתבטל הרושם איסור כשיעור נטילה ולא נ"נ וכיון דגוף הדין חנ"נ הוא מדרבנן סד"ר לקולא, דז"א דהא בקדשים כמו הכא בפסח אמרינן חנ"נ מדאו' כמו בב"ח והוי ספיקא דאו' דאולי ליכא ששים נגד איסור בנטילה ונטילה זו אוסר נטילה שניה ואינך ונאסר כל הפסח. אע"כ צריך לומר דרשב"א סובר כמ"ש מנחת כהן ופר"ח שנטלה זו הוא רק חומרא בעלמא לכן אינה אוסרת, מיהו קשה כיון דנטילה זו הוא רק חומרא בעלמא האיך החמירו שיטול את מקומו, לפמ"ש בפרט ב' דנטילה הוא שיעור שלם והוי חומרא דאתי לידי קולא באיסור דאו' דמביא קדשים לידי פיסול כמ"ש בפרט ב' וג' וא"כ לרשב"א קשה להבין מתני' דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו דיטול את מקומו דפי' שרוטב הוא שמן ובעי ס' ונטילה, בממ"נ אי סובר דנטילה זו הוא מדינא מה מהני ששים ונטילה נימא חנ"נ ותאסר כולו. ואי סובר דנטילה הוא חומרא בעלמא קשה למה צריך נטילה הא מביא קדשים לידי פיסול כיון דהוי שיעור שלם ומכ"ש דקשה להסוברים אפי' במידי דלאו בר אכילה חצי שיעור אסור, ולתוס' דרוטב הוא ציר בעלמא ל"ק דנימא חנ"נ כיון דאין איסור יכול להתפשט יותר כיון שהוא כחוש אין הנאסר יכול לאסור כו' אבל לרשב"א שפי' דהוי שמן ובעי ששים לבטל הרוטב קמה קו' הנ"ל והוא לכאורה קו' עצומה, וישוב על זה עיין בפרט ו'.

פרט ו

יבואר ישוב שיטת רשב"א הנזכר בפרט ה':

יט) בפרט ה' כתבתי קו' לשיטת רשב"א ונלענ"ד לישב ומקודם נקדים מה שראיתי דבר חדש בס' או"ה כלל י"ד דין ב' דהנה מדברי רשב"א הנ"ל בפרט ד' וה' מבואר דסובר דאיסור שמן בצלי בודאי מפעפע בכל החתיכה וליכא ספק רק שיש לחקור בנטילה אי הוא חומרא או דהוא מדינא דנשאר שם רושם איסור וליכא באותו שיעור נטילה שיבטל רושם איסור, ואולם הוא ז"ל כתב בשם רבונו פרץ בסמ"ק גבי נטף מרוטבו על החרס שצריך נטילת מקום ולא סגי לי' בקליפה אפי' היכי דאיכא ששים דשמא רוטב אינו מפעפע אלא כנגד אותו מקום בעומק אע"ג דהתם נמי אוסר הכל אי ליכא ששים מטעמא דשמא רוטב מפעפע בכולו עכ"ל הובא דבריו בקצרה בספר פ"מ במ"ז סי' ק"ה ס"ק י"א א"כ הבין דלכן בעי ששים ונטילה, דיש להסתפק אולי אינו מפעפע רק בשיעור נטילה לכן בעי נטילה ובנטילה לחוד לא סגי דאולי מפעפע בכולו לגמרי לכן בעינן ג"כ ששים וא"כ לפי דבריו ל"ק קו' הנזכר בפרט ה' על מתני' דנטף מרוטבו כו' דנימא חנ"נ ותאסר נטילה אחת לחברתה, דבממ"נ אי מפעפע בכולו כיון דאיכא ששים לא נאסרה הנטילה מעולם ואם אין מפעפע בכולו רק כשיעור הנטילה אזי אין יכול הנטילה לאסור חברתה ושניה אח"כ כיון דאין מפעפע יותר שפיר שייך סברת תוס' דאין הנאסר יכול לאסור במקום שאיסור עצמו אין יכול לילך שם, וכמ"ש בפרט ב' ואפשר דהיינו טעמא דסמ"ק דלא רצה לפרש כמ"ש פר"ח הובא בפרט ד' דנטילה הוא חומרא בעלמא או כמ"ש שם דהוא מדינא כיון דמשמעות לשון הש"ס במס' חולין דף צ"ז ע"א שאני חלב דמפעפע משמע דברור דמפעפע ואמאי הוציא מפשטות יש לומר דסובר בנטף מרוטבו על החרס דרוטב הוא שמן ומפעפע ובע"כ צריך ששים ג"כ והי' סובר בקדשים אמרינן מדאור' חנ"נ משום דהיתר מצטרף לאיסור וגם סובר כמ"ש תוס' בחולין דצ"ו ע"ב דאפי' במקצת חתיכה אמרינן חנ"נ, והוי קשה לי' קו' הנ"ל לכן מוכרח לפרש דמחמת ספק בעי ס' ונטילה ול"ק קו' הנ"ל בפרט ה' דמביא קדשים לבית הפסול כיון דסד"א מדאו' לחומרא והוי כודאי איסור עפ"י הדין מביא הקדשים דהיינו הנטילה לבית הפסול:

כ) אמנם יש לעיין דניהו דהוי ספיקא דאור' לחומרא מדאור' ואסור לאכול הנטילה דשמא נשאר בנטילה הא הוי חומרא דאתי לידי קולא לענין הבאת קדשים לבית הפסול שיעור שלם דאם מפעפע הרוטב בכל החתיכה. אזי עושה איסור לענין שמביא הנטילה לבית הפסול ואיכא ספק דאו' לענין זה ומאי אולמא סד"א לענין איסור אכילה מסד"א לענין הבאת קדשי' לבית הפסול, ונראה לישב דהנה אי' בירושלמי בשמעתין וז"ל נגע בחרסו של תנור פסול גוף הוא ונשרף מיד, נטף מרוטבו על החרס פסול מכשיר הוא וטעון עיבור צורה עכ"ל, וכתב הגאון המפרש זצ"ל וז"ל פסול הגוף שאינו טעון עיבור צורה אלא ישרוף מיד, פסול מכשיר הוא שאין פיסולו מחמת עצמו אלא ממה שנבלע וטעון עיבור צורה עכ"ל, וכוונתו דאי' במס' פסחים בדף ע"ג ע"ב זה הכלל כל שפיסולו בגופו ישרוף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה, וכתב רש"י וז"ל כל שפיסולו בגופו ישרוף כגון פיגול ונותר וטמא וכיוצא ישרף מיד ואין צריך להמתין בדם ובבעלים כגון נשפך הדם וכגון פסח שמתו בעליה או נטמאו אחר זריקה. דעכשיו פסח כשר הוא אלא שאין לו אוכלין תעובר צורתו ימתינו לו עד שתעבור ממנו צורת בשר דכיון דאין פיסולו חמור לא שרפינן קדשים בבזיון ועיבור צורה הוא פיסול לינה דהו"ל פיסולו בגופו עכ"ל, וכן אי' בדף ל"ד ע"א ובדף פ"ב ע"א ואיתא במס' ר"ה דף כ"א ע"ב, ועוד אמר ר' יהושע כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך נשמע דמותר לעבור על איסור בשב ואל תעשה מלעבור בקום ועשה וע' במס' עירובין דף ק' ע"ב, וא"כ ל"ק קו' הנ"ל דאם יאכל הנטילה יעבור על ספק איסור דאור' בקום ועשה משא"כ עכשיו כשנפסל הנטילה אין עובר על ספק דאו' רק בשב ואל תעשה דהא אין שורף מיד רק מניח לעבור צורתו ואז מדינא טעון שריפה כבודאי נפסל בלינה ועכ"פ מתחילה לא עשה מעשה וא"ש.

כא) מיהו יש לעיין טובא בדברי סמ"ק הנ"ל ומקודם נבוא לישב שיטת הריב"א דהנה שם איתא וז"ל תניא כוותי' דשמואל חם לתוך חם אסור וכן צונן שנתן לתוך חם אסור (אלמא תתאי גבר) חם לתוך צונן וצונן לתוך צונן מדיח, חם לתוך צונן מדיח כיון דחם הוא אדמיקר לי' א"א דלא בלע פורתא קליפה, מיהו בעי אלא אימא חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח, תניא אידך בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכן צונן שנפל לתוך חם אסור חם לתוך צונן וצונן לתוך צונן מדיח, חם לתוך צונן מדיח כיון דחם הוא אי אפשר דלא בלע פורתא קליפה מיהו ניבעי אלא אימא חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח עכ"ל, כתבו תוס' בד"ה תניא וז"ל תימא הא תו ל"ל להביאה ואומר ר"ת דקמ"ל דאפי' חלב שרי דאע"ג דחם לתוך צונן בעי קליפה בדבר שיכול לעשות קליפה בדבר דלא שייך קליפה כמו בחלב מותר מדלא קתני איסורא גבי חלב כדקתני קליפה גבי בשר וריב"א חולק בזה ומצריך ששים כדי קליפה יע"ש וברא"ש במס' חולין דף קי"ב סי' ל"ד מבאר היטב והובא מחלוקת זה בטור יו"ד סי' צ"א וע' בש"ע סי' צ"א ס"ד בטו"ז ס"ק ו' וש"ך סק"ח, ויש להבין לריב"א הא שפיר קאמר ר"ת למה הביא הש"ס האי תניא אידך דמיירי בב"ח דמברייתא קמייתא דמיירי בכל איסורין ג"כ נלמוד, ונלענ"ד לישב דהנה מג"א בסי' תס"ו ס"ק ל"ג כתב לישב קו' טו"ז וש"ך שם דהך קליפה דאמר שמואל בתתאה גבר הוא רק חומרא בעלמא דהא מתחילה אי' בגמ' דאין צריך קליפה אלא דחיישינן שמא בלע פורתא לכן סובר ר"ת דאם נתבשלה בלא קליפה אין אוסרת התערובת ולא צריך ששים נגד הקליפה אבל במקום שצריך קליפה מדינא אוסרת התערובת וכ"כ או"ה הובא בפליתי סי' צ"א סק"ב, ולפי דבריהם משמע דבזה נחלקו ר"ת וריב"א לר"ת קליפה זו שאמר שמואל הוא רק חומרא בעלמא ולריב"א הוא מדינא, ולולי דבריהם יש לומר בענין אחר דהנה הש"ך בסי' צ"ח סק"ב הקשה להסוברים טעם כעיקר דאו' במין בשא"מ האיך סמכינן על טעימת עכו"ם הא אין עכו"ם נאמן באיסור דאו', והקשה הפליתי שם בס"ק ב' דעדיפא מיני' הו"ל להקשות דהא בב"ח לכ"ע טעם כעיקר דאו' דאי' במס' חולין דף צ"ו ע"א בקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל סמכינן אטעימת עכו"ם מסל"ת, ושמעתי מכבוד ש"ב ומחו' הגאון אמיתי מופת הדור מוה' ברוך פרענקיל זצ"ל לתרץ קו' הפליתי דהנה בלא"ה קשה למה לן טעימה הא כתבו תוס' במס' חולין דף צ"ח ע"ב ד"ה לחומרא דזימנין דפסק הטעם בפחות מס' וכיו"ב כתב הר"ן שם וא"כ כיון דאיכא ספק אם איסור נתן טעם בהיתר נוקי התבשיל בחזקת היתר, וכיו"ב כתב הטו"ז יו"ד בסי' קכ"ב ס"ק ד' וכעין זה הקשה הפליתי שם ס"ק ג' וצריך לומר דכמו שיש להיתר חזקת היתר יש לאיסור חזקת איסור וכמו שאין לסתור ח"ה כמו כן אין לסתור חזקת איסור, מיהו כל זה באיסור והיתר אבל בב"ח שכל אחד בפ"ע מותר ועכשיו אנו רוצין לאסור ראוי לומר דמוקמינן התבשיל בחזקת היתר וא"כ מדינא לא צריך כלל טעימה מעכו"ם מסל"ת ובע"כ הטעימה הוא חומרא בעלמא וכדעת קצת פוס' הובא בפר"ח ובפ"י במס' כתובת דף ט' דחכמי' החמירו שלא לסמוך על חזקת היתר (או כיון דאפשר לברורי ע"י טעימת עכו"ם מסל"ת לא סמכינן על חזקה היכי דאפשר לברורי ע' ביו"ד סי' א' ומג"א סי' ח' וסי' תל"ז סק"ד ודוק), וא"כ הוי חומרא דרבנן ובדרבנן נאמן עכו"ם מסל"ת עכ"ד פח"ח, והנה במס' שבת דף מ"ב ע"א איתא וז"ל סבר ר' יוסף מלח הרי הוא כתבלין ובכלי ראשון בשלה ובכלי שני לא בשלה, א"ל אביי תני ר' חייא מלח אינו כתבלין דבכלי שני נמי בשלה, ופליגא דר' נחמן דאמר צריכא מילחא בישולה כבשרא דתורא ואיכא דאמר סבר ר' יוסף למימר דמלח הרי הוא כתבלין דבכ"ר בשלה בכ"ש לא בשלה א"ל אביי תני ר' חייא מלח אינו כתבלין דבכ"ר נמי לא בשלה והיינו דאמר ר' נחמן צריכא מילחא בישולה כבשרא דתורא עכ"ל וכתב הר"ן שם וז"ל מהא שמעינן שאעפ"י שכ"ר מבשל דוקא דברים הקלים להתבשל כמים ושמן ותבלין וכיו"ב אבל בדברים הקשים להתבשל בו אין מבשלין בו והא במלח אסקינן לקולא אלא לפי שאין אנו בקיאין בטבעי הדברים אנו אוסרין כל דבר לתת בשבת בתוך כלי ראשון בר ממאי דאיפשטא בגמרא להתירא יע"ש ובש"ע א"ח סי' שי"ח ס"ה כתב דאסור ליתן פת אפי' בכ"ש שהיד סולדת ויש מתירין בכ"ש וכתב המג"א בס"ק י"ח טעם האוסרין אפי' בכ"ש דיש דברים שמתבשלין בהן ואין אנו בקיאין ע"כ בשאר דברים נמי יש להחמיר ומקורו מבית יוסף ובמס' זבחים דף ע"ה ע"ב מבואר דר"ת סובר דעירוי יש לו דין כ"ר ומבשל כדי קליפה כיון דשמואל סובר חם לתוך צונן תתאי גבר ובעי קליפה והיינו עירוי ורשב"ם ז"ל אחיו חולק עליו וסובר דעירוי ככלי שני והמעיין בתוס' שם מבואר לר"ת בישול ובלוע שווין ומה שמבשל בולע ומה שאינו מבשל אינו בולע כמו דמוכח דאייתי מירושלמי דוק ותשכח והנה בקו' הש"ס אי אפשר דלא בלעה פורתא, בהנך ב' תיבות אי אפשר ראיתי במס' נדה דף ה' ע"ב בהא דאיתא שם אם אי אפשר אא"כ נגע טמא כתבו בתוס' ד"ה ואם וז"ל וא"ת פשיטא כיון דאי אפשר ודאי נגע ויש לומר דלאו אי אפשר כלל אלא קרוב לודאי ובתוספתא נמי תניא אם אי אפשר אא"כ נגע ספיקו טמא משמע דלא הוי ודאי נגע יע"ש, ולפ"ז ל"ק קו' תוס' על ריב"א הנ"ל דהנה בהא דמקשה הש"ס אדמוקיר ל' אי אפשר דנא בלע פורתא יש לפרש כוונת הש"ס דר"ל אף דתתאי גבר ועירוי כמו שאינו מבשל לגמרי כך אינו מבליע לגמרי. מיהו הא מצינו בש"ס שיש הרבה דברים שהיו בקיאין בטבעי המאכלים ויש דברים שהיו מסופקים כדאי' במס' שבת הנ"ל וא"כ כוונת הש"ס דאולי אין טבעי המאכלים שווין כיון דיש אוכלין דאפילו בכ"ש מבשל ומבליע ומכ"ש ע"י עירוי וכיון שאין אנו בקיאין בטבעי אוכלין אולי טבע האוכל זה שבקל הוא בולע שיעור קליפה. וא"כ לפ"ז כשמתרץ הש"ס לפרש הברייתא דבאמת צריך קליפה הוא מטעם ספק אזלינן לחומרא, וא"כ לפ"ז לכאורה יש לחלק דה"מ באיסור והיתר יש להחמיר מספק איסור דאו' דאולי בלע כדי קליפה דליכא ח"ה כיון דאיכא גם חזקת איסור אבל בב"ח דליכא רק ח"ה י"ל בחם לתוך צונן אין צריך קליפה כיון דאיכא ח"ה, והנה תוס' במס' חולין דף נ"ג ע"ב ד"ה קסבר הקשו אמאי חיישינן לספק דרוסה נימא נשחטה בחזקת היתר ותירצו דדרוסה שכיח טפי לאיסור מלהיתר נשמע דלא מהני ח"ה רק בספק השקול אבל בדבר דשכיח יותר לאיסור לא מוקמינן בח"ה וא"כ אי נימא דמה דאי' כאן אי אפשר דלא בלע פורתא בהני ב' תיבות אי אפשר פירושו כמו בכל מקום דאיתא הני ב' תיבות פירושו קרוב לודאי דבכה"ג לא מהני א"ה כיון דהוי ספק הרגיל לאיסור גם באיסור בב"ח בחם לתוך צונן צריך קליפה מיהו אי נימא כמש"ל דהוא ספק השקול ובע"כ צריך לומר דלשון אי אפשר הנזכר כאן לאו דוקא וכעין שהבין המג"א שכתב דהך קליפה הוא רק חומרא בעלמא ובע"כ סובר מה דאיתא הני ב' תיבות אי אפשר הוא לאו דוקא שפיר יש לחלק בין בב"ח לשאר איסור והיתר אמנם באמת סובר הש"ס לסברא פשוטה דקרוב לודאי דגם בב"ח טבע הבשר וחלב לבלוע כדי קליפה דהם ז"ל היו בקיאין בטבעי הדברים כמ"ש הר"ן ולכן דייק הש"ס לומר אי אפשר דלא בלע פורתא וכיון דהוא קרוב לודאי ושכיח לאיסור יותר מלהתיר לא מהני החזקת היתר בב"ח וא"כ ל"ק קו' תוס' הנ"ל על ריב"א דמוכרח הש"ס להביא הברייתא בתרא דאי מקמייתא לחוד הוי אמינא דחכמים בעצמן היו מסופקים אם יש טבעי אוכלין שבולעי' ע"י עירוי כ"ק ודוקא בשאר איסורין החמירו מספיקא דליכא ח"ה כיון דאיכא חזק"א המתנגד אבל בב"ח דליכא חזקת איסור אזלינן בתר חזקת היתר ואין צריך קליפה, לכן מביא הש"ס ברייתא בתרא להורת דגם בב"ח בחם לתוך צונן צריך קליפה דהיה ברור לחכמי הש"ס או קרוב לודאי שטבע האוכלין הללו שבלועין כ"ק וכעין דאיתא במס' שבת שהיו בקיאין בטבעי אוכלין ולא נסתפקו וא"ש ודוק:

כב) ומעתה נבוא לעיין בדברי סמ"ק המובא בס' או"ה הנ"ל שכתב דלכן בצלי שמן בעי ס' ונטילה משום ספק אי מפעפע בכולו או רק כדי נטילה ומקודם אמינא בגוף דברי הגאון זצ"ל הנ"ל שאמר דבב"ח היכי דהוי ספק מוקמינן בח"ה לאו מילתא דפסיקא הוא, דהנה הטו"ז ביו"ד סי' ק"ה ס"ק ג' תמה על מ"ש רמ"א בכל איסורין ספק כבוש אסור דהוי ספיקא דאו' היכי שאנו רואין שנכבש רק שאנו מסופקים אם נכבש יום שלם ומדמה לספק אם היה ששים נגד איסור שנשפך כדאי' בסי' צ"ח דאזלינן לחומרא והקשה הטו"ז דלא דמו דשאני התם שאיסור הי' ברור ובשפיכה ספק אם איכא ס' משא"כ כאן אמאי לא מוקמינן בח"ה שלא נחזיק ריעותא מספק כמו במקוה, ותי' בס' נקודת הכסף שכתב בס' או"ה דהכא איתרע חזקת כשרות כיון שנשרה בו והכוונה כמו שכתבתי בכללי חזקות בשם הרבה קמאי ז"ל דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה והוא מחלוקת עצום וא"כ הכא אפי' בב"ח כיון שנתערבו יחד איתרע החזקה, ודבריו נכונים לשיטת רש"י וסייעתו במסכת קדושין דף פ' ע"א גבי תינוק שנמצא בצד עיסה לפי פירושו מוכרח דסובר דחזקה דאיתרע הוי חזקה וע' בריטב"א שם דוק כי קצרתי, והנה ראיתי בס' תב"ש סי' ל"ו ס"ק ל"ג שכתב דמוכח בש"ס דכל היכי דמחזיקינן מידי ואיכא איזו סתירה לזה ואפשר לתרוצי בגווני דלא לסתור החזקה מתרצינן לה ואפי' בדרך רחוקה יע"ש שמביא הרבה ראי' לזה וא"כ היכי דאיכא חזקה ואיתרע החזקה ואפשר לתרוצי הריעותא כדי לקיים החזקה קמייתא מתרצינן לי' ולפ"ז יש להתבונן בהך דינא שכתב הסמ"ק דלכן בעינן באיסור שמן בצלי ששים וקליפה משום ספק דשמא מפעפע בכולו או אינו מפעפע בכולו וקשה למה בעינן ששים ונטילה ליסגי בנטילה לחוד דכיון דאיכא ספק נוקי התבשיל המותר בח"ה דבכאן נסתר ב' תירוצים הנ"ל, תי' א' משום דיש לאיסור חזק"א ליתא דהא אין רצונינו לסתור החזק"א כיון ששיעור נטילה מהיתר נשאר אסור א"כ אין אנו סותרין לחזק"א ותי' ב' משום דהוי חזקה דאיתרע נסתר גם כאן כיון דאפשר לתרוצי הריעותא ולומר שהריעותא מהאיסור הוא בשיעור נטילה אמאי לא מוקמינן ההיתר בחז"ק, מיהו הא לא קשה דנימא שלא בעי נטילה ונימא מחמת ח"ה שאיסור מפעפע בכולו ונתבטל בששים משום דבכה"ג אתה סותר החזק"א אבל קשה למה בעינן ששים דאפי' ליכא ששים כיון דהוא ספק אולי אינו מפעפע בכולו ליסגי בנטילה לחוד, וכמו דסובר שמואל במס' חולין דף צ"ו ע"ב באיסור כחוש בצלי סגי בקל פה או בנטילה כמ"ש תוס' ד"ה עד וכן קיי"ל ביו"ד סי' ק"ה ס"ד ה"ה באיסור כחוש שאין בו כח לפעפע שאין בו ששים אין אוסר רק כדי נטילה, גם באיסור שמן יהיה הדין כן ולפמ"ש בפרט ה' הכוונה פשוטו ברשב"א דודאי מפעפע בכל החתיכה א"ש אבל לשיטת סמ"ק קשה.

כג) והנה בהאי דנטף מרוטבו על החרם שהבין הסמ"ק ג"כ דרוטב הוא שמן וצריך ששים ונטילה מטעם ספק לכאורה ג"כ קשה קו' זו ליסגי בנטילה לחוד מיהו קו' זו יש לישב דהנה רש"י כתב במס' חולין דף ט' ע"א בהא דאמר ר' הונא בהמה בחי' בחזק"א עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה ר"ל בחזקת איסור אמ"ה, והקשו בתוס' במס' יו"ט דף כ"ה ע"א ד"ה בחזקת דלמה בעינן עד שיוודע במה נשחטה כיון דחזינן שמתה א"כ לא שייך בה איסור אמ"ה דאיסור אמ"ה לא שייך אלא מחיים לכך פי' בחזקת שאינה זבוחה דרחמנא אמר תזבח ואכול, ואולם רשב"א במס' חולין שם כתב לישב שיטת רש"י דסובר כיון דמעיקרא היה בחזקת איסור אמ"ה ועכשיו נמי לא נתברר אם נשחטה כהוגן מחזיקין מאיסור זה לאיסור אחר וכ"כ במס' יבמות דף ל"א ע"ב וע' בתוס' כתובת דע"ה ע"ב ד"ה ספק והארכתי בס"ד בזה בכללי חזקות, וא"כ יש לומר דסמ"ק סובר בזה כרש"י דמחזיקין מאיסור לאיסור אחר והכא בקרבן פסח קודם שנצלה כל צרכו הי' בחזקת איסור לאכילה דגם בעודו חי היה אסור לאכול כמו שנראה ברמב"ם בפ"ח מק"פ ה"ח דבטל מצות עשה שנאמר כי אם צלי אש הא אינו צלי אסור וע' במס' פסחים דף מ' ע"א וגם אח"כ כשהתחיל מעשה אור לצלות איכא איסור נא דהתורה אמרה אל תאכל נא, וכיון שאירע שנטף מרוטבו וחזר אליו ונולד לנו עוד ספק כיון שרוטב שמן אולי מפעפע בכולו ונאסר הפסח לאכילה לכן בעינן גם ביטול בששים ולא מהני נטילה כיון דמעיקרא היה בחזק"א לאכילה אף שעכשיו נצלה ונפקע איסור ראשון מ"מ מחזיקין מאיסור לאיסור אחר ול"ק קו' כנ"ל, ואולם מדברי סמ"ק נראה דגם בשאר איסורין באיסור שמן בצלי דבעי ששים ונטילה הוא מטעם הנ"ל קשה דהתם מעיקרא לא הי' בחזק"א ואין לומר בצלי הי' מעיקרא באיסור משום איסור דם דז"א דהא מותר לאכול באומצא כמ"ש תוס' בחולין דף י"ד ע"א ד"ה נסבין דדם איברים שלא פירש מותר ואפי' לא נצלה יפה מותר ואעפ"י שנפלט מבפנים מצד זה לצד זה אינו אסור עד שיפרוש לחוץ וכיון דלא היה בחזק"א לאכילה הדק"ל למה בעינן באיסור שומן ששים ונטילה ליסגי בנטילה לחוד, לכן נראה דסמ"ק המובא באו"ה הנ"ל סובר כמ"ש בספר ראש אפרים בשו"ת בסוף הספר דף ל"ב בשם מו"ז הגאון בעל מגיני שלמה זצ"ל שחולק על סברת תב"ש וסובר בחזקה דאיתרע ונולד ספק שמא בטלה הריעותא אין החז"ק מועיל כלום, ואדרבא אמרינן העמד הריעותא על החזקה יע"ש, שמביא ראי' לזה וא"כ הכא דאיתרע חזקת היתר כיון שנפל איסור לשם אף דנטילה אסורה לא אמרינן דנתבטל הריעותא רק דאמרינן אוקי הריעותא בחזקתו ואולי האיסור מפעפע בכולו ולכן צריך גם ששים וא"ש:

כד) ולפ"ז מיושב ק"ו הנזכר בפרט ה' על רשב"א שסובר הטעם בצלי שמן בעי ששים ונטילה, ששים בעי דמפעפע בכולו, ונטילה בעי מטעם חומרא בעלמא או מטעם ספק דנשאר שם רושם איסור במקום שנפל ואולי ליכא שיעור ביטול בשיעור נטילה דקשה ממתני' דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו דיטול את מקומו דסובר רשב"א דרוטב היה שמן ומפעפע דבעי ששים ונטילה דבממ"נ אם הנטילה הוא חומרא בעלמא הוי חומרא דאתי לידי קולא דמביא קדשים לבית הפסול שיעור שלם ואי הנטילה מדינא תיקשי הא בקדשים היתר מצטרף לאיסור ומדאו' אמרינן חנ"נ והיכי דאיכא ספק אי נ"נ הוי ספיקא דאו' דאזלינן לחומרא ומה מהני ס' ונטילה נימא דנטילה אחת תאסור לחברתה דלא שייך טעם שכתבו תוס' דאין הנאסר יכול לאסור במקום שאין גוף איסור מתפשט דהא באמת מתפשט וכנ"ל ולפי דברינו א"ש, ונראה דסובר רשב"א אף דאמרינן חנ"נ מדאו' ה"מ היכי דודאי נעשה החתיכה נבילה אבל בספק לא אמרינן חנ"נ לאסור אף דסד"א לחומרא, והטעם מבואר מדברינו דמוקמינן להיתר בח"ה ואין לומר הא יש לאיסור ג"כ. חזק"א דז"א הא אין אנו סותרין לחזק"א דכיון דאיכא ששים מדינא נתבטל והא הנטילה נשאר אסור ואם אתה אומר שנעשה ההיתר נבילה דבודאי ליכא שיעור ביטול בשיעור נטילה אתה רוצה לעקור ח"ה מבשר יותר מסתבר לוקמי בח"ה, ואין לומר הא איתרע הח"ה דז"א דיש לומר דסובר כמ"ש התב"ש הנ"ל דהיכי דאפשר לתרוצי ולישב הריעותא מתרצינן כדי לוקים על חז"ק וא"כ הכא כיון דאיכא ששים בכל החתיכה נגד האיסור נתבטל הריעותא מאיסור בכל החתיכה, ועיקר הריעותא הוא בשיעור נטילה דעל זה איכא ספק אולי ליכא ששים בנטילה זו נגד רושם החיסור שנפל שם, הא באמת הנטילה אסור מספק אבל לא יועיל כל כך הספק וריעותא שיש בנטילה זו דנימא אולי נ"נ ונאסר כל הפסח כיון שיש לפסח חזקת היתר מאיסור זה, ול"ל סברת מגיני שלמה, וגם יש לומר דסובר כתוס' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אחר וא"כ אדרבא היה בחזקת היתר כשיצלה כהוגן ולא יהיה בו איסור נא יהיה מותר לאכול ועכשיו נצלה כהוגן אף שאירע ספק שנטף מרוטבו וחזר אליו מ"מ עיקר הריעותא הוא בשיעור נטילה דכאן לא מהני ח"ה דא"כ אתה מגרע החזק"א משא"כ בשאר ליכא רק ח"ה דשם ליכא ריעותא דנתבטל הריעותא, הגם שכתבתי בכללי חזקות דמשמע דרשב"א סובר כרש"י דמחזיקן מאיסור לאיסור אחר מ"מ דברינו נכונים להסוברים כדין זה בצלי שמן דבעי ס' ונטילה מטעם שכ' רשב"א דלא תיקשי קו' הנ"ל ודוק היטב בסברא זו. העולה לפי דברינו אי הטעם דבעי ס' ונטילה כמ"ש רשב"א דאיסור ודאי מפעפע בכל החתיכה וגס נימא דמחזיקן מאיסור לאיסור כמ"ש רש"י בע"כ מוכח בהאי דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו כמ"ש תוס' במס' חולין דף צ"ז ורא"ה דרוטב הוא ציר בעלמא ולא שומן ולא בעי ששים ובנטילה סגי דאי נימא דהוי שומן הדק"ל מה מהני ס' ונטילה נימא חנ"נ ונטילה זו תאסור לחברתה ושניה לאחרת כנ"ל כיון דבקדשים היתר מצטרף לאיסור וגם מחזיקן מאיסור לאיסור ודוק:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה