אור ברסלב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כא

כלל כ

יבואר דין ביטל איסור אם משערין כמות שהוא בא לפנינו ובו חמשה פרטים:

פרט א

יבואר מקורו:

א' גרסינן במס' חולין דף צ"ז ע"ב אמר ר' חנינא כשהן משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות בקדירה, א"ד בקדירה עצמה, וא"ד במאי דבלעה קדירה ע' בפי' רש"י, ולכאורה קשה מאי קמ"ל ר' חנינא מילתא דפשיטא הוא כשנפל איסור לתוך היתר דמשערין בששים בתוך מה שבקדירה דהיינו ברוטב ובקיפה ובחתיכות שאם בא לאשמעונין דמשערין מה שבקדירה הו"ל לאשמועינן רק הך דמשערין גם בקדירה וכפי הלשונות בקדירה עצמה או מה דבלעה. ונלענ"ד דקמ"ל חידוש דין לשיטת ר"י דהנה שם בדף צ"ו ע"ב תוס' ד"ה אם מבואר דעת רש"י היכי שנפל איסור על חתיכה שמקצתה ברוטב אין כל מה שבקדירה מצטרף לבטל האיסור היכי דלא ניער וכיסה מיד, וגם נ"מ אם לא ניער בתחילה אלא לבסוף צריך ששים לבטל אותה החתיכה (היכי דליכא ששים באותה חתיכה לבטל האיסור) ואותה חתיכה אסורה להסוברים דאמרינן חנ"נ בשאר איסורין, ולדעת הטו"ז בסי' צ"ב סק"ב אפי' לא ניער לבסוף אוסרת חתיכות הנמצאים בקדירה וע' בדרכי משה שם סק"ב, אבל דעת ר"י בעל התוס' דוקא שכל חתיכה שנפל איסור עליה היא חוץ לרוטב כגון שחתיכה שתחתיה מקצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה בכה"ג אם נפל איסור על אותה חתיכה שחוץ לרוטב ולא ניער בתחילה אלא לבסוף הדין דאותה חתיכה נ"נ וצריך ששים נגד החתיכה והחתיכה באיסורה אבל אם נפל האיסור על חתיכה שמקצתה ברוטב נתערב טעם האיסור בכל הקדירה והכל מצטרף לבטל האיסור אף שלא ניער וכיסה מיד ע' ש"ך סי' צ"ב ס"ק ד' ובסק"ו ותוס' חולין דף ק' ע"א ד"ה חתיכה. והנה ר' חנינא סובר בדף ק"ח ע"א ד אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ, מיהו לא נתבאר שם אי סובר רק בבשר בחלב ולא בשאר איסורין כשיטת רבינו אפרים או כהחולקים דבכל איסורין אמרינן חנ"נ וא"כ לשיטת ר"י יש לומר דר' חנינא קמ"ל דין זה היכי שנפל האיסור על חתיכה שמקצתה ברוטב דסד"א דלא משערינן לבטל האיסור רק באותה חתיכה שנפל שם איסור ואין מצרפין שאר חתיכות שבקדירה והיכי דליכא ששים באותה חתיכה נאסרה, וגם אי אמרינן חנ"נ בשאר איסורין כשינער אח"כ יצטרך אח"כ ששים לבטל החתיכה שנפל עליה האיסור וחתיכה זו נשארה באיסורה וע"ז קאמר דמיד משערין לבטל האיסור ברוטב ואינך דהכל מצטרפין לבטל האיסור והיינו כשיטת ר"י:

ב) אמנם לרש"י דבאמת בכה"ג אין מצרפין לבטל האיסור בע"כ ר' חנינא מיירי כשנפל האיסור על חתיכה שכולה ברוטב קשה מאי קמ"ל, ונראה גם לפי' רש"י קמ"ל חידוש דין דהנה הר"ן כתב בשם רא"ה דאין חלב מפעפע מתבטל בצלי ומליחה לעולם דבקדירה הוא שמתבטל מפני שהרוטב מוליך האיסור בשוה אבל בצלי שהוא מפעפע מעצמו אפשר שהרבה ממנו מתכנס במקום אחד הלכך אפי' בששים לא בטיל ובבית יוסף סי' ק"ה מביא ג"כ דעת ראב"י שכתב דביטול בששים לא שייך במליחה אפי' באיסור שמין דאין איסור עובר בכל אלא נשאר במקומו, ומסופק בכוונתו דאפשר דלא מיירי רק בשאין חלב דבוק לבשר משום דאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל חתיכות בשר שלא ניקרה מחלבה ונמלחה מודה דמתבטל בששים שבחתיכה עצמה יע"ש, וא"כ חזינין דיש חילוק באותה חתיכה מתפשט הטעם בשוה לכל החתיכה אבל בחתיכה אחרת אין מתפשט במליחה. ואולם דרך בישול ע"י רוטב לכאורה נראה פשוט היכי דנפל איסור על חתיכה שבתוך הרוטב דגם לחתיכות אחרות נתפשט האיסור בשוה ואין צריך ניעור וכיסה וכולן מצטרף לבטל האיסור שרוטב מוליך האיסור בשוה לכל החתיכות, אמנם הרמב"ם בפ"ט ממ"א ה"י הובא בטור סי' צ"ב כתב וז"ל וכן אם נפל חלב לתוך המרק או לכל החתיכות ולא נודע לאיזה חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותר והקשה הטור שאם החתיכות כולן ברוטב מה צריך לנער ואם אין ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ, וכתב הב"י לתרץ וז"ל וטעמא דרמב"ם נ"ל שאעפ"י שנפל בתוך המרק צריך לנער כדי שיתערב יפה וכ"ש כשנפל לתוך החתיכות שבתוך המרק שהוא צריך לנער דהא חזינן דאפי' בניער מתחילה ועד סוף חייש ר' יהודא בדף ק"ט שמא לא נתערב יפה יפה ואע"ג דרבנן פליגי עלי' מ"מ מודו דצריך לעשות בענין שנתערב יפה וע' בש"ך שם ס"ק ח' א"כ לרמב"ם אפי' כשטיפה נפל לתוך המרק דרך בישול חייש שמא לא נתערב יפה אף דהוא לח בלח ומסברא נראה שע"י רתיחת נתערב הטעם בכולה ואין עומד במקום אחד מ"מ חיישי' מיהו נראה לפי' בית יוסף בכוונת רמב"ם לאו לעיכובא קאמר דהא קיי"ל לח בלח אפי' בצונן יש בילה כדאי' במס' ר"ה דף י"ג שאמר שמואל לכל אין בילה חוץ מיין ושמן וכתבו תוס' בד"ה חוץ ה"ה מים כדאי' במס' זבחים דף פ' ע"א ושם לדברי רבנן דס"ל יש בילה כתב רש"י בד"ה בשלמא לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא בא מחבירו קצת, וע' בפר"ח יו"ד סי' ק"ט סק"ג ובפר"ח א"ח סי' תמ"ז סק"ט ובמוהרי"ט ח"ב סי' י"ח ועיין בפ"א ממעשר שני בכסף משנה הלכה ח' א"ו שהבין שרמב"ם כתב שעל צד היותר טוב לעשות כן וע' בשו"ת חוות יאיר סי' ק"ז ומ"ש בכלל ביטול איסור בב"ח, וכן כשנפל איסור לח דרך בישול לחתיכה שבתוך הרוטב ע"י רתיחה מוליך הטעם לכולן בשוה, מיהו ניהו דבאמת כן מ"מ הוי מצינן למיטעי היכי דבאינו איסור נופל על חתיכה שבתוך הרוטב דבאותה חתיכה מתפשט הטעם בשוה אבל לא לחתיכות אחרות ולא מהני אפי' הרוטב לכן קמ"ל ר' חנינא דהרוטב מוליך האיסור מחתיכה לחתיכות אחרות וכולן מצרפין ונ"מ אם הי' רק צלי קדר דליכא רוטב לא מצרפינן שאר חתיכות לבטל דאין איסור בלוע הולך מחתיכה בלא רוטב רק כשבלע איסור המפעפע כדאי' בש"ע סי' ק"ה ס"ו ע' טו"ז ס"ק י"ד ויש לומר היינו דדייק ר' חנינא ברוטב כיון דאיכא רוטב לכן מצרפינן גם החתיכות אחרות דרוטב מפעפע, ואפי' לפמ"ש הש"ך בסי' צ"ב ס"ק ג' כיון שחתיכה עומדת בקדירה מתוך שיש בה הבל ולחלוחית מתפשט האיסור בכולה אעפ"י שהיא חוץ היינו לאותה חתיכה אבל לחתיכה אחרת אינו מפעפע בכחוש וע' בפר"ח שם ס"ק ג', וא"כ גם לשיטת רש"י קמ"ל ר' חנינא דין מחודש:

פרט ב

יבואר ביאור מחלוקת רב אשי ורבנן שם בדף צ"ה ע"א:

ג) גרסינן שם בדף צ"ח ע"א ההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא, סבר ר' אשי לשעורי במאי דבלע דיקולא א"ל רבנן לרב אשי אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע, ונברר שיטת רש"י בדברי ר' אשי וז"ל סבר רב אשי לשעורי התירא ולאסופי עלה מה שבלע הקדירה כדי לבטל את האיסור והאיסור הי' משער כמות שבא לפנינו מצומקת וא"ל תלמידיו בתמי' אף האיסור נצטמק וכשנפל בה הי' יותר אלא הכל משערין כמות שאנו רואין עכ"ל, וכבר הקשה ריטב"א על פי' רש"י וז"ל ותמיה האיך טעה רב אשי בזה, ועוד לעיל בר' חנינא דא"ד מאי דבלעה קדירה אמאי לא פריך הש"ס הכי אבל י"ל דהא דהכא לא נודע שיעורו של חלב כמה היה בתחילת נפילתו ומשום דששים שיעורא דרבנן היא דמדאו' חד בתרי בטיל הי' מיקל רב אשי לשער אותו כשעת מציאתו כיון שלא שהא שם הרבה אבל הרוטב שבקדירה שנודע בתחילת שיעורו וידענו ודאי שנצטמק הוי משער כדמעיקרא וכלישנא בתרא דר' חנינא לעיל דהנהו תרי לישני לא פליגי ומ"ד בקדירה היינו משום דלא משערינן הרוטב שכבר נשרף ואינו עומד לפלוט ומ"ד מאי דבלעה קדירה היינו הבלועה העומדת לפלוט וא"ל רבנן לרב אשי דהכא אע"ג דספק הוא לא נזלזל בשיעורא דרבנן וכיון שדרך חלב הנופל לקדירה להצמק חיישינן שמא נצטמק וגם בשעת נפילה לא היה ששים ודיקולא זו אסורה והא דאמר ר' חנינא דמשערין מאי דבלעה קדירה היינו כי משערינן נמי בלועה דאיסורא שנודע שיעורו של איסור ואפ"ה יש בו ששים דהתירא עם מה דבלעה קדירה והא דאמרינן ההוא כזיתא דתרבא פי' שהי' נראה קרוב לזית או פחות או יותר ולא מלישנא דייקינן לי' דהא כל מקום שאמרו כזית וכביצה יש בו שיעור זית וביצה גמור אלא שענין מוכיח לפי שיטה זו שזה הלשון כך פירושו כאן עכ"ד והנה מה שכתב דהכא מדרבנן בעי ששים לא ביאר כאן מיהו שם לעיל מיני' הבוא ריטב"א פי' רש"י שפי' דיקולא הוא קלחת היא יורה גדולה שמבשלין בו בשר וכתב שתימא מי הביאו לפרש כן שהרי בכל התלמוד פי' סל על שנעשה מחריות של דקל, וכתב שיש אומרים שהכריחו לרש"י לפרש כן דסובר הלכה כר' יהודא דמב"מ לא בטיל ואם החלב זה נפל בסל של מליחה שאין בו רוטב הרי חלב עם בשר מב"מ הוא וא"כ מאי האי דמשערו ר' אשי ורבנן בששים הא מב"מ ל"ל שיעורא אלא ביורה שיש בו רוטב הוא דחשיב עם החלב מבשא"מ וסליק את מינו כשאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו יע"ש וכ"כ רשב"א ור"ן ורש"י לשיטתו דסובר טעם כעיקר לאו דאו' כמ"ש בדף נ"ח ע"ב ד"ה לטעם ושפיר כתב ר' אשי מיקל כיון דהוא רק חומרא דרבנן דבעי ששים:

ד) מיהו אכתי קשה מ"ט דר' אשי כיון שדרך להצטמק מה בכך דהוא רק חומרא דרבנן ונראה דנחלקו בהא דקיי"ל סד"ר לקולא היכי דהוא ספק הרגיל שנוטה יותר לאיסור אי אזלינן לקולא, הנה מדברי הטו"ז ביו"ד סי' פ"ז ס"ק י"ז, וכן משמע בש"ך בכללי ס"ס ס"ק ל"ג לענין ס"ס בדאו' בעינן שקולין וה"ה ספק בדרבנן דומה לס"ס בדאו' מיהו לפמ"ש משנה למלך בפ"ד מבכורות בכמה דוכתי לצדד אפי' היכי דאיכא ס"ס להחמיר בדרבנן אזלינן לקולא מוכח אפילו בספק הרגיל אזלינן לקולא דאין לך ספק הרגיל לאיסור היכי דאיכא ס"ס להחמיר ויש לומר הטעם כעין שכתב בספר קרית ספר למבי"ט הובא בלחם משנה בפרק א' מהלכות ממרים לישב קו' שהקשה רמב"ן בס' המצות על רמב"ם שסובר כל איסורי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור אמאי קיי"ל סד"ר לקולא הא הוי סד"א, ותי' דמתחילה התנו שלא יהי' אסור בספק וכעין סברת הש"ס במס' ברכות דף כ"ב ע"א כי גזרו רבנן בודאי בספיקא לא גזרו וא"כ שפיר י"ל כיון דאיכא צד ספק היתר לא גזרי. ולא החמירו רק בודאי גמור, וא"כ יש לומר בזה נחלקו דהכא כיון דאיסור מדרבנן דטעם כעיקר דרבנן סובר ר' אשי דאזלינן בספק אם איכא ששים לקולא דאולי לא נצטמק האיסור אף שדרך חלב להצטמק מ"מ כיון דאינו ודאי יש להקל בחומרא דרבנן ורבנן חולקים וס"ל אפי' סד"ר היכי שנוטה להחמיר אזלינן לחומרא והכא דרך להצטמק, מיהו ק"ק על פי' ריטב"א כיון דלא נודע שיעורו של חלב אולי ליכא אפי' רוב להתירא והא דאי' בטוש"ע סי' צ"ח ס"ז להקל כיו"ב היינו היכי דידוע שהי' רוב היתר והספק על שיעורא דרבנן וע' בבית יוסף משא"כ הכא וצ"ל דמיירי שנודע לפי ערך זמן שנפל שלא שהא שם הרבה שלא היה יכול להצטמק הרבה ובודאי איכא רובא דהתירא לכן דייק כזיתא ר"ל שנראה לנו שלא הי' בשעת נפילה רק כשיעור זית. והיינו דדייק ריטב"א שלא שהא הרבה:

ה) ולולי דברי קמאי ז"ל נלענ"ד לפרש סוגי' זו ויהיה מיושב נמי מה שהקשה רשב"א בחי' ובתה"א בית ד' שער א' על א"ד דמשערין מה דבלעה קדירה כיון שעכשיו אין בהיתר כדי לבטלה למה אין חוזר האיסור ואוסר את ההיתר שאין בו עכשיו כדי להעלותו שהרי אילו נפל איסור זה בקדירה אחרת הוי אסור בשיעורו ומ"ש קדירה זו מקדירה דעלמא ובמשנה במס' תרומה נמי משמע דבתר בסוף אזלינן דתנן סאה תרומה שנפלו למאה טחנו ופחתה כשם שפחתה חולין כך פחתה תרומה ומותר טעמא דאיכא למימר דפחתה תרומה יותר הא לא פחתה תרומה ודאי אסור יע"ש, דהנה בר"ן שם דף צ"ב מבואר שנחלקו קמאי ז"ל אי אמרינן דבלוע בכלי דנ"נ וז"ל כף חדשה שנפל בה כזית חלב וחזר וניער בה את הקדירה של שומן לא משערינן בכולו אע"ג דלא ידעינן כמה נפיק מיני' הא ידעינן דלא בלעה טפי מכזית הלכך משערינן באותו זית ומותר מיהו אם היא כף ישינה של בשר (והיא בת יומא כמ"ש רשב"א) אע"ג שלא ניער בה אלא כזית חלב אם חוזר ונתערבה את הקדירה איכא מ"ד דבכולה משערינן לפי שאין אנו יודעין כמה בלעה מן בשר ועכשיו כשניער בה חלב נאסר דחתיכה עצמה נ"נ אבל רמב"ן ז"ל סובר שאין אומרין בבלוע חנ"נ הלכך אין משערין אלא לאותו זית עכ"ל וכ"כ בחי' רשב"א וע' בטו"ז סי' ק"ז וב"ח ס"ק ו' ובסי' צ"ח בב"י ובד"מ ס"ק ח' ובש"ע סי' צ"ח ס"ה נתבאר ב' דיעות דיעה קמייתא דאמרינן בבלוע חנ"נ וע' ש"ך ס"ק י"ט, וכתב רמ"א דסברא ראשונה עיקר, ובמרדכי בפ' ג"ה סי' תרפ"ג כתב בשם ראב"ן דלא אמרינן בבלוע חנ"נ והביא ראי' מהא דאיתא שם דף צ"ז קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט נימא קדירה תחילה בלעה מן החלב ונאסרה מטעם בשר שבה וכי פליט לי' הו"ל חלב נבילה מב"מ וליתסר במשהו א"ו חלב היתר שנבלע וחלב שבחוץ מצטרפין לבטל את טעם בשר הנבלע בקדירה יע"ש אזיל לשיטתו דסובר הלכה כר' יהודה דמב"מ במשהו וגם לדידן דקיי"ל כרבנן ג"כ מוכח דהא אי' שם דמה שאמר בנ"ט היינו שטועם קפילא ואי ניחוש שבלוע נ"נ מה מהני טעימתו הא אין יכול להבחין כי חלב נבילה האוסר לחלב המותר הוי מב"מ א"כ סובר ג"כ כרמב"ן הנ"ל ובס' שערי דורא כתב טעם אחר דאיסור הבלוע אין אוסר היתר הבלוע כמו טומאה בלועה שאינו מטמאה טהרה בלועה, ובשו"ת תה"ד סי' קפ"ג הקשה על שיטה זו דהא אי' שם דף ק"ח ע"א דאמר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דבשר אסור שנתן החלב טעם בו וחלב מותר ופריך דאי ס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא ופי' רש"י הרי מעט חלב שנבלע בבשר נ"נ שהרי נאסר וכשחזר ונפלט בשאר חלב הו"ל מב"מ חלב איסור בחלב היתר ורב אית לי' מב"מ במשהו מה מקשה הש"ס נימא שחלב הנבלע מצטרף לחלב שביורה ולא נ"נ, וכתב לחלק בין בלוע בכלי ובלוע באוכל דבאוכל אין מה שבחוץ ומה שבחתיכה הכל אחד דאדרבא הוא וחתיכה הכל אחד הואיל ומין אוכלין תרווייהו לא שרינן לה למה שבחוץ משא"כ הנבלע בכלי, ופליתי סי' צ"ב ס"ק ב' מסביר דבריו. דהנה אנן קיי"ל בסי' ק"ה ס"ז דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אכל בלוע בכלי יוצא והטעם דיותר נאחז הבלוע באוכל וקשה לפרוד מן בלוע בכלי דאין לו במה להאחז בו ומה"ט אי' בשר הבלוע בחלב נ"נ ואין ריבוי חלב שבקדירה מצטרף עמו לבטל הבשר הוא דהוי בתוך חתיכה דבר נפרד וכ"כ הר"ן ואין מה שבחוץ מקושר כלל וה"מ בלוע בתוך אוכל אבל בלוע בכלי ודאי אין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו לכן אף דקדירה בלע מן אוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך קדירה עמו בחיבור אחת, ואין כאן הפסק כלל ול"ק מהאי דקדירה שבישל בשר יע"ש.

ו) והנה ריטב"א כתב לפרש מה דאיתא א"ד בקדירה עצמה ר"ל מה שאמרנו ברוטב ובקיפה ובחתיכות אינו אלא במה שבא בקדירה לפנינו ולא מה שבלוע בקדירה ולאפוקי מא"ד במאי דבלע הקדירה וכן כתב בחי' רשב"א בשם מקצת ספרים שפי' כן ונלענ"ד לפרש על סגנון זה ונראה דעובדא דרב אשי הנ"ל מיירי שראינו בשעה שנפל האיסור לתוך הקדירה וגם ראינו ההיתר שבקדירה ובשעת נפילה לא הי' ששים לבטל האיסור דהיינו שלא הי' ששים בחתיכות וברוטב וקיפה לבטל שיעור איסור שנפל ועכשיו לאחר הרתיחה איכא שיעור ביטול והאיסור לא נצטמק מכמות שהי' (ע' בחי' רשב"א) או שנצטמק מעט אך לפי אומד הדעת שאיכא כ"כ היתר שאפי' כשיעור איסור שנפל איכא ששים ובע"כ הקדירה פלטה היתר הנבלע בה ועל כן ניתוסף היתר ואיכא ששים, מיהו איכא למיחש שקדירה בלעה תחילה גם מן האיסור ונעשה הבלוע נבילה וחזר ופלטה הבלוע בתוך הקדירה ואי נימא דגם הבלוע נעשה נבילה צריך ששים גם נגד היתר הבלוע דנ"נ וליכא דהא לא ידעינן כמה נבלע וכמה נפלט וצריך לשער נגד כל הקדירה ואין מה שבקדירה ס' נגד הקדירה ע' בריטב"א דף צ"ז ע"א ד"ה סמכינן וש"ך סי' צ"ג סק"א, ואולם אי אמרינן דלא אמרינן חנ"נ בבלוע כיון שעומד לפלוט ואין נאחז בכלי ומיד מצטרף מה שבתוך הקדירה לבלוע בכלי לבטל איסור הנבלע שפיר נתבטל האיסור בששים ואף דבשעת נפילת האיסור לא הי' ששים מה שבתוך הקדירה נגד האיסור לא אמרינן שחתיכות שבתוך הקדירה נ"נ ונצטרך אח"כ ששים נגד כל החתיכות של היתר ומה מהני מה שנצטרף היתר הנבלע בקדירה דז"א דאנן אמרינן באותו זמן שאיסור נבלע בחתיכות של היתר באותו זמן נפלט היתר הבלוע בכלי דאינו נאחז בכלי ומיד מצטרף מה שבלוע בקדירה להיתר שבתוך הקדירה ואיכא ששים לבטל האיסור ומעולם לא נ"נ החתיכות ולא חיישינן אולי פלט האיסור לחתיכות וגם בקדירה מקודם לכן ומיד נעשו החתיכות נבילה ואף שאח"כ פלט ההיתר הנבלע בקדירה לא מהני דז"א דמוכח דבע"כ ל"ח לזה דהא בקדירה שבישל בה בשר לא יבשל חלב ואם בישל בנ"ט נימא ג"כ קדירה בלעה תחילה ונאסרה מטעם בשר שבה וכי פלט ליה הו"ל חלב מב"מ, ובע"כ הטעם דמיד היתר שנבלע וחלב שבחוץ מצטרפין לבטל טעם בשר וה"ה מיד מצטרף היתר הנבלע בקדירה להיתר שבתוך הקדירה לבטל איסור שנפל שם:

ז) ולפ"ז יש לומר בדין הנ"ל נחלקו הלשונות אליבא דר' חנינא דהנה ר' חנינא סובר שם בדף ק"ח אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ בב"ח וה"ה בשאר איסורין וכדעת החולקים על רבינו אפרים רק דנחלקו הלשונות אי סובר דגם הבלוע בקדירה נ"נ איכא דאמרי בקדירה ס"ל דאין לשער רק מה שבתוך הקדירה ולא הבלוע דבלוע בכלי נ"נ וכיון דבשעת נפילה ליכא ששים נאסר ההיתר שבתוך הקדירה, וא"ד מה שבלע הקדירה ס"ל דבלוע לא נ"נ כיון שעומד לפלוט ואינו נאחז בכלי מיד מה שבתוך הקדירה לבלוע בכלי, וכן עובדא דרב אשי ורבנן מיירי בכה"ג שנודע השיעור איסור שנפל ומדוייק מה דאיתא כזיתא דתרבא דנפל, וגם ידוע אז ההיתר ולא הי' בו ששים וכעת איכא ששים וסבר רב אשי לשעורי במה דבלע קדירה ר"ל שבלע היתרא ונפלט ההיתר לכן איכא עכשיו ששים, דסובר דלא אמרינן דבלוע בכלי נ"נ דמיד מצטרף הבלוע למה שבתוך הקדירה דאינו נאחז בכלי ויותר נדבק הבלוע באוכל ולא נבלע האיסור שבתוך הקדירה לקדירה וע"ז השיבו לו רבנן דרב אשי אלא דהתירא בלע דאיסורא לא בלע ר"ל שבלע גם הקדירה גם איסורא נ"נ ואח"כ פלטה הבלוע לקדירה ואי אפשר לשער הבלוע דס"ל דבלוע בכלי נ"נ ויש לומר דשמעו רב אשי ורבנן דברי ר תנינא דאמר דמשערין בקדירה והיה מסופקים בכוונתו אי ר"ל דמשערין רק מה שבתוך הקדירה ולא הבלוע דבלוע נ"נ או דר"ל דמשערין גם הבלוע ור' אשי הבין כא"ד בתרא, והשיבו לו תלמידיו מנלן דלמא כוונתו כפי' ל"ק כיון דיש לומר דגם הבלוע נ"נ וא"כ ל"ק קו' קמאי הנ"ל דלא טעה רב אשי וגם מיושב קו' רשב"א כיון שעכשיו ליכא ס' איך מצרפינן מה שבלע קדירה, דלפמ"ש באמת איכא עכשיו ששים ודוק כי נכון:

ה) ועוד נלענ"ד ליישב הסוגיא על סגנון הנ"ל דהנה יש להבין להסוברים דאמרינן בבלוע חנ"נ ובע"כ ס"ל דגם הבלוע בכלי נאחז בכלי. ואם נחלקו מהיפך להיפך דלריב"ן בודאי אינו נאחז בכלי ונלענ"ד לפרש כוונתם שלא יהי' פלוגתא רחוקה דהנה אי אמרינן היכי דאיכא ספק אם חנ"נ או לא, אי אזלינן לחומרא כדין סד"א או לקולא, וראיתי בספר פרי תואר והובא בפליתי שהאיר עינינו בזה, דהנה הטור וש"ע בסי' צ"ב הביאו דעת רמב"ם שכתב בט"ח שנפל לתוך המרק אי לתוך החתיכות ולא נוד לאיזה חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת והקשה הטור מובא בש"ך ס"ק ח' מה מועיל ניעור שמנער אח"כ כיון דכבר נעשה החתיכה נבילה וכתב הפרי תואר הובא בפליתי שם ס"ק ל' לפרש כוונת רמב"ם דלא נודע לאיזה חתיכה נפל אם נפל לחתיכה שחוץ לרוטב או בתוך הרוטב שהכל מצטרפין לבטל ה אם יש לו ספק אם נפל לחתיכה גדולה דאיכא ששים או דלית בה ששים וכיון דמספקא לן אי חנ"נ מספיקא לא אזלינן לחומרא דאוקי בחזקת היתר עכ"ד פח"ח וע' כיו"ב בטו"ז יו"ד סי' קכ"ב ס"ק דאזלינן בתר חזקת תבשיל שמבשל בתוכה שיש לו חזקת כשרות וכתבתי בכלל הקדום בגוף הדין שחידש דבספק אי חנ"נ אזלינן לקולא יש לומר דתליא במחלוקת קמאי ז"ל לפמ"ש בכללי חזקות דעת קצת קמאי ז"ל דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה והכא איתרע חזקת היתר כיון שנפל חלב בתוך קדירה של בשר וכמ"ש בספר נקודת הכסף בסי' ק"ה סק"ב לכן ספק כבוש אסור ול"מ חזקת היתר כמו שהקשה טורי זהב דכיון שנכבש האיסור איתרע החזקת היתר דידי' והוי סד"א לחומרא וה"ה כיון דבב"ח אמרינן חנ"נ מדאו' הוי סד"א ואזלינן לחומרא אבל בשאר איסורין דכתב הר"ן הובא בש"ך סי' צ"ב ס"ק י"ב אפי' להסוברים דאמרינן חנ"נ הוא רק מדרבנן משום לתא דבב"ח שפיר יש לקיים דין זה דספק אי חתיכה נ"נ אזלינן לקולא דהוי ספיקא דרבנן וכן לשיטת מוהרי"ק בשורש קנ"ב שכתב דגם בשאר איסורין חנ"נ מדאו' גם בספק אזלינן לחומרא מיהו להסוברים דחזקה דאיתרע הוי חזקה דמדאו' הוי חזקה רק חכמים החמירו בדבר שבערוה שלא לסמוך על חזקה להקל ובשאר איסורין הניחו על דין תורה ע' תוספת כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו שפיר יש לקיים דין הנ"ל לכ"ע ואפי' באיסור בב"ח דחנ"נ מדאו' וכן להסוברים כמ"ש מוהרי"ק דגם בשאר איסורין חנ"נ מדאו' מ"מ בספק אי נ"נ אזלינן לקולא דאזלינן בתר חזקת היתר דתבשיל. מיהו לכאורה יש לחלק בין איסור בב"ח לשאר איסורין כמ"ש בכלל תתאי גבר בשם ש"ב הגאון אמיתי מוה' ברוך פרענקיל זצ"ל לחלק באיסור שנפל לתערובת היתר ונולד לן ספק אם נתבטל האיסור ל"ש לוקמי התבשיל בחזקת היתר כיון דיש לאיסור ג"כ חזקת איסור ואם נימא שנתבטל מפקינן האיסור מחזקתו אבל בב"ח דכ"א בפ"ע מותר כשנולד ספק אם נתבטל מוקמינן בחזקת היתר כיון דליכא חזק"א המתנגד וא"כ אפי' להסוברים דחזקה דאיתרע הוי חזקה ומהני להקל מ"מ לא מהני בשאר איסורין כיון דאיכא חזק"א המתנגד. וא"כ לכאורה הסוברים בשאר איסורין אמרינן חנ"נ חמור מאיסור בב"ב דבאיסור ב"ח אם נולד ספק אי חנ"נ אזלינן להקל דמהני חזקת היתר אבל בשאר איסורין ל"מ כיון דאיכא חזק"א המתנגד מיהו לר"ן וסייעתו דבשאר איסורין חנ"נ מדרבנן בלא"ה ה אזלינן להקל דהוי ספיקא דרבנן אבל למוהרי"ק דחנ"נ מדאו' בשאר איסורין לכאורה שאר איסורין חמור לענין ספיקו מאיסור בב"ח וא"כ י"ל הא דנחלקו אם בלוע בכלי נ"נ כיון דעיקר מחלוקתם הוא באיסור בב"ח י"ל לכ"ע הוא ספק אם האיסור אי נדבק הבלוע בכלי או לא ואיכא ספק אי חנ"נ וסובר רמב"ן חזקה דאיתרע הוי חזקה לכן לא אמרינן בבלוע חנ"נ כיון דבאיסור בב"ח ליכא חזקת איסור רק חזקת היתר אולי לא נאסר הבלוע בכלי ומצטרף הבלוע עם מה שבתוך הקדירה ולא נ"נ אבל החולקים ס"ל דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה והוי סד"א אי חנ"נ ואזלינן לחומרא וא"כ לפ"ז בשאר איסורין תלי' במחלוקת הנ"ל אי אמרינן כמוהרי"ק בשאר:

איסורין חנ"נ מדאו' אזי באיסור הבלוע בכלי אמרינן מספק דבלוע נ"נ דנגד חזקת היתר איכא חזק"א אבל לר"ן וסייעתו דחנ"נ בשאר איסורין הוא מדרבנן ל"א בבלוע בכלי חנ"נ דהוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא. ולפ"ז י"ל מה דנחלקו הלשונות בקדירה או:

במה דבלעה קדירה מיירי כמש"ל שידוע שלא הי' ששים בשעת נפילה ועכשיו איכא ששים, מיהו איכא ספק אולי הבלוע נ"נ ומ"ד בקדירה משערינן היינו מה שבתוך הקדירה ולא הבלוע, סובר גם בשאר איסורין חנ"נ מדאו' וא"כ בבלוע דהוא ספק אי נ"נ אזלינן לחומרא דל"ש חזקת היתר כיון דאיכא חזק"א המתנגד ומ"ד מה דבלעה קדירה סובר בשאר איסורין חנ"נ מדרבנן ובבלוע דאיכא ספק אי נ"נ אזלינן לקולא דהוי סד"ר וכן הי' סובר רב אשי ואולם רבנן ס"ל כל"ק ושפיר קאמרו אטו דהתירא בלע דאיסורא לא בלע כיון די"ל דבלע איסורא אזלינן לחומרא דהוי סד"א ואזלינן לחומרא וא"ש מיהו בכללי חזקות דרמב"ן סובר חזקה דאיתרע לא הוי חזקה יע"ש:

פרט ג

יבואר פי' קמאי ז"ל בביאור דברי ר' חנינא

ט) בביאור הלשונות דנחלקו אליבא דר' חנינא מבואר כמה פירושים בקמאי ז"ל רש"י כתב וז"ל כשהן משערין האיסור בששים ומשערינן אותו שיהי' בו אחד מששים ברוטב וקיפה:

ובחתיכות ובקדירה. במאי דבלעה קדירה אם ראינהו כשנפל שם קודם שנתמעט ואנן משערינן אותו לאחר שנתבשל לכמות שנפל שם ואין בהיתר ששים בו אומדין כמה בלעה קדירה מן ההיתר לפי שכשנפל שם הי' היתר הרבה ונתמעט בבליעת הקדירה אבל בקדירה עצמה לא משערינן וכיון דאיפלגי לישני ואיסורא דאו' הוא אזלינן לחומרא ולא משערינן בקדירה ועיקר הדבר כמות שהוא בא לפנינו משערינן לי' ולא משערינן במה דבלעה קדירה מן ההיתר לפי שאף מן האיסור נבלע ונתמעט מכמות שהי' וכדאי' לקמן אטו התירא בלע דאיסורא לא בלע עכ"ל ודברי רש"י סתומין שלא ביאר הפי' בקדירה וגם שאר דבריו סתומין כמבואר וראיתי ברשב"א נראה שהי' לו גירסא אחרת ברש"י שמה שאמר בקדירה ד"ל בחרסי הקדירה ובמאי דבלעה קדירה פי' כגון שנפל שם איסור ולא נודע שיעורו בשעת נפילתו וראינו מה שבקדירה בשעת נפילה והי' שם רוטב הרבה ועכשיו כשבא לפנינו לא נמצא בהיתר ששים נגד האיסור שבא לפנינו כגון זה מצטרפין למה שבלעה קדירה מן ההיתר משעת נפילה עד עכשיו שבאותה שעה התירא רבה הי' שם ונשאר האיסור מצומק כמו שבא לפנינו אבל בקדירה עצמה לא משערינן עכ"ל וזהו דלא כנוסחת רש"י שלפנינו שכ' אם ראינהו כשנפל שם קודם שנתמעט ועל מ"ש רש"י וכיון דאיפלגו כו' ועיקר הדבר כו' כדאי' לקמן אטו התירא כו' כתב רשב"א ז"ל כוונתו וז"ל נראה שהוא ז"ל דוחה ל"ק מפני לשון השני דאזלינן בהו לחומרא ואח"כ דחה אף השני מדאי' לקמן אטו דהתירא בלע הלכך לא קיי"ל כחד מהני לישנא כלל אלא כדרך שבא לפנינו משערין בהיתר ובאיסור ומיהו נראה שאף הוא ז"ל מודה שאם ראינו האיסור בשעת נפילתו שלא נתמעט בשיעור אחד עם ההיתר כגון זה מצטרפין ומשערין ההיתר שנבלע בקדירה וגם האיסור שנבלע והולכין אחר שעת נפילת האיסור לתוך היתר עכ"ד וע' בר"ן שכתב שיש ט"ס בפי' רש"י כוונתו לדברי רשב"א דאי אפשר לפרש כמו שהוא בנוסחא שראינו האיסור שנפל קודם שנתמעט אמאי לא משערינן כמו שהיה בשעת נפילה. ובחי' מוהר"ם טוקטין באנשי שם נראה שלא הבין כן דלפמ"ש דברי ר"ן נכונים דוק ותשכח וע' במוהר"ם לובלין ומ"ש רש"י בהני תרי לישנא אזלינן לחומרא כתב רש"י שתמוה דהא מדאו' חד בתרי בטיל דהא דבעינן ששים הוא מדרבנן ובדרבנן אזלינן לקולא י"ל כיון דעיקרו בדאו' גם בספק שיעורו הולכין בו להחמיר ומ"ש שיעורו דרבנן כוונתו לא מבעיא להסוברים דחלב ובשר הוי מב"מ דמדאו' חד בתרי בטיל ואפילו אי הוי מבשא"מ ע' ש"ך יו"ד סי' צ"ח ופר"ח שם מ"מ כיון דרש"י סובר טעם כעיקר ל"ד מן התורה ג"כ ברובא בטיל ומ"ש לתרץ אין זה מספיק לפי מאי דקיי"ל בטוש"ע סי' צ"ח בנשפך אזלינן לקולא היכי דשיעורו דרבנן וכבר תמה בש"ג במס' ע"ז וק"ק על הר"ן שהביא דעת רש"י וכתב ג"כ שכן הוא דעת הרי"ף דאזלינן לחומרא והריטב"א ז"ל פי' הלשונות דמ"ד בקדירה עצמה לא בעי למימר בחרסי' ממש דהא מה"ת ולא עוד אלא שאם אתה אומר כן לפעמים שאין בהיתר אלא בשנים או ג, חלקים והקדירה משלמת לששים אלא ה"פ מה שמשערין ברוטב וקיפה וחתיכות אינו אלא מה שבא לפנינו ולא מה שבלע בקדירה ולאפוקי מאידך דאמרי מה שבלע קדיר' והילכתא לקולא דספק איסור' דרבנן הוא ולקולא יע"ש וכוונתו דאפי' מבשא"מ השיעור דרבנן דסובר טעם כעיקר ל"ד והיינו דלא כשיטת רש"י הנ"ל ונשמע דריטב"א סובר אפי' בספיקא דדינא בדרבנן אזלינן לקולא וע' בהגהות מיימוני רפ"ד מהלכות חמץ ס"ק א' שנחלקו קמאי ז"ל דעת ר"ח וסייעתו דכל תיקו דרבנן לקולא ורא"ם וסייעתו ס"ל כל תיקו דאיסורא להחמיר אפי' בשל סופרים, והטעם דהוי ספק חסרון ידיעה ובמס' שבת דף ס"ה ע"ב בהא דבעי אביי אשה מהו שתערים כו' תיקו כתבו רי"ף ורא"ש דכל תיקו דאו' לחומרא ודרבנן לקולא וכתב בס' מנחת יעקב כלל א' סק"ו כיון דסלקא בתיקו כיון דאי אפשר לשום אדם לפשוט עד שיבוא אליהו לא מיקרי ספק חסרון ידועה כיון שאין ידועה לשום אדם (וע' טו"ז יו"ד סי' צ"ח ס"ק ו'. וב"ש אהע"ז סי' קנ"ה ס"ק ל"ד וע' ש"ך סי' ק"ד סק"ד) ומכאן משמע דריטב"א סובר אפי' בספיקא דלא סלקא בתיקו מ"מ בדרבנן אזלינן לקולא ועיין בב"ש סי' י"ז ס"ק ק"ט, וגם נשמע דסובר אף דעיקרו בדאו' כמו הכא דגוף איסור הוא מדאוריי' ושיעורי דרבנן מ"מ אזלינן להקל אפי' בספיקא דדינא:

פרט ד

יבואר היכי דראינו איסור בשעת נפילתו ולא נתמעט בשיעור אחד אם משערין מה שנבלע ההיתר בקדירה:

י) הרשב"א ז"ל בחי' ובתה"א בית ד' שער א' לאחר שהביא דברי רש"י הנ"ל בפרט ג' ופי' כוונתו שדוחה לישנא קמא מקמי' ל"ב ואח"כ דחה גם ל"ב מדאיתא לקמן אטו היתירא כו' ולא קיי"ל כחד מהני לישני' אלא כדרך שבא לפנינו משערין ההיתר (איסור כתב וז"ל נראה שהוא ז"ל מודה שאם ראינו איסור בשעת נפילתו ובא לפנינו כמות שהי' מתחילתו ולא נצטמק וההיתר נצטמק מכמות שהי' כגון זה מצרפין ההיתר שנבלע בקדירה ונצטמק לבטל האיסור אעפ"י שאין עכשיו בהיתר כדי לבטל האיסור כמות שהוא ואינו מחוור דמה מהני שהי' בהיתר רבה מתחילתו על האיסור השתא, מיהו נתמעט ההיתר וחזר האיסור לאסור אותו כאילו נפל בתוכו שיעור איסור כזה ובמס' תרומת נמי משמע דבתר בסוף אזלינן כו' ורמב"ם ז"ל פי' במאי דבלעה קדירה ועומד בדופני קדירה ומשערין באומד יפה ורואין אותו כאלו הוא בעין אבל מה שנצטמק ונתמעט אינו מצטרף לחשבון שזה כלה לגמרי ומקצת ספרים יש שפי' בקדירה עצמה ובקיפה ובחתיכה לבד שבאו לפנינו עכשיו בתוך הקדירה אבל לא במה שבלוע בתוך דופני קדירה ואיכא דאמרי במה דבלעה קדירה כלומר מה שהוא בלוע בתוך דופני קדירה ופסקינן כל"ב לקולא משום דשיעורין דרבנן נינהו ולקולא אזלינן בהו ואפי' מה דבלוע ועומד בתוך דופני הקדירה משערינן באומד יפה כדאיתא ההוא כזיתא כו' סבר ר' אשי כו' א"ל רבנן כו' אלמא אי לאו דאפי' מאיסורא בלע הוי משערינן בהתירא דבלע לבטול איסור הידוע שנפל לקדירה וכאילו התירא דבלע דיקולא הוי בעין בתוך הקדירה ומסתברא דדוקא מב"מ דמדאו' חד בתרי בטיל אבל מבשא"מ דקיי"ל כזית בכדי אכילת פרס דאו' ואפשר אפי' עד ששים למ"ד טעם כעיקר דאוריי' אין הולכין להקל והלכך מסתברא להלכה למעשה שאין משערין במין ושאינו מינו אלא כמו שבא לפנינו באיסור ובהיתר שהוא עכשיו בעין בתוך הקדירה עכ"ל וע' בר"ן. ונלענ"ד להמעיין בדבריו לאחר שהסכים היכי דראינו האיסור בשעת נפילתו והרי כמות שהי' ולא נצטמק והיתר נצטמק מ"מ מחלק בין מב"מ לשאינו מינו והיינו דסובר דהוא קולא לשער היתר הנבלע בקדירה כיון דסוף סוף לא מעורב בתוך הקדירה ליכא בטיל לטעם איסור לכן במבשא"מ אזלינן לחומרא, והנה בר"ן מבואר דליכא חילוק ואפי' במבשא"מ אם ראינו איסור בשעת נפילתו ולא נתמעט בשיעור אחד עם היתר מצרפינן הבלוע ואפשר דר"ן לשיטתו דסובר בדף צ"ח ע"ב דהלכה היכי שנתערב בדבר טעמו ולא ממשו היינו טעם והוא רק מדרבנן דבכה"ג טעם לאו דאו' וע' בב"י סי' צ"ח, וא"כ הכא כיון דלא נמחה גוף האיסור ואיסור לפנינו ניכר ואין אנו דנין רק על הטעם בכה"ג לאו דאו' לכן לא מחלק הר"ן בין מב"מ ואינו מינו וי"ל דמודה ר"ן לרשב"א להסוברים טעם כעיקר דאו' חילוק הנ"ל:

יא) והנה דברי רבינו בטור יו"ד סי' צ"ט סתומין שכתב וז"ל ומשערין ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו אעפ"י שהי' בהיתר יותר מתחילה ונתמעט בבישולו ונבלע בקדירה אפ"ה אין משערין אותו אלא כמו שבא לפנינו שגם באיסור הי' יותר ונתמעט ונבלע בקדירה הלכך משערין שניהם כמו שבאו לפנינו, ורשב"א כתב יש אומרים שאומדין כמה בלע מן ההיתר בקדירה ומצטרף עם ההיתר ויראה לי מין במינו שמן התורה בטל ברוב וחכמים הצריכו ששים תלינן להקל אבל מבשא"מ כזית בא"פ ד"ת דאפי' טעמו כעיקרו אין תולין בו להקל ואין משערין אלא במה שבא לפנינו וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק עכ"ל, נראה מסתימת דבריו במב"מ אפי' היכי דלא ראינו האיסור בשעה שנפל מ"מ אומדין מה שבלע מן ההיתר דתלינן לקולא ולא אמרינן אטו התירא בלע איסורא לא בלע והוא תמוה דנראה להמעיין ברשב"א דבכה"ג אפי' במב"מ הלכה כרבנן דר' אשי דאזלינן לחומרא והחילוק בין מינו לאינו מינו הוא רק היכי דראינו האיסור ולא נצטמק בזה מחלק בין מינו לאינו מינו דבמינו אומדין הבלוע בתוך הקדירה וההכרח לדחוק שקיצר בדברי רשב"א ונכלל בתוך דבריו שכתב שאומדין כמה בלע מן ההיתר היינו בכה"ג היכי שברור שלא נצטמק האיסור וע"ז מחלק בין מינו לאינו מינו, ואולם רבינו בית יוסף לא הבין כן שכתב מ"ש רבינו דהרא"ש ז"ל לא חילק דעתו לומר מאחר שפסק סתם דלא משערינן מה דבלע קדירה ולא חילק בין מין במינו לאינו מינו נראה שאין לחלק בניהם. ולי נראה שרש"י ורא"ש מודו לחילוק שחילק רשב"א שהרי כתבו בהדי' כיון דאפלגי לישנא ואיסורא דאו' הוא אזלינן לחומרא משמע היכי דהוי איסורא דרבנן אזלינן לקולא למינקט, מיהו כלישנא בתרא ואפי' את"ל דגם באיסורא דרבנן דס"ל דלא קיי"ל כר' חנינא מדאי' לקמן אטו דהתירא בלע מ"מ בענין הלכה נראין דברי רשב"א עכ"ל מבואר שהבין כפשוטו שרשב"א מיקל אפי' היכי דלא ראינו האיסור בשעת נפילתו דשייך סברת רבנן דרב אשי אטו דהתירא בלע דאיסורא לא בלע מ"מ מקלינן במב"מ דהא כתב דלא קיי"ל כר' חנינא מדאי' לקמן אטו דהתירא כו', ונראה כיון דלפי' רא"ש לל"ב משערינן מאי דבלע קדירה וס"ל כרב אשי ואיירי בלא ראינו שנפלו מ"מ הקילו כיון דהוא מב"מ ס"ל להלכה כר' אשי, והוא תמי' דהא מבואר ברשב"א בתה"א ובחי' היכי דלא ראינו האיסור שעה שנפל קיי"ל כרבנן דרב אשי דהא כתב דרש"י דחה ל"ב ממה דאמרו רבנן אטו דהתירא כו' ואפי' במב"מ אין תולין להקל ועיקר דגרי רשב"א הוא היכי שראינו הא סור בשעה שנפל ולא נצטמק דלא שייך האי סברא אטו דהתירא בלע כו' בזה מחלק בין מינו לאינו מינו ואפשר שבית יוסף הבין כוונת רשב"א הנ"ל מה שמחלק בין מב"מ לאינו מינו לא קאי למה שכתב קודם וסמוך לזה היכי דראינו האיסור בשעה שנפל רק דקאי על גוף המחלוקת באיכא דאמרי שלפי גירסתו ברש"י לא נודע שיעור בשעת נפילת האיסור כמה הי' ומ"מ לישנא בתרא מיקל וכר' אשי וע"ז מחלק בין מב"מ לאינו מינו ובמינו יש להקל, מיהו פי' זה קשה להולמו בדברי רשב"א כמבואר וצ"ע:

יב) והנה רמב"ם בפט"ו ממ"א הכ"ד כתב וז"ל כשמשערין בכל איסורין בין בששים ובין במאה בין במאתים משערין במרק ובתבלין ובכל מה שיש בקדירה ומה שבלעה קדירה מאתר שנפלה האיסור לפי אומד הדעת שהרי אי אפשר לעמוד על מה שבלעה בצמצום עכ"ל דבריו סתומין ונסתפק הלחם משנה בכוונתו תי מיירי כשראו כשנפל האיסור ולא דמי להא דאמרו רבנן אטו דאיסורא לא בלע והתם הטעם מפני שלא ראה האיסור כשנפל ולא הי' יודע לשער האיסור הבל היכי דמשער באיסור ודאי משערינן מה דבלעה קדירה מהיתר, או די"ל דאיכא דאמרי פליג רבנן דר' אשי ופסק כי הך דמשערינן האיסור כמות שהיא עכשיו ומה שבלע קדירה כיון דשיעורין הם מדרבנן הקילו ומדברי הכסף משנה ויבואר שהבין כן שרמב"ם פסק כלישנא בתרא אפי' היכי דלא ראינו האיסור מקודם מ"מ תולין להקל וכרב אשי ורשב"א דמחלק משום דסובר טעם כעיקר דאו ורמב"ם לשיטתו דסובר שם ה"ג טעם כעיקר דרבנן היכי דליכא כזית בא"פ (עיין כ"מ ולח"מ שם) והוא כיון דאיכא רובא רוב היתר. וליכא כזית בא"פ דשיעור ס' הוא מדרבנן אזלינן לקולא ומשערינן מה דבלע קדירה וכא"ד וכרב אשי כן משמע בש"ע סי' צ"ט ס"ד דוק שם ובש"ך שם סק"ו יראה שס"ל במב"מ משערינן מה דבלע קדירה היתר אפי' היכי דלא ראינו האיסור בשעה שנפל וכא"ד וכר' אשי ומה שהבין בית יוסף ברשב"א צע"ג:

יג) והנה שיטת רא"ה יראה דסובר היכי שנודע שיעור איסור שנפל משערינן מה שבלע הקדירה היתר אף במין בשאינו מינו דטעם כעיקר דאו' שכתב בבית ד' שער א' ס' ע"ב וז"ל הפי' הנכון הוא כמו שפי' המחבר בשם קצת מפרשים דמ"ד בקדירה עצמה כלומר מה שלפנינו בקדירה ולאפוקי מה שבלע בדופני קדירה ומ"ד מאי דבלעה קדירה לומר שאף הבלוע בדופני קדירה מצטרף לשיעור ששים שהוא קיים בלחותו ור"ל שלא נתייבש) וטעמא דמילתא משום דטעם שיעור ששים לבטל איסור הוא שאמרו שחלק אחד נתפשט בהשוויה ונבלל ונתערב בששים חלקים כבר אבד טעמו והוא שיהי' דבר זה בהשוויה ולהכי בעינן ניער כלומר שתהי' מקצת החתיכה שבה האיסור בתוך הרוטב או, שכיסה הקדירה על ידי כיסוי הבל הקדירה שהוא חום חוזר לקדירה ומערב כל מה ששם כאילו הוא רוטב וכיון שכן אף זה הבלוע ראוי להצטרף כיון שעדיין קיים בלחותו שהרי אף עם זה הוא מתערב ואף זה מסייע בביטולו שמה שבלוע בדופני הקדירה כנגד מה שמגיע הרוטב בחלק הקדירה בגבהה אף הוא עומד לפלוט ולבלוע כנגדו וכן נפלט ונבלע עד שהרוטב מתחסר מכנגד מאותו מקום ואז מתייבש מה שמשתייר באותו מקום עכ"ל ולפי דבריו משמע אפי' מין בשאינו מינו ואפי' להסוברים טעם כעיקר דאו משערינן היתר הבלוע בקדירה היכי שהאינו שנפל האיסור דמבואר שם שקאי על מ"ש רשב"א הנ"ל דמיירו בשראינו שנפל דוק ותשכח כדברי ועיין ברשב"א במ"ה

יד) והנה בס' פר"ח בסי' צ' סק"ז תמה על רשב"א הנ"ל שכתב בפשיטות היכי דראינו האיסור בשעת נפילתו ובא לפנינו עכשיו כמו שהי' מתחילתו ולא נצטמק וההיתר נצטמק שמצרפין ההיתר שנבלע בקדירה לדעת רש דמה בכך שאנו רואין שאין האיסור מצומק מאן לימא לן שאין האיסור נפלט לגמרי וחזר ובלע מהיתר וכ"כ בס' התרומות בסי' מ"ח וז"ל דהיכי שמוצא איסור ישער כאילו כולו נמחה דהא לא ידע כמה נמחה ואעפ"י שרואה עתה גדול ועב כמקדם שנמחה מ"מ נמחה ונפלט טעמו וחזר ונבלע ונופח מן ההיתר וכ"כ המרדכי בס"פ ג"ה גבי דג טמא או שרץ שנמצאו בקדירה כמו מתחילה וזה ברור עכ"ד, ואין לדחות ולומר כיון דאיירי במב"מ דמדאו' ברובא בטיל וספק הוא בשיעורא דרבנן דמי לנשפך בסי' צ"ח ס"ג דאזלינן לקולא דז"א דמבואר שם בס"ג דוקא כשנשפך אבל אה הוא לפנינו וא"א לעמוד עליו על שיעורו אפי' באיסור דרבנן אסור, וכתב הטו"ז בסק"ו דרשב"א סובר אפי' בספק לכל העולם לא הוי ספק דרבנן וע' בש"ך ס"ק י"ז ולא ירדתי לסוף דעת פר"ח דהנה מבואר דקו' רשב"א שהקשה דמה לנו במה שהי' היתר רבה על איסור כיון שעכשיו ליכא שיעור ביטול כמו בתרומה משוה דהוי סבור דמשערינן שם ההיתר שנתמעט וכלה לגמרי לכן שפיר הקשה מה בכר שהי' מתחילה ששים הא עכשיו נותן טעם אבל לפמ"ש לדעת רמב"ם דמשערין גם מה שעדיין בלוע בקדירה דהוי כאילו בעין בתוך קדירה א"ש, והמעיין היטב בחי' רשב"א ובתה"א יראה שהבין בשעת נפילת היתר הי' רוטב הרבה, והיכי דלא נודע שיעור איסור שנפל אי אפשר לידע אם הי' ששים אבל כשנודע שיעור האיסור שנפל מיירי שבשעת שנפל האיסור הי' ששים בהיתר נגד איסור רק עכשיו ליכא ששים רק אם נצטרף מה שנבלע מן היתר בקדירה, מיהו איכא למיחש באמת הך חששא אולי נצטמק האיסור ונבלע מן האיסור לתוך הקדירה, ומה שנראה עכשיו האיסור כמו שהי' מתחילה משום דבלע מהיתר ונופח מן היתר ואי נימא דבלוע בכלי נעשה נבילה ליכא עכשיו ששים ואפי להסוברים דלא אמרינן בבלוע חנ"נ יש לחוש אולי מן היתר כלה לגמרו מן האור ומן האיסור נבלע בקדירה ומה שנראה ניפוח כמו שהי' שבלע מן היתר לכן קמ"ל דלא חיישינן לזה כיון דבשעה שנפל האיסור הי' ששים ונתחזק לן התבשיל בחזקת היתר עדיין עומד בחזקתו ולא מחזקינן ריעותא דכל דבר שנתחזק לן להיתר כשנולד אח"כ ספק מוקמינן בחזקה קמייתא וראי' לזה ממה דאי' בטו"ז סי' י"ח סי"ג בשחט בסכין בדיק ונאבד קודם שיבדקנו אחר שחיטה ואח"כ נמצא והוא פגום שחיטתו כשורה הואיל ויצא בהיתר ומה שנמצא פגום אימור שיבר עצמות ולאו דעתי' דאוקי סכין אחזקתו ומקורו משו"ת רא"ש, ועיין בש"ך ס"ק כ"ב ובס"ק כ"ה ובטו"ז ס"ק, י' דהטעם כיון שנאבד הסכין והי' לו אז חזקה ופר"ח שם ס"ק כ"ב תמה על זה מה בכך שיצא בהיתר כיון שנמצאת אח"כ פגומה הרי נתברר שלא יצא בהיתר כבר כתב בתבואת שור שם בס"ק כ"ט ראי' ברורה מש"ס דכל דבר שהוא ביד אדם בחזקת היתר אין מוציאין מחזקתו כ"א בראי' ברורה יע"ש וא"כ ה"ה כיון שראינו האיסור בשעה שנפל והי' ששים בהיתר נגד איסור והי' התבשיל בחזקת היתר אף דעכשיו ליכא ששים ונולד לן ספק הנ"ל אולי נצטמק האיסור ל"ח לזה, משא"כ היכי דלא ראינו האיסור שיעור איסור במה שנפל לא נתחזק לן התבשיל בהיתר ואפי' הפר"ח שהשיג שם היינו כיון שנתברר שהי' בטעות החזקה משא"כ הכא כנלענ"ד נכון בכוונת רשב"א ודוק.

פרט ה

יבואר ישוב לקו' רשב"א הנ"ל

טו) בפרט הקדום נתבאר שהקשה רשב"א אמאי משערינן גם שנצטמק ונתמעט וכלה לגמרי מה בכך דהי' ששים כיון דעכשיו ליכא, ולכאורה דין זה היכי דראינו איסור בשעת נפילתו לתוך היתר והי' ששים ואח"כ נתמעט ההיתר ע"י שנצטמק וכלה לגמרי והאיסור לא נצטמק וליכא עכשיו ששים תלי' במחלוקת קמאי ז"ל. דהנה הפר"ח בסי' צ"ט ס"ק כ"א האריך בענין חוזר וניער, הנה רמ"א שם בס"ו כתב להלכה פסוקה איסור שנתבטל כגון שהי' ששים כנגדו וניתוסף אח"כ מן האיסור ראשון חוזר וניער לאסור ל"ש מין במינו ל"ש מין בשא"מ ל"ש יבש ל"ש לח ל"ש נודע בנתיים או לא נודע בנתיים, ואולם היא ז"ל הביא מחלוקת קמאי ז"ל וג' שיטות בדין זה וע' ש"ך שם ס"ק כ"א ופליתי ס"ק י"ב ומקורו במס' ע"ז דף ט"ו ע"א. נחלקו אליבא דר' יוחנן דאמר ר' דימי בשם ר' יוחנן המערה יי"נ מחביות לבור אפי' כל יום כולו ראשון ראשון בטיל, ורבין אמר בשם ר' יוחנן וז"ל יי"נ

שנפל שם לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלו וכתב רש"י דרבין פליג א"ר דימי ואמר דמים מבטל חמרא אבל חמרא לא מבטל חמרא, וכתב הר"ן שם דנחלקו קמאי ז"ל ראב"ד סובר דרב דימי תרתי קאמר דיי"נ איסורא לגו היתרא אינו אוסר בכל שהוא, ועוד דאפי רבה עליו כל היום ראשון ראשון בטיל ואע"ג דקמייתא אידחי ממימרא דרבין אמר ר' יוחנן דבעי קיתון של מים מ"מ נקטינן כוותייהו באיסור שאינו איסור משהו אפי' רבה עליו כל היום ראשון ראשון בטיל דלא אשכחן מאן דפליג עלי' ונ"מ לדידן לשאר איסורין שאין אוסרין במשהו (וע' תוס' ד"ה כי דחולקים על ראב"ד) ואולם רמב"ן ז"ל כתב אפי' בשאר איסורין נמי לא אמרינן ראשון ראשון בטיל אלא אם נפל בהיתר איסור מועט אעפ"י שנתבטל מחמת מיעוטו אם חזר ונפל שם איסור שבצירופו של ראשון יש בו כדי נתינת טעם נאסר היתר זה דהא דחינן לר' דימי דלא אמר ר' יוחנן מעולם וכיון דאידחי לגמרי אידחי וליתא כלל וטעמא דמילתא משום דטעמא לא בטיל ואפי' מב"מ דליכא למיקם אטעמא כיון שנפל שם איסור בכדי שיש בו ליתן טעם אסור יע"ש לפ"ז יש לומר הא דנחלקו הלשונות אי בקדירה עצמה או במאי דבלעה קדירה נחלקו במחלוקת שנחלקו במס' ע"ז אליבא דר' יוחנן ונראה דמיירי שראינו האיסור בשעת נפילה להיתר והי' בהיתר ששים ונודע הנפילה ואח"כ נצטמק ההיתר וליכא שיעור ששים כי נצטמק ונבלע בקדירה ונתייבש (ע' בריטב"א) והאיסור לא נצטמק ומ"ד בקדירה סובר דמשערין במה שבתוך קדירה עכשיו לפנינו כמ"ש רשב"א וריטב"א בשם יש מפורשים ולא משערינן במה שנבלע בקדירה וכיון דעכשיו ליכא ששים הדין דחוזר וניעור כלישנא בתרא דרבין וכמ"ש רמב"ן ומ"ד מאי דבלעה קדירה ר"ל דמשערינן גם מה שבלעה כיון שמתחילה היה ששים ונתבטל שוב אינו חוזר וניער דנהפך איסור להיות היתר כיון שנודע בנתיים וכלישנא קמא דר' דימי בשם ר' יוחנן. והנה הפר"ח הקשה שם על סברת ראב"ד דסובר אף דאיכא טעמא קמא קמא בטיל הא ראב"ד עצמו כתב כמ"ש רשב"א בפרק ג"ה לכן טעם בעיקר דאו' וטעימתו זו הכרתו ואין ביטול לאיסור הניכר יע"ש יפה הקשה למ"ד טעם כעיקר דאו', אבל להסוברים טעם. כעיקר לאו דאו' וחכמים אסרהו י"ל הם אמרו שטעם אוסר והם אמרו כיון שנתבטל נתבטל וי"ל דמאן דסובר מאי דבלעה קדירה סובר טעם כעיקר לאו דאו' ומיירי שעכשיו איכא רובא דהתירא רק דליכא ששים מ"מ כיון שמעיקרא הי' ששים נתבטל אמנם עובדא דרבנן ור' אשי הי' בענין אחר דאיירי שלא ראינו האיסור בשעת נפילתו ואיכא ספק אם הי' ששים ומ"מ סבר ר' אשי להקל בשיעורא דרבנן דחלב ובשר הוי מב"מ וכמ"ש ריטב"א דסובר בספק שיעורא דרבנן יש להקל כיון דמדאו' חד בתרי בטיל לכן הי' מיקל רב אשי לשער כשעת מציאתו וע"ז חלקו רבנן וס"ל אטו דהתירא כו' וי"ל טעמם דהוי ספק חסרון ידיעה ול"ד לנשפך וכדאי' ביו"ד סי' צ"ח ס"ג ע' בטו"ז סק"ו וש"ך ס"ק ט' ונראה להסביר דברי ריטב"א בכוונת רב אשי אפי' נימא דחלב ובשר הוי מין בשא"מ דהנה הר"ן כ' שם דף צ"ח ע"ב וז"ל ודאמרינן אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאו' ברובא בטיל ה"פ דאע"ג דהיכי דיהיב טעמא מדאו' לא בטיל ברובא אפ"ה הכי קאמרינן מדאו' כל היכי דלא יהיב טעמא ברובא בטיל ואין לך איסור תורה שיתן טעם בששים ויש הרבה שאפי' ביוד ועשרים אין נותנין טעם הלכך כי בעינן ששים בכל איסורין אע"ג דליכא טעמא חומרא הוא דמדאו' כל היכי דליכא טעמא ברובא בטיל עכ"ד וע' תוס' ד"ה לחומרא ועמ"ש הב"ח בסי' צ"ח וא"כ יש לומר דמיירי כמ"ש ריטב"א דלא נודע שיעורו של חלב כמה הי' בתחילתו לכן הי' רב אשי מיקל לשער אותו כשעת מציאתו כיון שלא שהא שם הרבה וכיון שרוטב שבקדירה נודע בתחילתו שיעורו וידענו בודאי שנצמק הי' משער כדמעיקרא, וטעמו כיון דלא שהא שם הרבה (כמו שמדייק הריטב"א שם) לא מסתבר שנצטמק יותר מדאי ומיירי שידוע לאומד הדעת שהי' הרבה בהיתר עד שברוב מאכלים אין נותן טעם ואף שספק אולי ליכא ששים הא דבעינן ששים הוא חומרא דרבנן לכן היקל וכ"ז פשוט:

טו) ועוד נלענ"ד ליישב קו' ריטב"א בעובדא דרבנן ורב אשי מה הי' דעתו של ר' אשי שהורה כן דהנה בפרט ד' כתבתי דפר"ח בסי' צ' סק"ו תמה על רשב"א שכתב בתה"א היכי דראינו האיסור בשעת נפילתו ובא לפנינו עכשיו כמו שהי' מתחילתו ולא נצטמק וההיתר נצטמק שמצרפין ההיתר שנבלע בקדירה לדעת רש"י דמה בכך שאנו רואין שאין האיסור מצומק מאן לימא לן שאין האיסור נפלט לגמרי וחזר ובלע מהיתר וכ"כ בס' התרומת בסי' מ"ח וז"ל דהיכי שימצא האיסור שער כאילו כולו נמחה דהא לא ידע כמה נמחה ואעפ"י שרואה עתה גדול ועב כמקדם שנמחה מ"מ נמחה ונפלט טעמו וחזר ונבלע ונוסח מן ההיתר יע"ש וא"כ יש לומר הפי' בעובדא דרבנן ורב אשי כפשוטו שראינו האיסור בשעת נפילתו וכמו שאמר כזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא משמע שראו שהי' כזית חלב וגם עכשיו הוא כזית חלב וגם ראו ההיתר ונודע שהי' ששים ואח"כ נצטמק ההיתר מכמות שהי' וליכא עכשיו ששים וסבר רב אשי לשער במה דבלע דיקולא מן ההיתר דמצרפין ההיתר הבלוע בקדירה לבטל האיסור כאילו הבלוע הוא בתוך קדירה מיהו אי הוי חיישינן אולי בלע הקדירה מאיסור ומה שאיסור הוא כמו שהי' ולא נצטמק משום שבלע ההיתר ונופח מן ההיתר כמ"ש בעה"ת הנ"ל ונימא כסוברים ביו"ד סי' צ"ח ס"ה דבלוע בכלי נ"נ כמ"ש בפרט ב' באריכות היה צריך ששים לבטל גם מה שנעשה היתר נבילה וליכא עכשיו ששים והדין דחוזר וניער כמ"ש רמב"ן וסייעתו כנ"ל ואולם רב אשי סובר כיון דאיסור לפנינו ולא נצטמק מסתמא לא בלע הקדירה מאיסור ואף אם בלע לא אמרינן חנ"נ בבלוע אע"ז השיבו תלמידיו אטו דהתירא בלע איסורא לא בלע וכללו בזה ג' ענינים חדא דקדירה בלע איסורא והבלוע נ"נ ומה שהאיסור הוא כמקדם שבלע התירא ור"ל כמו דהתירא בלע איסורא כמו כן החתיכה האסורה בלע התירא לכן הוא ניפוח כמות שהי' וכסברת בעה"ת ורב אשי הי' סובר דל"א בבלוע חנ"נ כשיטת רמב"ן וכמ"ש בפרט ב' הטעם כמ"ש תה"ד סי' קפ"ג ופליתי סי' צ"ב ס"ק ב' דהבלוע בכלי ודאי אין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו ואף דקדירה בולע מן אוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך קדירה עמו בחיבור אתת ואון כאן הפסק כלל ולא שייך נ"נ ומה"ט סובר דמצרפין היתר הבלוע בתוך קדירה לתוך קדירה ואיכא גם עכשיו ששים ולא שייך חוזר וניער כיון דהוי כאילו הבלוע היה בתוך קדירה וכמ"ש רשב"א כאילו היתירא דבלע דיקולא הוי בעין בתוך הקדירה ואיכא ששים, ואולם רבנן ס"ל דאמרינן בלוע בתוך קדירה נ"נ דלא הוי כאילו מחובר וא"כ שפיר קאמרו אטו איסורא לא בלע וכיון די"ל דחתיכה דאיסורא בלע היתירא לכן נראה ניפוח ופלט איסורא ובלע קדירה איסורא ונעשה הבלוע נבילה וליכא עכשיו ששים לבטל וחוזר וניער כשיטת רמב"ן דכיון דאמרינן דבלוע נ"נ ממילא אין צירוף לבלוע בקדירה עם האוכל וליכא עכשיו ששים וא"ש ודוק:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה