אור ברסלב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כ

כלל יט

בו יבואר דין ביטול איסור בשר בחלב ובו שבעה פרטים:

פרט א

יבואר מקורו

א) גרסי' במס' חולין דף ק"ח ע"א טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה את הקדירה אם יש בה בנ"ט באותה קדירה אסור ואיתא בגמ' אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל בנ"ט באותה חתיכה אסור ניער החתיכות כולן מפני שהן מינה וכתב רש"י וז"ל הא דתנן במתני' אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה לאסור את כל הקדירה דכיון דנאסרה החתיכה היא עצמה כולה נעשה איסור ואוסרת כל החתיכות כולן ואפי' יש בהן כדי לבטל החתיכה כולה נאסרת כולן מפני שהן מינה ורב סובר כר' יהודא דאמר מין במינו לא בטל עכ"ל נראה מרש"י דרב פי' כן רישא דמתני' וסיפא דמתני הפי' כמ"ש רש"י במתני' דניער מיד קודם שקבלה החתיכה לטיפת חלב ודלא כפי' הרא"ש ושאר קמאי ז"ל שפי' שר"ל שניער לבסוף, וגם נראה שהבין לרב אפי' לא ניער כלל לא בתחילה ולא לבסוף מ"מ אוסר שאר חתיכות, וכן מבואר בפי' רש"י במתני' ד"ה אם שכתב ובשאר חתיכות לא איירי תנא דמתני' ובגמרא פליגי אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן והיינו דבזה לרב דסובר אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ אוסרת האחרות ולשמואל וסייעתו רק אותה חתיכה אסורה וכן מבואר בר"ן והא דמקשה הש"ס לקמן אילמא לא ניער ולא כיסה כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט. נראה דסובר כמ"ש הר"ן דהיינו למאן דסובר אפשר לסוחטו מותר וכיון שכן חתיכה זו שקבלה טעם מחלב אין נידונת כחתיכת בשר אסור אלא כחלב שקבלה טעם ממנו מש"ה מקשינן דלא פלטה פליטה אסורה לפי שהחלב שבה אפשר שאינו יוצאה מחתיכה לחתיכה ואפי' יוצאה ממנה הו"ל מבשא"מ ואי אפשר שתאסר כולן מפני שהן מינה אבל למאי דמסקינן אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ אפשר אפי' בלא ניער כלל כיון שגוף היתר של חתיכה זו נעשה איסור אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה כיון שכולן עומדת בקדירה שיש בה הבל עכ"ד וע' ש"ך יו"ד סי' ק"ה ס"ק י"ז וזהו שלא כדעת תוס' בד"ה טיפת וכן מובא בר"ן שם שס"ל שאין אוסר שאר חתיכות היכי דלא ניער לבסוף אפי' למ"ד חנ"נ ונראה מר"ן אפי' אם חתיכה שנפלה הטיפה עלי' הי' כולה חוץ לרוטב מ"מ כיון שעומדת בקדירה שיש בה הבל מתפשט האיסור בכולן, וכמבואר להמעיין בר"ן שהבין דמתני' מיירי שחתיכה שנפלה הטיפה הי' כולה חוץ לרוטב וע' בש"ך סי' צ"ב ס"ק ג', מיהו יש לומר לדעת רש"י שסובר היכי שחתיכה מקצתה ברוטב הוי כחוץ לרוטב ואין החתיכות אחרות מסייע ליטל כמ"ש תוס' שם דף צ"ו ע"ב ד"ה אם וטור יו"ד סי' צ"ב מ"מ דעת הטו"ז שם ס"ק ב' דאעפ"י שאין הרוטב דלמטה מסייע לבטל טיפת חלב שנפלה לשם לפי שאין הרתיחה מבעת לשם מ"מ אותה חתיכה עצמה נחסרת חלק התחתון מחלק העליון וחוזרת ואוסרת למטה כל הרוטב ומה שבתוכה עד ששים נגד כל החתיכה דכל החתיכה נ"נ כיון שמקצת חתיכה מונחת ברוטב הרוטב מוליך השאר וחולק על רמ"א בדרכי משה שהבין להג"ה איכא קולא מצד אחד דהיינו אם מקצתה ברוטב וזו החתיכה נאסרות אין אוסרת השאר ובש"ך סק"ד וס"ק ו' וס"ק י"ג חולק ג"כ על הטו"ז ודבריו תמוהין כמ"ש בשפתי דעת ס"ק י"ג א"כ יש לומר דבכה"ג מיירי רש"י שחתיכה שנפלה הטיפה הי' מקצתה ברוטב לכן אפי' ליכא טעם דהבל הקדירה ג"כ אוסרת כולן למ"ד חנ"נ ולא זכיתי להבין דעת רמ"א וש"ך במה שלא הבינו כן בשיטת רש"י הא גדולה מזו מבואר שר"ן הבין בכוונת רש"י אפי' אם כל החתיכה חוץ לרוטב מ"מ אוסרת כולן משים הבל הקדירה וצ"ע:

ב) ואולם הר"ן הביא שיטת תוס' שפי' כוונת רב באופן אחר וז"ל פי' בתוס' דרב פירושי מפרש למתני' וממתני' הוא דקא מפיק דחתיכה עצמה נ"נ דהכי קתני טיפת חלב שנפלה על חתיכה שהי' עומדת בקדירה למעלה מן הרוטב אם יש בנ"ט באותה חתיכה אסורה ותרתי קמ"ל חדא כו' וקמ"ל תו דוקא אותה חתיכה אסורה אבל שאר החתיכות מותרת אא"כ ניער את הקדירה והיינו דקתני סיפא ניער את הקדירה אם יש בנ"ט באותה קדירה אסורה כלומר שאם ניער את הקדירה אחר שאותה חתיכה קיבלה טעם מן הטיפה בכה"ג הם יש בה בנ"ט באותה חתיכה לשאר חתיכות שבקדירה אסורה דחתיכה עצמה נ"נ ובעי ששים כנגד כולה והיינו דאמר רב חנ"נ ובשניער את הקדירה. מיהו הא דאמר רב ואוסרת כל החתיכות כולן משום דמב"מ לא בטיל סברא דנפשי' הוא דס"ל כר' יהודא דאמר הכי ולא פירושא הוא דהא בהדי' קתני אם יש בה בנ"ט כל הקדירה אסורה הא ליכא נותן טעם כל הקדירה שרי דמתני' רבנן הוא דס"ל מב"ח בטיל עכ"ל וע' בב"י סי' ק"ה ובש"ע סי' ק"ה ס"ז וש"ך ס"ק י"ז:

ג) ויש להבין מנלן לרב להוכיח דמתני' ס"ל חנ"נ דלמא אתי מתני' כחכמי' דל"ל אפי' בב"ח חנ"נ והפי' במתני' רק לענין חתיכה לבד וכמו שפי' רש"י במתני' דבשאר חתיכות דקדירה לא איירי, ומה דאי' בסיפא ניער היינו מיד קודם שקבלה החתיכה טעם חלב כמ"ש רש"י, ונלענ"ד בשיטת רש"י דרב לשיטתו הי' לו הוכחה דהנה אי' לקמן דף קי"א ע"ב דגים שעלו בקערה של בשר רב אמר אסור לאוכלן בכותח, ושמואל סובר דמותר דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא ומבואר בקמאי ז"ל הטעם משום דהוי טעם קלוש אין בו כח לאסור משא"כ נ"ט בר נ"ט דאיסורא אפי' טעם קלוש אוסר עיין בב"י בסי' צ"ד ובטו"ז סי' צ"ה סק"א א"כ סובר רב אפי' בב"ח אוסר טעם קלוש, אמנם נראה גם לרב מכל מקום האיסור הוא רק מדרבנן דאף שטעם כעיקר בב"ח לכולא עלמא דאורייתא היינו טעם גמור אבל לא טעם קלוש, וגדולה מזו כתב בפרי מגדים בסי' צ"ד בשפתי דעת ס"ק כ"ב דנראה מסמ"ק ואו"ה כלל ל"ד ד"ד דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור רק מדרבנן דאפילו הסוברים בכל איסורין טעם כעיקר דאו' היינו טעם גמור ולא טעם קלוש, והארכתי בזה לעיל בכלל הקדום ונ"מ טובא לדינא אי סובר רב נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור מדאו' או רק מדרבנן דהנה הטו"ז בסי' צ' סק"ד ופר"ח בסי' צ"ב סק"ט הביאו מחלוקת קמאי ז"ל אי אמרינן חנ"נ באיסור דרבנן לרמב"ם אפי' בב"ח היכי דהוא אסור מדרבנן אף שיש לו עיקר בדאור' לא אמרינן חנ"נ ולדעת רשב"א אפי' בשאר איסורין אמרינן חנ"נ אפי בדרבנן וא"כ נ"מ טובא אי נימא דרב סובר נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור מדאו' אזי הדין היכי דחתיכת בשר נאסרה מחלב ע"י טעם קלוש ונ"נ אזי אוסרת את כל החתיכות שבקדירה לרבנן צריך שיהי' ששים נגד החתיכה ולר' יהודה הוי מין במינו ולא בטיל אבל אם אסור רק מדרבנן אזי לא אמרינן חנ"נ לשיטת רמב"ם וממילא לרבנן כשנתערבה בשאר חתיכות אין צריך רק ששים לבטל האיסור קלוש וגם לר' יהודא בטל כיון דאין גוף הבשר נ"נ אזי החלב עם שאר חתיכות הוי מבשא"מ וגם אפי' לשיטת רשב"א דסובר דאמרינן חנ"נ אפי' באיסור דרבנן מ"מ נ"מ אליבא דר' יהודא לפי מ"ש תוס' במס' חולין דף צ"ט ע"ב ד"ה שאני ציר ורשב"א שם דר' יהודא מודה דבאיסור דרבנן מב"מ בטיל וה"ה, מיהו לפי' ריטב"א שם ליתא לנ"מ זו, ועוד אפשר לומר לפמ"ש תוס' דף ק' ע"א ד"ה בשקדם היכי דחתיכה נאסרה במשהו ל"א חנ"נ וי"ל ה"ה בטעם קלוש מיהו זה לא מוכרח, ונראה דרב סובר דנ"ט בר נ"ט דהתירא לא אסור רק מדרבנן ולא אמרינן חנ"נ או דבטל במינו כנ"ל ויש לומר מהאי טעמא הוכיח דבע"כ הפי' במתני' ברישא דקתני אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור כלומר כל הקדירה כולה משום דחנ"נ דאי הכוונה רק אותה חתיכה תיקשי למה קאמר סתם אם יש בה בנ"ט משמע דבעינן טעם גמור שתאסר אותה חתיכה (ע' ברש"י שם דף פ"ט ע"ב ד"ה אם) הא אליבא דרב אפי' טעם קלוש אוסר כיון דנ"ט בר נ"ט דהתירא ג"כ אסור. אע"כ דר"ל דאוסרת כל הקדירה דחנ"נ לכן בעינן טעם גמור דנאסרה החתיכה מדאו' אבל בטעם קלוש דלא נאסרה רק מדרבנן לא אמרינן חנ"נ ואולם שמואל לשיטתו דסובר נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר נסתר ראי' הנ"ל לכו הבין הפי' בפשיטות כמ"ש רש"י במתני' ואתי' מתני' כחכמים ולא איירי רק באותה חתיכה וכיון דקיי"ל כסתם מתני' לכן סובר אפשר לסוחטו מותר, ובזה מיושב מ"ש רש"י במתני' דלא מיירי בשאר חתיכות ובגמ' פליגי משמע שהבין דנחלקו אליבא דנפשי' ולא פליגי בפי' מתני' הא אליבא דרב גם מתני' מיירי בשאר חתיכות, ובהנ"ל א"ש דרש"י פי' לדינא דקיי"ל כשמואל דנ"ט בר נ"ט דהתירא מותר שפיר יש לומר דמתני' מיירי רק באותה חתיכה כפשט לשון מתני' רק רב לשיטתו מוכרח לוקמי הפי' גם בשאר חתיכות ואף דבדין מב"מ סובר רש"י כרב מ"מ בפי' דמתני' מפרש כשמואל כיון דכן משמע לשון מתני' וא"ש ועמ"ש בפרט ב':

פרט ב

יבואר ביאור הסוגי' דשם בקו' מר זוטרא:

ד) שם בגמ' א"ל מר זוטרא ברי' דר' מרי לרבינא מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר' יהודא דאמר מב"מ לא בטיל לימא פליגא אדרבא דאמר רבא קסבר ר' יהודא כל מב"מ ודבר אחר סליק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו יע"ש וקשה לי דהנה דעת או"ה מובא בש"ך בסי' ק"י ס"ק א' דסובר הא דקיי"ל חתיכה הראוי להתכבד לא בטיל היינו במינו אבל בשאינו מינו בטל ורמ"א וש"ך חולקים יע"ש, והנה מבואר בטוש"ע יו"ד סי' ק"א ס"ב וז"ל אין לה דין הראוי' להתכבד אא"כ איסורה מחמת עצמה כגון נבילה ובב"ח אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא הי' בה ששים לבטלו אפי' למי שסובר חתיכה עצמה נ"נ אין לה דין חתיכה הראוי' להתכבד וכתבו הטו"ז בס"ק ג' וש"ך שם הטעם כיון דכל חד באפי נפשי' שרי וע"י חיבורן יחד נאסרו חוזר הכל להיות כגוף אחד וראי' דלוקה מן התורה אפי לא אכל רק כחצי זית מחלב וחצי זית מבשר משא"כ בשאר איסורין כתבו בס"ק ד' הטעם משום דאין איסור הבלוע ראוי להתכבד וע' בב"י וב"ח שם, והנה נראה בב"ת אפי' למ"ד אפשר לסוחטו מותר ולא אמרינן חנ"נ מ"מ יש לי דין חתיכה הראוי להתכבד כיון דהוי גוף אחד דהא לכ"ע אפי' למ"ד אפשר לסוחטו מותר מ"מ אם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה, לפ"ז קשה מנלן למר זוטרא דרב קאמר דינו אליבא דר' יהודא הא יש לומר דרב קאמר דינו אפי' אליבא דחכמים דלפי שיטת או"ה דסובר חתיכה הראוי' להתכבד לא בטיל דוקא במב"מ שפיר קאמר דאוסרת כל החתיכות כשאינה מכירה מטעם חתיכה הראוי להתכבד דבב"ח דאיסור מחמת עצמו הוי חתיכה הראוי להתכבד ודייק דוקא במינו, ואין לומר למה קאמר דחנ"נ דמצד חתיכה הראוי' להתכבד אפי' אי לא אמרינן חנ"נ ג"כ לא בטיל ובשלמא מטעם מב"מ מוכרח לומר דז"א די"ל דרב קמ"ל ב' דינים חדא דאמרינן חנ"נ בב"ח כמו דסובר לקמן ונ"מ אם נפלה החתיכה לאינה מינה ולא ניכר דהיינו שנפרך לחתיכות דקות ע' ש"ך סי' ק"ט סק"ח) דבעי ששים נגד החתיכה ולא סגי בששים נגד האיסור, וגם קמ"ל דאם נתערב במינה והי' חתיכה הראוי להתכבד ולא ניכר לא בטל אפי' באלף וקמ"ל חידוש דין זה דדבר חשוב בטיל בשא"מ ומהאי טעמא לא אמר רב דהלכה כר' יהודא משום דאמר דינו לכ"ע, ע' תוס' ד"ה דאמר הגם שקו' מר זוטרא קשה ג"כ על רב דנראה לשיטת או"ה כמו דאמרינן לר' יהודא במב"מ סליק כו' ה"ה בדבר חשוב כשנתערב במינו ואינו מינו ג"כ ראוי לומר סליק את מינו כמו שאינו מ"מ קשה מה דקאמר מר זוטרא במילתא דפסיקא דטעמא דרב כאן משום דסובר כר' יהודא קשה מנלן ודוחק לומר כיון דרב סובר כן במס' פסחים דף כ"ט דהא משמע מכאן נשמע טעמי' דרב כר יהודא, וא"כ לכאורה מוכח כשיטת רמ"א וש"ך דדבר חשוב לא בטיל אפי' באינו מינו:

ה) ואולם לאחר עיון ל"ק קו' הנ"ל על או"ה ושפיר הוכיח מר זוטרא דטעמי' דרב כר' יהודא דהנה אנן קיי"ל ביו"ד סי' ק"א ס"א דאפי' בחתיכה האסורה רק מדרבנן יש לה דין חתיכה הראוי' להתכבד ומקורו מרמב"ם ע' בפר"ח ובפליתי שם וא"כ לפי דברינו בפרט א' א"ש, והוכיח דבע"כ רב אמר דינו כר' יהודה דהנה מבואר דרב קאמר דינו על מתני' וכמ"ש רש"י ורשב"א דכן מורה לשונו וכבר נתבאר דרב קאמר דינו על רישא דמתני' כעל סיפא דמתני' סובר רש"י דקאי על ניער מעיקרא וא"כ קשה קו' הנזכר בפרט א' על רב מי דחקו לפרש מתני' פי' רחוק דקאי על שאר חתיכות הא לא נזכר במתני' הא הו"מ לוקמי כחכמים דל"ל חנ"נ וקאי רק על אותו חתיכה וכתבתי שס לתרץ דרב לשיטתו דסובר נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור ואפי' טעם קלוש אוסר הוי קשה לי' למה איתא במתני' אם יש בה בנ"ט משמע דבעינן טעם גמור הא גם טעם קלוש אוסר לכן פי' דקאי על שאר חתיכות וכיון דטעם קלוש לא אסור רק מדרבנן לא אמרינן חנ"נ בדרבנן או דבדרבנן גם מב"מ בטיל וא"כ ממילא מוכח דכוונת רב משום מב"מ דאי נימא דכוונתו מטעם חתיכה הראוי' להתכבד אכתי קשה על מתני' ולא הועיל רב בפירושו דאכתי קשה צ"ל נ"ט גמור הא אם נותן טעם קלוש בחתיכה אוסרת חתיכות אחרות מטעם חתיכה הראוי' להתכבד דהא אפי' באיסור דרבנן שעיקרו מדרבנן לא בטיל דבר חשוב א"ו דלא קאמר מטעם ראוי להתכבד וקאמר דינו אפי' כשלא הי' ראוי להתכבד ובע"כ הטעם משום מינו ושפיר קאמר מר זוטרא וא"ש ובזה מדוייק שיטת רש"י שפי' בד"ה מפני שהן מינה וז"ל ורב סובר כר' יהודא כו' דרצה לשלול דלא נטעה לומר דכוונת רב מטעם חתיכה הראוי להתכבד כיון דקאי על מתני' וקאמר דינו לכ"ע וקו' מר זוטרא דסמך על סוגי' דפסחים דרב סובר כר' יהודא לכן פי' כן משום דהוי קשה ליה כנ"ל ולפ"ז יש לישב שיטת רשב"ם הנזכר בתוס' שם ע"ב ד"ה אמאי דהקשו עליו מתי' הש"ס מגדי אסרה תורה ולא חלב דניהו דנ"נ מדרבנן מ"מ רב לשיטתו בטיל מב"מ דכולי האי לא החמירו וא"ש:

ו) ולפ"ז מיושב נמי מה דקשה בהא דמקשה הש"ס שם על רב

מכזית בשר אמאי חלב נבילה הוא ומב"מ לא בטיל דלמא אף דסובר רב אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ היינו דנ"נ מדרבנן ומדאו' לא נ"נ וכעין דס"ל לקמאי ז"ל בשאר איסורין וא"כ מדאו' הי' על בשר זה עם שאר חתיכות דין מבשא"מ כיון דלא נ"נ רק חכמים השוו למין בשר יש לומר כולי האי לא החמירו שלא לבטל רק דבעינן ששים נגד חתיכה וכעין סברת הש"ס בדף צ"ט ע"ב וטעמא דרב דאמר מפני שהוא מינה מטעם ראוי להתכבד כמ"ש או"ה דמצינו דהחמירו חכמים אפי' באיסור דרבנן דלא בטיל וי"ל דהיכי דתקנו תקנו והיכי דלא תיקנו מנלן לחדש חומרא באיסור שאינו ראוי להתכבד והוא איסור דרבנן שלא יהיה בטל מטעם מב"מ דהא יש לומר טעמא דרב דקאמר מפני שהוא מינה כמ"ש או"ה לכן התם החלב מותר כיון דנ"נ רק מדרבנן בטיל דלא שייך מב"מ לא בטל בחומרא דרבנן דכולי האי לא החמירו והחלב אין לו שם איסור מצ"ע רק מחמת בשר והוי איני מינו מדאורייתא וגם לא שייך ראוי להתכבד מעט חלב הנסחט אינו ראוי להתכבד ולפמש"ל ל"ק דמוכח טעמא דרב הוא רק משום מב"מ וא"ש:

ז) אמנם לפי דברינו קשה כעין קו' פליתי סי' צ"ב דהנה לקמן איתא דבישול הוי כשאחרים אוכלים אותו מחמת בישולו וכתב רש"י היינו בישול כל צרכו אבל אם לא בישל כל צרכו אסיר רק מדרבנן אף שהוא בכלי ראשון דדוקא דרך בישול אסרה תורה וא"כ קשה כיון דבלא"ה מוקי הש"ס דאיירי בשקדם וסלקו ל"ל סברא זו דמיבלע בלע מיפלט לא פליט ע' תוס' ד"ה גדי לוקי שקדם וסלקו קודם שבישל כל צרכו א"כ הוי איסור דרבנן ובדרבנן מב"מ בטיל וניהו דל"ק דלוקי בבשר עוף כיון דתני סתם בשר היינו בשר בהמה ע' ר"פ כ"ה, אבל קו' הנ"ל קשה, או דנוקי שבישל כזית בשר וחלב אשר כבר הי' מבושל כל אחד בפ"ע ואין בישול אחר בישול מדאו' לכמה פוסקים רק מדרבנן אסור ובדרבנן מב"מ בטיל לרב לשיטתו, ולולי דברינו הייתי אומר דאף איסור דרבנן לא בטיל מב"מ אם יש לו עיקר דאו' באותו דבר עצמו ולא דמי לציר דגים בדף צ"ט ע"ב דליכא עיקר בדאו' באותו דבר עצמו לפי דברי שו"ת נב"י מה"ק חלק יו"ד סי' ק"ו דסובר גוף הבישול הוי זיעה בעלמא וחולק על ש"ך יו"ד סי' ק"א אין לו עיקר בדאו' באותו דבר רק שיש ציר בשר דאסור מדאו' ודוק, אבל לדברינו מוכח דבכל גווני קאמר רב דבטל מב"מ באיסור דרבנן אפי' יש לו עיקר בדאו' באותו דבר עצמו קשה כנ"ל וצ"ע:

פרט ג

יבואר ביאור סוגיא הש"ס שם בדין אפשר לסוחטו:

ח) שם נחלקו רב ור' חנינא ור' יוחנן ס"ל אפשר לסוחטו אסור ושמואל ור' שמעון בר' ורשב"ל ס"ל אפשר לסוחטו מותר ואי' שם אח"כ וז"ל וסבר רב אפשר לסוחטו אסור והא אתמר בזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור (שנתן החלב טעם בו) וחלב מותר ואי ס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה הא כתב רש"י וז"ל הרי מעט חלב שנבלע בבשר נ"נ וכשחזר ונפלט בשאר החלב הו"ל מב"מ חלב איסור בחלב היתר ורב אית לי' מב"מ לא בטיל חלב נבילה הוא זה שנבלע ונסחט יע"ש ומשני הבמ"ע כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט וכתב רש"י וז"ל הבמ"ע דאמר רב לעיל בשר אסור חלב מותר כגון שנפל אותו זית לתוך יורה רותחת ומה שבולע אינו פולט כל זמן שאינו נח הרתיחתו אינו פולט יע"ש סוף סוף כי נייח הדר פליט כשקדם וסילקו וכתב רש"י שקדם וסלקו לאותו כזית, קודם שתנוח. והקשה מוהר"ם שיף לפי תי' הש"ס שקדם וסלקו דמיפלט לא פליט א"כ מאי ארי' שנפל כזית בשר לתוך יורה גדולה של חלב דהחלב מותר הא אפי' ביורה קטנה של חלב ג"כ החלב מותר דהא החלב לא נבלע כלל משמנונית הבשר להך אוקימתא והוא קו' חמורה. וראיתי בפליתי סי' צ"ב ס"ק ו' שכתב לתרץ דהנה בספר פרי תואר כתב לפרש כוונת רמב"ם המובא בש"ע שם ס"ב בטיפת חלב שנפל לתוך המרק או לתוך חתיכות ולא נודע לאיזה חתיכה נפל נוער הקדירה צולה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותר והקשה הטור מובא בש"ך שם ס"ק ח' מה מועיל ניעור שמנער אח"כ כיון דכבר נעשה החתיכה נבילה וכתב לתרץ דר"ל דלא נודע לאיזה חתיכה נפל אם נפל לחתיכה שחוץ לרוטב או בתוך הרוטב שהכל מצטרף לבטל וה"ה אם יש לו ספק אם נפל לחתיכה גדולה דאיכא ששים או דלית בי' ששים וכיון דמספקא לן אי חנ"נ מספק לא מחמרינן ואוקי בחזקת היתר עכ"ד פח"ח ועפ"י דבריו מיישב הפליתי קו' הנ"ל, דהנה לפי' רשב"ם שכתבו תוספת ד"ה שנפל, ר"ל מיפלט לא פלט עד שיהיה שבע מלבלוע אבל לאחר ששבע חוזר ופולט ומקשה סוף סוף כי נייח הדר פליט היינו נייח מבליעתו ומשני שקדם וסילקו קודם שגמר בליעתו וזה צריך אומד גדול לכוין שלא ינוח קצת כמ"ש תוס' שם וא"כ ודאי גם ספק זה הוא לרב ג"כ לכן ביורה קטנה אסור דלמא נייח קצת מרתיחתו כי מי ידון לשער בצמצום ופליט שמנונית ואוסר, אבל ביורה גדולה הא איכא ששים בחלב נגד טעם בשר רק לומר בחלב הנבלע וחזר ונפלט נ"נ כיון דיש ספק אולי לא נח ולא פלט ולא נ"נ מספיקא לא אמרינן נ"נ ואינו אוסר כל היורה ודבריו ראוין למי שאמרן, מיהו גוף דין זה אי אמרינן בספק חנ"נ לקולא לכאורה תליא במחלוקת קמאי ז"ל לפמ"ש בכללי חזקות דעת קצת קמאי ז"ל דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה מן התורה והכא איתרע חזקת היתר כיון שנפל בשר לתוך יורה חלב וכמ"ש בס' נקודת הכסף בסי' ק"ה ס"ק ג' לכן ספק כבוש אסור ולא אזלינן בתר חזקת היתר כמו שהקשה טו"ז שם דכיון דנשרה איתרע חזקת כשרות דידי' וה"ה כיון דבב"ח חנ"נ מדאו' הוי ספיקא דאורייתא אבל בשאר איסורין שפיר יש לקיים דין זה אפי' להסוברים דאמרינן חנ"נ מ"מ כיון דהוא רק מדרבנן לשיטת הר"ן וסייעתו כמ"ש הש"ך סי' צ"ב ס"ק י"ב ובספק הוי סד"ר משא"כ בב"ח הוי סד"א מיהו להסוברים דחזקה דאיתרע הוי חזקה שפיר יש לקיים דין הנ"ל. וגם לא הבנתי תי' הפליתי הא גם ביורה קטנה נגד החלב איכא חזקת היתר לחלב וכיון דהוא ספק אם נייח מרתיחת נוקי בחזקת היתר ואכתי קשה קו' מוהר"ם שיף:

ט) ונלענ"ד לתרץ קו' מוהר"ם שיף הנ"ל דהנה במרדכי בפרק גיד הנשה סי' תרפ"ג כתב בשם ראב"ן דאין אומרים באיסור הבלוע בקדירה וכיו"ב שיאסור את היתר הבלועה בה שיהיה נ"נ ותאסור אח"כ וז"ל ותדע דאי אמרינן איסור הנבלע אוסר היתר הנבלע הא דתניא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט נימא קדירה בלעה תחילה מן החלב ונאסרה מטעם בשר שבה וכי פלטה לה הוי חלב נבילה מב"מ וליתסר במשהו א"ו חלב היתר שנבלע וחלב שבחוץ מצטרפין לבטל את טעם בשר הנבלע בקדירה עכ"ד (ובשערי דורא נ"ט דאין איסור הנבלע חוסר היתר הנבלע כמו טומאה בלועה שאינה מטמאה טהרה בלועה) וה"ה דהו"מ להקשות אפי' לרבנן דר' יהודא דאיתא בחולין דף צ"ח ע"א הפי' בברייתא הנ"ל בקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט שר"ל שטועם קפילא ארמאי אי נימא דבלוע נ"נ האיך יכול להבחין דלמא הקדירה שבלעה חלב נעשה החלב נבילה מטעם בשר שבה ואח"כ כשפולטת החלב אוסרת החלב שבתוכה ואין יכול להבחין דהוי מב"מ ע' בפליתי סי' צ"ב ס"ק ב' ובסי' צ"ד סק"ב, רק דעדיפא מיני' קמקשה דהוי מב"מ ובמשהו, והקשה בתה"ד בסי' קפ"ג לשיטת ראב"ן בהא דמקשה הש"ס על רב אי אמרת אפשר לסוחטו אסור חלב נבילה הוא פי' מה שנבלע בבשר הא לראב"ן לא נעשה הבלועה נבילה כי מיד מצטרף חלב שביורה לחלב הנבלע בבשר, ותי' דראב"ן סובר שיש לחלק בין הנבלע באוכל לבין מה שנבלע בכלי דהנבלע באוכל אין מה שבחוץ ומה שבתוכה הכל אחד דאדרבה הוא וחתיכה הכל אחד הואיל ומין אוכלין תרווייהו לא שרינן לה למה שבחוץ משא"כ הנבלע בכלי עכ"ל וכוונתו דמקושר הוא החלב שבתוך הקדירה להבליע שבדופני הקדירה ולא נעשה נבילה משא"כ הנבלע במאכל דאינו מקושר כל כך, ובפליתי סי' צ"ב ס"ק ב' מסביר כוונת תרה"ד דהנה איתא ביו"ד סי' ק"ה ס"ד ברמ"א דאין איסור בלוע באוכל יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב אבל בלוע בכלי יוצא ובע"כ הטעם דיותר נאחז הבלוע באוכל וקשה לפרוד מן הבלוע בכלי דאין לו במה לאחוז ולפ"ז הא דאי' בדף ק"ח דבשר הבולע חלב נ"נ ואין ריבוי חלב שבקדירה מצטרף עמו לבטל משום דהוי בתוך חתיכה דבר נפרד ואין מה שבחוץ מקושר עמו כלל וה"מ בבלוע בתוך אוכל אבל הבלוע בתוך כלי ודאי דאין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם אוכל סביב לו לכן אף דקדירה בלע אוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך קדירה עמו בחיבור אחת ואין כאן הפסק כלל ולא שייך נ"ט כלל עכ"ד וע' בס' חוות דעת שם ס"ק א' מיהו בגוף דין שכתב ראב"ן דלא אמרינן הבלוע בכלי נעשה נבילה מבואר בר"ן במסכת חולין דצ"ז ע"ב שנחלקו קמאי ז"ל דאי' שם בכף ישינה של בשר אעפ"י שלא ציער בה אלא כזית חלב אם חוזר וניער בה את הקדירה איכא מ"ד דבכולה משערינן לפי שאין אנו יודעין כמה בלעה מן בשר ועכשיו כשניער בה חלב נאסר הכל דחנ"נ ורמב"ן ז"ל סובר שאין אומרין, בבלוע נ"נ ואין משערין אלא באותה זית יע"ש והיינו כראב"ן וע' בב"י יו"ד סי' נ"ח ובדרכי משה שם ס"ק ח' ובטור סי' ק"ז ובש"ע סי' צ"ח ס"ה נתבאר ב' דיעות אלו וע' טו"ז ס"ק ח' וש"ך ס"ק י"ט:

י) ובדרך פלפול נלענ"ד להביא ראי' לדברי ראב"ן ורמב"ן דהנה איתא במס' חולין דף צ"ד ע"א אמר רבא מריש הוי קא קשה לי הא דתניא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט בשלמא תרומה טעים לי' כהן אלא בשר בחלב מאן טעים לי' השתא דאמר ר' יוחנן סמכינן אקפילא ארמאי ה"נ סמכינן אקפילא ארמאי, והקשו תוס' בד"ה אבל דממתני' דט"ח שנפלה אם יש בה בנ"ט כו' הו"מ למיפרך וכן אמתני' במס' ע"ז דס"ו יין ביין ומים במים בנ"ט ה"מ למיפרך יע"ש ובהנ"ל ל"ק קו' תוס' דהנה הפר"ח בסי' נ"ב ס"ק י"ז הוכיח מרמב"ם בפט"ו ממ"א דלא אמרינן חנ"נ באיסור דרבנן וא"כ אי תרומה בזה"ז דרבנן בקדירה שבישל בה תרומה אם בישל בה חולין אף אי נימא דבלוע נ"נ מ"מ הכא בתרומה דהוי דרבנן לא אמרינן חנ"נ ובמס' יבמות דף פ"א נחלקו ר' יוחנן ור"ל ר' יוחנן סובר תרומה בזה"ז דאו' ורשב"ל סובר דהוא דרבנן והוא ג"כ מחלוקת התנאים בכמה דוכתי בש"ס ולפ"ז יש לפרש דברי רבא הנ"ל דמעיקרא הי' סובר דהבליע בכלי ג"כ אמרינן חנ"נ והוי קשה לי' בקדירה שבישל בה בשר דלא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט מאן טעים לי' דאי אפשר לקפילא להבחין כיון דבלוע נ"נ וחלב הבלוע בקדירה נ"נ ואוסרת החלב שבתוך הקדירה ואי אפשר להבחין דהוי מב"מ ובשלמא בתרומה אפשר דטעם לי' כהן די"ל בברייתא סובר תרומה בזה"ז דרבנן ולא אמרינן חנ"נ בדרבנן שפיר יוכל להבחין במבשא"מ משא"כ קדירה שבישלה בה בשר דתני סתם בשר משמע אפי' בשר בהמה דהוא איסור דאו' ובב"ח אמרינן חנ"נ מאן טעים לי' דאי אפשר להבחין, אולם כיון דאמר ר' יוחנן בכילכת באילפס דליטעם קפילא. דהיינו דגים קטנים באילפס של בשר ולא נאמר דהי' בשר בקדירה, ומשמע דשאלה הי' שהי' שרץ דגים קטנים שנתבשלו באילפס של בשר ונעשה האילפס איסור ואח"כ בשל בשר באותה קדירה והורה דליטעום אם יש בו טעם דגים, ותיקשי הא הבשר הנבלע בה נ"נ ואח"כ כשבישל בה בשר הוי מב"מ וניהו דר' יוחנן סובר מב"מ בנ"ט עכ"פ אי אפשר לקפילא להבחין ובע"כ סובר דלא אמרינן בלוע בכלי נ"נ וה"ה וא"כ ל"ק קו' תוס' הנ"ל דבט"ח ויין ביין שפיר ידע רבא דמהני טעימת קפילא דאפשר להבחין כיון דליכא איסור בלוע וא"ש:

יא) ולפ"ז יש לישב קו' מוהר"ם שף הנ"ל דהנה סברא שכתב תה"ד בכוונת ראב"ן דבלוע בקדירה מקושר הוא החלב שבקדירה להבליע שבדופני קדירה ואינו נ"נ, משא"כ בנבלע במאכל דאינו מקושר כל כך לא ברור כל כך ומידי ספיקא לא נפקא דאולי גם באוכל מקושר הוא עם החלב שבקדירה וראוי לומר מספק דלא אמרינן חנ"נ דמספיקא מוקמינן בחזקת היתר כמ"ש הפרי תואר, ואולם אי נימא חזקה דאיתרע לא הוי חזקה וכיון דבב"ח מדאו' אמרינן חנ"נ אזי היכי דאיכא ספק אי חנ"נ אזלינן לחומרא, ולפ"ז יש לומר דקו' הש"ס חלב נבילה הוא ר"ל כיון דהוא ספק אולי אין מקושר החלב שביורה להבלוע שבאוכל ונ"נ וחוזרת ואוסרת אח"כ כשחזר ונפלט והוי סד"א ולא שייך לוקמי על חזקת היתר כיון דאיתרע החזקת היתר כנ"ל, וע"ז משני ביורה רותחת דמיפלט לא פליט וקדם וסילקו ואף דהוא ספק כמ"ש הפליתי הנ"ל דאי אפשר לכוין שלא ינוח קצת כמ"ש תוס' מ"מ החלב מותר מטעם ס"ס חדא דלמא לא פלט מה שבלע ואת"ל שסילק לאחר שנייח ופלט מ"מ דלמא מקושר הוא הבלוע באוכל עם מה שבתוך היורה ולא נ"נ כלל וכן יש ס"ס להיפך חדא דלמא מקושר מה שבתוך הקדירה להבלוע באוכל דהיינו הבשר ולא נ"נ כלל ואת"ל שאינו מקושר דילמא לא פליט חלב הבלוע לחלב שביורה וא"כ ממילא ל"ק קו' מוהר"ם שיף דלכן נקיט יורה של חלב דאם הי' יורה קטנה וליכא ששים בחלב שבקדירה נגד הבשר דליכא רק חד ספק דלמא לא פליט והוי סד"א אזלינן לחומרא ואסור החלב דלא מהני החזקת היתר כיון דאיתרע וא"ש ועמ"ש בפרט ד'.

פרט ד

יבואר ביאור מחלוקת ר' יהודא וחכמים בניער מתחילה ועד סוף:

יב) שם בברייתא מבואר דנחלקו ר' יהודא ור' ר' יהודא סובר אפי' ניער מתחילה ועד סוף נאסרו כל החתיכות דחיישינן שמא לא ניער מתחילה יפה ובלעה החתיכה מתחילה החלב ונ"נ ואח"כ פלטה כשניער לבסוף ואוסרת ור' לא חייש לזה ויש להתבונן באיזה סברא נחלקו ועלה בדעתי לומר דר' יהודא סובר היכי דאיכא ספק אם החתיכה נ"נ אזלינן לחומרא דהוי ספיקא דאו' ולא מהני חזקת היתר כיון דאיתרע החזקה כמ"ש בפרט ג' כיון דעכ"פ ניער לבסוף ונתפשט הטיפה בכל החתיכות איתרע חזקת היתר מחתיכות ור' סובר דחזקה דאיתרע הוי חזקה ובספק חנ"נ אזלינן לקולא כמ"ש בפרט ג' בשם ספר פרי תואר מיהו אנן קיי"ל בטוש"ע יו"ד סי' צ"ב ס"א כר' דאם ניער מתחילה ועד סוף הכל מצטרף לבטל טיפת החלב ובע"כ חזקה דאיתרע הוי חזקה ולפי שיטת רוב קמאי ז' ל לא הוי חזקה ועוד עלה בדעתי לומר דנחלקו כמ"ש בכללי ספיקות דיש להסתפק בהא, דקיי"ל ספיקא דאו' לחומרא אי הוא דוקא בספק השקול אבל בספק הרגיל הנוטה יותר להתיר אזלינן לקולא או דלמא כיון דבעינן כללי ס"ס שא"י להתהפך ל"מ וכן משם אחד ואי נימא דספק הנוטה יותר לקולא אזלינן למה בעינן כללי ס"ס דעכ"פ בב' ספיקות יהי' איך שיהי' נוטה יותר להתיר, והנה הכא יותר נוטה שניער יפה כדי שיתפשט ולא תאסר, וסובר ר' דכיון דהוא ספק הרגיל שנוטה יותר להתיר אזלינן לקולא ור' יהודא סובר דבעינן כללי ס"ס. ואולם גם לפי' זה קשה לפסק הלכה דקיי"ל כר' וכיון דקיי"ל דבעינין כללי ס"ס לא מהני ספק הרגיל, והנה מדברי רש"י שם בדף ק"ט ע"א ד"ה שמא שכתב בהא גזירה לא ס"ל לר' כוותי' עכ"ל נראה דהבין דטטמא דר' יהודא משום גזירה דרבנן ור' לא סובר הך גזירה, ולכאורה קשה למה הוצרך לפרש טעמא דר' יהודא משום גזירה הא יש לומר טעמא דר' יהודא כיון דעכ"פ הוא ספק אולי לא ניער יפה בתחילה אף דהוא ספק הרגיל לא מהני כיון דליכא ס"ס דבעינן כללי ס"ס, ונראה דרש"י אזיל לשיטתו להמעיין היטב במס' קדושין דף פ' ע"א לפי פירושו בברייתא בתינוק שנמצא בצד העיסה בע"כ סובר אפי' חזקה דאיתרע הוי חזקה וע' בחי' רשב"א שם דוק היטב ותראה שכן הוא, וא"כ מן הדין לית לן למיחש להך חששא כיון דאפי' בספק השקול אזלינן בתר חזקה ולא אמרינן מספק חנ"נ כמ"ש בפרט ג' בשם ס' פרי תואר, ובע"כ לר' יהודא הוא רק גזירה דרבנן ור' לית לי' הך גזירה וא"ש שיטת רש"י. מיהו קשה לשיטת הסוברים חזקה דאיתרע לא הוי חזקה מט"ד דמתיר ואין לומר דהוי ספק הרגיל הא ספק הרגיל לא מהני באיסור דאו כיון דבעינן כללי ס"ס ואין לומר דר' סובר דאיכא, ס"ס להקל חדא דלמא ניער מתחילה יפה ונתערבה הטיפה בכולן ואת"ל שלא ניער יפה מתחילה ובלעה רק אותה חתיכה דלמא גם לבסוף לא ניער יפה ולא נתפשט הטיפה בכל החתיכות וגם כיון דאיכא ספק אולי לא ניער לבסוף יפה ולא נתפשט בשאר חתיכות יש לוקים החתיכות בחזקת היתר כמ"ש הפרי תואר דלא איתרע חזקה כיון דאיכא ספק אולי לא איתרע כלל שלא נתפשט שם דזה אינו דאמאי גם אותה חתיכה שנפל הטיפה מותרת הא ליכא רק ספק אחד נגדה וצ"ע.

יג) והנה הרמב"ם בפרק ט' ממ"א הלכה י' כתב דבעינן ניער מתחילה ועד סוף והטור בסי' צ"ב השיג על זה וז"ל ונראה שאין צריך רק שינער או יכסה מיד בשעת נפילה ואפי' פסק אח"כ מלנער מיד מתערב הטעם בכל מה שבקדירה ומצטרף לבטלו וע' בב"י ובב"ח ובש"ע סי' צ"ב ס"ב בטו"ז ס"ק ג' וש"ך ס"ק ה', ולכאורה דברי רמב"ם צ"ע הא שפיר קאמר הטור וכן הסברא נוטה ונלענ"ד טעמו דהנה לעיל בפרט א' נתבאר דעת הר"ן שהבין לפי מאי דקיי"ל חנ"נ בב"ח אפי' בלא ניער כלל אוסרת כל החתיכות כיון שגוף היתר של החתיכה שנפל העיסה נאסרה אוסרת כל החתיכות עד ששים נגדה ואמרינן חנ"נ אף שחתיכה זו הי' חוץ לרוטב שמחמת הבל הקדירה אוסרת, וכן נראה דעת ראב"ח שם והה"מ כתב שם דאפשר שכן הוא דעת רמב"ם שאין צריך לניער כיון שיוצא מן החתיכה רוטב והיא נ"נ וע' בש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז, ולענ"ד נראה שמוכח מדברי רמב"ם הנ"ל שכן דעתו דלפ"ז יש להסביר דבריו שסובר דבעינן ניער מתחילה ועד סוף והטעם מובן כיון דלולי דניער הי' הדין דחנ"נ והניעור שמנער מיד הוא קולא לכן סובר דבעינן ניער מתחילה ועד סוף, אבל אם ניער מתחילה לבד לא מהני דאולי לא ניער יפה וממילא חנ"נ וצריך ששים נגד חתיכה וחזקה ליכא די"ל דסובר חזקה דאיתרע לא הוי חזקה, לפ"ז יש לומר הטור ופוסקים החולקי' על רמב"ם וסוברים בניער מתחילה סגי ס"ל כשיטת תוס' שנתבאר בפרט א' דהיכי דלא ניער כלל לא נאסרו החתיכות האחרות לכן שפיר מהני בניער מתחילה דבממ"נ אי ניער יפה נתפשט הטיפה חלב בכולן, ואי לא ניער יפה לא נאסרו שאר חתיכות ונגד חתיכה שנפלה הטיפה אף דליכא בממ"נ והוא רק חד ספק גמ' סובר חזקה דאיתרע הוי חזקה משא"כ רמב"ם סובר כר"ן דגם בלא ניער נאסרו החתיכות לכן לא סגי בניער מתחילה לחוד דאולי לא ניער יפה ונאסרו החתיכות, מיהו קשה לפ"ז אמאי מהני בניער מתחילה ועד סוף ליחוש דלמא לא ניער יפה ונ"נ וחזקה ל"מ כיון דאיתרע ואין לומר משום ס"ס חדא דלמא ניער מתחילה יפה ונתערבה הטיפה בכולן, ואת"ל שלא ניער יפה מתחילה דלמא גם לבסוף לא ניער יפה ולא הלך הטיפה בכל החתיכות דספק ב' ליתא לשיטת רמב"ם שסובר כר"ן אפי' לא ניער כלל חנ"נ לא מהני הספק דלמא גם לבסוף לא ניער יפה דהא אפי' בלא ניער כלל נ"נ וצריך לומר כמ"ש בית יוסף דסובר ר' היכי דניער מתחילה ועד סוף ודאי נתערב יפה ונפשוט ספיקו של הה"מ בכוונת רמב"ם וא"ש, והנה הב"ח כתב לישב שיטת רמב"ם דלכן נקיט מתחילה ועד סוף לרבותא דלא מבעי' בניער מתחילה ולא לבסוף דפשיטא דשאר חתיכות מותרין דבממ"נ אי ניער יפה אף אותה חתיכה מותרת ואם לא ניער יפה החתיכה זו לבדה אסורה אבל שאר החתיכות מותרת אלא אפי' בניער מתחילה ועד סוף דאיכא למיחש דלמא לא ניער יפה מתחילה ונאסרה החתיכה ונ"נ ולבסוף ניער יפה וכולן אסורות קמ"ל דלא חיישינן ומכ"ש בניער מתחילה ולא לבסוף דשריין כל החתיכות עכ"ד פח"ח דבריו נכוני' להסוברים כשיטת תוס' המובא בר"ן הנ"ל בפרט א' דבלא ניער כלל לא אמרינן חנ"נ כקו' הש"ס אילמא לא ניער וכיסה כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט אבל לפמ"ש הה"מ די"ל דרמב"ם סובר כראב"ד ורא"ה המובא בש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז ור"ן הנ"ל נסתר הממ"נ. ואולם לפמש"ל גם אי סובר כשיטתם נכונים דברי רמב"ם וסובר דבעינן דוקא ניער מתחילה ועד סוף כמ"ש ב"י כדי שיתערב יפה דהיכי דניער מתחילה ועד סוף בודאי נתערב יפה וא"ש.

פרט ה

יבואר שיטת רמב"ם וש"ע בסי' צ"ב:

יד) רמב"ם בפ"ט ממ"א ה"ח כתב וז"ל בשר שנפל לתוך החלב או חלב שנפל לתוך הבשר ונתבשל עמו שיעורו בנ"ט כיצד חתיכה של בשר שנפל לקדירה רותחת של חלב טועם עכו"ם את הקדירה אם אומר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת ואותה חתיכה אסורה בד"א שקדם והוציא את החתיכה קודם שתפלט החלב שבלעה אבל אם לא סילק משערינן אותה בששים מפני שהחלב שנבלע בה נאסר ויצא ונתערב עם שאר החלב עכ"ל וכתב הכסף משנה שיל"ד למה הוצרך ליתן טעם לשלא סלקו שמשערין אותו בששים מפני שהחלב שנבלע בה נאסר ויצא ונתערב עם השאר דטעם זה לא איצטריך אלא למאן דסובר מב"מ ל"ב אבל רבינו שפסק דבטל לא הוי צריך להאי טעמא אלא לסתום ולכתוב דמשערין אותה בששים וי"ל שהוצרך לטעם זה משום דאי לאו הכי אפי' לא קדם וסילקו הו"ל למישרי ע"י טעימת קפילא שיאמר שאין בו טעם בשר אבל השתא שאנו אוסרין מפני שהחלב שנבלע בבשר ויצא ונתערב עם שאר חלב הו"ל מב"מ שאי אפשר למיקם אטעמא עכ"ד וכ"כ הה"מ בד"ה בשר בסופו וב"י בסימן צ"ב ובש"ע סי' צ"ב ס"א וטו"ז סק"א וש"ך ס"ק ב' שינה רבינו ז"ל מלשון הש"ס דאיתא כזית בשר וגם השמיט תיבת יורה, ואולם בש"ע סי' צ"ב ס"א כתב וז"ל כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח טועם עכו"ם הקדירה אמר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת אפי' בפחות מששים ואותה חתיכה אסורה בד"א בשקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט החלב שבלעה דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחה אבל אם לא הספיק לסלקו עד שתוכל לפלוט החלב שבלעה אעפ"י שטועם עכו"ם ואין בו טעם כלל אסור אא"כ יש בו ששים עכ"ל א"כ דקדק וכתב בלשון הש"ס כזית בשר שנפל לתוך יורה ויש להתבונן על רמב"ם דדרכו תמיד למשוך אחר לשון הש"ס וכאן שינה.

טו) ונלענ"ד ליישב דלכאורה קשה על הש"ע דנראה פשוט הא דעכו"ם מסל"ת נאמן היינו היכי דליכא הוכחה:

דמשקר אבל היכי דאיכא הוכחה דמשקר בודאי אינו נאמן דהא לא עדיף מעד כשר דאינו נאמן להרבה פוסקים להחמיר נגד חזקת היתר כדאי' במס' גיטין דנ"ד ע"ב ברא"ש וביו"ד סי' קכ"ז ואפילו החולקים וס"ל דנאמן מ"מ אין נאמן נגד הוכחה דהוכחה עדיף מחזקה דהוי כאנן סהדי שכן הוא וכמו חזקה דאתיא מכח סברא דהוי כאנן סהדי כיון שהדעת מכרעת שכן הוא, וא"כ קשה לפמ"ש רבינו המחבר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דמסתמא ביורה הוא חלב הרבה ונפילה הוא רק כזית מ"מ נאמן העכו"ם להחמיר ולומר שיש בו טעם בשר ואמאי נאמן כיון דאיכא הוכחה הנראה לעין כל שאין בו טעם בשר ורמב"ם שפיר כתב דמהני טעימת עכו"ם כיון שדקדק וכתב חתיכה של בשר וקדירה של חלב י"ל דמיירי שעפ"י אומדנא אי אפשר לשער והטור לא כתב טעימת עכו"ם וכתב ששים, אבל הש"ע שכתב כזית ויורה משמע דסובר אפי' אם יש הרבה חלב ביורה כדרך היורה, וגם הבשר מעט שהוא כזית נאמן להחמיר. והדבר יפלא איך יהי' נאמן בדבר שהחוש והדעת מכחישו, וכן משמע בגמ' דאמר רב סתם בשר אסור וחלב מותר ול"ק שיטעום קפילא כיון דהחוש מעיד שלא נתן כזית בשר טעם ביורה גדולה של חלב:

טז) ונלענ"ד לישב דהנה ראיתי בשו"ת חוות יאיר סימן ק"ז שכתב וז"ל שאל השואל למה לא דיבר שום פוסק באיסור לח שנפל לתוך היתר לח כגון יי"נ מעט שנפל לקנקן יין כשר או לרוטב דקיי"ל דבטל בששים ושרינן לי' להדיא דלמה לא ניחוש שמא לא נתערבה יפה רק נשאר עומד באותו צד ומקום שנפל הלא בכה"ג קיי"ל לגבי טומאה בפ"ק דמכות דף ד' ע"א דאמר ר' יהודא אמר רב חביות מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה דחיישינן לשלשה לוגין שלא יהי' במקום אחד ולמה לא נחוש ג"כ גבי איסור לח שנפל אדרבא בכל מקום קיי"ל דיש בלילה בדבר לח עכ"ד יע"ש שלא העלה ארוכה, ואף דאיתא שם דוקא לים הגדול דקאי וקיימא אבל נהרא בעלמא לא מ"מ שפיר הקשה דהא היכי שנפל איסור לח בהיתר לח הוא ג"כ בדבר דקאי וקיימא במקום אחד ושפיר יש לחוש דלמא לא נתערב יפה ועומד במקום אחד והא דלח בלח יש בילה הוא מימרא דשמואל במס' ר"ה דף כ"ג דאמר לכל אין בילה חוץ מיין ושמן וכתבו תוס' ד"ה חוץ ה"ט מים כדאי' במס' זבחים דף פ' ע"א. ושם לדברי רבנן דס"ל יש בילה כתב רש"י בד"ה בשלמא וז"ל לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא בא מחבירו קצת יע"ש, וע' בפר"ח יו"ד סי' ק"ט סק"ב ובפר"ח א"ח סי' תמ"ז סק"ט ומוהרי"ט בתשובה בספר ב' סי' ח"י וע' בפ"א ממעשר שני וכסף משנה ה"ח. ולכאורה ל"ק קו' שו"ת הנ"ל דיש לומר דבאמת כשנתערב איסור לח בהיתר לא צריך לערב יפה יפה קודם שיאכל ואין לומר הא אסור לבטל לכתחילה. דז"א דיש לומר כמ"ש הש"ך יו"ד סי' פ"ד ס"ק מ' וסי' צ"ב סק"ח בשם שו"ת תרה"ד סי' קע"א דלא הוי מבטל איסור לכתחילה היכי שהוא ספק אם נתערב שום איסור כלל וכ"כ בסי' קט"ז ס"ק כ"ח בחמאה של עכו"ם שמותר לבשלה לכתחילה כדי שילכו צחצוחי חלב ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה כיון דהוא ספק שמא אין כאן איסור כלל, וא"כ הכא כיון דעכ"פ ספק שמא נתערב ונתפשט האיסור בכל היתר וליכא איסור כלל כמו דמוכח במסכת מכות שם דהוא רק ספק כמ"ש רש"י שפיר רשאי לערב יפה יפה מיהו באמת תי' זה ליתא דבע"כ כעין נידון דידן אפי' בספק אין מבטלין דהנה במס' חולין דף צ"ח ע"א בעובדא דכזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא דפי' רש"י דהוא קלחת דהיינו יורה גדולה שמבשלין בו בשר. והקשו קמאי ז"ל אמאי לא פי' שהוא סל שמולחין בו בשר וכן פירושו בכל מקום ותי' הריטב"א וז"ל יש לומר דס"ל למרן ז"ל דע"י מליחה או צלי כיון שאין בו רוטב ואין בו ניער וכיסה אין שום איסור מתבטל בששים אפי' לרבנן הלכך אם החלב הזה נודע מקומו בקליפה או בנטילת מקום סגי ואם לא נודע מקימו אין לו ביטול ואסור אפי' יש בו ששים ואסור לבשלו בקדירה של רוטב כדי שיתבטל ע"י ניעור וכיסוי דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה עכ"ל הרי אף שספק הוא באיזה מקום הוא האיסור מ"מ אין מבטלין כיון דעכ"פ האיסור הוא בודאי בתוך התערובת וה"ה כיון דעכ"פ איסור לח מעורב בהיתר לח אף שלא נודע מקומו אם עומד במקום אחד או נתערב לגמרי ויש בילה מ"מ אסור לבטלו כיון דאיסור בודאי בתוך תערובת ול"ד למ"ש הש"ך בשם פסקי מוהרא"י ז"ל דהתם הספק אם איכא איסור כלל שם, וכן בנידון מ"ש הש"ך בסי' צ"ב ס"ק ח' על החתיכות הנשארים איכא ספק אם איכא שם איסור משא"כ הכא. ותו המעיין בכסף משנה בפ"ג ממאכלות אסורות הי"ו משמע שחולק על תה"ד הנ"ל שכתב שס אם בישלה החמאה לכן רשאי לבטל האיסור ולבשלה משום דאיכא ספיקי טובא דלמא לא הי' תערובת חלב טמא כלל. ואת"ל שנתערב שמא לא נשאר בחמאה כלום ואת"ל שנשאר דלמא כשנתבשל ניתך על ידי אש עכ"ל משמע בחד ספק אסור לבטל ותמהני על הש"ך בסי' קט"ז ס"ק כ"ח שלא הביא דברי כ"מ וא"כ תי' הנ"ל ליתא:

יז) מיהו לענ"ד בלא"ה לק"מ קו' שו"ת הנ"ל, דהנה שם במס' מכות לאחר שהביא דברי ר' יהודא בשם רב איתא אח"כ וז"ל תניא נמי הכי חביות מליאה יין שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשה לוגין שאובין שלא יהיו במקום אחד, וכן ככר של תרומה שנפל שם לאחר שטבל זה ועלה) טמא (שמא היין עומד במקומו ונטמא מחמת האדם וחזר וטימא את הככר) מאי וכן (פשיטא כיון דחיישת לשמא היין עומד במקומו איכא למיחש שנטמא הככר) מהו דתימא התם אוקי גברא אחזקה הכא אוקי תרומה אחזקה קמ"ל פי' רש"י וז"ל מהו דתימא אע"ג דגבי טבילה חיישינן לגבי ככר לא חיישינן דהא מילתא ספיקא הוא אי קאי יין בדוכתי'. או לא וגבי גברא הוא דאמרינן דלא עלתה לו טבילה אוקי גברא אחזקה והוא עמא הי' ובטבילת ספק אתה בא לטהרנו אל תטהרנו מספק והכא אוקי תרומה אחזקה והיא בחזקת טהורה קיימא עכ"ל, ולכאורה קשה כיון דהוי רק ספק אמאי לא מוקימנן התרומה בח"ק, ונראה לענ"ד הטעם כמ"ש בכללי חזקות דדעת קמאי ז"ל בחזקה אזלינן בתר דבר שנולד הספק ולא בתר הנגרר, וע' בתשו' מוהרי"ל סי' קמ"ב וריטב"א במס' עירובין דף ל"ו ובפרי מגדים סי' א' במ"ז ס"ק ו' בסופו והכא דהספק נולד בגברא אה נטהר בטבילה זו וע"י זה נגרר הככר אזלינן בתר דבר שנולד הספק כיון דבשעה שנולד הספק על האדם בע"כ אנו דנין שהוא טמא מטעם שמא היין עומד במקום אחד ולא עלתה לו הטבילה ממילא נטמא הככר וא"ש ונלענ"ד הא דחיישינן שמא שלשה לוגין במקום אחד הוא חשש רחוק דודאי יותר נוטה שנבלל ונתערב בכולו כמו דס"ל לחכמים לח בלח יש בילה וכמ"ש רש"י במס' זבחים דף פ' ע"א בד"ה בשלמא לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא בא מחבירו קצת רק התם בהטובל כיון דאיכא חזקת טמא אף דיותר נוטה שנתערב והוא בגדר רובא מ"מ הא דעת הרבה קמאי ז"ל דאפי' לרבנן דר' מאיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא כמ"ש תוס' במס' בכורת דף כ' ע"ב ד"ה חלב וע' באהע"ז סימן קנ"ו ב"ש ס"ק י"ח משא"כ בתערובת לח בלח. לא שייך לומר דאיכא חזקת איסור דהא גם היתר מעורב ואינו רק בגדר איקבע איסורא דכמו דאיכא בתערובת איסור איכא ג"כ היתר והוי כחתיכה מב' חתיכות דאין לו שם חזקת איסור לחוד רק נקרא בשם איקבע איסורא דהוי רק ספק דהא אינו חייב חטאת רק א"ת כדאי' במס' כריתות דף י"ז ע"ב ואף דבכה"ג אפי' לרמב"ם הוי סד"א ומדאו' לחומרא היינו היכי דליכא בתערובת ששים לבטלו אבל היכי דאיכא ששים והספק הוא שמא עומד במקום אחד ולא נתבטל בכה"ג שפיר סמכינן על האי כללא דיש בילה לח בלח ואזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוטא אולי עומד במקום אחד כיון דהוא חשש רחוק דליכא חזקת איסור דנימא סמוך מיעוטא לחזקה וגדולה מזו, נלענ"ד בתערובת איסור בהיתר היכי דהוא ספק גרידא אולי לא נ"ט שאולי נפסק האיסור ונתבטל הטעם לא הוי בגדר איקבע איסורא ולא דמי לחתיכה מב"ח דבודאי איכא איסור שם משא"כ הכא וא"כ בודאי דברינו נכונים וא"ש.

יח) ולכאורה נראה דחשש הלז שמא לא נתערב יפה ועומד במקום אחד לא שייך רק בתערובת לח בלח בצונן אבל היכי שנתערב לח בלח ברותח מסברא נראה שע"י רתיחה ודרך בישול נתערב הטעם בכולו ואין עומד במקום אחד, אמנם רמב"ם בפ"ט ממ"א הלכה י' הובא בטור סי' צ"ב כתב וז"ל וכן אם נפל החלב לתוך המרק או לכל החתיכות ולא נודע לאיזה חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותר ותמה הטור שאם החתיכות כולן ברוטב מה צריך לנער ואם אין ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ ותירץ הב"י וז"ל טעמא דרמב"ם נ"ל שאפילו שנפל בתוך המרק צריך לנער כדי שיתערב יפה וכ"ש כשנפל לתוך החתיכות שבתוך המרק שצריך לנער דהא חזינן דאפילו בניער מתחילה ועד סוף חייש ר' יהודא שמא לא נתערב יפה יפה ואע"ג דרבנן פליגי עלי' מ"מ מודו דצריך לעשות בענין שנתערב יפה יפה וע' בש"ך שם סק"ח הרי אפי' כשטיפה נפל לתוך המרק יש לחוש שמא לא נתערב יפה אף דהוא לח בלח והוא רותח, ונראה לפי בית יוסף בכוונת רמב"ם דלאו לעיכובא קאמר כיון דהוא חשש רחוק רק לכתחילה נכון לעשות עצהי"ט כדי שלא יהי' שום חשש וגמגום.

יט) ולפ"ז יש לומר דבר חדש דהנה לפמ"ש הש"ך בסי' צ"ח סק"ב בסופו הא דעכו"ם מסל"ת או קפילא נאמני' אפי' להסוברים טעם כעיקר דאו' וכן בתערובת בשר בחלב דלכ"ע הוי דאו' אף דבעלמא אין עכו"ם מסל"ת נאמן בדאו' היינו משום חזקה כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא ליתן לטעום לקפילא לא משקר וכעין דאיתא בכמה דוכתי במילתא דעל"ג חזקה דלא משקר ובקפילא נאמן מטעם חזקה דלא מרעי אומנתו וחזקות כזו דאתיא מכח סברא הוי כאנן סהדי שכן הוא כמ"ש מוהרי"ט בתשו' ומוהרי"ק בשורש ע"ב ונאמן באיסורין כשני עדים בכל ענינים והנה בשני עדים לא פסלינן לעדותם רק בדבר ברור אשר נראה לעין כל בלי שום ספק שבעולם שאומרים שקר אבל אם יש לנו ספק אפי' רחוק מאד, אולי אומרים אמת מוקמינן להו בחזקת כשרות כמ"ש בח"מ בהלכות עדות בכמה דוכתי וא"כ ה"נ כיון דעכו"ם מסל"ת או קפילא נאמן מטעם חזקות הנ"ל דאנן סהדי שאומרים אמת מקיימינן עדותם באיסורין אפי' בחשש רחוק כיון דאפשר במציאות שאומרים אמת וא"כ הכא בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב ואומר עכו"ם שבחלב איכא טעם בשר אף דעפ"י אומדנא ליכא הכא טעם בשר כנ"ל, מ"מ חיישינן להחמיר אולי לא נתערב יפה יפה ועומד הטעם במקום אחד וכיון דטעם כעיקר הוי כאילו הי' איסור ניכר דלא בטיל כמ"ש רשב"א במס' חולין דכ"ח הובא בפר"ח סי' צ"ח סק"ז לכן הי' טועם העכו"ם טעם איסור ואומר אמת וכן יטעום ישראל טעם כשיאכל יהי' אוכל איסור ואף אמנם מסתמא כיון דהיורה רותחת מסתמא הולך הטעם בכולו בשוה ויש בילה ואין הטעם עומד במקום אחד מ"מ כיון דיש מציאות בעולם שלא יהי' מעורב יפה אף שהוא רחוק מ"מ מוקמינן על חזקתו שאומר אמת דהא נאמן באיסורין כשני עדים דעלמא וממילא אי אפשר עכשיו לערב יפה יפה שיתבטל ויוליך הטעם בשוה לכל היורה כיון דאנן סהדי שעכו"ם אומר אמת שאיסור עומד במקום אחד אין מבטלין איסור לכתחילה, וא"כ לק"מ קו' הנ"ל על רבינו המחבר שהוא נמשך אחר לשון הש"ס הגם שיש לומר רב שפיר קאמר לשון זה דיש לפרש כוונתו דחלב מותר אף בלא טעימת קפילא דמסתמא ליכא טעם בשר מ"מ קמ"ל רבינו המחבר דבעינן קפילא כיון דאפשר לברורי מבררינן והוא נאמן לומר שיש בו טעם בשר מטעם הנ"ל, ומ"ש בסתם טועם עכו"ם כבר כתב הש"ך בס"ק א' דבעינן מסל"ת או קפילא וסמך על מ"ש לקמן בסי' צ"ח, והטור אף דלא כתב דין טעימה מ"מ נמשך אחר לשון הש"ס וא"כ דברי רבינו המחבר ז"ל נכונים:

כ) והא דשינה רמב"ם ז"ל לשון הש"ס נלענ"ד לומר טעם מספיק לשיטתו, דהנה דעת רמב"ם בפט"ו ממ"א דעכו"ם נאמן באיסורין למיטעם ולא בעינן קפילא וכן לא בעינן שיהי' מסל"ת כמ"ש הבית יוסף בכוונתו בסי' צ"ח, ולכאורה תמוהו הא אין עדות לעכו"ם אפי' במידי דעל"ג דהא אין עכו"ם נאמן אפי' בעדות אשה (דהקילו משום עגונה) היכי דאינו מסל"ת אף היכי דודאי על"ג כגון שסיים מקום המיתה באופן דאי אפשר לאשתמוטי כשיתברר שאמר שקר מ"מ אין נאמן בתורת עדות רק במסל"מ, ונראה דרמב"ם לשיטתו דסובר ספיקא דאו' מדרבנן לחומרא ומדאו' לקולא היכי דלא איקבע איסורא וי"ל דסובר באיסור המעורב בהיתר ונסתפק לן אילי לא נ"ט לא הוי כאיקבע איסורא כיון דאיכא ספק אולי נפסק האיסור ונתבטל הטעם ולא דמי לחתיכה מב' חתיכות כשאוכל אחר דודאי איכא איסור שם משא"כ הכא דהוי ספק אם איכא איסור, וכן נראה שהבין הש"ך בסימן צ"ח ס"ק ב' לכן סובר הרמב"ם מהאי טעמא נאמן להעיד כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא ומידי ספיקא לא נפקא אולי אומר אמת כיון דעל"ג והוי ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא ושרי לישראל לסמוך עליו ולאכול כיון דמדאו' אפי' לולי עדותו מותר לישראל הוי ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא ולא דמי לעדות אשה שאין נאמן עכו"ם בעדותו אף דעל"ג שאני התם כיון דאתחזק איסורא דאשת איש דמדאו' לחומרא אין נאמן בעדותו היכי דאינו מסל"ת אפי' בודאי על"ג דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא משא"כ בחומרא דרבנן שפיר נאמן, ולאחר עיון מצאתי שכתב כן בספר פרי תואר בסימן צ"ב והנאני שכוונתי לדעת הגדול והקדוש זצ"ל, ומצאתי ראי' לזה בקונטרס עגונת באהע"ז סי' י"ז שכתב בסי' רכ"ט בשם תשו' מבי"ט דיש לצדד ולומר בדרבנן סמכינן על עכו"ם אף שאינו מסל"ת היכי בהוא ספק אם יתברר דאולי אף שהבעל חי לא ישוב לביתו כמ"ש ריב"ש סי' קנ"ה וסי' קפ"א וס' עזרת נשים סי' י"ז משא"כ הכא דבידינו לברר ובודאי יתברר עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אילי לא משקר אף דלא מירתת שלא יהי' מרעי אומנתו כיון דאינו קפילא מ"מ כיון דעל"ג איכא ספק דלמא אומר אמת דמה"ת ישקר על מגן לכן סובר דנאמן בעדותו להקל ולומר דליכא טעם איסור וכמ"ש ג"כ בס' פרי תואר טעם זה בשיטת הרמב"ם. אמנם כל זה בדבר שהוא ספק השקול אבל בדבר שעפ"י דעת האנושי נרא' שאומר ושקר בודאי אינו נאמן כיין שיש הוכחה שאומר שקר כיון דעיקר נאמנותו הוא מטעם ספק והא יש לנו הוכחה דמשקר ולא מיישבינן עדותו בפירוש רחוק כנ"ל א"כ דברי רמב"ם נכוני' דלכן מוכר' הרמב"ם בו שהי' חתיכ' בשר שנפל בקדיר' של חלב בדבר שאפשר עפ"י אומדנא שיהי' כדבריו דאיכא ספק השקול לפנינו בכה"ג נאמן בעדותו אף שאינו מסל"ת אבל ספק בשר ביורה של חלב דעפ"י אומדנא ליכא טעם בב"ח ויש לחלב שביורה חזקת היתר כיון דהדעת מכרעת לזה לא חיישינן לחשש רחוק שעומד הטעם במקום אחד כיון דיורה רותחת וקרוב מאוד עפ"י הטבע שנבלע בכולה והוא חשש רחוק מאוד לומר שעומד הטעם במקום אחד, ועכ"פ מדאו' התבשיל של חלב עומד בחזקת היתר אין נאמן להחמיר ולומר שיש בו טעם בשר מחשש רחוק אולי עומד הטעם במקום אחד דהא יש לומר דמשקר לגמרי כיון דאינו מסל"ת וגם אינו קפילא ליכא הוכחה דאומר אמת רק היכי דאיכא ספק השקול מצרפינן ספק ראשון לספק אולי אומר אמת כנ"ל משא"כ הכא אדרבא איכא הוכחה שאומר שקר לכן רמב"ם לשיטתו במכווין שינה, וא"כ י"ל היכי דהוא מסל"ת מודה לדין שכתב רבינו המחבר ז"ל דנאמן להחמיר אפי' בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב נאמן לומר שיש בו טעם בשר מטעם שמא לא נבלל יפה כנלענ"ד ודוק היטב ועמ"ש בפרט ו':

פרט ו

יבואר ביאור תי' הש"ס שם דמיבלע בלע מיפלט לא פליט:

כא) שם בגמרא מקשה על רב דאמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור חלב מותר חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא, ומשני דנפל לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט ופריך סוף סוף כי נייח הדר פליט ומשני כשקדם וסלקו והנה בפי' הש"ס מיבלע בלע כו' נחלקו קמאי ז"ל ונאמרו כמה שיטות דהנה תוס' בד"ה שנפל הקשו דדבר הנראה לעינים שפולט כשנותנין ירק בקדירה רותחת משתנה מראות המים מירק לכן פי' רבינו שמואל ז"ל דהא דאמר לא פליט היינו עד שיהי' שבע מלבלוע אבל לאחר ששבע חוזר ופלט ומקשה סוף סוף כי נייח הדר פליט היינו כי נייח מבליעותו ומשני שקדם וסלקו קודם שגמר בליעתו, ואותן כלים וקערות האסורת כשמגעילן אות בתוך יורה גדולה ומניחין אותם מבפנים כשהמים רותחין הי מצריך רבינו שמואל להניחם שעה גדולה עד שיהיה להם שעות לגמור בליעה ולחזור ולפלוט אח"כ ודבר תימא הוא מי בקי לידע שיעור זה עכ"ל, וא"כ לפי' זה כתב המ"מ בפ"ט ממ"א ה"ח דלא נזכר השיעור סילוק בגמ' ותלוי רק באומדן הדעת, שיטה ב' כתבו תוס' בשם ר"ת דהא דקאמר מיבלע בלע מיפלט לא פליט היינו שלא פלט מה שבלע עכשיו אבל מה שהיה בלוע מקודם פליט והפי' בש"ס כי נייח ר"ל שנח מרתיחה וכמו שפי' רש"י ועל קו' תוספת הנ"ל דדבר הנראה לעינים שפולט תי' כנ"ל דלא פליט מה שבולע עכשיו אבל מה שהי' בלוע מקודם פולט והמעיין היטב בבית יוסף סי' צ"ב מבואר לכל אחד מפירושי' יש קולא וחומרא לרשב"ם הוא קולא דכל זמן שלא נייח מבליעת חלב דהיינו שקדם וסילקו קודם שנייח מבליעתו אזי החלב שביורה מותר אף דליכא ששים בחלב נגד הבשר ואף דלא טעם העכו"ם דהבשר אינו פולט את טעמו ומדוייק מה שאמר רב בסתם חלב מותר שאין צריך כלל לא ביטול ששים ולא טעימה וע' בס' כנה"ג בהגהות ב"י ס"ק ב', דהא קו' בית יוסף הי' על מ"ש הטור שאם אין בחלב ששים אעפ"י שקדם וסילקו גם החלב אסור דכיון שקדם וסלקו הרי אנו אומרים שלא נפלט ממנו לתוך החלב כלים ואעפ"י שאין ששים יהי' מותר ותירץ הב"י דטור סובר כר"ת דלא מהני קדם וסלקו אלא שלא יחזור ויפליט החלב שבלע עכשיו דליהוי מב"מ אבל לעולם פולט טעמו טעם בשר אעפ"י שקדם וסלקו כי טעמו שהי' לו כבר פולט ומבי' ראי' מירק מוכח לשיטת רשב"ם אפי' טעם של עצמו אינו פולט כל זמן שלא גמר בליעתו וכן מוכח בב"ח (ותמהני על הארוך מש"ך שתמה של הב"י מה שנסתפק בזה הא י"ל מתחילה הבין אולי סובר כרשב"ם וצ"ל כוונתו כיון (מבואר כן ברא"ש מסתמא גם בנו הטור סובר כן) ואולם חומרא הוא לפי' רשב"ם דאם נייח מבליעתו אף שיורה רותחת חוזר ופולט החלב שנבלע בבשר ואסור לרב חלב שביורה מטעם מב"מ במשהו, ולדידן לא מהני טעימת עכו"ם דהא אינו מבחין ובעינן ששים וע' ב"י סי' צ"ב וטו"ז ס"ק א' ולר"ת וסייעתו איכא גם קולא וחומרא. קולא כל זמן שלא נייח מרתיחה דהיינו שקדם וסלקו קודם שנייח מרתיחה אף שנייח מבליעה מ"מ לא פליט חלב הנבלע בבשר ולא מיתסר לרב החלב שביורה מטעם מב"מ ולדידן מהני טעימה ולא בעי ששים כיון שלא נאסר רק מטעם בשר העכו"ם מבחין, וחומרא אף שיורה רותחת מ"מ צריך עכ"פ טעימת עכו"ם או ששים בחלב נגד הבשר היכי דליכא עכו כי הבשר פולט טעם של עצמו והנה הרב המגיד בפ"ט ממ"א ה"ח כתב וז"ל מ"ש רבינו בד"א בשקדם והוציא את החתיכה כו' הוא מן הסוגיא שהזכרתי אי אמרת אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי שרי פי' לרב לעולם אפי' בכמה ולדידן בששים ותי' בשקדם וסלקו הא לא סלקו הרי הוא פולט מה שבלע וחוזר ואוסר לרב בכמה ולדידן בששים דאי אפשר למיקם אטעמא דהא מב"מ הוא שחלב כשנפלט הוא שחוזר ואוסר שנעשה נבילה מה שבלע הבשר ולא נתבאר בדברי רבינו באיזה שיעור שישהא שם שחוזר ופולט ויש מן המפורשים ז"ל שפי' כי נייח הדר פליט כי נייח מרתיחתו וכל זמן שהוא רותח אינו פולט מה שבלע אעפ"י שפולט טעם של עצמו קודם לכן ויש מפורשים כי נייח מבליעתו הדר פליט ולפי פי' זה לא נתברר בגמרא שיעור זה ואפשר שכן הוא דעת רבינו ואין זה תלוי אלא באומד הדעת עכ"ד, ודבריו תמוהין האיך אפשר לומר דרמב"ם סובר כרבינו שמואל ז"ל הא כתב בקדם וסלקו טועם עכו"ם את הקדירה אם אמר שיש בקדירה של חלב טעם בשר אסורה למה בעינן טעימת עכו"ם בחלב הא כיון שקדם וסלקו קודם גמר בליעתו אפי' טעמו אינו פולט ולא פליט הבשר טעמו, ובבית יוסף כתב להדי' להיפך וז"ל ורמב"ם ורשב"א דסברו כסמ"ג (והיינו כר"ת וכנ"ל) ומפני כך הצריכו טעימה וצ"ע שרבינו בית יוסף הביא שם דברי הה"מ ולא תמה עליו, וראיתי בפ"מ במ"ז בסי' צ"ב סק"א שהעיר בזה, וכתב לתרץ דהה"מ יש לו שיטה ג' ולחומרא וסובר אפי' כל זמן שלא שבע מלבלוע פולט טעם של עצמו וסובר בזה כר"ת ומה שבלע לא פליט וכי נייח מלבלוע אף מה שבולע פולט עכ"ד, ואם כי דבריו יש לכווין ברמב"ם מ"מ הלשון של הה"מ לא סובלו דמשמע דרמב"ם סובר לגמרי כרשב"ם ועמש"ל בזה:

כב) והנה בש"ע סי' צ"ב ס"א כתב וז"ל כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח טעם עכו"ם הקדירה אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת אפי' בפחות מששים ואותו חתיכה אסורה בד"א שקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט החלב שבלעה דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחה אבל אם לא הספיק לסלקו עד שתוכל לפלוט החלב שבלעה אעפ"י שטעמו עכו"ם ואומר שאין בו טעם כלל אסור אא"כ יש בו ששים עכ"ל וכתב הטו"ז ס"ק א' וש"ך ס"ק ב' כוונתו כנ"ל דבשקדם וסלקו ליכא רק טעם בשר בחלב יוכל להבחין אבל אם לא הספיק לסלקו דאז אפשר שהחלב עצמו שנבלע בבשר ונ"נ יצא ונתערב בשאר חלב ואי אפשר למיטעם להבחין כי הוא מב"מ לכן צריך ששים נגד כל החתיכה דלא ידעינן כמה נפיק מיני', והנה הפליתי שם ס"ק א' הקשה כיון דקדם וסלקו ואי אפשר להפליט יהי' מותר אפילו החתיכה בשר אם יטעום הקפילא ויאמר שאין בו טעם חלב דליכא למימר דבלעה ופלטה ונעשה החתיכה נבילה ולא מבין העכו"ם עכשיו הטעם חלב דהא קדם וסלקו דליכא חשש פליטה וכן קשה על רב דאמר שם הבשר אסור ואוקמינן בקדם וסלקו איך מיסתם סתים הול"ל בנותן טעם דהיינו שיטעם העכו"ם ובספר פ"מ במ"ז ס"ח א' כתב לישב וז"ל והא דאסרינן החתיכה ולא מהני הקפילא מסתמא כיון דנפל כזית ליורה גדולה שקורי משקר העכו"ם ומסתמא יש בו טעם ע' כר"ו ס"ק א' עכ"ד מיהו אכתי קשה על רמב"ם בפ"ט ממ"א ה"ח שלא כתב כזית בשר וז"ל חתיכה של בשר שנפלה לקדירה רותחת של חלב טועם עכו"ם את הקדירה אם אמר שיש בו טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת בד"א שקדם והוציא את החתיכה קודם שתפלוט החלב שבלעה אבל אם לא סילק משערין אותה בששים מפני שהחלב שנבלע בה ונאסר יצא ונתערב עם שאר החלב עכ"ל א"כ קמה קו פליתי אמאי פסיק ותני דאותה חתיכת בשר אסורה הא אפשר בטעימת עכו"ם ותו אפי לרב ולפי מה דנקיט הש"ע כזית בשר שנפל ליורה ג"כ קמה הקו' דהנה דעת או"ה ה בכלל י"ב והובא בקיצור בש"ך סי צ"א ס"ק י"ג כמו דאמרינן באיסור דם איידי דטריד למיפלט לא בלע ה"ה בשאר איסורין באיסור דרבנן ג"כ אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע ובפליתי שם ס"ק ו' כתב בשם או"ה דלכן לא אמרינן בבשר וגבינה המלוחים שנגעו זה בזה איידי דטריד כו' כיון דהוא איסור תורה אזלינן לחומרא משמע באיסור דרבנן יש לצדד להקל ואולם דעת הש"ך דכללא הוא דלא אמרינן איידי דטריד למיפלט רק באיסור דם ובע"כ כוונת או"ה דאיכא ספק אי אמרינן איידי דטריד כו' גם בשאר איסורין ובאיסור דאו' אזלינן לחומרא ובדרבנן אזלינן לקולא, וא"כ קשה לאו"ה כיון דעכ"פ איכא ספק אולי איידי דטריד למיפלט לא בלע הדרא קושיא הפליתי לדוכתי על רב דפסיק ואמר הבשר אסור אמאי אין העכו"ם נאמן על הבשר היכי שאומר שאין בו טעם חלב והיינו לשיטת ר"ת וסייעתו דס"ל פליטת עצמו פולט אף קודם שנייח מרתיחה א"כ היכי דקדם וסילק הבשר קודם שתנוח היורה מרתיחה ואומר שאין טעם חלב בבשר אפילו בכזית בשר ביורה של חלב ליכא הוכחה דמשקר כיון דיש לומר אולי איידי דטריד הבשר למיפלט טעמו בחלב לא בלע הבשר טעם החלב מיהו היכי דליכא עכו"ם למיטעם אסור הבשר מספיקא כיון דלא אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע באיסור דאו' משא"כ עכשיו שאומר עכו"ם שאין בו טעם חלב כיון שעכו"ם נאמן באיסורין אפי' באיסור דאו' כמ"ש הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ב' הטעם כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא ובארתי באריכות בפרט ה' דנאמן כשני עדים בעלמא ואי אפשר לפסלו רק בהוכחה ברורה דמשקר הא הכא ליכא הוכחה שמשקר וכשם שמיישבין דברי עדים אף בפי' רחוק ה"ה עכו"ם מסל"ת וכ"ש הכא דליכא פירוש רחוק כיון דאפשר איידי דטריד הבשר למיפלט טעמו לא בלע החלב והד"ק פליתי לדוכתי ודוק. ולכאורה יש לומר כמ"ש הה"מ דרמב"ם סובר כרשב"ם דכל זמן שלא נייח מבליעה אף טעמו של עצמו לא פליט ואיירי שקדם וסלקו קודם גמר בליעה ולא שייך איידי דטריד כו ודלא כהבנת ב"י ברמב"ם דסובר כר"ת מיהו כבר כתבתי קו' ס' פר"מ דהאיך אפשר דרמב"ם סובר כרשב"ם דלמה בעינן שיטעום העכו"ם את החלב הא כיון שקדם וסלקו קודם גמר בליעתו אפי' טעם של עצמו לא פלט וא"כ לא פלט הבשר טעמו בחלב וא"כ הדק"ל:

כג) ונלענ"ד לישב קו הפליתי וגם דברי הה"מ דשפיר י"ל דרמב"ם סובר כפי' רשב"ם וכמו כן יהי' מיושב קו' קמאי ז"ל על פי רשב"ם דהאיך אפשר לשער אימת גמר בליעה דהנה בפרט ה' כתבתי בשם ספר פרי תואר בכוונת רמב"ם שסובר דעכו"ם נאמן בטעימת האיסור אפי' אינו מסל"ת משום דאזיל לשיטתו שסובר סד"א מדרבנן לחומרא, וכיון דהוא רק מדרבנן נאמן בדיבורו אפי' אינו מסל"ת ואינו קפילא כיון דבודאי יתברר מידי ספיקא לא נפקא אולי מירתת לשקר וספיקא דרבנן לקולא, ועוד נלענ"ד כיון שרמב"ם לא הזכיר דמסל"ת נאמן באיסור דאו' יש לומר דסובר דאין נאמן בחשש איסור דאו' אפי' במסל"ת וכסברת הגאון מוהר"ר גרשון זצ"ל המובא בש"ך סי' צ"ח סק"ב דסובר במסל"ת לא שייך מירתת משום דעל"ג ודלא כמסקנת הש"ך שם וכמ"ש בספר פרי מגדים שם וגם יש לומר דסובר כמו שנראה מרש"י בחולין דף צ"ז ע"א ד"ה ליטעמי' דקפילא לחוד אינו נאמן א"כ סובר בחשש דאו' לא מהני קפילא ואף דבעלמא סמכינן על חזקה דלא מרעי אומנתו אפי' בחשש דאו' בע"כ סובר כמ"ש מג"א בא"ח סי' כ' דלא שייך הך חזקה דלא מרעי אומנתו במידי דלא הוי קפידא בעכו"ם לכן אין נאמן באיסורין בחשש דאו' מטעם דלא מרעי אומנתו מיהו היכי דאיסור רק מחומרא דרבנן נאמן עכו"ם אפי' בדיבורו ואינו מסל"ת מכ"ש דנאמן קפילא או מסל"ת. והנה פשוט ומבואר אף דרמב"ם סובר סד"א מדאו' לקולא מ"מ היכי דאיקבע איסורא ספיקו מדאו' לחומרא דהא בחתיכה אחת מב"ח חייב א"ת, וכתבתי בכללי חזקות דהיכי דאיכא חזקה להתיר וחזקה לאיסור הוי כאיקבע איסורא ומדאו' לחומרא וה"ה היכי דאיכא רוב להתיר וכנגדו רוב לאיסור או ס"ס להתיר וכנגדו ס"ס לאיסור לא מסלקינן כיון דסותרין זא"ז רק דהוי כאיקבע איסורא ומדאו' לחומרא ובררתי שם ראיות לזה:

כד) לפ"ז ל"ק קו' הנ"ל ושפיר קאמר רב הבשר אסור כשקדם וסלקו ולא אמרינן איידי דטריד למיפלט משום דבחד ספק דאו אזלינן לחומרא והא דאמר סתם בשר אסור ולא קאמר שיטעום העכו"ם, ויהי' נאמן כשיאמר שאין טעם חלב בבשר כקו' הפליתי יש לומר כיון דאין אנו בקיאין בגמר הבליעה אולי הסילוק הי' לאחר גמר הבליעה ואפשר שבשר בלע החלב ופלט כיון שכבר שבע מלבלוע לכן אין העכו"ם מבחין היכי שאומר שאין טעם חלב בבשר דאולי באמת עכשיו ליכא טעם חלב ואמת אמר שכבר פלט ומ"מ הבשר כבר נ"נ ואפשר לסוחטו אסור מיהו החלב מותר דנגד החלב איכא ס"ס אולי איידי דטריד הבשר למיפלט לא בלע הבשר להחלב, ואת"ל דבלע אולי סילוק הבשר קודם גמר בליעה ולא פליט לחלב שביורה ומותר לרב דלא הוי מב"מ וסגי בששים או בעכו"ם שיטעום, ואין לומר אמאי אין העכו"ם נאמן על הבשר כשאומר שאין בו טעם חלב ויהי' החתיכה בשר מותרת מטעם ס"ס חדא אולי איידי דטריד למיפלט לא בלע חלב, ואת"ל דבלע החלב אולי סליק קודם גמר בליעתו ולא פליט חלב לתוך היורה והרי עכו"ם אומר שאין בו טעם חלב דז"א דלא מבעי' לפי מאי דאי' בש"ס ובש"ע כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דאיכא הוכחה כשבלע בודאי נתן החלב טעם בבשר דודאי משקר כמ"ש הפרי מגדים דנסתר ספק ב' כיון דזא"ו הוא לא אמרינן איידי דטריד כו' ואפילו למה שהעתיק הרמב"ם כנ"ל ג"כ לא מהני דיבורו כיון שנתבאר לשיטת רמב"ם אין העכו"ם נאמן רק היכי דלולי דיבורו איכא רק איסור דרבנן אבל אי לולי דיבורו איכא ספק דאו' דמדאו' לחומרא לא סמכינן על דיבורו. וא"כ דוקא בספק השקול אף דספק לפנינו אמרה חורה ספיקו לקולא משא"כ היכי דאיכא חזקות הסותרת זא"ז וכן ברוב להתיר ורוב לאיסור כיון דרוב בכל מקום הוא כודאי הוי כאיקבע איסורא דמדאו' לחומרא וה"ה ס"ס הוא מטעם רוב היכי דאיכא ס"ס לקולא וס"ס לחומרא הסותר זא"ז הוי כאיקבע איסורא ומדאו' לחומרא, והכא כמו דאיכא ס"ס לקולא לסמוך על עכו"ם, ה"נ איכא ס"ס להחמיר חדא דלמא משקר ואיכא טעם חלב בבשר ואת"ל דאומר אמת אולי הוא לאחר גמר הבלועה דאי אפשר להבחין דמעיקרא הי' בה טעם חלב ונ"נ ועכשיו ליכא טעם חלב שכבר פלט לכן אין מבחין ובכה"ג היכי דס"ס סותרין זא"ז הוי כאיקבע איסורא דמדאו' לחומרא לכן אין העכו"ם נאמן ואפי' לפמ"ש בשו"ת נודע ביהודא במהדורא קמא תק"ע סי' מ"ט דלא מהני ס"ס דק באיזה אופן שתאחוז הספק יהי' היתר ברור, וכן בס"ס להחמיר בענין באיזה אופן שיאחז יהי' איסור ברור וכן משמע בתוס' כתו' דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב (וע' בפ"י שם) והכא בח"מ להחמיר הספק שני אולי הוא לאחר גמר בליעה ואז אפשר להבחין האמת אין האיסור ברור דאולי מ"מ אין בו טעם איסור, הא גם בספק ספיקא של היתר הספק שני אין היתר ברור דאולי עכו"ם משקר דלא ברור דאינו משקר ומידי ספיקא לא נפקא כנ"ל לרמב"ם, לכן שפיר כתב הרמב"ם דחתיכה אסורה ול"ק קו' פליתי וגם מיושב קו' קמאי ז"ל על פי' רשב"ם דהאיך אפשר לשער ומיושב ג"כ דברי הה"מ שכתב דרמב"ם סובר כרשב"ם ודוק היטב ועמ"ש בפרט ו'

פרט ז

יבואר עוד ישוב שיטת רמב"ם הנ"ל בפרט ו':

כה) בפרט ו' הבאתי דברי רמב"ם וש"ע וקו' פליתי וגם דברי הה"מ שתמוהו לכאורה כמו שהקשה בס' פ"מ וגם קשה קו' קמאי ז"ל על פי' רשב"ם דמי בקי לידע משיעור וכתבתי לתרץ, ונלענ"ד לישב עוד באופן אחר ונקדים, כמה כללים מיוסדים מקמאי ז"ל (א') דעת קמאי ז"ל דאמרינן ס"ס נגד חזקה הן אם הוא להקל או להחמיר (ב) דעת קצת קמאי ז"ל דחזקה דאיתרע שנעשה מעשה שראוי להסתפק לא הוי חזקה אלימא ומ"מ מדאג' סמכינן על חזקה כזו רק חכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה כזו להקל ע' תוס' כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו והארכתי בס"ד בכללי חזקות (ג') כתבו תוס' כתובת ד"ט וכן הסכים הש"ך בכללי ס"ס דס"ס משם אחד לא מהני ומ"ש בס' מנחת יעקב ופליתי בכוונת רמב"ם לא מוכרח ונראה דרמב"ם סובר ג"כ האי כללא מיהו היכי דספק אחר מתיר יותר מחבירו הוי ס"ס כמ"ש ש"ך שם (ד') מוכח בכמה דוכתי בש"ס וקמאי ז"ל לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן דלא אמרינן תרי דרבנן לחומרא וסמך לזה ע' בתוס' מס' זבחים דף ע"ג ע"א ד"ה ר' מאיר אומר ונ"מ לדינא לרמב"ם ספיקא דאו' מדרבנן לחומרא היכי דאיכא חזקה להתיר אף דאיתרע החזקה אזלינן לקולא דלא החמירו כל רך כיון דמן התורה ספיקו לקולא ומן התורה חזקה דאיתרע הוי חזקה א"כ הוי תרי דרבנן:

כו) לפ"ז דברי רמב"ם נכונים לפי הבנת המ"מ דסובר כפירש רשב"ם ול"ק קו' פרי מגדים הנזכר בפרט ו' ונראה לשיטת רשב"ם ורמב"ם דאף אם קדם וסלקו איכא ספק לפנינו אולי גמר הבליעה דאי אפשר לשער כל כך כמ"ש קמאי ז"ל ומ"מ שפיר משני הש"ס בשקדם וסלקו החלב מותר אף דאיכא ספק לפנינו אולי כבר גמר הבשר הבליעה מחלב ופלטה הבשר טעם חלב שנעשה נבילה ואוסרת אח"כ החלב שביורה מטעם מב"מ דהוא במשהו לרב משום דאוקי החלב בחזקת היתר בחזקה קמייתא ואמרינן שלא פלט הבשר חלב נבילה הנבלע בבשר כי עדיין לא גמר בליעתו ואף אמנם דאיתרע חזקת היתר דחלב דנעשה מעשה שראוי להסתפק כיון דנפל בתוכה בשר ועכ"פ ליתסר מדרבנן מ"מ כיון דסובר רמב"ם ספיקא דאו' מדרבנן לחומרא ומדאו' לקולא לא החמירו חכמים היכי דאיכא חזקת היתר דהוי תרי דרבנן דמדאו' חזקה דאיתרע הוי חזקה ומובן היטב לפמ"ש מוהרי"ט בתשו' בספר ב' ופר"ח בכללי ס"ס דהא דנחלקו רמב"ם ורשב"א אי סד"א מדאו' לחומרא תליא במחלוקת תנאים ואמוראים במס' כתובת דף י"ז ע"ב וי"ח ע"א אי בענין חתיכה מב"ח ולמאן דלא בעי ואפי' בח"א חייב א"ת בע"כ סד"א מדאו' לחומרא ולמאן דבעי ב' בע"כ סד"א מדאו' לקולא היכי דלא איקבע איסורא ורב סובר שם דבעי חתיכה מב"ח דאיקבע איסורא וא"כ מדאו' לקולא והכא לא איקבע איסורא כיון דאיכא ספק אולי לא פליט החלב מבשר לחלב שביורה, מיהו כל זה אם איכא ששים בחלב שביורה נגד הבשר או אם טועם עכו"ם החלב ואומר שאין בו טעם בשר אבל אי ליכא ששים וליכא עכו"ם שפיר קאמר רמב"ם דאסור החלב ואף דסובר כפי' רשב"ם ול"ק קו' פרי מגדים הנ"ל ונראה אף דסובר כפי' רשב"ם אין הכוונה דבודאי הבשר אין פולט טעמו דמה"ת להרחיק מחלוקת כל כך בינו לפי' ר"ת דהא לר"ת בודאי פולט טעמו אף שקדם וסילקו ונראה גם לרשב"ם מידי ספיקא לא נפקא דשפיר יש לחוש דטעמו פולט מיד דהוא נוח לפלוט יותר ממה שבלע עכשיו וא"כ היכי דליכא ששים בחלב נגד הבשר וגם ליכא עכו"ם איכא ס"ס להחמיר חדא דלמא פליט טעם בשר ביורה של חלב ומיתסר החלב דאולי נוח לפלוט פליטת עצמו ואף שעדיין לא גמר בליעתו מ"מ פליט טעמו, ואת"ל דלא פליט טעם דבשר דלמא פלט החלב שבו כי הוא לאחר גמר בליעתו ולא ידעינן כמה פליט ומיתסר היכי דליכא ששים נגד הבשר אפי' לדידן דקיי"ל כרבנן דר' יהודא וע' בש"ך סי' צ"ב ס"ק ב', ומכ"ש לרב דסובר כר' יהודא לספק ב' לא בטיל אפי' בס' (אך היכי דאיכא ששים בחלב שביורה ליכא רק ספק א' ומהני חזקת היתר כנ"ל) וכן יוכל להפך הס"ס ואין לומר הא הוי ס"ס משם אחד, דז"א דהא ספק אחד מחמיר יותר מחבירו דלספק ראשון מהני טעימת עכו"ם לרמב"ם וסייעתו דס"ל אפי' בפחות מששים מהני טעימת עכו"ם להקל כדאי' בטוש"ע סי' צ"ב אבל ספק ב' דנפלט החלב שבבשר לחלב שביורה דהוי מב"מ להסוברים כרב לא בטיל כלל ולדידן לא מהני קפילא דאי אפשר להבחין ובעי ששים דוקא ואף דאיכא חזקת היתר לחלב מ"מ לא מהני חזקה נגד ס"ס ומכ"ש חזקה דאיתרע לכן כתב רמב"ם דטועם בקדירה אם יש בה טעם בשר וכיון שאומר דליכא טעם בשר ליכא רק ספק אולי פלט החלב שבבשר לחלב שביורה דלרב אסור משום מב"מ ולדידן אי אפשר לעכו"ם להבחין מ"מ מותר אף דליכא ששים בחלב נגד הבשר כיון דליכא רק ספק אחד דסד"א רק מדרבנן לחומרא לא החמירו היכי דאיכא חזקת היתר דאוקי החלב בחז"ק אף דאיתרע החזקה מ"מ מן התורה אפי' חזקה דאיתרע הוי חזקה והוא רק חומרא דרבנן וכאן הוי תרי דרבנן כולי האי לא החמירו וא"ש:

כז) לפ"ז מיושב היטב הא דרמב"ם נקיט טעימת עכו"ם והטור :לא כתב טעימת עכו"ם שכתב וז"ל כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותחת ויש בחלב ששים נגד כל הבשר אם קדם וסילק הבשר קודם שתנוח היורה מרתיחה הבשר אסור וחלב מותר עכ"ל אמאי לא כתב טעימת עכו"ם דמהני אפי' בפחות מששים, וגם קשה קו' הפליתי הנ"ל כיון דקדם וסלקו גם הבשר יהי' מותר היכי דעכו"ם אומר שאין בו טעם חלב ואמאי כתבו ז"ל להלכה פסוקה דהבשר אסור, ונלענ"ד לישב דהנה כתבתי בכללי חזקות דבכל דבר שבא לפנינו מוקמינן הדבר כמו שנתחזק לן מקודם לכן והמעיין ביו"ד סי' ח"י בטו"ז ס"ק י' ובש"ך ס"ק כ"ה ובתבואת שור שם ימצא כדברינו דוק ותשכח, וגם נתבאר לעיל בפרט ה' מ"ש הפליתי בסי' צ"ב ס"ק ז' דהיכי דאיכא ספק אי החתיכה נ"נ או לא אזי מספיקא מותר דמוקמינן בחזקת היתר, ונראה פשוט חף דעכו"ם נאמן להקל אפי' בדאו' כמ"ש הש"ך בסי' צ"ח סק"ב מ"מ לא עדיף מעד ישראל כשר שאין נאמן נגד חזקה להקל לשיטת הרבה פוסקים ואפי' החולקים מודים שאין נאמן נגד הוכח' הנראה לנו שאינו כמו שאומר וה"ה בעכו"ם, והנה כפי משמעות לשון הש"ס כזית בשר שנפל ליורה של חלב לולי דברי עכו"ם אי לא הוי חיישינן שפלט הבשר חלב נבילה ונעשה החלב שביורה איסור מחמת חלב מסתמא ליכא בחלב טעם בשר, ובבשר איכא טעם חלב, ואפי' לפמ"ש רמב"ם חתיכה מ"מ משמעות לשונו נראה שיש הרבה חלב וא"כ כשאומר עכו"ם דליכא טעם חלב בבשר איכא הוכחה דמשקר ועוד אף אם עכשיו אומר אמת דליכא טעם חלב בבשר מ"מ לא מהני עדותו להקל כיון דעפ"י אומדנא בודאי הי' טעם חלב בבשר וכבר נתבאר שהמ"מ כתב דרמב"ם סובר כרשב"ם דבעינן שסלק קודם גמר הבליעה וכיון דאי אפשר לידע אימת הוא גמר בליעה ואיכא ספק אולי הוא לאחר גמר בליעה וכיון דעפ"י אומדנא הי' טעם חלב בבשר איתרע חזקת היתר של הבשר ושפיר יש לחוש אולי הוא לאחר גמר בליעה ומתחילה הי' בבשר טעם חלב ונ"נ ועכשיו שפלט ליכא טעם חלב והעכו"ם אומר אמת דעכשיו ליכא טעם חלב ומ"מ הבשר אסור כיון דכבר נעשה נבילה דאפשר לסוחטו אסור לכן נגד בשר לא מהני חזקת היתר דאיתרע החזקה משא"כ נגד החלב שפיר מהני טעימת עכו"ם אף אמנם דאיכא ספק אולי הוא לאחר גמר בליעה ונעשה החלב שהי' בבשר נבילה ואוסר לחלב שביורה דנגד החלב שפיר סמכינן על חזקת היתר כיון דליכא הוכחה שיש בה טעם בשר ואדרבא עפ"י אומדנא ליכא טעם בשר וליכא רק חשש אולי הוא לאחר גמר בליעה ונ"נ מחמת חלב שבבשר שנפלט ולא יוכל העכו"ם להבחין ולרב אוסר לגמרי מטעם מב"מ, נגד ספק זה שפיר סמכינן על חזקת היתר וכסברא הנ"ל דלא אמרינן חנ"נ מספיקא דנגד ספק זה אולי הוא קודם גמר בליעה או לאחר גמר בליעה הוא רק ספק ולא איתרע החזקה ודוקא נגד בשר איתרע החזקה כיון שעפ"י אומדנא איכא איסור בבשר לכן נגד בשר לא מהני טעימתו עכו"ם ונגד חלב מהני טעימת עכו"ם ול"ק קו' פליתי ודוק היטב בזה. כח) אמנם לכאורה יש לעיין לפי מה דקיי"ל דאין להורות תרתי דסתרי כמו דאיתא בפסחים דף י' ע"א בב' שבילין וב' בני אדם ומכ"ש באדם אחד וע' ביו"ד סי' קי"א ואף שכתבו תוס' שם ד"ה בבת אחת דמדאו' מורין אפי' תרתי דסתרי מ"מ עכ"פ החמירו חכמים שאין להורות תרתי דסתרי, וא"כ קשה אמאי הכא הבשר אסור אף דטועם עכו"ם ואומר שאין בו טעם חלב ובע"כ משום דחיישינן אולי הוא לאחר גמר בליעה ואינו מבחין מהאי טעמא ראוי להורות שגם החלב יהי' אסור אף שטועם ואומר שאין בו טעם בשר אולי הוא לאחר גמר בליעה וכבר פלט הבשר חלב הנבלע בו ואוסרת החלב לכן אינו מבחין דהוי מב"מ ובע"כ צריך לומר נגד החלב דהוי קודם גמר בליעה וא"כ הוי תרתי דסתרי, ונלענ"ד לישב דהנה איתא במס' כתו' דף כ"ז ע"א בעי ר' ירמי' אינה מחזקת אלא אחת מהו כו' ומקשה הש"ס מ"ש משני שבילין ומשני התם איכא ודאי טומאה הכא מי יימר דאיטמי וכתב במשנה למלך בפ"ב מחמץ ה"א לפרש הטעם בדבר שודאי כן הוא מיחזי כשקרא אבל בדבר שהוא ספק לא מיחזי כשקרא שלא יהי' כחוכא דיאמרו קים להו לרבנן שלא נטמאת אחת מהם יע"ש וטעמו דודאי מדאו' עבדינן אפי' תרתי דסתרי רק חכמים חשו שלא להורות תרתי דסתרי שלא יהי' כמילתא דתמי' אצל העולם ומיחזי כשקרא, ע' במס' עירובין דע"ו ע"א והיכי שאפשר ליתן טעם אשר אפשר שהמון יתלו בטעם זה אמרינן אפי' תרתי דסתרי דלא יהי' מיחזי כשיקרא דיתלו בטעה, וא"כ ה"נ לא יהי' מיחזי כשקרא כי יאמרו שאמת שיש לסמוך על עכו"ם ודוקא היכי שרגלים לדבר שאומר אמת לכן הורו דהחלב מותר דאיכא רגלים לדבר דליכא טעם בשר אבל הבשר אסור כיון דיש הרבה חלב מסתמא איכא טעם חלב בבשר לכן לא נתנו לעכו"ם לטעום ויאמרו שחכמים שיערו שעדיין לא גמר הבליעה כיון דקדם וסלקו ושפיר הורו דאפשר לסמוך אטעימת עכו"ם בחלב ולא רצו לסמוך אטעימת עכו"ם בבשר, ובאמת מדאו' בלא"ה מותר מדינא דהא מדאוריי' עבדינן תרתי דסתרי ואמרינן נגד החלב דלא גמר הבליעה כיון דיש לו חזקת היתר ונגד הבשר אולי גמר הבליעה דאין לו חזקת היתר. רק חכמים חשו להחמיר בתרתי דסתרי שלא יהי' מיחזי כשקרא אצל העולם וכמילתא דתמי' והיינו דוקא היכי דודאי מחזי כשקרא ואי אפשר כלל לישב דבריהם אבל היכי דאיכא צד לישב דברי חכמים שלא יהי' מחזי כשקרא בודאי לא יהרהרו אחר פסק החכמים וא"ש:

כט) ולפי דברינו מיושב שיטת הטור הנ"ל דלא כתב טועם עכו"ם דהוא ז"ל פסק כשיטת ר"ת דבעינן שנייח מרתיחה לכן הוכיח דבע"כ הש"ס מיירי דליכא עכו"ם דאם הי' עכו"ם והי' אומר דליכא טעם חלב בבשר גם הבשר מותר די"ל דסובר כמ"ש בפרט ו' בשם או"ה דאיידי דטריד למיפלט לא בלע הוא ספק בשאר איסורין ולא מוכח דמשקר כמש"ש וסובר כמ"ש באריכות בפרט ה' דהיכי דיש ליישב עדותו מיישבינן כמו בעדים כיון דנאמן מטעם חזקה דעל"ג או לא מרעי אומנתו הוי כאנן סהדי שאומר אמת יש לישב דבריו שאומר אמת כיון שהבשר טרוד לפלוט לא בלע חלב כיון שקדם וסלקו קודם שנח מרתיחה לכן נמשך אחר לשון הש"ס וכתב הבשר אסור כוון דליכא עכו"ם אבל אם הי' עכו"ם כאן והי' אומר דליכא טעם חלב אפי' הבשר מותר כיון דהוא בודאי קודם גמר רתיחה דבזה אנו בקיאין משא"כ הרמב"ם דסובר כפי' רשב"ם שפיר כתב דנגד בשר לא מהני טעימת עכו"ם כמש"ל באריכות הטעם, ודוק היטב מ"ש בפרט ה' ובפרט ו' וכאן ותמצא דברים נכונים בס"ד כן נלענ"ד נכון בדרך פלפול:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה