אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כב › פרט יא

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כב · פרט יא

פרט י

יבואר דברי רש"י במתני' דנגע בחרסו וכו'

מח) שם ברש"י ד"ה יקלוף כתב וז"ל משום שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרס בדפנות גרוף ועומד הוא עכ"ל מקורו הוא שם בדע"ה ע"א דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש שנאמר צלי אש שני פעמים ומבואר שם טעמא דאמר רחמנא צלי אש שני פעמים הא אי לא כתב שני פעמים הוי אמינא אאש קפיד רחמנא ואפילו גרפו נמי צלי אש הוא וכתב רש"י בד"ה אאש וז"ל וחום התנור דולדה אש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ואש ורמב"ם בפ"ח מק"פ ה"י כתב וז"ל הסיק את התנור וגרף בו כל האש ותלאו בתנור וצלאו ה"ז אסור שאין זה צלי אש ופשוט ומבואר הוא דסובר דכל הפסח אסור והכא בנגע בחרסו של תנור לא נאסור רק כדי קליפה דהתם כל הפסח נצלה מחום התנור ולא צלי אש משא"כ הכא רק הקליפה נצלה מחום התנור ובביאור הדבר נראה הא דדייק משום דכתיב ב' פעמים צלי אש הכוונה מבואר דאי הוי נכתב רק חדא זימנא הוי אמרי' דלכתחילה אמרה תורה דבעינן צלי אש אבל בדיעבד שכבר נצלה מחום התנור אינו מעכב וכשר הפסח ולכן דייק כיון דנכתב ב' פעמים שינה עליו הכתוב לעכב כמ"ש התוס' במס' פסחים די"א ע"א ד"ה קוצרין וז"ל אין לתמוהו מי איכא מידי דמדאו' לכתחילה אסור ובדיעבד שרי דאיכא מילי טובא דשנה עליו הכתוב לעכב כגון קדשים וכן מצאתי בתלמוד ירושלמי בשמעתין שכתב וז"ל צלי אש ולא צלי שפוד ולא צלי קדירה ולא צלי אסכלה ולא צלי מתכות ולא צלי כל דבר מכות אש אין לי אלא שנכווה באור נכוה ברמץ או בסיד רותח ובחמי האור ה"ל מכוה וכאן אתה אומר הכין (ר"ל דממעטינן הכל כל שאינו אש ממש) אמר ר' אלעזר תמן צלי אש כי אם צלי אש שנה עליו הכתוב לעכב עכ"ל מבואר דלולי כן הוי ילפי' ממכות אש דכל דבר שהוא תולדת אור הוי כאור עצמו, ואכתי ק' כיון דמצד סברה הוי תולדת אש כאש כמ"ש רש"י הנ"ל ור' יוחנן אמר דהוא גזה"כ מנלן לומר דגזה"כ הוא דאשתני דין קרבן פסח מבעלמא דלמא לא מיעטה התורה מקרא דצלי אש שני פעמים רק דבר שאינו תולדת אש והוא תולדת חמה ע' במס' שבת דל"ט דגם לענין שבת לא הוי בכלל בשול מדאו' וכן חמי טבריא כדאיתא במסכת פסחים דמ"א ע"א וברמב"ם בפ"ח מקרבן פסח ה"י צלאו על גבי סיד או חמי טבריא ה"ז אסור שאינו צלי אש ודוקא בדבר שאינו תולדת אש לא הוי צלי אש, והא דנכתב ב' פעמים משום דלא נימא רק לכתחילה בעינן צלי אש ובדיעבד כשר אף שאינו צלי אש שבקדשים מצינו חילוק בין לכתחילה ודיעבד לכן שינה עליו הכתוב לעכב ודוקא בדבר שאינו תולדת אור ומנלן דתורה מיעטה גם תולדת אור כיון דבכל מקום הוי כאור וצ"ע:

מט) והנה בדף ע"ד ע"א במתני' נחלקו ר' יוסי הגלילי סובר דניתן את כרעיו ובני מעיו לתוכו ור' עקיבא אומר כעין בישול הוא זה אלא תולין חוצה לו ורמב"ם בפ"ח מק"פ ה"י פוסק כר' עקיבא וכתב בכסף משנה הטעם דהלכה כר' עקיבא מחבירו ורש"י בחומש בפ' בא דנקיט כריה"ג תמה עליו רא"ם וע' במכילתא בפ' בא בדברי הגאון המפרש ז"ל שם, ואיתא בירושלמי בשמעתין ה"א בסופו וז"ל גרף את התנור וצלה בו מהו פי' גרף את התנור מן הגחלים ואין שם אלא חום התנור וצלה בו את הפסח מי הוי צלי אש או לא אמר ר' ירמיה מה צריכא ליה כר' יוסי הגלילי כר' עקיבא פשיטא ליה וכתב הגאון המפרש ז"ל דר"ל דקמבעי' לר' יוסי הגלילי שהרי כרעיו נמי אין נצלין אלא מחום הגדי שהוא מחום אש גרם לי' עקיבא פשיטא ליה דפסל דלא הוי צלי אש אמר ר' יוסי אפילו כר' עקיבא צריכא לי' (פי' מבעי לי') משל גחלים לאויר התנור נצלה לחצי שעה לאויר העולם נצלה לשעה מה בין נצלה מקצתו מחמת התנור מה בין נצלה כולו מחמת תנור, וכתב הרב המפרש ז"ל פירושו גחלים המונחים באויר התנור וצלה בו נצלה תוך חצי שעה כשגחלים מונחים לאויר העולם בלי הקפת מחיצות צריך שעה לצלייתו הלכך מבעיא ליה אף אם נצלה כולו מחמת התנור שרי דמה לי מקצתו ומה לי כולו אמר ר' יוסי בר בון תנור אין מועיל לגחלים כלום אינו אלא מכניס את הבל בשעה שהגחלים באויר התנור נצלה לחצי שעה בשעה שהגחלים לאויר העולם נצלה לשעה, ופירושו לעולם לר' עקיבא פשיטא ליה דאין נצלה מחמת התנור כלום דחום הגחלים מנצח את חום התנור, והא דנצלה לחצי שעה היינו משום דהתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזר משא"כ כשמונחים לאויר העולם, ובתלמיד בבלי בפסחים דע"ה ע"א ד"ה גרפו הביאו דברי ירושלמי הנ"ל בקיצור וז"ל ובירושלמי דייק כשפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו כמו כן מבשלו והוי צלי מחמת דבר אחר ומפרש בירושלמי כי איכא אש האש נוצח כח חום התנור והתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזרו נשמע מדברי ר' ירמי' דסובר דבע"כ ר' יוסי הגלילי סובר אפילו בנצלה מחמת תולדות אור כשר והנה בירושלמי שם לעיל מיניה כתב וז"ל מהו כירך עבה עביד לי' ר' יוסי הגלילי או קרא קדריש ראשו על כרעיו ועל קרבו (ורש"י בחומש כתב וז"ל צולהו כולהו כאחד עם ראשו ועם כרעיו בני מעיין נותן לתוכו אחר הדחתן ולשון על כרעיו ועל קרבו כלשון על צבאותם כמו בצבאותן כמות שהן אף זה כמות שהן שהוא כל בשרו שלם וע' ברא"ם) ופי' הרב המפרש ז"ל שנסתפק בטעמא דריה"ג דמתיר ליתן הדקין ובני מעיין לתוכו הא אין לו מקום לדם לזוב משום דלא יהיה אלא חתיכת בשר עב שהאש שואב כל הדם שבתוכו אפילו מה שבצד השני שאינן כנגד האש ה"נ האש שואב מה שמונח בתוכו או טעמא דריה"ג דקרא דריש דכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו שיהי' הם בתוכו ולכאורה קשה אמאי לא פי' כפשוטו דהוי קשה לי' הא נצלי הכרעים ובני מעיין מחום הגדי ועל זה קאמר כמו בחתיכה עבה שנצלה כל הבשר אפילו מצד השני מחום האש מיהו הא טעותא דמנלן דבירק עבה דנצלה מחמת האש דלמא נצלה צד שני מחום שבבשר שנצלה לצד האש. ואולם בתלמוד בבלי בדע"ד ע"א בהא דאיתא נימא מסייע ליה דנותן את כרעיו ובני מעיו לתוכו משני הש"ס כיון דאיכא בית השחיטה דמחלחל העולה דמבואר בירושלמי לר' יוסי הגלילי אפי' נצלה מחמת תולדת אור כשר, ולכאורה תמוה דהוא נגד סתימת הש"ס בבלי דע"ה ע"א דאמר ר' יוחנן התם בפשיטות בתנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח שאין זה צלי אש ולא קמדייק דתליא במחלוקת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא ואם סובר כר' עקיבא הוי ליה לומר כן שהלכה כר' עקיבא הגם שמצינו בכמה דוכתא שנחלקו תלמוד ירושלמי עם תלמוד בבלי מ"מ צריך ביאור שיטת תלמוד בבלי הא מוכח דר' יוסי הגלילי חולק על דין זה והו"ל לומר כן:

נ) ונלענ"ד לישב דהנה כבוד אאמ"ו הגאון זצ"ל בשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' י"א הקשה אמאי איתא במתני' נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו משום שרוטב נצלה מחמת חום החרם הא אנן קיי"ל זה וזה גורם מותר כדאיתא ביו"ד סי' קמ"ב ס"ט בטורי זהב בקדירה שבשלה בעצי איסור ועצי היתר אם נותן שניהם בבת אחת מותרת ודלא כלבוש א"כ איך קאמר הש"ס לס"ד דמיירי בחרס צוננת לרב דאמר עלאי גבר מש"ה יטול את מקומו דאזל רוטב ומרתח לחרס והדר חרס מרתח לרוטב ורוטב נצלה מחמת חרס הא הוי זה וזה גורם דהא הרוטב בעצמה נתחממה ג"כ מחמת חום האש, וכן קשה למסקנה דאיירי בחרס רותחות מ"מ הוי זה וזה גורם כיון דמיירי ברוטב חמה שנטף על החרס שב"כ הבין כן המקשין לס"ד דמיירי בחרם צוננת דרוטב מרתח ליה לחרם בע"כ הרוטב היה חם ואי נימא להתרצן מיירי כשהיה הרוטב צוננת הו"ל לפרש והביא כבוד אאמ"ו הגאון ז"ל מה שנחלקו קמאי ז"ל לדעת רשב"א המובא בתוס' פסחים דכ"ז ע"א בד"ה עד, דאף שיש באיסור לבדו לחמץ אם יש בהיתר ג"כ כדי לחמץ הוי זה וזה גורם וע' במוהרש"א שם וא"כ קשה אף למסקנא דמיירי בחרם רותחת ויש בחרם ג"כ כדי לבשל מ"מ הוי זה וזה גורם, אבל בתוס' במס' ע"ז דס"א ע"ב בד"ה ולר' שמעון הובא בטו"ז יו"ד סי' פ"ז ס"ק י"ג וש"ך ס"ק ל"ו חולקים וס"ל דלא מיקרי זה וזה גורם אלא אם אין באחד מהם כדי לחמץ ובזה פליגי ר' אליעזר ורבנן וקיי"ל דמותר. אבל אם יש בא סור לבד כדי להחמיץ לא מהני מה שמסייע לו ההיתר ואין זה בכלל זה וזה גורם א"כ למסקנא דמיירא בחרם רותחת ל"ק דיש לומר דבחרס לבדו איכא כדי לבשל ולא חשיב זה וזה גורם, אך קשה לס"ד דמיירא בחרם צוננת דודאי אין בכחו לבד כדי לבשל כיון דעיקר החימום בא דרוטב מרתח לחרם וחרם מרתח לרוטב דמה שרוטב מרתח לחרס כיון שנטף הוי נפסק הקילוח כמ"ש בפר"ח בסי' ס"ח ס"ק י"ח בסופו א"כ הוי ודאי זה וזה גורם ודפח"ח יע"ש באריכות בספרו פלפל נחמד וכתבתי הקו' בתוספת ביאור לפ"ז ל"ק קו' הנ"ל על ר' יוחנן דיש לומר דר' יוסי הגלילי מודה היכי דנצלה רק מחמת חום התנור לבד כגון תנור שגרפו וצלה בו את הפסח דליכא רק גורם דאיסור אסור ממה שנאמר בתורה ב' פעמים צלי אש כנ"ל והא דמתיר בנותן כרעיו ובני מעיין לתוכו משום דהוי זה וזה גורם דאף שנצלו הכרעיים ובני מעיין מחמת חום הגדי מ"מ נצלה ג"כ מחמת חום האש משא"כ כשגרפו את התנור דליכא כלל צלי אש והוי רק צלי מחמת דבר אחר ואולם בישוב קו' כבוד אאמ"ו ז"ל כבר רמז בעצמו דהכרח לומר כן דאיתא בקרא אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש מלשון כי אם צלי אש משמע שיהיה רק צלי אש לבד ולא גורם אחר ויש לומר בזה נחלקו ר' עקיבא סובר אף דבעלמא זה וזה גורם מותר מ"מ בקרבן פסח זה וזה גורם אסור דדייק כן מלשון כי אם צלי אש ור' יוסי הגלילי לא דייק הך דיוקא וסובר גם בקרבן פסח זה וזה גורם מותר וכיון דקיי"ל כר' עקיבא לכן קסתים רבינו הקדוש דין דנטף מרוטבו על החרם כר' עקיבא וזה פשוט:

נא) אמנם הוא קצת דחיק דתיתי מתני' רק כר' עקיבא ולא כר' יוסי הגלילי דהו"ל לש"ס לומר כן לכן עלה בדעתי לומר דבר חדש דהנה לעיל בפרט י' כתבתי שיש לחקור לפמ"ש תוס' שם בד"ע ע"א ד"ה אלא היכי דנצלה כל צרכו לא נפסל כשנצלה מחמת דבר אחר היכי דנצלה כמאכל בן דרוסאי דבהרבה דוכתי הוי כבישול ונצלה כל צרכו אם אח"כ נצלה מחמת דבר אחר אי נפסל דאולי כוונת תוס' דוקא היכי דנצלה כל צרכן שראוי לאכילה לרוב בני אדם וכתבתי שיש לעיין בזה דלפי מאי דאיתא בא"ח סי' שי"ח נחלקו קמאי ז"ל לענין איסור שבת כשנצלה כמאכל ב"ד לדעת הטור איכא איסור דאו' כשנצלה אח"כ כל צרכן ולרשב"א אסור רק מדרבנן ויש לומר ה"ה לענין קרבן פסח והנה שם נתבאר דב"ח כתב ביו"ד סי' ס"ט בפסח אם אכל כמאכל בן דרוסאי יצא ידי חובתו דעיקר איסור בל תאכל נא היינו כשלא נצלה כמאכל ב"ד ואפשר בכל מצות הדין כן בדבר שראוי למיעוט בני אדם הוי כדרך הנאתן אפילו לפמ"ש משנה למלך בפ"ה מיסודי התורה דהיכי שאכל מצה וכיו"ב בדבר שמצוה לאכול ואוכל שלא כדרך הנאתן לא יצא ידי חובתי היינו כשאין ראוי לאכול לשום אדם אבל היכי דראוי לאכול למיעוטא אף שאין רוב עולם אוכלין כן כיון שהוא אחשבי' לאכילה ואוכל הוי כדרך אכילתן והנאה ויצא י"ח ולא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ואפילו אי נימא בעלמא אין הדין כן מ"מ בקרבן פסח חזינן דגלי התורה דהוי אכילה וראיתי בקרית ספר למבי"ט ז"ל בפ"ח מק"פ שכתב דאיסור סיכה וטבילת פסח במים לא הוי מדאורייתא כיון דלא הוי דרך בישול בכך רק שהחמירו חכמים א"כ מצינו שהחמירו חכמים בקרבן פסח, לפ"ז יש לומר דבר חדש לפי כלל הנ"ל דדמי בישול וצלי בקרבן פסח לבישול וצלי בשבת דהיכי שנצלה הפסח מתחילה כמאכל בן דרוסאי כדינו על האש ונגרף התנור מהאש ולאחר שנגרף האש נגע הפסח בעודו חם התנור או שנטף מרוטבו על החרם של התנור הגרוף וחזר אליו דבעי קליפה או נטילה מדרבנן אף דמדאו' אין צלי אחר צלי היכי דנצלה כמאכל ב"ד כמ"ש רשב"א והוי כאילו נצלה כל צרכו דלא נפסל משום צלי מחמת דבר אחר כמ"ש תוס' הנ"ל מ"מ כיון דחכמים החמירו חומרו דיש צלי אחר צלי היכי שלא נצלה מעיקרא רק כמאכל ב"ד צריך קליפה או נטילה מדרבנן דמדרבנן הוי כלא נצלה כל צרכו מעיקרא דנפסל משום צלי מחמת דבר אחר לפי זה יש לומר הא דאי' במתני' נגע כו' נטף כו' מיירי בכה"ג שמקודם לכן נצלה הפסח בצלי אש כמאכל בן דרוסאי, וגרף האש מכל התנור ואח"כ נגע החרם או נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו דעכשיו ליכא שום צלי אש רק צלי מחמת דבר אחר ושפיר אתי' מתני' אף כר' יוסי הגלילי אף דסובר ר' יוסי הגלילי דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ולא נפסול משום צלי מחמת דבר אחר היינו היכי דהוי זה וזה גורם משא"כ הכא דליכא רק גורם דאיסורא כיון דנגרף האש וקמ"ל רבינו הקדוש חידוש דין דסד"א דבכה"ג אין צלי אחר צלי ויהיה כאילו נצלה מעיקרא כל צרכו באש דלא נפסול משום צלי מחמת דבר אחר קמ"ל דמדרבנן לא הוי מאכל ב"ד כנצלה כל צרכו ונפסל מדרבנן משום צלי מחמת דבר אחר וצריך קליפה או נטילה מדרבנן מיהו לכאורה ק' לפי דברינו אמאי איתא נגע בחרסו של תנור או נטף מרוטבו וחזר אליו דנאסר הפסח משום צלי מחמת דבר אחר שנצלה מחום התנור ולא צלי אש הא אפילו לא נגע ולא נטף כיון שבאותו מקום ליכא אש אזי חום התנור ההבל העולה גורם שיצלה הפסח והוי צלי מחמת דבר אחר ובשלמא לפי כוונה פשוטי שעדיין אש בתנור רק שבאותו מקום שנגע ונטף נגרף יש לומר לכן בעינן נגע בחרס או נטף מחרסו דלולי כן חום האש מנצח כח חום התנור כמ"ש תוס' בדע"ה ד"ה וגרפו ודוקא כשנגע בחרס ונטף מרוטבו בחרס רותח גופא נצלה ג"כ מחום החרס משא"כ לפי דברינו דליכא אש בתנור כלל קשה, וצריך לומר דקמ"ל רבותא שאפי' נגע ונטף בחרס סגי בקליפה או נטילה דסד"א בכה"ג כולו אסור קמ"ל אפי' על ידי נגיעה לא מיתסר יותר והמעיין ברש"י במתני' בד"ה יקלוף משמע כמ"ש שהאיסור הוא רק משום שנצלה מחום התנור לחוד שהיה רק גורם מאיסורא שמביא הלימוד שאמר ר' יוחנן בדע"ה בתנור שגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש שנאמר צלי אש שני פעמים דמיירי רק בגורם דאיסורא דאי נימא כפי הכוונה פשוטי שעדיין אש בתנור דהיינו גחלים או שלהבת ואבוקה כנגדו רק שבאותו מקום גרוף ועכ"פ עדיין חום האש שהוא בתנור בא לכאן ג"כ והוי זה וזה גורם אין ענין לדברי ר' יוחנן דהא לא נוכל ללמוד מהך קרא וכמש"ל ובהנ"ל א"ש דמיירי שגרף כולו ומ"מ קמ"ל דין מחודש כנ"ל ומה דכתב רש"י ורחמנא אמר צלי אש ולא מחמת דבר אחר אף אמנם לא נפסל רק מדרבנן לא קשה על לשון ורחמנא אמר דיש לומר דה"ק כיון דתורה אמרה דבעינן צלי אש מהאי טעמא אסרוהו חכמים אפילו כשנצלה כבר כמאכל ב"ד נפסול משום צלי מחמת דבר אחר ותו לפמ"ש הש"ך ח"מ סי' כ"ח ס"ק ז' רגיל לקרוא למצוה דרבנן תורה ועמ"ש בסוף פרט י"ב ומה שיש לפלפל אי איסור קלופה או נטילה הוא רק חומרא דרבנן הא אין מביאין קדשים לידי פיסול וכתבתי לעיל כן נלענ"ד לולי דברי קמאי ז"ל:

נב) ואכתי איכא למידק בבבא דרישא בנגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו. דהנה איתא ביו"ד סי' קמ"ב ס"ז וז"ל קדירה שבשלה בעצי ע"ז ועצי היתר הרי התבשיל אסור ואעפ"י שזה וזה גורם שבשעה שבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא בא עצי היתר ונמצא מקצתו בישול בהיתר ומקצתו באיסור עכ"ל ומקורו מרמב"ם וכתב הטו"ז בסק"ו שהכסף משנה פי' דמיירי שבישל תבשיל בקדירה ונתן תחתיה עצי איסור תחילה ואחר שנתבשלה קצת בעצי איסור נתן תחתיה עצי היתר ונגמר בישול התבשיל לכן אסור ובלבוש הבין דברי סעיף זה דאיירי שבפעם אחת הונחו שם עצי איסור ועצי היתר ואפ"ה אסור שמא נתבשלה הקדירה תחילה מחום של עצי איסור ולא דק וראיה לזה ממסכת ע"ז דמ"ט בשאור של חולין ושל תרומה שנפלו לעיסה דחשיב ליה התם זה וזה גורם ואם איתא לחוש לזה ניחוש ג"כ שמא שאור של תרומה עשה פעולתו תחילה אלא ברור ולא מחזקינן איסורא בזה וכאן מיירי שברור שבשלו תחילה בעצי איסור עכ"ד וא"כ קשה בנידון דידן דמתחילה היה נצלה כל הפסח מצלי אש ואח"כ נגע בחרסו של תנור או נטף מרוטבו על החרם אמאי מחזקינן איסורא נימא שכבר נצלה לגמרי בצלי אש גם הקליפה החיצונה וגם ברוטב ובכה"ג כתבו תוס' בדע"ו ד"ה לא הנ"ל דבנצלה כל צרכו לא נפסל משום צלי מחמת דבר אחר ואפשר לומר דהנה הטו"ז ביו"ד סי' ס"ט כתב על מה שכתב הטו"ז במקום שאין המלח מצוי יצלה בשר עד שיזוב כל דמו וכתבו ז"ל דהיינו כמב"ד וכתב בהגהות שערי דורא מפני שאין אנו בקיאין נוהגין לצלותו עד שמתייבש מבחוץ ואח"כ מבשלין אותו משמע דהסימן אם נצלה לגמרי היינו היכי שנתייבש מבחוץ והיכי שלא נתייבש מבחוץ אף שנצלה מבפנים מ"מ מבחוץ עדיין לא נצלה. וא"כ יש לומר דמתני' מיירי שנגע קודם שנתייבש מבחוץ, וכן בנטף מרוטבו ול"ק קו' הנ"ל דהא איכא הוכחה שלא נצלה לגמרי ולפמ"ש שיטת רש"י דמחזיקן מאיסור לאיסור בלא"ה ל"ק כיון דמעיקרא היה שם איסור בפסח כנ"ל, וגם י"ל כיון דאיכא ספק אימת נצלה יש לאחר הזמן כמו כל חזקה דשעת מציאתו דאזלינן בתר חזקה ומאחרינן הזמן ואמרינן השתא הוא דנצלה ובאותו זמן שנגע ונטף לא נגמר הצלי וא"ש:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה