אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כב › פרט ט

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כב · פרט ט

פרט ח

יבואר פי' הסוגיא בקו' הש"ס מסכו בשמן של תרומה שנחלקו ז"ל בפי' הסוגיא

לה) בפרט ז' כתבתי מה שנחלקו ז"ל בפי' הסוגיא וכתבתי בקיצור אמרתי לברר בס"ד מקורו דהנה בטור יו"ד סי' צ"ד כתבו ז"ל כתב הר"ר פרץ ז"ל יש רוצים להתיר בשר רותח שחתכו בסכין חולבת ע"י קליפה כדאמרינן גבי בית השחיטה רותחת וסגי בקליפה (כוונתו כמ"ש הש"ך בס"ק כו' לסכין של עכו"ם ששחט בה דאיתא במס' חולין אפי' למ"ד בית השחיטה רותחות סגי בקליפה) ולא דמי להתם דהתם אין כל הבהמה רותחת אלא מקום בית השחיטה לבד אבל חתיכה שכולה רותחת כשחותכין אותה בסכין חולבת מתפשטות בכולה וכולה אסורה אם אין בה ששים כנגד כל הסכין, ודוקא כשהסכין בן יומו (כן הוא הגי' בספרי ב"ח) אבל אם אינו בן יומו או אינו יודע אם הוא בן יומו או לא דסתם כלים אינם בן יומו מותר (ע' טו"ז ס"ק י"ג) אבל קליפה בעי עכ"ל וכתב בית יוסף הטעם בשם סמ"ק דלכן צריך קליפה משום שמנונית הנדבק בדופני הסכין ומו"ז הב"ח ז"ל הבין בסכין שאינו בן יומו אפילו ליכא ששים בבשר נגד שמנונית הדבק בסכין סגי בקליפה דבדבר מועט אין איסור מתפשט אפי' בחום כלי ראשון יותר מקליפה ובע"כ הבין מה דאי' בש"ס שאני סיכה דמשהו כו' ר"ל אפילו ליכא כדי ביטול דהיינו ק"א (ולרש"י ותוס' במסכת חולין ס') כדין ביטול תרומה סגי בקליפה, וכן נראה שהבין ש"ך בס"ק כ"ט וכ"כ פר"ח שם ס"ק כ"ה וגם נראה שהבין מ"ש הטור בשם הר"פ דצריך קליפה לא קאי רק על הסכין שאינו בן יומו וברישא כשהוא בן יומו סגי בששים ואין צריך קליפה ובש"ע שם ס"ז כתב ג"כ כדברי רבינו פרץ רק במקום שכתב דצריך ששים כנגד כל הסכין כתב כנגד מקום הסכין שחתך ע' ב"י וש"ך ס"ק כ"ח:

לו) והנה הטו"ז ופר"ח האריכו כאן יען כי יש לי עיון בדבריהם ההכרח להעתיק דבריהם הטו"ז בס"ק י"ג כתב וז"ל לכאורה משמע דברישא אם יש ס' כנגד מקום הסכין לא צריך קליפה ולמה צריך כאן קליפה כשאינו בן יומו אם יש ששים כנגד שמנונית של הסכין ואם אין ששים כנגדו מה מהני קליפה הא מוליך הטעם בכולו ומו"ח ז"ל כתב דמיירי באין בו ששים ואפ"ה אין אוסר רק כדי קליפה כיון דאיסור מועט ומייתי ראי' מסכו כו' דמשני שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא ודבריו תמוהין כיון דאיסור מתפשט בכולו דהא בכלי ראשון הוא ואם אין בו ששים לא איסור משהו הוא אלא גדול לפי ערך הבשר שנאסר ממנו שאין בו ששים וראי' לדבר ממ"ש רשב"א בתה"א והוי יודע שכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מחתיכה שאעפ"י שיש בו ששים לבטל איסור צריך ליטול את מקומו וכמ"ש נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו וכתב במשמרת הבית דהא דאין אוסר כולו משום דנטיפה דבר מועט הוא ואין בה כדי לאסור הכל מוכח דסובר שאם אין בה ששים נגד הטיפה נאסר הכל אעפ"י שאיסור מועט, אלא פשוט דודאי יש ששים נגד האיסור או בתרומה ק"א אלא דהחילוק הוא דברישא דהוי האיסור משום פליטת הסכין הוצרך לומר דאוסר עד ששים אבל בסיפא שאינו בן יומו מותר מצד הסכין אלא מצד שמנונית שעליו והוא דבר מועט ויש ששים בשיעור קליפה נגדו ע"כ לא הוצרך להזכיר כאן ששים משום דעכ"פ בעי קליפה בכל גווני ואפילו ברישא שיש ס' כנגד כל הסכין אפ"ה צריך קליפה במקום נפילת איסור בצלי ששם עכ"פ יותר דבק ונסרך מבשאר מקומות ע"כ צריך לקלוף למקום ההוא ומזה למד רשב"א ז"ל לכל צלי שנפל עליו איסור מועט שצריך ששים וגם קליפה, וכ"כ המרדכי בפ' ג"ה בהאי דפסח שצריך קליפה אפילו ביותר מששים וכ"כ הר"ן בפ' כל הבשר ובש"ע סי' ק"ה ס"ה ולכוונה זו כתב הטור כאן בשם רבינו פרץ דבעי קליפה דהיינו גם ברישא שיש ששים כנגד מקום הסכין ולא חילקו לשני בבות אלא ללמדינו כ"ש איסו' שהוא בן יומו אזלינן להקל שאין צריך ששים כנגד מקום הסכין אבל נגד שמנונית שבעין פשיטא שיש ששים ולא הוצרך להזכירו וסיים אבל קליפה בעי קאי אתרווייהו ובש"ע שהעתיק בסיפא אינו אוסר אלא כדי קליפה ג"כ נתכווין לזה וראיתי ברא"ש בפ' ג"ה בדין צלי שצריך קליפה שכתב שם וכן הא דאמר בפ"ק למ"ד בית השחיטה רותח הוא קולף שאני התם דשמנונית שעל הסכין דבר מועט הוא כדאי' בפ' כיצד צולין שאני סיכה דמשהו עבדי ליה יע"ש התם ג"כ קאמר מותר שיש ששים רק שיש חשש מחמת מקום נפילה בזה סגי בקליפה דלא צריך נטילת מקום כנלענ"ד פשוט דאם אין ששים נגד השמנונית שעל הסכין דאסור כולו והמיקל בזה אינו אלא מן התמיה עכ"ל וראיתי בפר"ח בס"ק כ"ה שמסכים לדברי הב"ח וש"ך דבאינו בן יומו לא צריך ששים וסגי בקליפה כיון דשמנונית הוא משהו אינו מתפשט יותר מקליפה, והביא דברי הטו"ז הנ"ל והשיג עליו וז"ל משמע דפשיטא ליה לטו"ז דבכל חום דכלי ראשון מתפשט האיסור לגמרי אף שאינו מפעפע דומיא דשמן של תרומה, וזה שיבוש דהא לקמן סי' ק"ה קיי"ל כל איסור שאינו מפעפע אף בחום דכלי ראשון סגי בנטילת מקום אף דליכא ששים והכי מוכח בהדי' בפסחים ופרכינן לשמואל דאמר תתאי גבר מסכו בשמן של תרומה כיון דחם הוא מיבלע בלע אמאי סגי בקליפה ליתסר לגמרי, ומשני שאני סיכה דמשהו עבדי ליה ואי בדאיכא ק"א לבטל השמן מאי פריך דניתסר לגמרי אלא משמע דמיירי בדליכא שיעור לבטולי שמן ופריך שפיר ומשני כיון דהוי משהו אינו מתפשט יותר מכדי קליפה וכ"כ תוס' גבי נגע בחרסו של תנור דסגי בקליפה משום דשם ליכא רוטב כ"א מעט דומיא דשמן עכ"ד:

לז) ולא ידעתי מה הרעש הגדול בזה שכתב על רבינו בעל טו"ז אור עולם שאנו שותין מבארו שטעה ח"ו בדבר שתנוקת של בית רבן יודעין ולא נעלם ממנו דבר הפשוט ומבואר בחולין דף צ"ז ובסי' ק"ה בצלי או בחום מכ"ר היכי דליכא רוטב דאינו מתפשט בכל החתיכה רק דמיירי באיסור המפעפע ובסכין חולבת דמיירי רבינו פרץ וש"ע הנ"ל כתב הש"ך בס"ק כ"ד דסתם סכין בולע משמנונית של חמאה וכן מה שהבין הטו"ז בסכו בשמן של תרומה מיירי ג"כ בדבר שמפעפע דשמן מפעפע, ותמהני לפי הבנת הפר"ח הנ"ל דשמן לא חשיב איסור שמן מה מקשה הש"ס על שמואל אמאי סגי בקליפה ליתסר לגמרי הא להדיא סובר שמואל במס' חולין דצ"ו בצלי באיסור שאינו מפעפע אינו מתפשט יותר מקליפה ולא בעי ששים בכל החתיכה נגד איסור וה"ה בתרומה לא בעי ק"א אע"כ דהבין דשמן הוי איסור שמן ומפעפע וכ"כ בפרי מגדים בסי' ק"ה במשבצות זהב ס"ק ה', ולפ"ז שפיר פריך דסד"א דהיה סיכה מרובה וליכא ק"א נגד הסיכה של תרומה לכן מקשה דניתסר לגמרי כיון דליכא ק"א מה מהני הקליפה וע"ז משני דשאני סיכה דמשהו בעלמא הוא ואיכא מסתמא בפסח ק"א נגד השמן ומ"מ צריך קליפה וכדעת רשב"א וסייעתו דבצלי בדבר המפעפע בעי ששים וקליפה ויותר נראה לומר לשיטת רשב"א וסייעתו דמקשין הבין כדעת רמב"ם וסייעתו המובא בבית יוסף סי' ק"ה שחולקים על רשב"א וס"ל דצלי שמן לא חמור מבישול וסגי בששים לחוד ואין צריך קליפה משום דודאי מפעפע בכל החתיכה וכן דעת מוהרא"י ורש"ל הובא בש"ך סי' ק"ה ס"ק ט"ז לכן מקשה בממ"נ אי איכא ק"א למה צריך קליפה כיון דהוא דבר המפעפע ובע"כ דליכא ק"א ואמאי סגי בקליפה וע"ז משני דבאמת איכא ק"א והא דצריך קליפה משום דנשאר רושם במקום שנפל האיסור וי"ל שזהו כוונת הש"ס שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידי ר"ל במקום שנפל האיסור נשאר רושם דהוא משהו כמ"ש הטו"ז בסי' ק"ה ס"ק י"ג לכן צריך ג"כ קליפה כדעת רשב"א וסייעתו דמה"ט בצלי שמן בעינן ס' וקליפה וא"ש שוב ראיתי בפרי מגדים במ"ז סי' צ"ד ס"ק י"ג שתמה ג"כ על הפר"ח והמעיין יבין ההפרש מה שהוספתי ומ"ש הפר"ח להביא ראי' ממ"ש תוספת גבי נגע בחרסו של תנור דסגי בקליפה משום דליכא רוטב כ"א מעט כוונתו למ"ש תוס' בפסחים דע"ה ע"ב ד"ה יטול לא הבנתי הא הוא ז"ל הביא מ"ש תוס' בחולין דף צ"ז ע"ב ד"ה שאני דרוטב דמתני' הלז אינו מפעפע דהוא רק ציר בעלמא ובאיסור כחוש גם הטו"ז מודה דסגי בקליפה אפי' בחום כלי ראשון דאינו מתפשט יותר והטו"ז לא מיירי רק באיסור שמן וכל זה פשוט:

לח) אמנם שוב ראיתי בפר"ח שכתב אח"כ וז"ל ומסתברא אף דבר שיש בו פעפוע אם הוא דבר מועט אף דליכא ס' בהיתר נגדו סגי בקליפה, והכי משמע ממ"ש הרא"ש בפ' ג"ה דף צ"ו שגם כדי קליפה אוסר בכוליא שחלב מיבלע בקרום כדאי' לעיל תלתא קרומי הוי מיהו בקליפה סגי דדבר מועט הוא ואינו מתפשט כל כך עכ"ל משמע שאף שחלב המובלע בקרום מסתמא יש לו פעפוע מ"מ לפי שהוא מועט אינו מתפשט יותר מקליפה וכן מוכח עוד ממ"ש תוס' חולין דף צ"ו ע"ב ד"ה עד והרא"ש דהא דאי' בחולין דף ט' למ"ד בית השחיטה רותח קולף משים דשמנונית שעל הסכין מועט ובטו"ז כתב דמיירי דאיכא ששים וליתא דלא מצינו לתוס' ורא"ש סברא זו שיהיה צריך ששים ונטילת מקום וכן מוכח בדברי רבינו פרץ דהאי דפ"ק דחולין מיירי דליכא ששים עכ"ד מכאן נראה שהודה במקצת דטו"ז לא מיירי רק באיסור שמן אך בזה מחולק עם הטו"ז דלטו"ז באיסור שמן אף שאיסור מועט כיון שמפעפע בעי ששים וקליפה, ופר"ח סובר כב"ח וש"ך באיסור מועט אף ששמן ומפעפע אין מתפשט יותר מקליפה, לכן סובר בסכין חולבת אף שטח בפני הסכין משמנונית של חמאה סגי בקליפה ואין צריך ששים דאינו מתפשט יותר מקליפה, אבראי לרמב"ם וסייעתו דס"ל בדבר שמפעפע גם בצלי היכי דאיכא ששים אין צריך קליפה או נטילה דדמי לבישול דבאיסור שמן בודאי מפעפע בכל החתיכה ולא נשאר רושם במקום נפילת איסור מוכח כדברי הב"ח וש"ך ופר"ח דבדבר מועט אף שמפעפע לא בעי ששים דכבר נתבאר דמוכח מקו' הש"ס שמקשה מסכי בשמן של תרומה דבע"כ דשמן היי איסור המפעפע דאל"כ מה פריך ניתסר לגמרי הא צלי באיסור כחוש אין צריך ס' וק"א וא"כ מה משני שאני סיכה דמשהו עביד ליה דאי אפשר לפרש דר"ל דאיכא ק"א כיון דהוא רק משהו דא"כ קשה למה צריך קליפה כיון דודאי מתפשט בכל הפסח אע"כ שר"ל אף דליכא ס' וק"א כיון שהוא דבר מועט סגי בקליפה דאינו מתפשט יותר ודברי טו"ז נכונים לפי שיטת רשב"א וסייעתו דס"ל בצלי באיסור שמן בעי ששים וקליפה שפיר יש לומר מה דמשני שאני סיכה דמשהו הוא ר"ל אף דאיכא ביטול בק"א כיון דהוא רק איסור משהו מ"מ צריך קליפה וא"כ הו"ל לפר"ח להביא ראיה לדבריו מרמב"ם וסייעתו ומדברי תוס' ג"כ מוכח כהבנת הש"ך וב"ח ופר"ח שכתבו במס' פסחים דף ע"ה ע"ב ד"ה יטול וז"ל ומעט רוטב אין איסור כל כך כדאי' בגמ' שאני סיכה דמשהו עבדי ליה יע"ש אי נימא דס"ל כטו"ז דאיסור מעט מתפשט בכל החתיכה ומ"מ צריך קליפה כסברת רשב"א, א"כ האיך הוכיחו לדבריהם דבמעט אין צריך נטילה רק קליפה דאינו מתפשט יותר הא באמת מתפשט יותר כיון דצריך ששים וקליפה אע"כ שס"ל כב"ח וש"ך ופר"ח אפי' בדבר המפעפע באיסור מועט אינו מתפשט יותר מקליפה ואין צריך ששים, אך בשיטת רשב"א שפיר יש לומר כהבנת הטורי זהב אפילו באיסור מעט בדבר המפעפע בעי ששים וקליפה או נטילה וכ"ז פשוט וברור, והנה מה שכתבתי כמה פעמים בסכו בשמן של תרומה בעי ביטול ק"א נמשכתי אחר דברי הב"ח וטו"ז ופר"ח שכותבין כן אמנם תוס' במס' חולין דף צ"ט ע"א ד"ה אין הוכיחו דוקא במינו בעי ק"א אבל באינו מינו גם תרומה בטל בששים אפי' כשאיסור בעיני' ואפי' לרש"י היכי דליתא בעיני' לא בעי ק"א וא"כ הכא בסכו בשמן של תרומה סגי בששים ודברי רבותינו הגאונים הנ"ל צ"ע:

לט) הנה כתבתי לישב דברי רבינו בעל טו"ז אמנם קשה לי בדברי הטו"ז שכ' לכן לא הזכיר רבינו פרץ שבעי ששים כיון דעכ"פ בעי קליפה ובאותו שיעור איכא ששים, וכיון דאיכא ששים באותו שיעור למה צריך קליפה דמה לי אי איכא ששים בכל החתיכה דמותרת או דאיכא ששים בשיעור קליפה והא דכתב רשב"א וסייעתו דבעי ס' וקליפה כבר נתבאר בפרטים הקודמים דסובר דודאי מפעפע בכל החתיכה רק דיש לחוש במקום שנפל שם האיסור נשאר שם רושם ובאותו שיעור קליפה או נטילה ליכא ששים נגד הרושם וכן לפמ"ש או"ה בשם רבינו פרץ בכלל י"ז דין ג' ג"כ א"ש אף שכתב הטעם בנטף מרוטבו על החרס שצריך נטילת מקום ולא סגי בקליפה אפילו היכי דאיכא ששים שמא הרוטב אינו מפעפע אלא כנגד אותו מקום בעומק ומ"מ אוסר הכל אי ליכא ששים שמא רוטב מפעפע בכולו עכ"ל כוונתו אולי רוטב אינו מפעפע בכולו רק כנגד נטילה וליכא בשיעור נטילה ששים נגד האיסור לכן נאסרה הנטילה. ומ"מ בנטילה לחוד לא סגי דאולי מפעפע יותר לכן אזלינן לחומרא ובעי ס' ונטילה או קליפה בסכו בשמן כנ"ל משא"כ הטו"ז שכתב בשיטת רבינו פרץ לכן בסכין שאינו בן יומו לא צריך ששים רק קליפה דמסתמא בשיעור קליפה איכא ששים ובע"כ דהבין דדבר ברור דאיכא ששים קשה, ואולם ראיתי בטו"ז סי' ק"ה ס"ק י"א על מ"ש בש"ע ומקורו מרשב"א דכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה בצלי אעפ"י שיש בחתיכה ששים לבטל איסור צריך נטילת מקום כתב וז"ל צריך נטילת מקום שבאותו מקום נחשב האיסור טפי ונלמד מפסח ועמש"ל סי' צ"ד ס"ז עכ"ל נראה שהבין טעם אחר בשיטת רשב"א דסובר בצלי דבר המפעפע בעיסה ונטילה אין הטעם כמ"ש סמ"ק הנ"ל דאיכא ספק אי מפעפע דברור דאיסור שמן מפעפע ונתבטל האיסור שמפעפע בכל החתיכה רק כיון שנשאר קצת רושם במקום שנפל אף דלא נשאר רק משהו הוי כאיסור בעין שלא בעל ולכן אסור לאכול הנטילה דאפי' משהו מאיסור בעין אסור לאכול דהוי נח"ש לכן שפיר כתב באיסור מועט בכל גווני צריך נטילה אף דאיכא ששים בשיעור הנטילה דהיינו שנתפשט האיסור בשיעור הנטילה מ"מ נשאר משהו בעין על פני מקום שנפל והיינו שרמז לעיין בסי' צ"ד שנראה שכיוון לזה, ואולם קשה כיון שכתב כן בשיטת רבינו פרץ מנלן למצוא טעם אחר המבואר בסמ"ק בשם רבינו פרץ בעצמו:

מ) ודע בגוף דברי רבינו פרץ המובא באו"ה וסמ"ק הנ"ל לכאורה קשה במה שהבין באיסור שמן דהוי ספק אי מפעפע הא משמעות הש"ס בחולין דף צ"ז ע"א דאיתא שאני חלב דמפעפע משמע ודאי דמפעפע מדלא קאמר דלמא מפעפע ועלה בדעתי לומר דסובר לחלק בין חלב בצירי לרוטב דחלב ודאי מפעפע וברוטב איכא ספק אי מפעפע ועוד י"ל דהנה תוס' בחולין דף צ"ז ע"ב כתבו דרוטב הוא ציר בעלמא ולא שומן ורשב"א סובר דהוא שומן וב דאי לא נחלקו במציאות ותרוייהו איתנהו דאיכא רוטב שאינו שמן ואיכא שמן ותוס' הבינו כיון דלא נזכר במתני' דנטף מרוטבו דבעינן ששים רק ביאר הדין דיטול את מקומו בע"כ מיירי בידוע שהיה רק רוטב שהוא ציר בעלמא ולא שמן, וגם אי נימא כהסוברים בש"ע סי' ק"ה ס"ה דאפי' באיסור כחוש והיתר שמן האיסור מפעפע בכולה ע' טו"ז שם סק"י ונקודת הכסף מש"ך ס"ק ט"ז ופר"ח שם בע"כ מיירי שהפסח היה כחוש ע' בפסחים דף ע"ו ע"ב תוס' ד"ה נימא ובצל"ח שם ובדף ע"ז ע"א בצל"ח בתוס' ד"ה ונחתך ודוק. ורשב"א הבין דידוע שהיה שומן, ואולם הסמ"ק הבין שנטף מרוטבו על החרם וחזר אליו שאינו יודע אם היה שומן או ציר בעלמא ושפיר הוי ספק אי מפעפע בכולו דאם היה שומן מפעפע בכולו וחי כחוש אינו מפעפע רק כדי נטילה לכן צריך תרוייהו וא"כ אפשר לומר בעלמא סובר הסמ"ק כשיטת רמב"ם וסייעתו שחולקים על רשב"א וס"ל באיסור שודאי מפעפע כגון חלב וכיו"ב שאין צריך רק ששים ולא בעי נטילת מקום ואף אי יסבור שבעי גם נטילה י"ל דהוא רק חומרא בעלמא ועדיין צ"ע בכל זה.

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה