אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כב › פרט ח

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כב · פרט ח

פרט ז

יבואר ישוב דפסחים הנ"ל המשך הסוגיא בקו' הש"ס מסכו בשמן באופן אחר:

לב) בפרט ז' כתבתי לישב המשך קו' הש"ס על שמואל מבבא דסכו בשמן של תרומה, במה שמביא כל דברי מתני' גם הא דאם חבורת כהנים יאכלו שהוא לכאורה למותר, ונראה לישב קצת באופן אחר עפ"י הקדמות הנ"ל בפרט ז' דהנה תוספת במס' חולין דף קי"א ע"א ד"ה הילכתא כתבו כלל בענינים הנוגע לקדשים אפי' בדבר שהחמירו חכמים בעלמא בכאן אוקמי אדאו' שכתבו וז"ל היינו טעמא כיון דמב"מ מדאו' בטל ברובא ובכלי מקדש אוקי אדאו' וע' בבית יוסף יו"ד סי' צ"ג ובס' נקודת הכסף שס ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' קט"ז וראיתי בפליתי סי' צ"א ס"ק ג' שכתב דמסתבר כיון דבכלי מקדש אוקמי אדאו' ה"ה בקרבן פסח היכי דמדאו' שרי וליכא רק איסור דרבנן ראוי לומר אוקמי אדאו' וע' מ"ש שם לנידון דידיה, וכיו"ב כתבו תוס' במס' פסחים דע"ד ע"א ד"ה כבלוע לענין דם הכבד אפי' מאן דאוסר בכבדא עלי' בשרא כיון דמדרבנן הוא דאסרו לא החמירו בפסח מכ"ש היכי שע"י זה יצמיח דאו' שיביא קדשים לידי פיסול ונראה פשוט הא דעקרו חכמים והניחו להקל כפי דין תורה היינו היכי שהי' צורך גדול כמו בכלי מקדש משא"כ על מגן לא עקרו מה שהחמירו וא"כ היכי שע"י חומרא שהחמירו בכל מקום יבוא לעקור איסור דאו' הניחו להקל על דין תורה אבל היכי דליכא איסור כלל אפי' בקדשים החמירו כמו בכ"מ והנה בפרט ב' נתבאר מ"ש ח"צ סי' פ"ו דחצי שיעור במידי דלאו בר אכילה ליכא איסור כלל, וממילא מובן היכי שע"י חומרא שהחמירו חכמים יבואו קדשים לידי פיסול לא יהיה שיעור שלם בודאי לא עקרו חכמים חומרא שהחמירו ונתבאר שם דבקליפה ליכא שיעור שלם לפ"ז מיושב קו' הנ"ל בקו' הש"ס על שמואל מסכו בשמן כיון דחם הוא מיבלע אמאי סגי בקליפה ניתסר לגמרי דקשה לענין מאי הביא הך בבא דאם חבורת כהנים יאכלו דמכאן ל"ק ולפמ"ש א"ש דהנה לפי כוונה פשוטי קו' הש"ס דכיון דליכא שיעור ביטול בק"א כדין תרומה כמ"ש פר"ח בסי' צ"ד ס"ק כ"ה ולפמ"ש בפרט ה' לשיטת תוס' במין בשא"מ סגי בס' ולרש"י היכי דאין איסור בעיני' ובע"כ הבין דמסתמא ליכא ששים נגד השמן של תרומה וא"כ בלא"ה ל"ק משום דהוי אמינא מתני' אתי' כמ"ד טעם כעיקר לאו דאו' כדאיתא בפסחים דף מ"ה וע' ברש"י שם (ואיסור תרומה אין לו דין קדשים ופשוט וא"צ ראי' וכ"כ פליתי בסי' צ"ח סק"ב בסופו) וכיון דמדאו' ברובא בטל רק מדרבנן בעי ששים יש לומר דבפסח הניחו על דין תורה משום דע"י חומרא זו דבעינן ששים וכיון דליכא ששים יפסול כל הפסח ואיכא שיעור שלם ומדאו' אסור להביא קדשים לבית הפסול לכן הביא בבא דאם חבורת כהנים יאכלו דמוכח דבע"כ סובר טעם כעיקר דאו' כמ"ש בפרט ז' דאל"כ קשה האיך חבורת כהנים יאכלו הא מה שכהנים יאכלו הפסח עצמו עם השמן של תרומה לא קיימו מצוה דאו' באכילת תרומה כיון דליכא רק טעם שמן ולא ממשו דהא נבלע בפסח ומצוה דרבנן מבטל מצוה דאו' כשאוכל ביחד אע"כ טעם כעיקר דאו' ואתי' כהילל דמצות אין מבטלות זא"ז ושפיר פריך כיון דטעם כעיקר דאו' אמאי סגי בקליפה ליבעי ס' אבל אי נימא טעם כעיקר לאו דאו' תיקשי בממ"נ אי נימא דעכ"פ מדרבנן הוי טעם כעיקר ולא עקרו תקנתם האיך רשאים לאכול עם הקליפה כיון דנימא דמצוה דרבנן קיימו באכילת תרומה וכמו באיסור דרבנן הוי טעם כעיקר ה"ה במצוה מדרבנן הוי טע"כ כעין דאיתא במס' זבחים דף ע"ח לענין חלה אי טע"כ לאו דאו' חייב בחלה שיש לו טעם דגן מדרבנן א"כ קשה הא מצות אכילת תרומה מבטל מצות אכילת פסחים דאו' ואין לומר כדי שיוכל לקיים מצות אכילת פסח וגם שלא להביא קדשים לידי פסול הניחו על דין תורה דטעם לא הוי כעיקר ולא קיים מצוה דרבנן באכילת תרומה דז"א דא"כ הוי אכילת תרומה רשות ומבטל ג"כ מצוה דאו כמ"ש תוס' במס' פסחים דף קט"ו ע"א בד"ה אלא ובר"ן שם אע"כ דסובר טעם כעיקר דאו' יקיים מצות אכילת תרומה דאו' וסובר כהילל דמצות דאו' אין מבטלין זא"ז ולכן שפיר הקשה כיון דטעם כעיקר דאו' לשמואל דתתאי גבר כיון דמיבלע בלע ניתסר כיון דליכא ביטול בס' ושמן זית מפעפע והוי איסור שמן ובעי גם ששים וכיון דמדאו' בעי ביטול לא שייך אין מביאין קדשים לבית הפסול כיון דמדינא נפסל:

לג) ומעתה נבוא לבאר תי' הש"ס שם, דהנה בשו"ת שערי תשובה בא"ח סי' תע"ה ס"ק ו' כתב דבשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' י"ח כתב שאם אין לו בפסח רק חצי זית מצה אין חייב לאכול כלל דאכילה בכזית משמע וכ"כ בס' בני חייא ובס' מחזיק ברכה מסכים לדברי האומר כמו לענין איסורין חצי שיעור אסור מן התורה כמו כן לענין מצוה עכ"פ קצת מצוה דאו' איכא רק היכי דיש לו כזית מחויב לאכול כזית. וע' שם בסי' תפ"ב ונראה להביא ראי' דבחצי שיעור איכא מצוה ונראה מה דמשני שאני סיכה דמשהו עבדי ליה ר"ל כשיטת תוס' ורא"ש המובא בב"ח יו"ד סי' צ"ד וש"ך ופר"ח שם בס"ק כ"ה דאפי' בדבר המפעפע כיון דהוא דבר מועט אינו מתפשט יותר מקליפה ואין צריך לא ביטול ששים ולא ביטל ק"א בתרומה (ודלא כהבנת טו"ז שם ס"ק י"ג בשיטת רשב"א) והא דרשאין הכהנים לאכול כיון דעכ"פ בקליפה איכא שמן של תרומה אפי' דהוי ח"ש ג"כ מקיים מצוה דאו' כמש"ל בשם מחזיק ברכה והוי דאו' ואין דאו' מבטל דאו' כהילל וא"כ מוכח דאיכא מצוה בח"ש דאי נימא דלא מקיים מצות אכילת תרומה בח"ש דא"כ הוי אכילת תרומה רשות ומבטל אכילת פסח דאו' ותיקשי אמאי רשאין לאכול כמות שהוא עם הקליפה הא עי"ז מבטל מצות אכילת פסחים הו"ל למיתני שיקלוף האוכל הקליפה ופסח בפני עצמו כיון דלא מתפשט התרומה יותר מקליפה וקיים מצות אכילת פסח אע"כ דאיכא מצוה אכילה בח"ש ויותר נראה דהוכיח המקשין דבע"כ ליכא שיעור ביטול בס' או בק"א דאי איכא שיעור ביטול יש לומר בח"ש לא מקיים מצות אכילת תרומה כלל יהוי רשות דאף בקליפה איכא איסור משהו שדבק ונשאר רושם שם הוי רק ח"ש באכילת כהנים כיון דאיירי בחבורת כהנים שנמנו על הפסח נראה מסברא בסיכה בשמן ליכא לכל אחד אכילת תרומה בכזית והוי רשות דמבטל אכילת פסחים דאו' והתרצין סובר דבח"ש איכא מצוה דאו' ואין דאו' מבטל דאו' וא"ש ודוק:

לד) ועפ"י דברינו הנ"ל יש לישב שיטת רמב"ם בפ"ח מחמץ ומצה ה"ו שסובר כהילל דמצות דאו' אין מבטלות זא"ז ע' בראב"ד ובמ"מ ובלחם משנה שם ובשו"ת שער אפרים סי' נ"ג ונ"ד ובס' חק יעקב סי' תע"ה ס"ק י' וי"ב ובפליתי סי' צ"ח ס"ק י"ב ולכאורה תמוהו מנלן לפסוק כהילל כיון דרבנן פליגי ובאמת הרא"ש כתב דמספקא לן הלכך עבדינן כתרווייהו כדאי' בפסחים ד' קט"ו ע"א ובהנ"ל א"ש דמוכח מהך מתני' דהוא סתם מתני' דמצות אין מבטלין זא"ז כיון דאי' אם חבורת כהנים יאכלו ורמב"ם סובר כר' יוחנן דאמר בכמה דוכתי דהלכה כסתם מתני', ולכאורה קשה על דברינו בפרט ז' וכאן הא כתבו תוס' במס' זבחים דף ע"ו ע"א וז"ל ואין להקשות אהך דשמעתין מהא דאי' בפסחים ד' קט"ו לא יכרוך אינש מצה ומרור בהדדי דלמא אתי מרור דרבנן ומבטל מצה דאו' דהתם חוזק המרירות מבטל טעם מצה אבל אורז לא מבטל טעם דגן יע"ש שכ"כ לחד תירוצא וא"כ הכא לא מבטל ובאמת לק"מ כיון שהוכחתי בפרט ז' דאיירי בשמן זית והוא חריף כמש"ש ומבטל ג"כ אכילת פסח וכן משמע בתוס' פסחים דף קט"ו ע"א ד"ה אתי שכתבו וז"ל והא דשרי בהקומץ דכ"ג מצה מתובלת לא אתי בשמים ומבטל למצה דאין מן הבשמים דבר מועט יע"ש מוכח דדבר חריף מבטל לטעם, והנה תוס' שם בזבחים כתבו עוד תירץ על קו' הנ"ל דהיכי כשאוכל כזית מצה דכי מבטל לו מרור ליכא טעם כזית מצה אבל אוכל הרבה שרי יע"ש וע' שם בדף ע"ט ע"א ד"ה אמרו עליו וכ"כ במס' מנחות דף כ"ג ע"ב ד"ה אלא ג"כ ליכא סתירה לדברינו הנאמרים בפרט ז' וכאן כיון דאיתא סתם אם חבורת כהנים משמע אפילו חבורה גדולה דליכא על כל אחד כ"א כזית עם הקליפה וע"י שיאכל גם הקליפה דבודאי שמן זית דבוק ונשאר רושם מבטל לטעם פסח ובצר ליה שיעורא אע"כ דסובר דאין מצות מבטלות זא"ז כהילל ואיכא סייעתא לרמב"ם הנ"ל ודברינו בפרט ז' וכאן נכונים:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה