שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל כב · פרט ו
יבואר ישוב שיטת רשב"א הנזכר בפרט ה':
יט) בפרט ה' כתבתי קו' לשיטת רשב"א ונלענ"ד לישב ומקודם נקדים מה שראיתי דבר חדש בס' או"ה כלל י"ד דין ב' דהנה מדברי רשב"א הנ"ל בפרט ד' וה' מבואר דסובר דאיסור שמן בצלי בודאי מפעפע בכל החתיכה וליכא ספק רק שיש לחקור בנטילה אי הוא חומרא או דהוא מדינא דנשאר שם רושם איסור וליכא באותו שיעור נטילה שיבטל רושם איסור, ואולם הוא ז"ל כתב בשם רבונו פרץ בסמ"ק גבי נטף מרוטבו על החרס שצריך נטילת מקום ולא סגי לי' בקליפה אפי' היכי דאיכא ששים דשמא רוטב אינו מפעפע אלא כנגד אותו מקום בעומק אע"ג דהתם נמי אוסר הכל אי ליכא ששים מטעמא דשמא רוטב מפעפע בכולו עכ"ל הובא דבריו בקצרה בספר פ"מ במ"ז סי' ק"ה ס"ק י"א א"כ הבין דלכן בעי ששים ונטילה, דיש להסתפק אולי אינו מפעפע רק בשיעור נטילה לכן בעי נטילה ובנטילה לחוד לא סגי דאולי מפעפע בכולו לגמרי לכן בעינן ג"כ ששים וא"כ לפי דבריו ל"ק קו' הנזכר בפרט ה' על מתני' דנטף מרוטבו כו' דנימא חנ"נ ותאסר נטילה אחת לחברתה, דבממ"נ אי מפעפע בכולו כיון דאיכא ששים לא נאסרה הנטילה מעולם ואם אין מפעפע בכולו רק כשיעור הנטילה אזי אין יכול הנטילה לאסור חברתה ושניה אח"כ כיון דאין מפעפע יותר שפיר שייך סברת תוס' דאין הנאסר יכול לאסור במקום שאיסור עצמו אין יכול לילך שם, וכמ"ש בפרט ב' ואפשר דהיינו טעמא דסמ"ק דלא רצה לפרש כמ"ש פר"ח הובא בפרט ד' דנטילה הוא חומרא בעלמא או כמ"ש שם דהוא מדינא כיון דמשמעות לשון הש"ס במס' חולין דף צ"ז ע"א שאני חלב דמפעפע משמע דברור דמפעפע ואמאי הוציא מפשטות יש לומר דסובר בנטף מרוטבו על החרס דרוטב הוא שמן ומפעפע ובע"כ צריך ששים ג"כ והי' סובר בקדשים אמרינן מדאור' חנ"נ משום דהיתר מצטרף לאיסור וגם סובר כמ"ש תוס' בחולין דצ"ו ע"ב דאפי' במקצת חתיכה אמרינן חנ"נ, והוי קשה לי' קו' הנ"ל לכן מוכרח לפרש דמחמת ספק בעי ס' ונטילה ול"ק קו' הנ"ל בפרט ה' דמביא קדשים לבית הפסול כיון דסד"א מדאו' לחומרא והוי כודאי איסור עפ"י הדין מביא הקדשים דהיינו הנטילה לבית הפסול:
כ) אמנם יש לעיין דניהו דהוי ספיקא דאור' לחומרא מדאור' ואסור לאכול הנטילה דשמא נשאר בנטילה הא הוי חומרא דאתי לידי קולא לענין הבאת קדשים לבית הפסול שיעור שלם דאם מפעפע הרוטב בכל החתיכה. אזי עושה איסור לענין שמביא הנטילה לבית הפסול ואיכא ספק דאו' לענין זה ומאי אולמא סד"א לענין איסור אכילה מסד"א לענין הבאת קדשי' לבית הפסול, ונראה לישב דהנה אי' בירושלמי בשמעתין וז"ל נגע בחרסו של תנור פסול גוף הוא ונשרף מיד, נטף מרוטבו על החרס פסול מכשיר הוא וטעון עיבור צורה עכ"ל, וכתב הגאון המפרש זצ"ל וז"ל פסול הגוף שאינו טעון עיבור צורה אלא ישרוף מיד, פסול מכשיר הוא שאין פיסולו מחמת עצמו אלא ממה שנבלע וטעון עיבור צורה עכ"ל, וכוונתו דאי' במס' פסחים בדף ע"ג ע"ב זה הכלל כל שפיסולו בגופו ישרוף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה, וכתב רש"י וז"ל כל שפיסולו בגופו ישרוף כגון פיגול ונותר וטמא וכיוצא ישרף מיד ואין צריך להמתין בדם ובבעלים כגון נשפך הדם וכגון פסח שמתו בעליה או נטמאו אחר זריקה. דעכשיו פסח כשר הוא אלא שאין לו אוכלין תעובר צורתו ימתינו לו עד שתעבור ממנו צורת בשר דכיון דאין פיסולו חמור לא שרפינן קדשים בבזיון ועיבור צורה הוא פיסול לינה דהו"ל פיסולו בגופו עכ"ל, וכן אי' בדף ל"ד ע"א ובדף פ"ב ע"א ואיתא במס' ר"ה דף כ"א ע"ב, ועוד אמר ר' יהושע כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך נשמע דמותר לעבור על איסור בשב ואל תעשה מלעבור בקום ועשה וע' במס' עירובין דף ק' ע"ב, וא"כ ל"ק קו' הנ"ל דאם יאכל הנטילה יעבור על ספק איסור דאור' בקום ועשה משא"כ עכשיו כשנפסל הנטילה אין עובר על ספק דאו' רק בשב ואל תעשה דהא אין שורף מיד רק מניח לעבור צורתו ואז מדינא טעון שריפה כבודאי נפסל בלינה ועכ"פ מתחילה לא עשה מעשה וא"ש.
כא) מיהו יש לעיין טובא בדברי סמ"ק הנ"ל ומקודם נבוא לישב שיטת הריב"א דהנה שם איתא וז"ל תניא כוותי' דשמואל חם לתוך חם אסור וכן צונן שנתן לתוך חם אסור (אלמא תתאי גבר) חם לתוך צונן וצונן לתוך צונן מדיח, חם לתוך צונן מדיח כיון דחם הוא אדמיקר לי' א"א דלא בלע פורתא קליפה, מיהו בעי אלא אימא חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח, תניא אידך בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכן צונן שנפל לתוך חם אסור חם לתוך צונן וצונן לתוך צונן מדיח, חם לתוך צונן מדיח כיון דחם הוא אי אפשר דלא בלע פורתא קליפה מיהו ניבעי אלא אימא חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח עכ"ל, כתבו תוס' בד"ה תניא וז"ל תימא הא תו ל"ל להביאה ואומר ר"ת דקמ"ל דאפי' חלב שרי דאע"ג דחם לתוך צונן בעי קליפה בדבר שיכול לעשות קליפה בדבר דלא שייך קליפה כמו בחלב מותר מדלא קתני איסורא גבי חלב כדקתני קליפה גבי בשר וריב"א חולק בזה ומצריך ששים כדי קליפה יע"ש וברא"ש במס' חולין דף קי"ב סי' ל"ד מבאר היטב והובא מחלוקת זה בטור יו"ד סי' צ"א וע' בש"ע סי' צ"א ס"ד בטו"ז ס"ק ו' וש"ך סק"ח, ויש להבין לריב"א הא שפיר קאמר ר"ת למה הביא הש"ס האי תניא אידך דמיירי בב"ח דמברייתא קמייתא דמיירי בכל איסורין ג"כ נלמוד, ונלענ"ד לישב דהנה מג"א בסי' תס"ו ס"ק ל"ג כתב לישב קו' טו"ז וש"ך שם דהך קליפה דאמר שמואל בתתאה גבר הוא רק חומרא בעלמא דהא מתחילה אי' בגמ' דאין צריך קליפה אלא דחיישינן שמא בלע פורתא לכן סובר ר"ת דאם נתבשלה בלא קליפה אין אוסרת התערובת ולא צריך ששים נגד הקליפה אבל במקום שצריך קליפה מדינא אוסרת התערובת וכ"כ או"ה הובא בפליתי סי' צ"א סק"ב, ולפי דבריהם משמע דבזה נחלקו ר"ת וריב"א לר"ת קליפה זו שאמר שמואל הוא רק חומרא בעלמא ולריב"א הוא מדינא, ולולי דבריהם יש לומר בענין אחר דהנה הש"ך בסי' צ"ח סק"ב הקשה להסוברים טעם כעיקר דאו' במין בשא"מ האיך סמכינן על טעימת עכו"ם הא אין עכו"ם נאמן באיסור דאו', והקשה הפליתי שם בס"ק ב' דעדיפא מיני' הו"ל להקשות דהא בב"ח לכ"ע טעם כעיקר דאו' דאי' במס' חולין דף צ"ו ע"א בקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל סמכינן אטעימת עכו"ם מסל"ת, ושמעתי מכבוד ש"ב ומחו' הגאון אמיתי מופת הדור מוה' ברוך פרענקיל זצ"ל לתרץ קו' הפליתי דהנה בלא"ה קשה למה לן טעימה הא כתבו תוס' במס' חולין דף צ"ח ע"ב ד"ה לחומרא דזימנין דפסק הטעם בפחות מס' וכיו"ב כתב הר"ן שם וא"כ כיון דאיכא ספק אם איסור נתן טעם בהיתר נוקי התבשיל בחזקת היתר, וכיו"ב כתב הטו"ז יו"ד בסי' קכ"ב ס"ק ד' וכעין זה הקשה הפליתי שם ס"ק ג' וצריך לומר דכמו שיש להיתר חזקת היתר יש לאיסור חזקת איסור וכמו שאין לסתור ח"ה כמו כן אין לסתור חזקת איסור, מיהו כל זה באיסור והיתר אבל בב"ח שכל אחד בפ"ע מותר ועכשיו אנו רוצין לאסור ראוי לומר דמוקמינן התבשיל בחזקת היתר וא"כ מדינא לא צריך כלל טעימה מעכו"ם מסל"ת ובע"כ הטעימה הוא חומרא בעלמא וכדעת קצת פוס' הובא בפר"ח ובפ"י במס' כתובת דף ט' דחכמי' החמירו שלא לסמוך על חזקת היתר (או כיון דאפשר לברורי ע"י טעימת עכו"ם מסל"ת לא סמכינן על חזקה היכי דאפשר לברורי ע' ביו"ד סי' א' ומג"א סי' ח' וסי' תל"ז סק"ד ודוק), וא"כ הוי חומרא דרבנן ובדרבנן נאמן עכו"ם מסל"ת עכ"ד פח"ח, והנה במס' שבת דף מ"ב ע"א איתא וז"ל סבר ר' יוסף מלח הרי הוא כתבלין ובכלי ראשון בשלה ובכלי שני לא בשלה, א"ל אביי תני ר' חייא מלח אינו כתבלין דבכלי שני נמי בשלה, ופליגא דר' נחמן דאמר צריכא מילחא בישולה כבשרא דתורא ואיכא דאמר סבר ר' יוסף למימר דמלח הרי הוא כתבלין דבכ"ר בשלה בכ"ש לא בשלה א"ל אביי תני ר' חייא מלח אינו כתבלין דבכ"ר נמי לא בשלה והיינו דאמר ר' נחמן צריכא מילחא בישולה כבשרא דתורא עכ"ל וכתב הר"ן שם וז"ל מהא שמעינן שאעפ"י שכ"ר מבשל דוקא דברים הקלים להתבשל כמים ושמן ותבלין וכיו"ב אבל בדברים הקשים להתבשל בו אין מבשלין בו והא במלח אסקינן לקולא אלא לפי שאין אנו בקיאין בטבעי הדברים אנו אוסרין כל דבר לתת בשבת בתוך כלי ראשון בר ממאי דאיפשטא בגמרא להתירא יע"ש ובש"ע א"ח סי' שי"ח ס"ה כתב דאסור ליתן פת אפי' בכ"ש שהיד סולדת ויש מתירין בכ"ש וכתב המג"א בס"ק י"ח טעם האוסרין אפי' בכ"ש דיש דברים שמתבשלין בהן ואין אנו בקיאין ע"כ בשאר דברים נמי יש להחמיר ומקורו מבית יוסף ובמס' זבחים דף ע"ה ע"ב מבואר דר"ת סובר דעירוי יש לו דין כ"ר ומבשל כדי קליפה כיון דשמואל סובר חם לתוך צונן תתאי גבר ובעי קליפה והיינו עירוי ורשב"ם ז"ל אחיו חולק עליו וסובר דעירוי ככלי שני והמעיין בתוס' שם מבואר לר"ת בישול ובלוע שווין ומה שמבשל בולע ומה שאינו מבשל אינו בולע כמו דמוכח דאייתי מירושלמי דוק ותשכח והנה בקו' הש"ס אי אפשר דלא בלעה פורתא, בהנך ב' תיבות אי אפשר ראיתי במס' נדה דף ה' ע"ב בהא דאיתא שם אם אי אפשר אא"כ נגע טמא כתבו בתוס' ד"ה ואם וז"ל וא"ת פשיטא כיון דאי אפשר ודאי נגע ויש לומר דלאו אי אפשר כלל אלא קרוב לודאי ובתוספתא נמי תניא אם אי אפשר אא"כ נגע ספיקו טמא משמע דלא הוי ודאי נגע יע"ש, ולפ"ז ל"ק קו' תוס' על ריב"א הנ"ל דהנה בהא דמקשה הש"ס אדמוקיר ל' אי אפשר דנא בלע פורתא יש לפרש כוונת הש"ס דר"ל אף דתתאי גבר ועירוי כמו שאינו מבשל לגמרי כך אינו מבליע לגמרי. מיהו הא מצינו בש"ס שיש הרבה דברים שהיו בקיאין בטבעי המאכלים ויש דברים שהיו מסופקים כדאי' במס' שבת הנ"ל וא"כ כוונת הש"ס דאולי אין טבעי המאכלים שווין כיון דיש אוכלין דאפילו בכ"ש מבשל ומבליע ומכ"ש ע"י עירוי וכיון שאין אנו בקיאין בטבעי אוכלין אולי טבע האוכל זה שבקל הוא בולע שיעור קליפה. וא"כ לפ"ז כשמתרץ הש"ס לפרש הברייתא דבאמת צריך קליפה הוא מטעם ספק אזלינן לחומרא, וא"כ לפ"ז לכאורה יש לחלק דה"מ באיסור והיתר יש להחמיר מספק איסור דאו' דאולי בלע כדי קליפה דליכא ח"ה כיון דאיכא גם חזקת איסור אבל בב"ח דליכא רק ח"ה י"ל בחם לתוך צונן אין צריך קליפה כיון דאיכא ח"ה, והנה תוס' במס' חולין דף נ"ג ע"ב ד"ה קסבר הקשו אמאי חיישינן לספק דרוסה נימא נשחטה בחזקת היתר ותירצו דדרוסה שכיח טפי לאיסור מלהיתר נשמע דלא מהני ח"ה רק בספק השקול אבל בדבר דשכיח יותר לאיסור לא מוקמינן בח"ה וא"כ אי נימא דמה דאי' כאן אי אפשר דלא בלע פורתא בהני ב' תיבות אי אפשר פירושו כמו בכל מקום דאיתא הני ב' תיבות פירושו קרוב לודאי דבכה"ג לא מהני א"ה כיון דהוי ספק הרגיל לאיסור גם באיסור בב"ח בחם לתוך צונן צריך קליפה מיהו אי נימא כמש"ל דהוא ספק השקול ובע"כ צריך לומר דלשון אי אפשר הנזכר כאן לאו דוקא וכעין שהבין המג"א שכתב דהך קליפה הוא רק חומרא בעלמא ובע"כ סובר מה דאיתא הני ב' תיבות אי אפשר הוא לאו דוקא שפיר יש לחלק בין בב"ח לשאר איסור והיתר אמנם באמת סובר הש"ס לסברא פשוטה דקרוב לודאי דגם בב"ח טבע הבשר וחלב לבלוע כדי קליפה דהם ז"ל היו בקיאין בטבעי הדברים כמ"ש הר"ן ולכן דייק הש"ס לומר אי אפשר דלא בלע פורתא וכיון דהוא קרוב לודאי ושכיח לאיסור יותר מלהתיר לא מהני החזקת היתר בב"ח וא"כ ל"ק קו' תוס' הנ"ל על ריב"א דמוכרח הש"ס להביא הברייתא בתרא דאי מקמייתא לחוד הוי אמינא דחכמים בעצמן היו מסופקים אם יש טבעי אוכלין שבולעי' ע"י עירוי כ"ק ודוקא בשאר איסורין החמירו מספיקא דליכא ח"ה כיון דאיכא חזק"א המתנגד אבל בב"ח דליכא חזקת איסור אזלינן בתר חזקת היתר ואין צריך קליפה, לכן מביא הש"ס ברייתא בתרא להורת דגם בב"ח בחם לתוך צונן צריך קליפה דהיה ברור לחכמי הש"ס או קרוב לודאי שטבע האוכלין הללו שבלועין כ"ק וכעין דאיתא במס' שבת שהיו בקיאין בטבעי אוכלין ולא נסתפקו וא"ש ודוק:
כב) ומעתה נבוא לעיין בדברי סמ"ק המובא בס' או"ה הנ"ל שכתב דלכן בצלי שמן בעי ס' ונטילה משום ספק אי מפעפע בכולו או רק כדי נטילה ומקודם אמינא בגוף דברי הגאון זצ"ל הנ"ל שאמר דבב"ח היכי דהוי ספק מוקמינן בח"ה לאו מילתא דפסיקא הוא, דהנה הטו"ז ביו"ד סי' ק"ה ס"ק ג' תמה על מ"ש רמ"א בכל איסורין ספק כבוש אסור דהוי ספיקא דאו' היכי שאנו רואין שנכבש רק שאנו מסופקים אם נכבש יום שלם ומדמה לספק אם היה ששים נגד איסור שנשפך כדאי' בסי' צ"ח דאזלינן לחומרא והקשה הטו"ז דלא דמו דשאני התם שאיסור הי' ברור ובשפיכה ספק אם איכא ס' משא"כ כאן אמאי לא מוקמינן בח"ה שלא נחזיק ריעותא מספק כמו במקוה, ותי' בס' נקודת הכסף שכתב בס' או"ה דהכא איתרע חזקת כשרות כיון שנשרה בו והכוונה כמו שכתבתי בכללי חזקות בשם הרבה קמאי ז"ל דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה והוא מחלוקת עצום וא"כ הכא אפי' בב"ח כיון שנתערבו יחד איתרע החזקה, ודבריו נכונים לשיטת רש"י וסייעתו במסכת קדושין דף פ' ע"א גבי תינוק שנמצא בצד עיסה לפי פירושו מוכרח דסובר דחזקה דאיתרע הוי חזקה וע' בריטב"א שם דוק כי קצרתי, והנה ראיתי בס' תב"ש סי' ל"ו ס"ק ל"ג שכתב דמוכח בש"ס דכל היכי דמחזיקינן מידי ואיכא איזו סתירה לזה ואפשר לתרוצי בגווני דלא לסתור החזקה מתרצינן לה ואפי' בדרך רחוקה יע"ש שמביא הרבה ראי' לזה וא"כ היכי דאיכא חזקה ואיתרע החזקה ואפשר לתרוצי הריעותא כדי לקיים החזקה קמייתא מתרצינן לי' ולפ"ז יש להתבונן בהך דינא שכתב הסמ"ק דלכן בעינן באיסור שמן בצלי ששים וקליפה משום ספק דשמא מפעפע בכולו או אינו מפעפע בכולו וקשה למה בעינן ששים ונטילה ליסגי בנטילה לחוד דכיון דאיכא ספק נוקי התבשיל המותר בח"ה דבכאן נסתר ב' תירוצים הנ"ל, תי' א' משום דיש לאיסור חזק"א ליתא דהא אין רצונינו לסתור החזק"א כיון ששיעור נטילה מהיתר נשאר אסור א"כ אין אנו סותרין לחזק"א ותי' ב' משום דהוי חזקה דאיתרע נסתר גם כאן כיון דאפשר לתרוצי הריעותא ולומר שהריעותא מהאיסור הוא בשיעור נטילה אמאי לא מוקמינן ההיתר בחז"ק, מיהו הא לא קשה דנימא שלא בעי נטילה ונימא מחמת ח"ה שאיסור מפעפע בכולו ונתבטל בששים משום דבכה"ג אתה סותר החזק"א אבל קשה למה בעינן ששים דאפי' ליכא ששים כיון דהוא ספק אולי אינו מפעפע בכולו ליסגי בנטילה לחוד, וכמו דסובר שמואל במס' חולין דף צ"ו ע"ב באיסור כחוש בצלי סגי בקל פה או בנטילה כמ"ש תוס' ד"ה עד וכן קיי"ל ביו"ד סי' ק"ה ס"ד ה"ה באיסור כחוש שאין בו כח לפעפע שאין בו ששים אין אוסר רק כדי נטילה, גם באיסור שמן יהיה הדין כן ולפמ"ש בפרט ה' הכוונה פשוטו ברשב"א דודאי מפעפע בכל החתיכה א"ש אבל לשיטת סמ"ק קשה.
כג) והנה בהאי דנטף מרוטבו על החרם שהבין הסמ"ק ג"כ דרוטב הוא שמן וצריך ששים ונטילה מטעם ספק לכאורה ג"כ קשה קו' זו ליסגי בנטילה לחוד מיהו קו' זו יש לישב דהנה רש"י כתב במס' חולין דף ט' ע"א בהא דאמר ר' הונא בהמה בחי' בחזק"א עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה ר"ל בחזקת איסור אמ"ה, והקשו בתוס' במס' יו"ט דף כ"ה ע"א ד"ה בחזקת דלמה בעינן עד שיוודע במה נשחטה כיון דחזינן שמתה א"כ לא שייך בה איסור אמ"ה דאיסור אמ"ה לא שייך אלא מחיים לכך פי' בחזקת שאינה זבוחה דרחמנא אמר תזבח ואכול, ואולם רשב"א במס' חולין שם כתב לישב שיטת רש"י דסובר כיון דמעיקרא היה בחזקת איסור אמ"ה ועכשיו נמי לא נתברר אם נשחטה כהוגן מחזיקין מאיסור זה לאיסור אחר וכ"כ במס' יבמות דף ל"א ע"ב וע' בתוס' כתובת דע"ה ע"ב ד"ה ספק והארכתי בס"ד בזה בכללי חזקות, וא"כ יש לומר דסמ"ק סובר בזה כרש"י דמחזיקין מאיסור לאיסור אחר והכא בקרבן פסח קודם שנצלה כל צרכו הי' בחזקת איסור לאכילה דגם בעודו חי היה אסור לאכול כמו שנראה ברמב"ם בפ"ח מק"פ ה"ח דבטל מצות עשה שנאמר כי אם צלי אש הא אינו צלי אסור וע' במס' פסחים דף מ' ע"א וגם אח"כ כשהתחיל מעשה אור לצלות איכא איסור נא דהתורה אמרה אל תאכל נא, וכיון שאירע שנטף מרוטבו וחזר אליו ונולד לנו עוד ספק כיון שרוטב שמן אולי מפעפע בכולו ונאסר הפסח לאכילה לכן בעינן גם ביטול בששים ולא מהני נטילה כיון דמעיקרא היה בחזק"א לאכילה אף שעכשיו נצלה ונפקע איסור ראשון מ"מ מחזיקין מאיסור לאיסור אחר ול"ק קו' כנ"ל, ואולם מדברי סמ"ק נראה דגם בשאר איסורין באיסור שמן בצלי דבעי ששים ונטילה הוא מטעם הנ"ל קשה דהתם מעיקרא לא הי' בחזק"א ואין לומר בצלי הי' מעיקרא באיסור משום איסור דם דז"א דהא מותר לאכול באומצא כמ"ש תוס' בחולין דף י"ד ע"א ד"ה נסבין דדם איברים שלא פירש מותר ואפי' לא נצלה יפה מותר ואעפ"י שנפלט מבפנים מצד זה לצד זה אינו אסור עד שיפרוש לחוץ וכיון דלא היה בחזק"א לאכילה הדק"ל למה בעינן באיסור שומן ששים ונטילה ליסגי בנטילה לחוד, לכן נראה דסמ"ק המובא באו"ה הנ"ל סובר כמ"ש בספר ראש אפרים בשו"ת בסוף הספר דף ל"ב בשם מו"ז הגאון בעל מגיני שלמה זצ"ל שחולק על סברת תב"ש וסובר בחזקה דאיתרע ונולד ספק שמא בטלה הריעותא אין החז"ק מועיל כלום, ואדרבא אמרינן העמד הריעותא על החזקה יע"ש, שמביא ראי' לזה וא"כ הכא דאיתרע חזקת היתר כיון שנפל איסור לשם אף דנטילה אסורה לא אמרינן דנתבטל הריעותא רק דאמרינן אוקי הריעותא בחזקתו ואולי האיסור מפעפע בכולו ולכן צריך גם ששים וא"ש:
כד) ולפ"ז מיושב ק"ו הנזכר בפרט ה' על רשב"א שסובר הטעם בצלי שמן בעי ששים ונטילה, ששים בעי דמפעפע בכולו, ונטילה בעי מטעם חומרא בעלמא או מטעם ספק דנשאר שם רושם איסור במקום שנפל ואולי ליכא שיעור ביטול בשיעור נטילה דקשה ממתני' דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו דיטול את מקומו דסובר רשב"א דרוטב היה שמן ומפעפע דבעי ששים ונטילה דבממ"נ אם הנטילה הוא חומרא בעלמא הוי חומרא דאתי לידי קולא דמביא קדשים לבית הפסול שיעור שלם ואי הנטילה מדינא תיקשי הא בקדשים היתר מצטרף לאיסור ומדאו' אמרינן חנ"נ והיכי דאיכא ספק אי נ"נ הוי ספיקא דאו' דאזלינן לחומרא ומה מהני ס' ונטילה נימא דנטילה אחת תאסור לחברתה דלא שייך טעם שכתבו תוס' דאין הנאסר יכול לאסור במקום שאין גוף איסור מתפשט דהא באמת מתפשט וכנ"ל ולפי דברינו א"ש, ונראה דסובר רשב"א אף דאמרינן חנ"נ מדאו' ה"מ היכי דודאי נעשה החתיכה נבילה אבל בספק לא אמרינן חנ"נ לאסור אף דסד"א לחומרא, והטעם מבואר מדברינו דמוקמינן להיתר בח"ה ואין לומר הא יש לאיסור ג"כ. חזק"א דז"א הא אין אנו סותרין לחזק"א דכיון דאיכא ששים מדינא נתבטל והא הנטילה נשאר אסור ואם אתה אומר שנעשה ההיתר נבילה דבודאי ליכא שיעור ביטול בשיעור נטילה אתה רוצה לעקור ח"ה מבשר יותר מסתבר לוקמי בח"ה, ואין לומר הא איתרע הח"ה דז"א דיש לומר דסובר כמ"ש התב"ש הנ"ל דהיכי דאפשר לתרוצי ולישב הריעותא מתרצינן כדי לוקים על חז"ק וא"כ הכא כיון דאיכא ששים בכל החתיכה נגד האיסור נתבטל הריעותא מאיסור בכל החתיכה, ועיקר הריעותא הוא בשיעור נטילה דעל זה איכא ספק אולי ליכא ששים בנטילה זו נגד רושם החיסור שנפל שם, הא באמת הנטילה אסור מספק אבל לא יועיל כל כך הספק וריעותא שיש בנטילה זו דנימא אולי נ"נ ונאסר כל הפסח כיון שיש לפסח חזקת היתר מאיסור זה, ול"ל סברת מגיני שלמה, וגם יש לומר דסובר כתוס' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אחר וא"כ אדרבא היה בחזקת היתר כשיצלה כהוגן ולא יהיה בו איסור נא יהיה מותר לאכול ועכשיו נצלה כהוגן אף שאירע ספק שנטף מרוטבו וחזר אליו מ"מ עיקר הריעותא הוא בשיעור נטילה דכאן לא מהני ח"ה דא"כ אתה מגרע החזק"א משא"כ בשאר ליכא רק ח"ה דשם ליכא ריעותא דנתבטל הריעותא, הגם שכתבתי בכללי חזקות דמשמע דרשב"א סובר כרש"י דמחזיקן מאיסור לאיסור אחר מ"מ דברינו נכונים להסוברים כדין זה בצלי שמן דבעי ס' ונטילה מטעם שכ' רשב"א דלא תיקשי קו' הנ"ל ודוק היטב בסברא זו. העולה לפי דברינו אי הטעם דבעי ס' ונטילה כמ"ש רשב"א דאיסור ודאי מפעפע בכל החתיכה וגס נימא דמחזיקן מאיסור לאיסור כמ"ש רש"י בע"כ מוכח בהאי דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו כמ"ש תוס' במס' חולין דף צ"ז ורא"ה דרוטב הוא ציר בעלמא ולא שומן ולא בעי ששים ובנטילה סגי דאי נימא דהוי שומן הדק"ל מה מהני ס' ונטילה נימא חנ"נ ונטילה זו תאסור לחברתה ושניה לאחרת כנ"ל כיון דבקדשים היתר מצטרף לאיסור וגם מחזיקן מאיסור לאיסור ודוק:
כה) ומצאתי ראי' לדברינו הנ"ל דהנה אי' ביו"ד סי' צ"ב ס"ב בחלב שנפל לתוך קדירה של בשר על חתיכה אחת והיה בה טעם חלב ולא ניער בתחילה ולא כיסה כשנפלה הטיפה ואתר כך ניער לבסוף נאסרה אותה חתיכה וצריך ששים נגדה להתיר שאר חתיכות דבבשר בחלב לכולי עלמא אמרינן חנ"נ, וכתב אח"כ וז"ל וכן אם נפל לתוך המרק או לתוך חתיכות ולא נודע לאיזה חתיכה נפל נוער את הקדירה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת עכ"ל, והן דברי רמב"ם המובא בטור והטור חולק עליו כמ"ש רמ"א דמה מועיל מה שמנער אח"כ אם לא ניער מיד כשנפל האיסור, וכבר האריכו לתרץ הטו"ז בסק"ד והש"ך בס"ק ח' ובפליתי שם סק"ז כתב לתרץ בשם ספר פרי תואר דמ"ש הרמב"ם לא נודע היינו אם נפל לחתיכה שחוץ לרוטב או בתוך הרוטב או בחתיכה גדולה שיש בה ששים או קטנה דלית בה ששים כיון דמספקא לן אי החתיכה נ"נ מספק לא מחמרינן ואוקי בחזקת היתר, ובס' פליתי מביא ראי' לסברא זו דמספק לא אמרינן חנ"נ, ולכאורה דברי צריכין ביאור דהנה ביו"ד סי' קי"א ס"א איתא היכי דאיכא שת קדירות אחת של היתר ואחת של איסור ולפניהם חתיכה שאסורה מדרבנן ונפלה לקדירה ואין ידוע לאיזה נפל תולין להקל דנפלה לקדירה האסורה וקדירה של היתר נשאר מותרת (וכן ב' חתיכות אחת של היתר ואחת אסורה מדרבנן ונפלו שניהן תולין להקל ואמרינן דהיתר נפל לקדירה של היתר והאיסור לקדירה האסורה) וכן מבואר בסעיף ה' אפי' בשתי קדירות של היתר ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור דרבנן ויש בקדירה אחת מהן כדי לבטל האיסור ונפלו שניהן תולין להקל דאיסור נפל לקדירה שיש בה כדי לבטל וה"ה כשהי' חתיכה אחת האסורה מדרבנן ונפלה לאחת מהקדירות תולין להקל שנפלה לקדירה שיש בה לבטל האיסור ומבואר בש"ך שם ס"ק י"ב דהיינו דוקא בחתיכה האסורה מדרבנן אבל באיסור דאו' תולין להחמיר וכן מבואר בש"ע שם ס"ג על דין הנ"ל באיסור של תורה אין תולין להקל ולומר לתוך קדירה האסורה נפל עד שיהי' בקדירה של היתר רבה על האיסור כדי שיתבטל מדאו' אף אם נפלה לשם דהוי סד"ר ומבואר בס"ד דדוקא במב"מ דמדאו' ברובא בטיל רק מדרבנן בעי ששים תולין להקל דהוי סד"ר אבל במין בשא"מ ובפרט בב"ח דלכ"ע טעם כעיקר דאו' אין תולין להקל, וא"כ לכאורה קשה לפי דברי פרי תואר בספק אם נתבטל מעיקרא ולא נ"נ אזלינן להקל דמספיקא מוקמינן בחזקת היתר הא בב"ח לכ"ע אמרינן חנ"נ מדאו' (אפילו להסוברים דבשאר איסורין דאמרינן חנ"נ הוא מדרבנן כמ"ש הש"ך שם בס"ק י"ב וע' פליתי ופ"מ שם) ובספיקא דאו' משמע מדינים הנ"ל דלא מהני חזקת היתר, דהא גם בקדירות הנ"ל איכא חזקת היתר, ומ"מ לא מהני באיסור דאו' היכי דאיכא ספק אם נפל איסור לקדירה של היתר ובע"כ הטעם כיון דאיתרע החזקה, דעכ"פ נעשה באחת מקדירות (או מטעם דחכמים החמירו שלא לסמוך על חזקת היתר כדעת קצת פוסקים דס"ל כן ע' פי' כתובת דף ט') וא"כ ה"ה וא"כ לכאורה קשה להבין תי' הנ"ל. אמנם באמת דברי פרי תואר נכונים וברורים, דהנה איתא במס' יבמות דף פ"א ע"ב שתי קופת אחת של חולין ואחת של תרומה (בתרומה בזמן הזה דרבנן (ולפניהם שני סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו הרי החולין מותרין לזר שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלו וחולין לתוך חולין נפלו ואמר רשב"א והוא שרבו חולין על התרומה פרש"י שרבו קופת חולין על התרומ' שבסאה תרומה הלכך תלינן בשאני אומר חולין לתוך חולין נפלו דאי נמי הוי איפכא שנפל סאה תרומה בקופת של חולין בטילה ברובא יע"ש, דסובר דגם בדרבנן בעינן ריבויא ור' יוחנן סובר אעפ"י שלא רבו חולין על התרומה כיון דהאיסור הוא רק מדרבנן סמכינן על שאני אומר, וכתבו תוס' בד"ה שתי' וז"ל הקשה רבינו שמואל אמאי לא פליגי ר' יוחנן ורשב"ל במתני' דתרומת בפ"ז דתנן ב' קופת אחת של חולין ואחת של תרומה שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה הו"ל לר' יוחנן ורשב"ל לפלוגי שם. ותי' ר"י משום רבותא דד' יוחנן מייתי ברייתא דאפי' בב' קופת ושתי סאין דליכא למימר כולי האי אוקי אחזקתייהו דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר שרי בלא רבי' ואפשר דבסאה אחת אפי' רשב"ל שרי בלא רבי' דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ומוקי לה אחזקתייהו ולהכי לא פליג במתני' אלא בברייתא עכ"ל, וכ"כ הר"ש בפי' המשניות במס' תרומת שם משמע מדברי תוס' בחתיכה אחת ספק לאיזה קדירה נפל איכא חזקת היתר ולא איתרע החזקה ובע"כ לא דמי למ"ש או"ה ונקודת הכסף בסי' ק"ה הנ"ל בספק כבוש דאיתרע החזקה דשאני התם שבודאי כשרה משא"כ בספק אם נפל לקדירה של היתר לא איתרע החזקה כיון דאיכא ספק אם נפל כלל, ולכאורה קשה הא חזקה להיתר מהני בכל מקום אפי' בחשש איסור דאו' ולרוב פוס' לא החמירו חכמים שלא לסמוך על חזקת היתר כמ"ש בכללי חזקות בס"ד, וע' בבית יוסף סי' ק"י בשם שו"ת הרא"ש דאפילו באיסור אשת איש סמכינן על חזקת היתר להקל ואמאי איתא בש"ע בסי' קי"א הנ"ל באיסור דאו' בספק לאיזה קדירה נפל אי נפל לקדירה שיש בהן כדי לבטל האיסור אסורה הא איכא חזקת היתר דהא לא איתרע החזקה כיון דליכא רק חדא נפילה, ובע"כ צריך לתרץ ולומר כמש"ל בשם ש"ב הגאון כבוד מוה' ברוך פרענקיל זצ"ל דאיכא לאיסור גם חזקת איסור ואם נימא שנפלה לתוך קדירה שיש בה לבטל האיסור אנו מפקיעין האיסור מחזקתו ובשתי קדירות אחת של היתר ואחת של איסור ולפניהן שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור דאור' אף דיש לומר דאיסור נפל לתוך קדירה האסורה ולא מפקיעין מחזקת איסור דהא נשאר באיסורו מ"מ כיון דאיכא ב' נפילות איתרע חזקת היתר כמ"ש תוס' לכן לא תלינן באיסור דאו', וא"כ שפיר כתב בס' פרי תואר דבהאי דסי' צ"ב בדין שכתב רמב"ם בניער את הקדירה בב"ח מספיקא לא אמרינן חנ"נ כיון דכל אחד בפני עצמו מותר ליכא חזקת איסור רק חזקת היתר כמש"ל בשם הגאון זצ"ל, ולא מפקיעין החזק"א לכן בספק אם נפל החלב לחתיכה שיש בה ביטול מוקמינן בחזקת היתר ואמרינן דלא נפל לחתיכה שאין בה ביטול להוציאה מחזקת היתר וחזקת היתר מחתיכה זו לא איתרע כלל כמ"ש תוס' הנ"ל בנפילה אחת לא איתרע החזקה, וכיון דליכא סתירה מחזק"א וגם לא איתרע חזקת היתר שפיר כתב הפרי תואר בספק אי חנ"נ לא מחמרינן דאוקי בחזקת היתר וא"ש, אמנם קשה אמאי בב' קדירות אחת של היתר ואחת של איסור ולפניהם חתיכה אחת האסורה מדאו' ונפלה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה קדירה נפלה לא תלינן להקל כיון דהוא איסור דאו' ונאסרה הקדירה של היתר הא בכאן אין אנו מפקיעין החזק"א מחזקתו כיון דיש לומר דנפלה לקדירה של איסור ונשאר באיסורה ואמאי מפקיעין החזקת היתר מחזקתו וגם הכא לא איתרע החזקה כיון דאיכא רק חדא נפילה כמ"ש תוס' ובע"כ צ"ל דס"ל להפוסקים בסי' קי"א הנ"ל אפי' בחדא נפילה איתרע חזקת היתר או דס"ל כפוסקים דחכמים החמירו שלא לסמוך על חזקת היתר באיסור דאו', וכיון דרבינו המחבר סובר שם כן קשה אמאי סובר בסי' צ"ב דנוער את הקדירה משום דלא אמרינן מספק חנ"נ משום דמוקמינן בחזקת היתר הא מוכח דסובר אפי' בנפילה אחת איתרע חזקה או דסובר דחכמים החמירו שלא לסמוך על חזקות וצ"ע ואכ"מ:
כו) העולה מפרט ה' ומפרט ו' דנתבאר שיטת רשב"א ושיטת סמ"ק ב' טעמים בהא דקיי"ל בצלי שומן בעי ששים ונטילה, ואולם מדברי הטו"ז בסי' צ"ד ס"ק י"ג ובסי' ק"ה ס"ק י"א המעיין היטב, וכמ"ש במקומו באריכות מוכח דסובר טעם חדש בהא דבעינן ששים ונטילה באיסור שמן דלא כסמ"ק שכתב הטעם דאיכא ספק אם מפעפע דסובר דברור דאיסור שמן מפעפע ומתבטל האיסור שמפעפע וגם אין הטעם כמ"ש בפרט ה' דחיישינן דאולי ליכא שיעור ביטול בשיעור נטילה למשהו איסור במקום שנפל, אלא הטעם כיון שנשאר קצת רושם במקום שנפל האיסור אף דלא נשאר רק משהו הוי כאיסור בעין שלא בטל ואפי' משהו מאיסור בעין אסור לאכול דהוי חצי שיעור לכן כתב שם דבכל גווני צריך נטילה אף דאיכא שיעור ששים בשיעור נטילה מ"מ נשאר משהו על פני מקום שנפל האיסור דוק ותשכח כדברי: