אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כב › פרט ה

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כב · פרט ה

פרט ד

יבואר בדין שכתבו מנחת כהן ופר"ח בכוונת רשב"א הנ"ל בפרט ד' דהיכי שדבר המפעפע נפל להיתר שצריך ס' ונטילה דנטילה הוא חומרא:

יז) בפרט ד' הבאתי דברי מ"כ ופר"ח, ולכאורה יש להוכיח כמ"ש דרשב"א סובר דנטילה בדבר שומן הוא רק חומרא בעלמא ולא מדינא דאי נימא דהוא מדינא דסובר דבאותו מקום שנפל שם איסור בודאי נשאר שם רושם איסור תיקשי קו' אחרת דהנה הר"ן במס' חולין דף ק"ח כתב וז"ל דעת ר"י בעל התוס' שסובר אפי' למ"ד שחתיכה עצמה נ"נ בשאר איסורין כמו בב"ח אינה אוסרת אלא במקום שהאיסור יכול להתפשט לפי שבכל מקום שהאיסור והיתר מתפשטין יחד חשבינן אף פליטת ההיתר כפליטת איסור כיון שהוא מתערב עמו אבל במקום שאין האיסור יוצא אין היתר לבדו אוסר דאלת"ה רותח דצלי שאנו מתירין בקליפה נימא שאותה קליפה נ"נ ואוסרת הסמוכה לה ושניה לשלישית וכן לעולם א"ו היינו טעמא שכיון שאין בליעת איסור מתפשט אלא כדי קליפה מיחל ההיתר היוצא מקליפה אינו אוסר הסמוך לה, וזהו טעם הכשר מליחת בשר שאעפ"י שמלח בולע מדם ונעשה חתיכה נבילה והמלח נ"ט בבשר אפ"ה אין הבשר נאסר בכך כיון שאין דם האוסר נבלע בבשר דאיידי דטריד למיפלט לא בלע זהו דעת ר"י ז"ל (ע' תוס' בחולין דצ"ו ע"ב) אבל אינו מחוור כיון דקיי"ל חתיכה עצמה נ"נ ואפשר לסוחטו אסור כלומר שאפי' היה אפשר ליסחוט שיצא מחתיכה זו אפ"ה חתיכה אסורה וכיון שכן הרי כל מה שבחתיכה זו של היתר פולטת איסור גמור הוא דהא אמרינן אפי' היה אפשר לאיסור שיסחוט מן ההיתר אפ"ה אסור וכיון שהוא גוף האיסור למה לא תאסור חברתה בפליטתה ומה שהביא ראי' ממליחה וצלי דחה יעש"ה, והנה הר"ן לשיטתו שפיר הקשה שהוא ז"ל הבין הפי' באפשר לסחטו אסור אפ' ברור שיצא האיסור לגמרי מהיתר נשארה החתיכה באיסורה. ואולם תוס' במס' חולין דף קי"ב ע"א ד"ה תרי לא ס"ל כן בהא דאמר שמואל אין מניחין כלי תחת בשר לקבל השומן עד שיכלה כל מראה אדמומית והמבחן שדי תרי גללי דמלחא ומשפי' כתבו תוס' וז"ל שהדם נגרר אחר המלח בשולי' ואפי' למ"ד בדק"ח אפשר לסוחטו אסור יש להתיר כאן ולא אמרינן מיד כשנוטף השומן מן הבשר נאסר מחמת דם המעורב בו ושוב לא יועיל תרי גללי דמלחא דכיון שהדם נפרש ממנו לגמרי אין נשאר בו טעם ואפי' משהו דכך הי' בקיאין בדבר ולא דמי לאפשר לסחטו לעיל דהתם אין האיסור יוצא לגמרי אלא שמתבטל עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם סי' ל"ו וע' בב"י יו"ד סי' ק"ו ובש"ע שם ס"א שמבואר ג"כ דלכן החתיכה נשארה שבאיסורה משום דאפשר לסוחטו אסור לפי שהאיסור שבה אין נפלט לגמרי וע' ברמ"א וש"ך ס"ק ב' וטו"ז ס"ק א' ומיושב בפשיטות קו' ר"ן הנ"ל ושפיר יש לומר דאין אוסר רק מחמת שמעורב ההיתר באיסור לכן אין יכול לאסור רק במקום שאיסור ג"כ מתפשט יחד חשבינן אף פליטת היתר כפליטת איסור כנ"ל וע' בר"ן במס' חולין דף קי"א ע"ב בהא דאיתא שם אי איכא דוגי ודוק, והנה אנן קיי"ל חנ"נ בשאר איסורין כמ"ש רמ"א בסי' צ"ב ס"ד ודעת תוס' דקיי"ל חנ"נ אפי' בחצי חתיכה וגם קיי"ל בסי' ק"ה ס"ד כרשב"א הנ"ל דכל דבר שיש לו פעפוע צריך ס' ונטילה וא"כ לכאורה מוכח כפר"ח ומנחת כהן דנטילה זו שכתב רשב"א הוא רק חומרא בעלמא ולא מדינא דאי נימא דהוא מדינא משום דודאי באותו מקום שנפל האיסור נשאר רושם מאיסר ובע"כ ההכרח לומר דחיישינן דלמא באותו שיעור נטילה ליכא ששים נגד האיסור שנשאר רושם בו דאי איכא שיעור ביטול בס' בשיעור הנטילה למה נאסר הנטילה דמה לי אם נתבטל האיסור בכל החתיכה או נתבטל האיסור בשיעור נטילה דהא לא נאסר הנטילה מעולם וא"כ קשה מה מהני ששים נימא ששיעור נטילה שנאסר אוסרת נטילה הסמוכה לה כיון דקיי"ל חנ"נ אפי' בחצי חתיכה נעשה נטילה ראשונה נבילה ואוסרת הסמוכה לה כיון דליכא כדי ביטול בנטילה שניה לנטילה ראשונה ושניה לשלישית וכן לעולם, וכאן לא שייך סברת תוס' דאין הנאסר יכול לאסור רק במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם דהא באמת גוף איסור מתפשט בכל החתיכה דמה"ט צריך ששים כיון שמפעפע רק שבמקום שנפל האיסור מסתרך יותר ואין לומר שעכ"פ הרושם איסור שנשאר בנטילה אין יכול לילך משם רק המוחל של היתר מנטילה דז"א כיון שעיקר טעם שכתבו תוספת מבואר בר"ן כיון שאיסור. והיתר מתפשטין יחד חשבינן אף פליטת היתר בפליטת איסור והכא מתפשטין יחד דהא האיסור מתפשט והולך בכל החתיכה ומה בכך שאותו איסור אינו מתפשט. תדע דאל"כ תיקשי לדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורין כדאי' ביו"ד סי' צ"ב ס"ד ומש"ה קיי"ל בחתיכה שבלעה איסור ואין בה ששים לבטלה כשנפלה לקדירה אחרת של היתר צריך ששים נגד כל החתיכה הנאסרת תחילה ואותה חתיכה נשארת באיסורא. ע' סי' ק"ו ס"א ותיקשי כיון דעכשיו איכא ששים נגד האיסור אמאי החתיכה אוסרת הקדירה של היתר היכי דליכא ששים נגד החתיכה הא עכשיו נתבטל האיסור וחתיכה שקבלה טעם איסור מצד עצמה אינה אוסרת וכיון שאיסור שבה גם עכשיו אינה נפלטת לגמרי דמה"ט נשארה באיסורה כנ"ל בתוס', א"כ שייך לומר אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם, אע"כ צריך לומר כמש"ל כיון שעכ"פ האיסור מתפשט בקדירה מסייע החתיכה ג"כ וחשבינן אף פליטת היתר מחתיכה בפליטת האיסור וה"ה כיון שעכ"פ האיסור מתפשט בכל החתיכה אף שאיסור שבתוך הנטילה אינו מתפשט מ"מ חשבינן מיחל היתר היוצא מנטילה לנטילה השני' איסור שנ"נ ואוסרת הנטילה שני' וכן לעולם, וא"כ קשה האיך משכחת ששים ונטילה כיון דאמרינן בשאר איסורין חנ"נ אפי' בחצי החתיכה ודוק היטב. מיהו לכאורה ל"ק על רשב"א ז"ל דהוא סובר כרבינו אפרים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין ועל פסק הלכה ל"ק דיש לומר לפמ"ש הש"ך בסי' צ"ב ס"ק י"ב וטו"ז ס"ק י"א דהא דאמרינן בשאר איסורין חנ"נ הוא רק מדרבנן יש לומר הכא הוי ספיקא דרבנן ולקולא דהא דנאסר הנטילה יש לומר מטעם ספק אולי ליכא ביטול בשיעור נטילה ברושם איסור הנשאר שם הוי שפיר סד"ר הגם שכתב בכנה"ג הובא בפליתי סי' צ"ב סק"ט שכתב מוהרי"ק להסוברים דאמרינן חנ"נ בשאר איסורין הוא מדאו' יש לומר דרמ"א לא סובר כן או דסובר כרא"ם דלא אמרינן בחצי חתיכה נ"נ ע' ש"ך יו"ד סי' כ"ב סק"ו:

יח) אמנם קשה על רשב"א דהמעיין בתה"א יראה דחולק על רא"ם וסובר אפי' בחצי חתיכה אמרינן חנ"נ, ובתה"א בית ד' סוף שער א' דף ס"ג כתב הטעם דאמרינן בב"ח חנ"נ לפי שזה בפ"ע מותר וזה בפ"ע מותר ותערובתן אוסרן לפיכך חזר להיות כגוף אחד של איסור שאיסורו מחמת עצמו עד שאמרו שהאוכל חצי זית מזה וחצי זית מזה לוקה משא"כ בשאר איסורין שאין היתר מצטרף לאיסור אלא בקדשים עכ"ל, וכ"כ המרדכי הובא בפליתי סי' ק"ה ס"ק י"א וא"כ בקדשים דהיתר מצטרף לאיסור כדאי' במס' פסחים דף מ"ה. (ע' תוס' במס' חולין דף צ"ט ע"ב תוס' ד"ה גלי) ממילא דאמרינן חנ"נ מדאו', וא"כ תיקשי לרשב"א הנ"ל דסובר בנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו דיטול את מקומו דהרוטב הי' שמן ובעי ששים דמפעפע בכל הפסח ובעי ג"כ נטילה, תיקשי אי נימא דבעינן נטילה מדינא מה מהני ששים ונטילה נימא דנטילה נ"נ ואוסרת לשניה ושני' לשלישית וכן לעולם דהא לא שייך הטעם דאין הנאסר יכול לילך ולאסור אלא במקום שאיסור יכול לילך דהא באמת מתפשט האיסור כנ"ל, ואף אמנם לשמואל במס' חולין דק"ח ניחא דסובר אפשר לסוחטו אפי' בב"ח מותר מכ"ש בשאר איסורין ורשב"א ל"ל סברת רא"ה בבדק הבית בבית ד' שער א' דס"ג מ"מ קשה לרב וסייעתו דס"ל אפשר לסוחטו אסור ממתני' דנטף מרוטבו, ואין לומר כיון דהוי ספק אולי נתבטל הרושם איסור כשיעור נטילה ולא נ"נ וכיון דגוף הדין חנ"נ הוא מדרבנן סד"ר לקולא, דז"א דהא בקדשים כמו הכא בפסח אמרינן חנ"נ מדאו' כמו בב"ח והוי ספיקא דאו' דאולי ליכא ששים נגד איסור בנטילה ונטילה זו אוסר נטילה שניה ואינך ונאסר כל הפסח. אע"כ צריך לומר דרשב"א סובר כמ"ש מנחת כהן ופר"ח שנטלה זו הוא רק חומרא בעלמא לכן אינה אוסרת, מיהו קשה כיון דנטילה זו הוא רק חומרא בעלמא האיך החמירו שיטול את מקומו, לפמ"ש בפרט ב' דנטילה הוא שיעור שלם והוי חומרא דאתי לידי קולא באיסור דאו' דמביא קדשים לידי פיסול כמ"ש בפרט ב' וג' וא"כ לרשב"א קשה להבין מתני' דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו דיטול את מקומו דפי' שרוטב הוא שמן ובעי ס' ונטילה, בממ"נ אי סובר דנטילה זו הוא מדינא מה מהני ששים ונטילה נימא חנ"נ ותאסר כולו. ואי סובר דנטילה הוא חומרא בעלמא קשה למה צריך נטילה הא מביא קדשים לידי פיסול כיון דהוי שיעור שלם ומכ"ש דקשה להסוברים אפי' במידי דלאו בר אכילה חצי שיעור אסור, ולתוס' דרוטב הוא ציר בעלמא ל"ק דנימא חנ"נ כיון דאין איסור יכול להתפשט יותר כיון שהוא כחוש אין הנאסר יכול לאסור כו' אבל לרשב"א שפי' דהוי שמן ובעי ששים לבטל הרוטב קמה קו' הנ"ל והוא לכאורה קו' עצומה, וישוב על זה עיין בפרט ו'.

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה