שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל כב · פרט ד
יבואר ביאור סוגי' הש"ס הנ"ל לשיטת רשב"א דפי' בנטף מרוטבו על החרם בעי ששים ונטילה וכן כל דבר שיש לו פעפוע בצלי בעי תרוייהו:
יג) רבינו הבית יוסף בסי' ק"ה הביא מחלוקת קמאי ז"ל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע בחתיכה בצלי אעפ"י שיש בחתיכה ששים לבטל איסור צריך נטילת מקום, וא"כ צלי בדבר שמן שמפעפע חמור מבישול דבבישול סגי בששים ובצלי בעי ששים ונטילה, ומקורו מתה"א בית ד' סוף שער א' שכתב וז"ל כל דבר שיש לו פעפוע שנפל במקום ידוע מן החתיכה שאעפ"י שיש ששים בחתיכה לבטל את האיסור צריך ליטול מקומו כמו דאיתא נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו עכ"ל. א"כ הבין הפי' במתני' בנטף מרוטבו דאיכא ששים ומ"מ בעי גם נטילה, ורא"ה בבדק הבית השיג עליו דהאי דנטף מרוטבו על החרס הוא ציר בעלמא ולא שומן וכ"כ תוס' במסכת חולין דף צ"ז ע"א ד"ה שאני דלכן סגי ביטול את מקומו משום דרוטב אינו מפעפע כל כך דציר בעלמא הוא ולא שומן א"כ הבינו בהא דנטף מרוטבו על החרס ליכא ששים נגד הרוטב רק כיון דהוא ציר דליכא שומן ואינו מפעפע סגי בנטילה, ורשב"א במ"ה השיג על רא"ה וז"ל שהרוטב הוא שומן של בשר והחלק השמן שבו ובבירור שמפעפע ומ"ש שאין במפעפע דין נטילת מקום אינו כן שאם הי' ברוטב כדי לאסור הכל הי' אוסר הכל, אבל מפני שיש בו כדי לבטל ואינו אוסר אלא כדי נטילה וכדי נטילת מקום מיהו אסור עכ"ל, ועיין בטוש"ע סי' צ"ד ס"ק י"ג ובפר"ח שם ס"ק כ"ה וכן משמע קצת ברש"י במס' פסחים דף ע"ה ע"ב ד"ה יטול שכתב דשומן נבלע בתוכו הרבה, וכתב הבית יוסף אעפ"י שרמב"ם וקצת פוסקים חולקים וסוברים שאין צריך נטילה היכי דאיכא ששים מ"מ הלכה כרשב"א וכן אי' בש"ע שם סי' ק"ה ס"ב וע' במרדכי בפ' ג"ה סי' תרפ"ד וש"ך שם בסקט"ו כתב דמוהרא"י ורש"ל חולקים וס"ל באיסור שמן כיון דאיכא ששים אין צריך נטילה, ונסתפקתי בכוונת רשב"א וסייעתם אי כוונתם הא דבעי נטילה הוא מטעם ודאי שבאותו מקום שנפל שם איסור נשאר רושם איסור אף שברור שמפעפע ומתפשט יותר מ"מ לא נתפש לגמרי או מידי ספיקא לא נפקא ומחמת ספק אזלינן לחומרא אולי נשאר רושם וצריך נטילה ועכ"פ ספק איכא אולי מפעפע לגמרי ולא נשאר שום רושם, ולכאורה מוכח דבע"כ ס"ל דודאי נשאר רושם איסור במקום שנפל דדבר ברור הא דנטילה אסורה בע"כ צריך לומר דחיישינן דליכא שיעור ביטול דהיינו ששים נגד האיסור הרושם שנשאר שם דאי איכא בשיעור נטילה ביטול נגד האיסור למה נאסר הנטילה מה לי אם נתבטל האיסור בכל החתיכה או נתבטל האיסור בשיעור הנטילה הא לא נאסר הנטילה מעולם (וע' בטו"ז סי' צ"ד ס"ק י"ג) ואי נימא דאיכא ספק אם נשאר רושם איסור במקום שנפל תיקשי למה אסור הנטילה הא איכא ס"ס חדא דילמא האיסור מפעפע בכל החתיכה ולא נשאר שום רושם במקום שנפל ואת"ל שנשאר שם רושם דילמא איכא בשיעור נטילה ששים נגד האיסור שנשאר שם ודוחק לומר דלכן בעי נטילה מטעם ודאי שבודאי נשאר איסור כשיעור נטילה ובודאי ליכא שיעור ביטול בששי' נגד איסור שנשאר שם, דמנלן לומר כן דאיזה סברא מכרעת לומר כן וכיון דעכ"פ איכא ספק ושפיר הוי ס"ס, מיהו י"ל דהוי ס"ס משם אחד ותלי' במחלוקת לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס ס"ק י"א היכי דאין ספק אחד מתיר יותר מחבירו לא הוי ס"ס, ולפמ"ש בס' מנחת יעקב ופליתי רבו הסוברים דהוי ס"ס, ובפר"ח שם בס"ק י"ב משמע שרשב"א סי' רט"ז סובר דלא הוי ס"ס, מיהו בפי' דברי רשב"א כתב בס' דברי אמת כוונה אחרת והדברים עתיקין:
יד) ולכאורה קצת משמע בדברי רבינו בית יוסף בצלי בחם לתוך חם כיון דשניהם חמין והאיסור שומן הוי רק ספק אם נשאר רושם שכתב שם וז"ל כתב רשב"א בת"ה הקצר כל איסור מפעפע שנפל על היתר חם אעפ"י שיש בהיתר ששים צריך ליטול ממקום שנפל האיסור והוא הנקרא בכל מקום נטילת מקום עכ"ל רשב"א ונראה לי ה"ה בצונן לתוך חם צריך נטילת מקום אם הוא מפעפע ואעפ"י שיש בהיתר ששים נגד האיסור כדין חם לתוך חם כדאי' בפסחים דע"ו (והא דאי' בסי' ק"ה ס"ג כשמואל דאמר תתאי גבר ואוסר אי ליכא ששים ואי איכא ששים אין צריך נטילת מקום היינו כשנפל לתוך התבשיל שיש בו רוטב כדאי' שם בס"ד מפני שהרוטב מוליך איסור בכולו ואפי' באיסור כחוש תתאי גבר ואוסר עד ששים) ואפשר דלרבותא נקיט רשב"א חם לתוך חם אע"ג דחיים טובא לא אמרינן שנימוח לגמרי ונתפשט בכל ההיתר ולא נשאר שום רושם במקום שנפל יותר מבכל שאר חתיכה אלא לעולם מקום שנפל בו צריך נטילת מקום וכ"ש בצונן לתוך חם דאיכא למימר טפי דודאי נשאר רושם טפי במקום שנפל מאחר שצונן היה האיסור עכ"ד משמע קצת דאיכא חילוק בחם לתוך חם לא הוי ודאי שנשאר רושם במקום שנפל האיסור כיון דחיים טובא ומידי ספיקא לא נפקא אבל בצונן לתוך חם אע"ג דקיי"ל כשמואל דאמר תתאי גבר ובעי ששים והיכי דליכא ששים אסור מ"מ צריך נטילה מטעם ודאי דודאי נשאר רושם במקום שנפל איסור כיון שאיסור שנפל הי' צונן, ואי נימא כחילוק הלז יש לישב מה דהוי קשה כמ"ש בפרט ב' בהא דאי' במס' פסחים דמקשה על שמואל מנטף מרוטבו כו' דס"ד דמיירי בחרם צוננת אטו נעלם ממנו דיש לוקמי בחרס רותחת ובהנ"ל א"ש דלפי דברי רשב"א בנטף מרוטבו על החרם דהרוטב הוא דבר מפעפע ובעינן ששים לבטל ואף שאיכא ס' צריך נטילה ג"כ והיה סובר בחם לתוך חם כיון דחיים טובא לא נשאר שום רושם, ואף אי נימא בעלמא להחמיר היינו היכי דלא אתי מחומרא קולא משא"כ הכא דמחומרא זו נצמח קולא דהא מביא קדשים לבית הפסול דאיכא איסור דאו' כיון דאיכא שיעור שלם בנטילה כמ"ש בפרט ב' וג' לכן הבין דמיירי בחרם צוננת ולרב ניחא כיון דעילאי גבר בעי ס' ונטילה כיון דאין שניהם חמין, אבל לשמואל קשה כיון דחרם צוננת הוא אקורי מיקר ליה למה יטול את מקומו ואף אי מוקיר לי' בלע סגי בקליפה (וכמו כן לא ליבעי ששים) וע"ז משני דמיירי בחרס רותחת ומ"מ צריך נטילה דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אולי נשאר רושם וכיון דמדינא סד"א לחומרא צריך ליטול את מקומו ולא הוי כמביא קדשים לידי פסול כיון דעפ"י הדין הוא דאזלינן לחומרא וא"ש, מיהו באמת אין זה מוכרח בכוונת בית יוסף כמבואר דיש לומר כוונתו דלכן לא נקיט רשב"א דנשמע כן ממילא אבל לדינא י"ל דשווין ועדיין ספק הנ"ל בכוונת רשב"א במקומו ועל קו' הנ"ל כתבתי בפרט ב' וג' תי' אחר ודברי רשב"א במ"ה הנ"ל סתומין וכן הר"ן במסכת חולין דף קי"ב כתב בסתם בהאי דנטף מרוטבו על החרם דיטול את מקומו דאיכא ששים לבטלו אלא כיון שנפל למקום ידוע צריך נטילת מקום ולא כתב שום טעם. טו) ולכאורה משמע דרשב"א וסייעתו ס"ל דצריך נטילה מדינא רק שנסתפקתי אם מטעם ודאי או מטעם ספק ואולם ראיתי דבר חדש בכוונת רשב"א וסייעתו, דבספר פרי חדש בסי' ק"ה ס"ק כ' הבין דנטילה הוא חומרא בעלמא וראיתי ממ"ש בש"ע שם ס"ה והן דברי רשב"א הנ"ל וז"ל כל דבר פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה בצלי אעפ"י שיש בחתיכה ששים לבטל האיסור צריך נטילת מקום משמע דוקא שנפל למקום ידוע אבל אם אין יודע היכן נפל לא מחמרינן להצריך נטילת מקום לכל החתיכה מספק כיון שאיסור שמן ומפעפע ונתבטל בששים, והוכיח כן מדברי רשב"א במ"ה הנ"ל שכתב מפני שיש בגדי כדי לבטל אינו אוסר אלא כדי נטילה וכדי נטילת מקום מיהו אסור כל שנודע מקומו מוכח כל שלא נודע מקומו אין צריך נטילה, ודוקא באיסור כחוש שאינו מפעפע ואינו מתבטל בששים שאוסר כדי קליפה או כדי נטילה בכה"ג אם לא נודע מקום נגיעת האיסור אז צריך ליטול מכל החתיכה מספק וראיה לדבר מחתיכה שנמצאת בציר ולא נודע איזה צד היה מונח בציר שכל החתיכה אסורה כדאי' בפר"ח סי' ס"ט ס"ק ס"ב משא"כ באיסור שמן וכן דעת המנחת כהן בכוונת רשב"א שנטילה בדבר שומן בצלי הוא רק חומרא בעלמא והובא במ"ז סי' ק"ה ס"ק י"א וע' בפר"ח שם ס"ק מ"ו ובס' מנחת יעקב כלל ל"א ס"ק א' וכלל ל"ח ס"ק ח', אמנם קשה לי לפי הבנתם בשיטת רשב"א הא רשב"א סובר בהאי דנטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו דרוטב הוי שומן ואיכא ששים נגד הרוטב ומ"מ בעי נטילה, ואי הנטילה הוא חומרא בעלמא הא הוי חומרא דאתי לידי קולא דאין מביאין קדשים לבית הפסול דהוא איסור דאו' וכעין זה כתבתי בפרט ב' שהקשה הפליתי בסי' צ"א על מג"א בסי' תס"ו ס"ק ל"ג:
טז) ועלה בדעתי לישב קו' זו ואדרבא מסוגי' זו יש להביא ראי' לדברי מנחת כהן ופר"ח הנ"ל, מדאי' במתני' נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו משמע דוקא היכי דידוע המקום שחזר אליו נוטל אבל אם אין ידוע לאיזה מקום בפסח חזר הרוטב אין צריך ליטול נטילה מכל הפסח ואפשר שרשב"א במ"ה הנ"ל הוכיח כן ממתני' זו, ולפמש"ל בפרט ב' יש לומר טעם מספיק בזה לפמ"ש ח"צ סי' פ"ו במידי דלאו בר אכילה ליכא איסור בחצי שיעור וא"כ הא דאין מביאין קדשים לבית הפסול היינו בשיעור שלם בכזית אבל בח"ש ליכא איסור וא"כ יש לומר היכי שנודע מקומו שחוזר אליו אף שנטילה עבה קצת מקליפה מ"מ יש לומר דליכא שיעור כזית ובח"ש ליכא איסור שמביא קדשים לבית הפסול, משא"כ היכי שלא נודע מקומו בפסח היכן חוזר הרוטב אליו אין צריך ליטול כלל דבכה"ג בוודאי איכא שיעור שלם כשיטול מכל הפסח וכיון שנטילה זו הוא רק חומרא דמדינא אין צריך כיון דאיכא ששים לשיטת רשב"א שהבין דרוטב הוי שמך ואיכא ששים לא החמירו היכי דאתי לידי קולא באיסור דאו' בהבאת קדשים לבית הפסול וא"כ לכאורה אדרבא מכאן ראיה לדברי מנחת כהן ופר"ח דנטילה הוא חומרא בעלמא כיון דאיכא ששים דאי נימא דבעי מדינא תיקשי על מתני' למה דייק יטול את מקומו שחזר אליו, דמשמע דוקא מקומו ולא מכל הפסח עדיפא מיניה הו"ל לאשמעינן דהיכי שחזר הרוטב להפסח ואין ידוע לאיזה מקום צריך נטילה מכל הפסח אף שאינו מקומו שחזר אליו מיהו לפ"ז קשה לשיטת תוס' במס' חולין דף צ"ז כנ"ל ורא"ה שהבינו דרוטב שנטף על החרם הוא ציר בעלמא ולא שומן דמדינא בעי נטילה כיון שאינו מפעפע ואם אין ידוע האיך נפל צריך ליטול שיעור נטילה מכל החתיכה אמאי אי' במתני' נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו משמע דוקא שידוע מקום שנפל הא עדיפא מיניה הו"ל לאשמעינן אפי' שאינו יודע צריך ליטול שיעור נטילה מכל הפסח ובע"כ צריך לומר דממילא נשמע כיון דקליפה הוא מדינא היכי דלא נודע באיזה מקום צריך לקלוף מכל הפסח וא"כ נסתרו דברינו הנ"ל ותו לפמש"ל בפרט ב' לישב קו' תוס' בד"ה יטול מוכח דשיעור נטילה הוא שיעור שלם וא"כ לכאורה מוכח דבע"כ רשב"א סובר דנטילה הוא מדינא ולא מטעם חומרא בעלמא כמו שהבינו מנחת כהן ופר"ח דאם הי' חומרא הא אין מביאין קדשים לבית הפסול והנה חקירה הנ"ל אי צריך נטילה מדינא נ"מ טובא לדינא לפי מאי דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור וקיי"ל דאמרינן חנ"נ אפי' בשאר איסורין ודלא כרבינו אפרים וכדאיתא ברמ"א סי' צ"ב ס"ד ולפמ"ש תוס' במס' חולין דף צ"ו ע"ב ד"ה אפי' דגם בחצי חתיכה אמרינן חנ"נ דלא כרא"ם וע' ש"ך יו"ד סי' צ"ב סק"י וא"כ ממילא אותה נטילה נ"נ ונשארת לעולם באיסורא, ונודע דעת ריב"א בפסחים דע"ו ע"א ד"ה תניא שחולק על ר"ת דסובר היכי דשייך קליפה אם לא קלפו דמותר בדיעבד, רק דצריך ששים נגד הקליפה ע' ביו"ד סי' צ"א ס"ה בטו"ז ס"ק ז' וש"ך ס"ק ח' ופליתי ס"ק ב' ומג"א סי' תס"ז ס"ק ל"ג א"כ אי נימא שנטילה הנ"ל הוא מדינא אזי היכי שנפל איסור המפעפע בחתיכה של היתר והי' בו ששים רק שלא העביר הנטילה להשליך לאיבוד ובישול אח"כ הנטילה זו עם בשר היתר צריך ששים נגד הנטילה שבישל שם והנטיל' נשארה באיסורו וא"כ נ"מ טובא בחקיר' הנ"ל אם היא מדינא או מטעם חומרא בעלמא ועמ"ש בפרט ה':