אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כב › פרט ג

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כב · פרט ג

פרט ב

יבואר ישוב אחר לב' קו' הנ"ל וגם לשאר קו' הנזכרים שם

ה) בפרט ב' הבאתי ז' קושי' בסוגי' וכתבתי לישב ב' קו' וכדי לישב כל הקו' נלענ"ד לישב באופן אחר והיינו אפי' אי נימא דלא כתוס' במס' חולין דס"ל דמחמת הרוטב נתפשט בצלו ואוסר כדי נטילה רק בכנ צלי אפי' ברוטב סגי בקליפה יהי' ג"כ מיושב ב' קו' הנזכרים שם וגם שאר קו', דהנה הפליתי בסי' ק"ה ס"ק י"א הקשה קו' חמורה וכתב בקיצור ואמרתי לברר היטב, דהנה תוס' במס' חולין דף צ"ז ע"ב ד"ה אפי' כתבו אפי' להסוברים דאמרינן חתיכה נ"נ אפי' בכל איסורין הא דקיי"ל רותח דצלי אינו אוסר, רק כ"ק אמאי אין אותו קליפה שנאסרה מבליעת איסור אוסרת קליפה שניה וחוזרת ואוסרת מה שאצלו ובענין זה יאסר כולו משום דאין הנאסר יכול לילך ולאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם, וכיון דאי אפשר לאיסור להתפשט יותר משיעור קליפה לא אמרינן חנ"נ, או הטעם כמ"ש רבינו אלעזר ממיץ ז"ל דלא אמרינן במקצת חתיכה נ"נ אלא בכל החתיכה וקשה לכל הטעמים הא דמתני' נגע בחסרו של תנור יקלוף את מקומו הא במסקנא איירי בתנור חם ע' תוס' ד"ה תנן וא"כ צולה בחומו קליפת הפסח כדאי' שם וא"כ הרי הוא איסור גמור ונבילה גמורה ולמה לא יאסור שני' כדי קליפה דהא הוא נבילה גמורה, וע"כ לא קאמר רא"ס היינו חצי חתיכה שבלעה איסור לא אמרינן חתיכה נ"נ משא"כ הכא שקליפה עצמה מפסח נאסרה ותאסר בפליטתה קליפה שני' וניהו דקליפה שני' לא מצי לאסור השלישית דקליפה שני' לא אסר מצד עצמה רק שבלעה מקליפה ראשונה ולא נ"נ בחצי חתיכה לרא"ם וכן לטעם ב' דאין הנאסר יכול לילך ולאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם והכא הבליעה בקליפה שני' אין יכול לילך ולהתפשט יותר מ"מ הקליפה ראשונה שהיא מעצמה איסור גמור תאסור חברתה שמוחל היוצא ממנה הוא איסור גמור אוסר בשיעור קליפה כשאר איסור בצלי שנצלה עם היתר שאוסר בקליפה, והנה תוס' בד"ה יטול הקשו אמאי סגי בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו ותי' דלכך סגי בקליפה דרוטב מועט, מ"מ קשה קושי' הנ"ל דקליפה עצמה יחזור ויאסור כדי קליפה ויהי' צריך שני פעמים כדי קליפה ודוחק לומר דהא דקתני יקלוף מלבד קליפת הנגיעה וצ"ע עכ"ד בתו' ביאור ודפח"ח:

ו) ונלענ"ד לישב קו' זו דהנה תוס' במס' חולין דף נ"ז ע"ב ד"ה עד כתבו בהא דאיתא שם ירך שנצלה עם גיד הנשה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד וז"ל לאו דוקא עד שמגיע לגיד ממש דהא צריך שיניח כדי קליפה סמוך לגיד ואפי' כדי נטילה צריך שיניח כדאמר בפסחים דף ע"ו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו אם לא נחלק דשמא רוטב מתפשט יותר מגיד ומיהו לא אשכחן בשום מקום שיהי' סגי לצלי בקליפה דלא מצינן קליפה נזכרת אלא שם בחם לתוך צונן דשמואל דאמר קולף דתתאי גבר ואפשר רותח דצלי בלע טפי עכ"ל כ"כ הרא"ש שם דרשב"א כתב שצריך קליפה או נטילה וכ"כ הר"ן וז"ל ולאו דוקא עד שמגיע לגיד דהא צריך לשייר כדי קליפה או נטילת מקום דלא גרע מהא דתנן בפסחים דף ע"ו סכו בשמן של תרומה אם תורת כהנים יאכלו ובאם לאו יקלוף את החיצון וגבי רוטב תנן נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו הלכך ודאי אע"ג דאמרינן סתמא קולף ואוכל עד שמגיע לגיד כ"ק צריך לשייר או כדי נטילת מקום שהות יותר מעט מן הקליפה עכ"ל לכאורה דבריו צריכין ביאור כיון שנחית לזה במה דאיכא סתירה במתני' דבנטף מרוטבו בעי נטילה, ובסכו בשמן סגי בקליפה א"כ ע"כ חילוק זה שכתבו תוס' מוכח דרוטב מתפשט יותר ולמה כתב או דבעי נטילה הא בגיד ליכא רוטב, והנה תוס' ורא"ש כתבו לישב דבסיכה סגי בקליפה משום דהיא דבר מועט דסיכה משהו עבדו ליה מיהו הר"ן לא נחית לסברא זו:

ז) ורבינו בית יוסף בסי' ק"ה הביא דברי תוס' ורא"ש ור"ן הנ"ל ואח"כ הביא דברי רשב"א ודייק היטב בדבריו דמעיקרא כתב שאין שמנו של גיד וקנוקנות וקרומין מפעפעין בין בצלי בין במליחה ואין איסרין אלא כ"ק בלבד נקיט ג' דברים ושוב כתב גבי שמנו של גיד וקנוקנות שבי שאינן מפעפין אינם אוסרת אלא כ"ק והשמיט קרומין ואח"כ כתב חלב ושומן מפעפעין לפיכך אפי' ע"י צליה ואפי' ע"י מליחה אוסרין הכל עד שיהיה בהיתר ששים כנגד כל האיסור לפיכך גדי שצלאו בחלבו כו' בד"א בגדי שמן אבל בגדי כחוש אעפ"י שאין בגדי ששים כנגד החלב שבו אינו אסיר אלא כ"ק וי"א שצריך נטילת מקום והראשון נ"ל עיקר אלא שיש לחוש לדברי המחמירין באיסור של תורה עכ"ל ולא הזכיר רק חלב כחוש, ופי' בית יוסף כוונתו וז"ל ומשמע לי שר"ל בחלב דאו' יש לחוש לדברי מחמירין אבל בשומן הגיד וקנוקנות שבו דאינם אלא מדרבנן כיון דנראה לו עיקר דסגי בקליפה אין צריך לחוש ולהחמיר ונראה משום דבקרומית מספקא ליה אי אסירי מדאו' או מדרבנן כמ"ש בסי' ס"ד וכיון דאיכא למימר דהא מדרבנן ואפי' את"ל דהוא דאו' כיון דאין לוקין עליהם יש לומר שאין חוששין להחמיר כל כך ולפיכך כתב בתחילה דבקרומת דקליפה סגי ליה ומשום דאיכא למימר כיון דאיסור תורה אעפ"י שאין לוקין יש לחוש ולהחמיר בהם לפיכך אח"כ הזכיר שומן הגיד שבו וקנוקנות שבו והשמיט קרומים אבל הה"מ כשכתב דברי רמב"ן ורשב"א לא חילק בין קרומת לשומן הגיד כלל ונראה דלא השמיט קרומת בכוונה אלא שסמך למ"ש תחילה עכ"ד וא"כ יש לומר כעין דבריו וליכא סתירה במתני' דהא דאי' במתני' בנטף מרוטבו צריך נטילה אין אנו אחראין למ"ש תוס' משום דרוטב מתפשט טפי אך יש לחלק בין איסור דאו' לדרבנן, כיון דצלי מחמת דבר אחר אסור מדאו' בעי נטילה דאולי מתפשט יותר משא"כ בסכו בשמן של תרומה אפשר דלא מיירי בשמן זית דהוי תרומה דאו' רק דמיירי בשמן אגוזים כמ"ש לקמן בשם ספר באר יעקב לכן סגי בקליפה וא"כ בגיד שנצלה עם ירק כיון דתנא דמתני' סובר יש בגידין בנ"ט כדאי' שם דף צ"ט ע"ב דהוי איסור דאו' בע"כ צריך נטילה אף דליכא רוטב. מיהו קמאי הנ"ל לא כתבו חילוק הלז וגם הוכחתי לקמן דמיירי בשמן זית דהוא דאו' ודלא כבאר יעקב:

ח) העולה מדברי רשב"א דנטילה בצלי הוא רק חומרא בעלמא וגם תוס' ורא"ש הנ"ל דסוברים בכל צלי צריך נטילה אפי' היכי דליכא רוטב כיון דלא נזכר שיהיה סגי לצלי בקליפה רק בחם לתוך צונן משום אדמיקר לי' בלע כנ"ל נלענ"ד דס"ל ג"כ דהוא רק חומרא מדרבנן וחשש בעלמא אולי בלע טפי, וראי' לזה דהא כתבו שם אח"כ וז"ל וכן הא דאמר לעיל בדף ח' למ"ד בית השחיטה רותח קולף שאני התם דשמנונית של הסכין דבר מועט כדאי' גבי סכו בשמן של תרומה כו' אם של ישראל יקלוף את החיצון ומפרש אפי' למ"ד תתאי גבר שאני סיכה דמשהו עבדי לי' יע"ש וכ"כ הרא"ש, והנה שם אי' וז"ל תנן סכו בשמן של תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי ידיחנו אם צלי יקלוף את החיצון בשלמא לרב דאמר עילאי גבר אמטו להכי סגי בקליפה משום דעילאי צונן הוא אלא לשמואל דאמר תתאי גבר כיון דחם הוא מבלע בלע אמאי סגי לים בקליפה ניתסר לגמרי שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידי עכ"ל, וברור בכוונת הש"ס שמקשה דכיון דליכא שיעור ביטול דהיינו ק"א לפי הבנת פר"ח בסי' צ"ד ס"ק כ"ה ולפי דברי תוס' במס' חולין דף צ"ט ע"ב ד"ה אין גם בתרומה דמין בשאינו מינו סגי בששים לבטל, ולכן פריך כאן דמסתמא ליכא שיעור ביטול ניתסר לגמרי, וקשה הא מבואר בתולין דף צ"ו בצלי לא בעי ביטול ששים וה"ה ק"א ובע"כ דש"ס סובר דשמן הוי דבר שמפעפע דגם בצלי בעי ששים כדאי' שם שאני חלב דמפעפע (ודברי פר"ח תמוהין שם דוק) וע"ז משני הש"ס כיון דסיכה הוי משהו אפי' בדבר המפעפע לא בעי ששים וסגי בנטילה וכן הבין הב"ח וש"ך בסי' צ"ד וכ"כ פר"ח בשיטתם דאפי' בדבר שמפעפע באיסור משהו אין צריך ששים וסגי בקליפה דאינו מתפשט יותר ודלא כטו"ז שם ס"ק י"ג וכן היא כוונת תוס' ורא"ש הנ"ל וא"כ אי נימא בתוס' ורא"ש ס"ל הא דבצלי צריך נטילה הוא מחמת סד"א אולי מתפשט יותר תיקשי אמאי בסכו בשמן של תרומה סגי בקליפה מה בכך דהוא משהו אולי מתפשט עד שיעור נטילה כיון דהוא דבר המפעפע וכיון דאיירי בשמן זית הוי ספיקא דאו', וניהו דאין לחוש אולי מתפשט בכולו דכיון דהוא דבר מועט איכא ביטול בששים מ"מ יש לחוש אולי נתפשט עד שיעור נטילה ובאותו נטילה ליכא שיעור ביטול וכן קשה בשמנונית של סכין ליבעי נטילה אע"כ דס"ל דהוא רק חומרא מדרבנן הא דכתבו בכל צלי צריך נטילה לכן ס"ל דלא החמירו באיסור מועט, מיהו אכתי יש לומר דס"ל לתוס' ורא"ש בצלי כחוש היכי דאיסור מרובה בעי נטילה מצד ספק דאו' דאולי מתפשט עד כדי נטילה ובאותו נטילה ליכא שיעור ביטול כיון דאיסור מרובה משא"כ באיסור מועט כסיכה ושמנונית של סכין אין צריך נטילה מטעם ס"ס חדא אולי לא נתפשט האיסור רק בשיעור קליפה ואת"ל נתפשט עד נטילה אולי באותו נטילה איכא ששים נגד איסור כיון דהוא דבר מועט ואולם רשב"א בפי' כתב דהוא רק חומרא דרבנן מה שצריך בצלי נטילה אפושי פלוגתא בינו לתוס' ורא"ש לא מפשינן ונ"מ טובא לדינא אי נימא הא דבצלי צריך נטילה הוא מדינא דאו' אזי אם לא נטל שיעור נטילה רק קלף ונתערב בתערובת היתר אוסר התערובת עד שיהיה ששים כשיעור הלז ההפרש מה שבין קליפה לנטילה ואם הוא רק חומרא דרבנן דמי למ"ש מג"א בסי' תס"ו ס"ק ל"ג הנזכר בפרט ב' בקליפה שאמר שמואל דהוא רק חומרא דרבנן שמא בלע פורתא אין אוסרת התערובת וה"ה:

ט) אמנם איכא גווני דצריך בצלי נטילה מדאו' כמו שאבאר בס"ד, ומקודם נקדים לישב קו' הפליתי הנ"ל אמאי בנגע בחרסו של תנור סגי בקליפה ליבעי ב' קליפות דקליפה ראשונה תאסר חברתה, דהנה בפרט ב' נתבאר קו' תוס' בד"ה יטול אמאי סגי בקליפה ליבעי נטילה כמו בנטף מרוטבו על החרס וכתבתי לישב עפ"י דברי ח"צ דחצי שיעור מותר במידי דלאו איסור אכילה ובבא זו מיירי בחרם צוננת ובעי קליפה משים אדמיקר לי' בלע וקליפה זו הוא רק חומרא דרבנן כמ"ש מג"א ואין בכח חומרא זו להחמיר היכי דיבוא ע"י חומרא זו איסור דאו' להביא קדשים לבית הפסול אך קליפה שהוא רק חצי שיעור דליכא איסור יכולין להחמיר אבל אי נימא דבעי נטילה יעשה איסור דאו' בהבאת קדשים לבית הפסול כיון דאיכא שיעור שלם והיינו לשמואל דסובר תתאי גבר וגם לרב דסובר עילאי גבר בע"כ מיירי כמ"ש תוספת בד"ה תנן דמנגע אין להוכיח אי מלמעלה או למטה ולרב בע"כ מיירי שנגע למעלה בחרסו של תנור ושם הי' צוננת רק מצד חומרא אדמיקר לי' בלע לכן לא צריך רק קליפה ול"ק קו' תוס', העולה בין לרב בין לשמואל רישא דנגע בחרסו של תנור הקליפה הוא חומרא בעלמא כמ"ש מג"א, רק לרב מיירי שנגע בתנור צוננת מלמעלה ואף דעלאי גבר אדמיקר ליה בלע פורתא וצריך קליפה ולשמואל נגע בחרסו של תנור למטה והיא צוננת ותתאי גבר ואדמיקר לי' בלע פורתא וקליפה זו כתב מג"א דהוא חומרא בעלמא וא"כ ממילא מיושב קו' פליתי שהקשה קליפה זו תאסר לחברתה, דז"א כיון דקליפה זו עצמה הוא חומרא בעלמא דאדמיקר ליה בלע דלא החמירו רק לענין אכילה היכי דליכא חשש איסור והיינו היכי דלא יצמיח ע"י חומרא קולא בהבאת קדשים לידי פסול כיון דקליפה הוא רק חצי שיעור דליכא איסור במידי דלאו בר אכילה, משא"כ אם יצטרך ב' קליפות יהיה שיעור שלם ויצמיח קולא באיסור דאו' בהבאת קדשים לידי פסול לכן אסתבר בחדא קליפה לחומרא וא"ש.

י) ולפ"ז יש לומר דבר חדש דהא דאיתא בסיפא נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו, אין אנו צריכין לומר כמ"ש תוס' דהוא רק חומרא דרבנן בעלמא שמא רוטב מתפשט יותר כנראה מתוס' דלא פסיקא להו לומר שהוא ודאי, ולענ"ד לולי דבריהם י"ל דהוא מדינא דאו' ומטעם ודאי, והיינו לפי מסקנא לשמואל דאמר תתאי גבר בע"כ מיירי בחרם רותחת ובודאי בלע וצריך קליפה מדינא, אזי נראה אי קליפה מפסח נאסר מצד עצמו ולא מחמת בליעת רוטב לחוד יש לומר הא דאיתא שצריך נטילה ר"ל שיעור ב' קליפות מטעם שכתב הפליתי כיון דקליפה ראשונה נאסרת מדינא ולא מחומרא בעלמא ונעשה קליפה זו נבילה אוסרת חברתה ואף דהוי שיעור שלם כיון דמדינא נפסל ליכא אסור דהבאת קדשים לידי פסול כיון דמיירי לשמואל בחרס רותחת דשניהן רותחין מדינא נאסרת ואפילו לא הי' רק תתאי רותח כיון דתתאי גבר ג"כ קליפה ראשונה מדינא נאסרת מחמת עצמו ואוסר ג"כ שיעור קליפה שבה, וכן לרב דאמר עילאי גבר דג"כ קליפה ראשונה מדינא נאסרת אוסרת קליפה שניה והיינו שיעור נטילה, ולפ"ז נדחה מ"ש תוס' במס' חולין דף צ"ז ע"ב ד"ה עד הנ"ל דלכן צריך נטילה דשמא רוטב מתפשט יותר מגיד ולפמ"ש מבבא זו לא מוכח דשאני הכא כיון דקליפה מפסח נאסרה מחמת עצמה לכן קליפה זו אוסרת חברתה כמ"ש פליתי ולכן בעי נטילה דהוא שיעור ב' קליפות משא"כ היכי דקליפה נאסרה מחמת שבלע איסור שאין יכול להתפשט יותר מקליפה ששייך אין הנאסר יכול לאסור במקום שאיסור אין יכול לילך שם אין צריך נטילה דהוא שיעור ב' קליפות הגם שדברי תוס' ורא"ש ברורין כמ"ש דלא אשכחן בש"ס ברותח דצלי סגי בקליפה, ובעי נטילה היינו מטעם חומרא דרבנן בעלמא שהחמירו אפילו היכי דקליפה נאסרת מחמת בלוע בעי נטילה אולי בלע טפי אבל לא נאסר מטעם ודאי ומדינא דאו' משא"כ היכי שנאסרה הקליפה מחמת עצמה אוסרת עוד שיעור קליפה שקליפה ראשונה נעשה נבילה ואוסרת האחרת דהוא שיעור נטילה ומדינא ומטעם ודאי ונ"מ לדינא לענין שאוסרת התערובת כנ"ל, מיהו נראה פשוט הא דאמרינן בנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו צריך נטילה מדינא דהוי שיעור ב' קליפות היינו דוקא אי אמרינן דרוטב הנאסר מחמת חום החרס מטווי לפסח גופו בשיעור קליפה א"כ קליפה מפסח נאסרה מצד עצמה שנצלה מחמת דבר אחר אזי דין הנ"ל אמת בנטף מרוטבו על החרס דיטול את מקומו דהוא שיעור ב' קליפה דקליפה ראשונה אוסרת את חברתה ומדינא בעי נטילה אבל חי נימא דהאיסור בפסח מחמת שרוטב איסור הנצלה מחום התנור נבלע בפסח והוי רק איסור בלוע אזי מדינא אין צריך נטילה וסגי בקליפה כיון דהוא רק איסור בלוע, ודעת התוס' במס' חולין דף צ"ז ע"א בד"ה שאני דרוטב אינו מפעפע והוא רק ציר בעלמא ולא נתפשט בכל החתיכה ומדינא אין איסור מתפשט יותר מקליפה ממילא לא שייך לומר דקליפה ראשונה נ"נ ותאסר הקליפה שני' דהא אין הנאסר יכול לאסור רק במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם והא הרוטב שהוא איסור כחוש והוא ציר בעלמא אין יכול לילך יותר וגם שייך סברת רא"ם בחצי חתיכה לא נ"נ וא"כ אפי' בחרס רותחת או למ"ד עילאי גבר דמדינא בלע כ"ק וקליפה ראשונה נאסר מדינא דאו' מ"מ מדינא לא בעי שיעור נטילה דהוא שיעור ב' קליפות דקליפה ראשונה אין אוסרת חברתה, מיהו עכ"פ מחומרא דרבנן שכתבו תוס' ורא"ש ורשב"א דאולי מתפשט יותר בעי נטילה ואף דהוא שיעור שלם ואין מביאין קדשים לבית הפסול מ"מ כיון דקליפה ראשונה מדינא נפסלת ליכא איסור במה שמביא לידי פיסול דקליפה שני' דהוא רק חצי שיעור דליכא איסור שפיר יכולין חכמים להחמיר כיון דלא נצמח קולא בזה וכבר נתבאר הנ"מ בין אי נטילה אסור מדינא או מטעם חומרא דרבנן בעלמא א"כ נתבאר דאיכא גווני דבעי בצלי נטילה מדאו' כמש"ל ודוק היטב בכל זה:

יא) לפ"ז נבוא לבאר המשך הסוגי' דהנה מה דס"ד דמיירי בחרס צוננת וכתבתי בפרט ב' האיך נעלם ממקשין דבר פשוט כזה שיש לוקמי בחרס רותחת, ובהנ"ל א"ש די"ל דהוי קשה למקשין כעין קו' תוס' בד"ה יטול אמאי בבבא דרישא נגע בחרסו של תנור סגי בקליפה ליבעי נטילה דהוא שיעור ב' קליפות אי מיירי בחרס רותחין כיון דשניהם רותחין וקליפה ראשונה נאסרה מחמת עצמה ואסורה מדינא דאו' תאסר עוד קליפה דהוא שיעור נטילה כקו' הפליתי אע"כ מיירי בחרס צוננת והאיסור הוא רק משום אדמיקר לי' בלע והוא חומרא בעלמא וסגי בקליפה אחת דהוא חצי שיעור דליכא איסור בהבאת קדשים לבית הפסול משא"כ נטילה דהוא שיעור שלם א"א להחמיר דהוא חומרא דאתי לידי קולא להביא קדשים לבית הפסול לכן הבין דגם בבא דנטף מרוטבו על החרס הוי דומי' דבבא דרישא דמיירי ג"כ בחרס צוננת וחידש לן התרצין דלא הא כדאיתא והא כדאיתא ומיירי בחרס רותחת, ולפ"ז מיושב ג"כ קו' תוס' במה דאיתא בש"ס דהדר רוטב אפסח וקא מטווי פסח מחמת חמימותא דחרס הא בלא"ה אסור שרוטב איסור נבלע בפסח, ובהנ"ל א"ש דהש"ס סובר דנטילה דאיתא בנטף מרוטבו על החרס הוא מדין תורה ונ"מ טובא לדינא לכן מוכרח לומר דמחמת שנטווה הפסח ג"כ שיעור קליפה מצלי מחמת דבר אחר לכן צריך קליפה מדינא ואם לא הי' נצלה הפסח מחום החרס שהוא הרוטב רק משום רוטב שנבלע בפסח דהוי איסור הנבלע לא הי' צריך נטילה מדינא דאו' רק מטעם חומרא בעלמא כמ"ש תוס' במס' חולין דשמא ע"י רוטב נתפשט יותר ובאמת סובר המקשין דבעי נטילה מדינא דפסח גופו מטווי מקליפה ראשונה אוסרת קליפה שניה וכסברת הפליתי, לכן קאמר הש"ס קושטא דמילתא כיון דהוא נ"מ טובא לדינא ומוכרח לומר כן כדי שלא יצמיח מכשול לדינא, וא"כ שפיר קאמר הש"ס בשלמא לרב דאמר עילאי גבר אלים כח החמימות שנטוה הפסח כדי קליפה מש"ה יטול מקומו דהוא שיעור ב' קליפות ומדינא בעי ב' קליפות דהוא שיעור נטילה, אלא לשמואל דאמר תתאי גבר כיון דחרס צוננת אמאי יטול את מקומו אף דסובר אדמוקיר לי' בלע ומבשל בפסח כדי קליפה למה לי נטילה ליסגי בקליפה כיון דקליפה זו היא **(הגה עיין בתוס' ד"ה תנן ובתוס' ד"ה אלא ובמוהרש"א שם ובפליתי סי' צ"א ס"ק ב' שדבריו הם רק לשיטת ר"ת, ומה שתמה עליו אפי' לשיטת ר"ת וע"כ הגה)**:

חומרא בעלמא א"א להחמיר כדי נטילה דמביאין קדשים לבית הפסול דנטילה הוא שיעור שלם וליסגי בקליפה דהוא רק חצי שיעור וליכא איסור בהבאה לידי פסול וא"כ יש לקיים הגירסא ביקלוף את מקומו סגי, וע"ז משני דמיירי בחרס רותחת דמדינא בולעת ונתבשל בפסח כדי קליפה דהדר רוטב אפסח ומטווי פסח גופו וקליפה זו אוסרת מדינא ולא מחומרא בעלמא וקליפה זו אסור מצד עצמו דקליפה עצמה נצלה מחמת דבר אחר ולא מחמת איסור רוטב הנבלע לחוד א"כ מדאו' צריך נטילה דקליפה ראשונה אוסרת חברתה, ולכן בעי נטילה דהוא שיעור ב' קליפות ואף דאיכא שיעור שלם ליכא חשש דהבאת קדשים לידי פיסול דמדינא נפסל שיעור נטילה וא"כ מיושב קו' תוס' ד"ה בשלמא ונתקיים גירסת רבינו חננאל ודוק:

יב) אמנם לפי דברינו צריך ביאור מה דמקשה אח"כ מנטף מרוטבו על הסולת דלפי כוונה פשוטי כמו שנראה מתוס' קמיצה יותר מנטילה, ולפי דברינו הא דצריך נטילה משום דקליפה אוסרת חברתה והוא שיעור נטילה והיינו היכי שקליפה ראשונה נאסרה מחמת עצמה וכמו בנטף מרוטבו על החרס דהפסח עצמו נאסר שיעור קליפה, משא"כ בנטף מרוטבו על הסולת דקליפה לא נאסרה רק מחמת שבלעה מרוטב והבלוע עצמה אין יכול להתפשט יותר מקליפה אין יכול קליפה זו מדינא לאסור חברתה דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם, ואף דיש לומר לפמ"ש תוס' ברותח דצלי כיון דיש רוטב אסור שיעור נטילה מצד חומרא דרבנן אולי רוטב מתפשט יותר מ"מ קשה למה צריך קמיצה דהוא יותר מנטילה לשיטת תוס'. לכן נראה בדרך פלפול ראי' לדברי הצל"ח שהקשה לשיטת תוס' דקמיצה יותר מנטילה א"כ נתת דבריך לשיעורן, לכן העלה בשיטת רמב"ם דקמיצה הוא שיעור נטילה ונקיט לשון קמיצה להורות דבעי שריפה כשאר קדשים פסולין כמ"ש רש"י לכן דייק רש"י ד"ה נטף דישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולין ולא פירש כן באינך בבות דהוי קשה לרש"י למה שינה התנא בלשון והו"ל יטול את מקומו, לזה בא רש"י לישב דלעיל ליכא שום הוי אמינא דלא בעי שריפה שהרי קדשים פסולין דינם בשריפה, אמנם הכא הסולת עצמו הוא חולין אלא שנבלע בו קודש הי' מקום לומר דאין טעון שריפה וע' בתיו"ט לזה קאמר התנא יקמוץ את מקומו נקיט לשון הרגיל בקודש בסולת המנחה שהוא שייך לשון קמיצה, וזהו כוונת רש"י שפי' במשנתינו ויקמוץ אותו וישרוף כשאר קדשים פסולין עכ"ד, לפ"ז א"ש כל המשך הסוגי' דלעיל בנטף מרוטבו על החרס דאמת הוא דקא מטווי פסח גופו שיעור קליפה ונאסרה מצד עצמה לכן קאמר הש"ע קושטא דמילתא לרב דאמר עילאי גבר אפי' בחרס צוננת בעי נטילה מדינא, ולשמואל דבע"כ מיירי בחרס רותחת בעי ג"כ נטילה דקליפה אחת אוסרת חברתה כיון דקליפה ראשונה נאסרה מצד עצמו, ונ"מ טובא כיון דנטילה הוא מדינא אם קלף ולא נטל נאסרה התערובת כנ"ל כעין זה במג"א, אמנם בנטף מרוטבו על הסולת דיקמוץ את מקומו אף דסובר דקמיצה הוא שיעור נטילה מ"מ אי אפשר לומר דנטילה זו אסורה מדינא דקליפה אוסרת חברתה כמש"ל דשיעור נטילה הוא ב' קליפות כיון דקליפה מסולת הנאסרת ל"ל איסור מחמת עצמה רק מה שבלע מרוטב וכיון שמן התורה הרוטב אין מתפשטות יותר מקליפה ואף שכתבו תוס' ברוטב צריך נטילה דמתפשט ביותר הוא רק חומרא בעלמא מדרבנן אבל מדאו' אין יכול קליפה זו לאסור חברתה משום דאין הנאסר יכול לאסור רק במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם כיון דהוא רק איסור בלוע, ואולם מ"מ לפמ"ש תוס' במס' חולין ברותח דצלי ברוטב אולי הרוטב מתפשט יותר שפיר יש לומר דהחמירו חכמים דבעי קמיצה מטעם חומרא בעלמא דליכא שום חשש להצמיח קולא ע"י חומרא זו כיון דאין אנו דנין רק על הסולת שרוטב שבסולת בודאי אסורה ונגד סולת שפיר יש לומר שהחמירו חכמים דבעי קמיצה שהוא שיעור נטילה כמ"ש תוס' במס' חולין שהחמירו ברותח צלי דבעי נטילה כיון דלא נצמח שום קולא מחומרא זו דהא אין דנין רק על הסולת, מיהו ה"מ היכי שהוא רותח דצלי כגון בחם לתוך חם או בחם לתוך צונן למ"ד עילאי גבר או בצונן לתוך חם למ"ד תתאי גבר משא"כ למ"ד תתאי גבר בחם לתוך צונן דעיקר איסור משום אדמיקר לי' בלע תיקשי למה לי נטילה תסגי בקליפה דהא ברור בש"ס משום טעם אדמוקיר לי' בלע סגי בקליפה וא"כ אי איירי בסולת צוננת דעיקר איסור משום אדמיקר בלע כמו שאמר שמואל בזה מצינו שאמרו חכמים דסגי בקליפה וא"כ דברי הש"ס מדוייקים לס"ד דמיירי בסולת צוננת, וז"ש לרב ל"ק דיש לומר דסובר דרותח דצלי בעי נטילה מחמת חומרת חכמי' שהחמירו בכל צלי שצריך נטילה לכן יקמוץ את מקומו דהוא שיעור נטילה, אלא לשמואל דאמר תתאי גבר למה יקמוץ את מקומו דהוא שיעור נטילה ואף די"ל אדמיקר לי' בלע כמ"ש תוס' בד"ה יטול מ"מ קשה ל"ל נטילה דהוא שיעור קמיצה, ביקלוף מקומו סגי כמ"ש תוס' בד"ה תנן דמטעם אדמיקר לי' בלע אין צריך רק קליפה וע"ז משני ר' ירמי' דמיירי בסולת רותחת וכיון דהוא רותח דצלי בעי נטילה מחמת חומרת חכמים שהחמירו בכל רותח דצלי כמ"ש תוס' במס' חולין הנ"ל ומכ"ש ברותח דצלי שעל ידי רוטב אולי בלע טפי כיון דהוא רק חומרא ולא יצמיח קולא מתוך חומרא זו יכולין להחמיר וא"ש, ומיושב כל הקו' הנזכרים בפרט ב':

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה