שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל כב · פרט ב
יבואר ביאור סוגי' הש"ס בפסחים דף ע"ו ובישוב כמה קו'
ב) בסוגי' זו רבו כמה קו' (א) דאי' שם במתני' וז"ל נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו, וכתב רש"י וז"ל נגע הפסח בחרסו של תנור יקלוף מן הפסח מקום שנגע בתנור שנתבשל שם מחום התנור ולא צלי אש הוא כדאי' לעיל משום שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרם הדפנות גרוף ועומד הוא עכ"ל נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו כתב רש"י וז"ל נטף בתנור מרוטבו על החרם וחזר אליו שחזר שומן שנתחמם מן החרס ונבלע בפסח יטול את מקומו דלא סגי לי' בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי דשומן נבלע בתוכו הרבה ואותו שומן מבושל מן החרם עכ"ל והקשו תוס' במס' חולין דף צ"ו ע"ב ד"ה עד אמאי בנטף מרוטבו וחזר אליו יטול את מקומו הא רותח בצלי סגי בקליפה וכתבו לחלק וז"ל ושמא רוטב מתפשט יותר:
ב קשה קו' תוס' בד"ה יטול וז"ל ולא סגי בקליפה לפי שהרוטב נבלע יותר בתוכו, וא"ת נגע בחרסו של תנור אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו כדי קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו כמו נטף מרוטב וחזר אליו וכל דבר הנאסר בצלי דקיי"ל דאין נאסר אלא כדי קליפה מחמת רוטב שבו יאסור עד כדי שיטול את מקומו ואיכא לאוקמי בשאין רוטב כ"א מעט ומעט רוטב אינו אוסר כל כך כדאמר בגמ' שאני סיכה דמשהו עבדי לי' עכ"ל וקצת יש לפקפק על תי' תוס' דהוא דוחק לאוקמי בגווני שאין רוטב כ"א מעט, והנה בפסקי תוס' סי' קצ"א משמע דס"ל שסתם רוטב שבצלי היא מועטת שכתב וז"ל צלי הנאסר כדי קליפה אין רוטב שבו חוזר ואוסר יע"ש מדכתב סתם משמע דבכל צלי הרוטב מועטת, מיהו מדברי תוס' שכתבו ואיכא לאוקמי לא משמע כן (ג') איתא שם נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו וכתב ש"י וז"ל היה נטף מרוטבו על הסולת מפרש בגמ' בסולת רותחת דמוטווי רוטבו מחום הסולת והוי צלי מחמת דבר אחר ואסור לאכלה להאי רוטב שבתוך הסולת משום אל תאכלו כי אם צלי אש הלכך יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולים עכ"ל ומשמע בתוס' דע"ו ע"א ד"ה אלא שהוא יותר מנטילה והקשה בצל"ח למה יצטרך להעמיק יותר מכדי נטילה ואם אתה מצריך יותר נתת דבריך לשעורין (ד') שם בגמ' לאחר שהביא מחלוקת רב ושמואל הנ"ל בפרט א' אי עלאי גבר אי תתאי אי' שם וז"ל תנן נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו קס"ד בחרס צוננת בשלמא לרב דאמר עלאי גבר ומש"ה יטול את מקומו דאזיל רוטב ומרתח לי' לחרם והדר חרם ומרתח לי' לרוטב (דהוי צלי מחמת דבר אחר) וכי הדר רוטב אפסח קא מטווי פסח מחמת חמימותא דחרם ורחמנא אמר צלי אש ולא מחמת דבר אחר אלא לשמואל דאמר תתאי גבר חרם כיון דצוננת היא אקורי מיקר לי' לרוטב אמאי יטול את מקומו וכתב רש"י וז"ל ולא גרסינן בקולף את מקומו סגי יע"ש, ומשני כדאמר ר' ירמיה אמר שמואל בסולת רותחת ה"נ בחרס רותח, והתמי' מבואר מאי קס"ד דמקשין להקשות על שמואל כיון דהתי' מבואר דיש לוקמי בחרם רותחת (ה') הקשו בתוס' ד"ה בשלמא וז"ל ברוב ספרים גרסינן וכן בפי' רבינו חננאל גרים וכי הדר רוטב אפסח מטווי פסח מחמת חמימותא דחרם קשה תיפוק לי' שרוטב איסור נבלע בפסח והוצרכו לומר דהא דקאמר ומטווי פסח ארוטב קאי מדקאמר מחמת חרם דאי אפסח קאי הול"ל מחמת רוטב יע"ש (ו') איתא שם וז"ל תנן נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו קס"ד בסולת צוננת בשלמא לרב דאמר עילאי גבר מש"ה יקמוץ את מקומו דמרתח ליה לסולת דהדר הודרני' (לסולת אשר סביבותיו) והדר סולת ומרתח לי' לדידי' וקא מטווי רוטב מחמת חמימותא דסולת ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר אלא לשמואל דאמר תתאי גבר סולת כיון דצוננת הוא אקורי קא מיקר לי' למה לי יקמוץ את מקומו אמר ר' ירמי' אמר שמואל בסולת רותחת, וכתב רש"י וז"ל ואמאי יקמוץ את מקומו וה"נ לא גרסינן ביטול את מקומו סגי ותוס' כתבו בד"ה אלא וז"ל הגי' בכל הספרים ובפי' רבינו חננאל ביטול את מקומו סגי ורש"י מתקן משום דקשי' לי כיון דאקורי מיקר מה איסורא יש ברוטב יע"ש מ"ש בשם ר"ת לקיים גי ישינה ולולי דבריהם נראה שיש לקיים גי' ישינה בקו' הש"ס הנ"ל דנטף מרוטבו שמקשה ביקלוף את מקומו סגי וכן כאן הגי' ביטול את מקומו סגי ואף אם לא נכתב בפי' בש"ס מ"מ י"ל קו' הש"ס הוא על סגנון זה:
ג) ונלענ"ד ליישב בס"ד כל הקו' הנ"ל ומקודם נברר לישב קו' תוס' הנ"ל על דין דנגע בחרסו של תנור אמאי סגי בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו ונראה דהנה תוס' בדף ע"ו ע"א ד"ה תנן נטף מרוטבו על החרס כתבו וז"ל ומרישא דקתני נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו ליכא לאקשויי דאפי' למאי דקס"ד בחרס צוננת דכ"ע מודו דתתאה בלע כדי קליפה וה"ה לאחר שהוחם מעט מבשל בפסח כ"ק עכ"ל יע"ש שכתבו עוד תירוצים אחרים חידשו לנו לפי מאי דאי' לקמן דסובר שמואל אפי' בחם לתוך צונן בעי קליפה כיון דעליון הוא חם אדמיקר לה אי אפשר דלא בלע פורתא אלים כח להבליע בצונן כדי קליפה ואח"כ אותו בלוע מבשל בה כ"ק לדבר אחר דהכא אלים כח הפסח הרותח להרתיח לחרס צוננת שיבלע כדי קליפה ואח"כ מבשל בכדי קליפה לפסח כ"ק, והנה בתוס' ד"ה תניא נחלקו ר"ת וריב"א לר"ת בחם לתוך צונן דסובר שמואל דבעי קליפה משום אדמיקר לי' אי אפשר דלא בלע פורתא ה"מ בדבר שיכול לעשות קליפה אבל בדבר דלא שייך קלופה כגון בשר רותח שנפל לתוך חלל צונן קולף הבשר והחלב מותר כיון שאי אפשר לקלוף וריב"א סובר שצריך שיהי' ס' נגד הקליפה ה ועיין ברא"ש במס' חולין דף קי"ב בסי' נ"ד וטוי"ד סי' צ"א שס"ל כר"ת וכן אי' בש"ע שם ס"ד בבשר רותת שנפל לתוך חלב צונן קולף בשר ושאר הבשר מותר והחלב מותר כולו והוסיף הרמ"א וכתב במקום שבשר צריך קליפה אם לא קלפהו ובשלהו כך מותר בדיעבד והקשו ע"ז בטו"ז ס"ק ז' וש"ך סק"ח דמוכח בכמה דוכתי דקליפה אוסר התערובת, וכתב המג"א בסי' תס"ו ס"ק ל"ג לישב קו' הטו"ז וש"ך דהך קליפה דאמר שמואל הוא רק חומרא בעלמא דהא מתחילה אי' בגמרא שאין צריך קליפה אלא דחיישינן שמא בלע פורתא לכן סובר ר"ת דאם נתבשלה בלא קליפה אין אוסרת התערובת ולא צריך ששים נגד הקליפה אבל במקום שצריך קליפה מדינא אוסרת התערובת וכ"כ או"ה הובא בפליתי סי' צ"א סק"ב וצ"ל לפי דבריהם דבזה נחלקו ר"ת וריב"א לר"ת קליפה זו שאמר שמואל הוא חומרא בעלמא ולריב"א הוא מדינא, והקשה בפליתי על או"ה ומג"א שכתבו דקליפה שאמר שמואל הוא חומרא בעלמא ממ"ש תוס' הנ"ל דלכן בנגע בחרסו של תנור יקלוף אפי' בחרס צוננת דאדמיקר לי' נצלה אי הקליפה הוא רק חומרא בעלמא האיך אפשר להחמיר בפסח שיקלוף הא אין מביאין קדשים לבית הפסול והוא איסור דאו' יע"ש, ע' בתוס' מס' קדושין דף נ"ה ע"ב ד"ה דמייתי וד"ה דלמא וברמב"ם בפ"ו מפסולי מוקדשין הי"ח ובלח"מ שם ובשו"ת ח"צ סי' כ"ג ודוק, והוא לכאורה קו' עצומה כיון דמה שבלע החרס צוננת מפסח כדי קליפה הוא חומרא בעלמא דחיישינן האיך נימא שבודאי מבשל החרס אח"כ בפסח כ"ק ולהביא קדשים לבית הפסול וכמ"ש בירושלמי בשמעתין ה"א, דבנגע בחרסו של התנור דהוא פסול הגוף ונשרף מיד:
ד) ונלענ"ד לישב קו' הפליתי הנ"ל דהנה בשו"ת ח"צ סי' פ כתב דהא דקי"ל כר' יוחנן דאמר בפ' בתרא דיומא דחצי שיעור אסור מן התורה הוא דוקא באיסורי אכילה דאית לן קרא דכל חלב כדאי' שם אבל בשאר איסורי תורה כגון בתולש שער א' בנזיר או בשבת או במוציא בפחות מכשיעור אין בו איסור כלל דטעמא דחזי לאצטרופי לחוד לא מהני, ומשנה למלך בפח"י משבת ה"א השיג עליו וסובר בכל איסורין חצי שיעור אסור מדאו' מטעם חזי לאצטרופי, ונלענ"ד להביא ראי' לדברי ח"צ מסוגיא דידן, דהנה לפי דבריו נראה פשוט הא דאסור להביא קדשים לבית הפסול היינו כזית מקדשים דהוא שיעור שלם אבל בח"ש ליכא איסור, וא"כ קליפה במקום שנגע הפסח בחרס התנור דהוא רק משהי בעלמא דודאי שיעור קליפה במה שנגע ליכא שיעור שלם ליכא איסור כשמביא הקליפה לבית הפסול א"כ בפשיטות ל"ק קו' הפליתי על המג"א דשפיר כתבו תוס' דאפי' בחרס צוננת צריך קליפה דתתאה בלע כ"ק ואף דקליפה שאמר שמואל אדמיקר לי' כו' הוא רק חומרא בעלמא ליכא שום איסור במה שמביא לבית הפסול כיון דהוא רק ח"ש ובמידי דלאו בר אכילה ליכא איסור בחצי שיעור, ולפ"ז יש לומר אפי' למסקנא דבבא דנטף מרוטבו על החרס מיירי בחרם רותחת וכן בבא דנטף מרוטבו על הסולת מיירי בסולת רותחת מ"מ מוכח דבע"כ רישא דנגע בחרסו של תנור לשמואל מיירי רק בחרם צוננת וצריך קליפה משום אדמיקר לי' בלע דאי נימא דמיירי בחרס רותחת כיון דתרווייהו חמין קמה קו' תוס' בד"ה יטול אמאי סגי בקליפה כיון שיש רוטב דבשלמא אי מיירי בחרס צוננת שקליפה הוא רק חומרא בעלמא לא קשה קו' תוס' שיצטרך נטילה משום רוטב דיש לומר דשיעור נטילה יפה בעובי כמ"ש רש"י איכא שיעור שלם ואין מביאין קדשי' לבית הפסול כיון דגוף הקליפה הוא חומרא בעלמא אבל אי נימא דמיירי בחרס רותחת, וגם התתאה הי' חם אזי צריך נטילה מן הדין דודאי בלע ע"י רוטב שיעור נטילה קמה קו תוס' אמאי דרישא בנגע בחרסו של תנור יקלוף ליבעי נטילה, וא"כ מיושב קו' תוס' בד"ה יטול, ולפ"ז ממילא מיושב קו' ה' הנ"ל דמאי ס"ד דמקשין דמיירי בחרס צוננת, ובהנ"ל מובן בפשיטות דהבין כיון דרישת דנגע בחרסו של תנור מיירי בחרס צוננת מסתמא גם בבית דנטף מרוטבו על החרס ועל הסולת מיירי ג"כ שהי' החרס וכן הסולת צוננין ומוכרח התרצן לתרוצי די"ל דשמואל סובר אף דנגע מיירי בחרס צוננת מ"מ הני בבות מיירי ברותחין וא"כ ל"ק קו ב' שהוא קו' תוס' ד"ה יעול, וקו' ה' הנ"ל. מיהו לכאורה ה קמה קו' תוס' בד"ה יטול על רב דסובר עילאי גבר לא מיבעי' אי איירי בחרס רותחת דשניהם חמין דבודאי צריך נטילה מן הדין ותיקשי אמאי סגי בקליפה ליבעי נטילה ואפי' אי מיירי בחרס צוננת מ"מ כיון דעלאי גבר שהוא חם ג"כ בעי נטילה מן הדין ואפי' בשיעור שלם ליכא חשש כיון דמדינא נפסל הנטילה, ואולם באמת לק"מ די"ל דרב מוקי ג"כ שנגע בחרס צוננת רק שנגע מלמעלה כעין שכתבו תוס' והוי הקליפה ג"כ חומרא בעלמא, וא"כ דברינו נכונים והיינו לשיטת תוס' במס' חולין דס"ל משום דרוטב נתפשט בעי נטילה ודוק ועמש"ל בפרט ג' וד' יבואר ישוב לכל הקו' הנ"ל: