שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל כא · פרט ה
יבואר ישוב לקו' רשב"א הנ"ל
טו) בפרט הקדום נתבאר שהקשה רשב"א אמאי משערינן גם שנצטמק ונתמעט וכלה לגמרי מה בכך דהי' ששים כיון דעכשיו ליכא, ולכאורה דין זה היכי דראינו איסור בשעת נפילתו לתוך היתר והי' ששים ואח"כ נתמעט ההיתר ע"י שנצטמק וכלה לגמרי והאיסור לא נצטמק וליכא עכשיו ששים תלי' במחלוקת קמאי ז"ל. דהנה הפר"ח בסי' צ"ט ס"ק כ"א האריך בענין חוזר וניער, הנה רמ"א שם בס"ו כתב להלכה פסוקה איסור שנתבטל כגון שהי' ששים כנגדו וניתוסף אח"כ מן האיסור ראשון חוזר וניער לאסור ל"ש מין במינו ל"ש מין בשא"מ ל"ש יבש ל"ש לח ל"ש נודע בנתיים או לא נודע בנתיים, ואולם היא ז"ל הביא מחלוקת קמאי ז"ל וג' שיטות בדין זה וע' ש"ך שם ס"ק כ"א ופליתי ס"ק י"ב ומקורו במס' ע"ז דף ט"ו ע"א. נחלקו אליבא דר' יוחנן דאמר ר' דימי בשם ר' יוחנן המערה יי"נ מחביות לבור אפי' כל יום כולו ראשון ראשון בטיל, ורבין אמר בשם ר' יוחנן וז"ל יי"נ
שנפל שם לבור ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלו וכתב רש"י דרבין פליג א"ר דימי ואמר דמים מבטל חמרא אבל חמרא לא מבטל חמרא, וכתב הר"ן שם דנחלקו קמאי ז"ל ראב"ד סובר דרב דימי תרתי קאמר דיי"נ איסורא לגו היתרא אינו אוסר בכל שהוא, ועוד דאפי רבה עליו כל היום ראשון ראשון בטיל ואע"ג דקמייתא אידחי ממימרא דרבין אמר ר' יוחנן דבעי קיתון של מים מ"מ נקטינן כוותייהו באיסור שאינו איסור משהו אפי' רבה עליו כל היום ראשון ראשון בטיל דלא אשכחן מאן דפליג עלי' ונ"מ לדידן לשאר איסורין שאין אוסרין במשהו (וע' תוס' ד"ה כי דחולקים על ראב"ד) ואולם רמב"ן ז"ל כתב אפי' בשאר איסורין נמי לא אמרינן ראשון ראשון בטיל אלא אם נפל בהיתר איסור מועט אעפ"י שנתבטל מחמת מיעוטו אם חזר ונפל שם איסור שבצירופו של ראשון יש בו כדי נתינת טעם נאסר היתר זה דהא דחינן לר' דימי דלא אמר ר' יוחנן מעולם וכיון דאידחי לגמרי אידחי וליתא כלל וטעמא דמילתא משום דטעמא לא בטיל ואפי' מב"מ דליכא למיקם אטעמא כיון שנפל שם איסור בכדי שיש בו ליתן טעם אסור יע"ש לפ"ז יש לומר הא דנחלקו הלשונות אי בקדירה עצמה או במאי דבלעה קדירה נחלקו במחלוקת שנחלקו במס' ע"ז אליבא דר' יוחנן ונראה דמיירי שראינו האיסור בשעת נפילה להיתר והי' בהיתר ששים ונודע הנפילה ואח"כ נצטמק ההיתר וליכא שיעור ששים כי נצטמק ונבלע בקדירה ונתייבש (ע' בריטב"א) והאיסור לא נצטמק ומ"ד בקדירה סובר דמשערין במה שבתוך קדירה עכשיו לפנינו כמ"ש רשב"א וריטב"א בשם יש מפורשים ולא משערינן במה שנבלע בקדירה וכיון דעכשיו ליכא ששים הדין דחוזר וניעור כלישנא בתרא דרבין וכמ"ש רמב"ן ומ"ד מאי דבלעה קדירה ר"ל דמשערינן גם מה שבלעה כיון שמתחילה היה ששים ונתבטל שוב אינו חוזר וניער דנהפך איסור להיות היתר כיון שנודע בנתיים וכלישנא קמא דר' דימי בשם ר' יוחנן. והנה הפר"ח הקשה שם על סברת ראב"ד דסובר אף דאיכא טעמא קמא קמא בטיל הא ראב"ד עצמו כתב כמ"ש רשב"א בפרק ג"ה לכן טעם בעיקר דאו' וטעימתו זו הכרתו ואין ביטול לאיסור הניכר יע"ש יפה הקשה למ"ד טעם כעיקר דאו', אבל להסוברים טעם. כעיקר לאו דאו' וחכמים אסרהו י"ל הם אמרו שטעם אוסר והם אמרו כיון שנתבטל נתבטל וי"ל דמאן דסובר מאי דבלעה קדירה סובר טעם כעיקר לאו דאו' ומיירי שעכשיו איכא רובא דהתירא רק דליכא ששים מ"מ כיון שמעיקרא הי' ששים נתבטל אמנם עובדא דרבנן ור' אשי הי' בענין אחר דאיירי שלא ראינו האיסור בשעת נפילתו ואיכא ספק אם הי' ששים ומ"מ סבר ר' אשי להקל בשיעורא דרבנן דחלב ובשר הוי מב"מ וכמ"ש ריטב"א דסובר בספק שיעורא דרבנן יש להקל כיון דמדאו' חד בתרי בטיל לכן הי' מיקל רב אשי לשער כשעת מציאתו וע"ז חלקו רבנן וס"ל אטו דהתירא כו' וי"ל טעמם דהוי ספק חסרון ידיעה ול"ד לנשפך וכדאי' ביו"ד סי' צ"ח ס"ג ע' בטו"ז סק"ו וש"ך ס"ק ט' ונראה להסביר דברי ריטב"א בכוונת רב אשי אפי' נימא דחלב ובשר הוי מין בשא"מ דהנה הר"ן כ' שם דף צ"ח ע"ב וז"ל ודאמרינן אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאו' ברובא בטיל ה"פ דאע"ג דהיכי דיהיב טעמא מדאו' לא בטיל ברובא אפ"ה הכי קאמרינן מדאו' כל היכי דלא יהיב טעמא ברובא בטיל ואין לך איסור תורה שיתן טעם בששים ויש הרבה שאפי' ביוד ועשרים אין נותנין טעם הלכך כי בעינן ששים בכל איסורין אע"ג דליכא טעמא חומרא הוא דמדאו' כל היכי דליכא טעמא ברובא בטיל עכ"ד וע' תוס' ד"ה לחומרא ועמ"ש הב"ח בסי' צ"ח וא"כ יש לומר דמיירי כמ"ש ריטב"א דלא נודע שיעורו של חלב כמה הי' בתחילתו לכן הי' רב אשי מיקל לשער אותו כשעת מציאתו כיון שלא שהא שם הרבה וכיון שרוטב שבקדירה נודע בתחילתו שיעורו וידענו בודאי שנצמק הי' משער כדמעיקרא, וטעמו כיון דלא שהא שם הרבה (כמו שמדייק הריטב"א שם) לא מסתבר שנצטמק יותר מדאי ומיירי שידוע לאומד הדעת שהי' הרבה בהיתר עד שברוב מאכלים אין נותן טעם ואף שספק אולי ליכא ששים הא דבעינן ששים הוא חומרא דרבנן לכן היקל וכ"ז פשוט:
טו) ועוד נלענ"ד ליישב קו' ריטב"א בעובדא דרבנן ורב אשי מה הי' דעתו של ר' אשי שהורה כן דהנה בפרט ד' כתבתי דפר"ח בסי' צ' סק"ו תמה על רשב"א שכתב בתה"א היכי דראינו האיסור בשעת נפילתו ובא לפנינו עכשיו כמו שהי' מתחילתו ולא נצטמק וההיתר נצטמק שמצרפין ההיתר שנבלע בקדירה לדעת רש"י דמה בכך שאנו רואין שאין האיסור מצומק מאן לימא לן שאין האיסור נפלט לגמרי וחזר ובלע מהיתר וכ"כ בס' התרומת בסי' מ"ח וז"ל דהיכי שימצא האיסור שער כאילו כולו נמחה דהא לא ידע כמה נמחה ואעפ"י שרואה עתה גדול ועב כמקדם שנמחה מ"מ נמחה ונפלט טעמו וחזר ונבלע ונוסח מן ההיתר יע"ש וא"כ יש לומר הפי' בעובדא דרבנן ורב אשי כפשוטו שראינו האיסור בשעת נפילתו וכמו שאמר כזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא משמע שראו שהי' כזית חלב וגם עכשיו הוא כזית חלב וגם ראו ההיתר ונודע שהי' ששים ואח"כ נצטמק ההיתר מכמות שהי' וליכא עכשיו ששים וסבר רב אשי לשער במה דבלע דיקולא מן ההיתר דמצרפין ההיתר הבלוע בקדירה לבטל האיסור כאילו הבלוע הוא בתוך קדירה מיהו אי הוי חיישינן אולי בלע הקדירה מאיסור ומה שאיסור הוא כמו שהי' ולא נצטמק משום שבלע ההיתר ונופח מן ההיתר כמ"ש בעה"ת הנ"ל ונימא כסוברים ביו"ד סי' צ"ח ס"ה דבלוע בכלי נ"נ כמ"ש בפרט ב' באריכות היה צריך ששים לבטל גם מה שנעשה היתר נבילה וליכא עכשיו ששים והדין דחוזר וניער כמ"ש רמב"ן וסייעתו כנ"ל ואולם רב אשי סובר כיון דאיסור לפנינו ולא נצטמק מסתמא לא בלע הקדירה מאיסור ואף אם בלע לא אמרינן חנ"נ בבלוע אע"ז השיבו תלמידיו אטו דהתירא בלע איסורא לא בלע וכללו בזה ג' ענינים חדא דקדירה בלע איסורא והבלוע נ"נ ומה שהאיסור הוא כמקדם שבלע התירא ור"ל כמו דהתירא בלע איסורא כמו כן החתיכה האסורה בלע התירא לכן הוא ניפוח כמות שהי' וכסברת בעה"ת ורב אשי הי' סובר דל"א בבלוע חנ"נ כשיטת רמב"ן וכמ"ש בפרט ב' הטעם כמ"ש תה"ד סי' קפ"ג ופליתי סי' צ"ב ס"ק ב' דהבלוע בכלי ודאי אין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו ואף דקדירה בולע מן אוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך קדירה עמו בחיבור אתת ואון כאן הפסק כלל ולא שייך נ"נ ומה"ט סובר דמצרפין היתר הבלוע בתוך קדירה לתוך קדירה ואיכא גם עכשיו ששים ולא שייך חוזר וניער כיון דהוי כאילו הבלוע היה בתוך קדירה וכמ"ש רשב"א כאילו היתירא דבלע דיקולא הוי בעין בתוך הקדירה ואיכא ששים, ואולם רבנן ס"ל דאמרינן בלוע בתוך קדירה נ"נ דלא הוי כאילו מחובר וא"כ שפיר קאמרו אטו איסורא לא בלע וכיון די"ל דחתיכה דאיסורא בלע היתירא לכן נראה ניפוח ופלט איסורא ובלע קדירה איסורא ונעשה הבלוע נבילה וליכא עכשיו ששים לבטל וחוזר וניער כשיטת רמב"ן דכיון דאמרינן דבלוע נ"נ ממילא אין צירוף לבלוע בקדירה עם האוכל וליכא עכשיו ששים וא"ש ודוק: