אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כא › פרט ג

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כא · פרט ג

פרט ב

יבואר פי' קמאי ז"ל בביאור דברי ר' חנינא

ט) בביאור הלשונות דנחלקו אליבא דר' חנינא מבואר כמה פירושים בקמאי ז"ל רש"י כתב וז"ל כשהן משערין האיסור בששים ומשערינן אותו שיהי' בו אחד מששים ברוטב וקיפה:

ובחתיכות ובקדירה. במאי דבלעה קדירה אם ראינהו כשנפל שם קודם שנתמעט ואנן משערינן אותו לאחר שנתבשל לכמות שנפל שם ואין בהיתר ששים בו אומדין כמה בלעה קדירה מן ההיתר לפי שכשנפל שם הי' היתר הרבה ונתמעט בבליעת הקדירה אבל בקדירה עצמה לא משערינן וכיון דאיפלגי לישני ואיסורא דאו' הוא אזלינן לחומרא ולא משערינן בקדירה ועיקר הדבר כמות שהוא בא לפנינו משערינן לי' ולא משערינן במה דבלעה קדירה מן ההיתר לפי שאף מן האיסור נבלע ונתמעט מכמות שהי' וכדאי' לקמן אטו התירא בלע דאיסורא לא בלע עכ"ל ודברי רש"י סתומין שלא ביאר הפי' בקדירה וגם שאר דבריו סתומין כמבואר וראיתי ברשב"א נראה שהי' לו גירסא אחרת ברש"י שמה שאמר בקדירה ד"ל בחרסי הקדירה ובמאי דבלעה קדירה פי' כגון שנפל שם איסור ולא נודע שיעורו בשעת נפילתו וראינו מה שבקדירה בשעת נפילה והי' שם רוטב הרבה ועכשיו כשבא לפנינו לא נמצא בהיתר ששים נגד האיסור שבא לפנינו כגון זה מצטרפין למה שבלעה קדירה מן ההיתר משעת נפילה עד עכשיו שבאותה שעה התירא רבה הי' שם ונשאר האיסור מצומק כמו שבא לפנינו אבל בקדירה עצמה לא משערינן עכ"ל וזהו דלא כנוסחת רש"י שלפנינו שכ' אם ראינהו כשנפל שם קודם שנתמעט ועל מ"ש רש"י וכיון דאיפלגו כו' ועיקר הדבר כו' כדאי' לקמן אטו התירא כו' כתב רשב"א ז"ל כוונתו וז"ל נראה שהוא ז"ל דוחה ל"ק מפני לשון השני דאזלינן בהו לחומרא ואח"כ דחה אף השני מדאי' לקמן אטו דהתירא בלע הלכך לא קיי"ל כחד מהני לישנא כלל אלא כדרך שבא לפנינו משערין בהיתר ובאיסור ומיהו נראה שאף הוא ז"ל מודה שאם ראינו האיסור בשעת נפילתו שלא נתמעט בשיעור אחד עם ההיתר כגון זה מצטרפין ומשערין ההיתר שנבלע בקדירה וגם האיסור שנבלע והולכין אחר שעת נפילת האיסור לתוך היתר עכ"ד וע' בר"ן שכתב שיש ט"ס בפי' רש"י כוונתו לדברי רשב"א דאי אפשר לפרש כמו שהוא בנוסחא שראינו האיסור שנפל קודם שנתמעט אמאי לא משערינן כמו שהיה בשעת נפילה. ובחי' מוהר"ם טוקטין באנשי שם נראה שלא הבין כן דלפמ"ש דברי ר"ן נכונים דוק ותשכח וע' במוהר"ם לובלין ומ"ש רש"י בהני תרי לישנא אזלינן לחומרא כתב רש"י שתמוה דהא מדאו' חד בתרי בטיל דהא דבעינן ששים הוא מדרבנן ובדרבנן אזלינן לקולא י"ל כיון דעיקרו בדאו' גם בספק שיעורו הולכין בו להחמיר ומ"ש שיעורו דרבנן כוונתו לא מבעיא להסוברים דחלב ובשר הוי מב"מ דמדאו' חד בתרי בטיל ואפילו אי הוי מבשא"מ ע' ש"ך יו"ד סי' צ"ח ופר"ח שם מ"מ כיון דרש"י סובר טעם כעיקר ל"ד מן התורה ג"כ ברובא בטיל ומ"ש לתרץ אין זה מספיק לפי מאי דקיי"ל בטוש"ע סי' צ"ח בנשפך אזלינן לקולא היכי דשיעורו דרבנן וכבר תמה בש"ג במס' ע"ז וק"ק על הר"ן שהביא דעת רש"י וכתב ג"כ שכן הוא דעת הרי"ף דאזלינן לחומרא והריטב"א ז"ל פי' הלשונות דמ"ד בקדירה עצמה לא בעי למימר בחרסי' ממש דהא מה"ת ולא עוד אלא שאם אתה אומר כן לפעמים שאין בהיתר אלא בשנים או ג, חלקים והקדירה משלמת לששים אלא ה"פ מה שמשערין ברוטב וקיפה וחתיכות אינו אלא מה שבא לפנינו ולא מה שבלע בקדירה ולאפוקי מאידך דאמרי מה שבלע קדיר' והילכתא לקולא דספק איסור' דרבנן הוא ולקולא יע"ש וכוונתו דאפי' מבשא"מ השיעור דרבנן דסובר טעם כעיקר ל"ד והיינו דלא כשיטת רש"י הנ"ל ונשמע דריטב"א סובר אפי' בספיקא דדינא בדרבנן אזלינן לקולא וע' בהגהות מיימוני רפ"ד מהלכות חמץ ס"ק א' שנחלקו קמאי ז"ל דעת ר"ח וסייעתו דכל תיקו דרבנן לקולא ורא"ם וסייעתו ס"ל כל תיקו דאיסורא להחמיר אפי' בשל סופרים, והטעם דהוי ספק חסרון ידיעה ובמס' שבת דף ס"ה ע"ב בהא דבעי אביי אשה מהו שתערים כו' תיקו כתבו רי"ף ורא"ש דכל תיקו דאו' לחומרא ודרבנן לקולא וכתב בס' מנחת יעקב כלל א' סק"ו כיון דסלקא בתיקו כיון דאי אפשר לשום אדם לפשוט עד שיבוא אליהו לא מיקרי ספק חסרון ידועה כיון שאין ידועה לשום אדם (וע' טו"ז יו"ד סי' צ"ח ס"ק ו'. וב"ש אהע"ז סי' קנ"ה ס"ק ל"ד וע' ש"ך סי' ק"ד סק"ד) ומכאן משמע דריטב"א סובר אפי' בספיקא דלא סלקא בתיקו מ"מ בדרבנן אזלינן לקולא ועיין בב"ש סי' י"ז ס"ק ק"ט, וגם נשמע דסובר אף דעיקרו בדאו' כמו הכא דגוף איסור הוא מדאוריי' ושיעורי דרבנן מ"מ אזלינן להקל אפי' בספיקא דדינא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה