שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל כא · פרט ב
יבואר ביאור מחלוקת רב אשי ורבנן שם בדף צ"ה ע"א:
ג) גרסינן שם בדף צ"ח ע"א ההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא, סבר ר' אשי לשעורי במאי דבלע דיקולא א"ל רבנן לרב אשי אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע, ונברר שיטת רש"י בדברי ר' אשי וז"ל סבר רב אשי לשעורי התירא ולאסופי עלה מה שבלע הקדירה כדי לבטל את האיסור והאיסור הי' משער כמות שבא לפנינו מצומקת וא"ל תלמידיו בתמי' אף האיסור נצטמק וכשנפל בה הי' יותר אלא הכל משערין כמות שאנו רואין עכ"ל, וכבר הקשה ריטב"א על פי' רש"י וז"ל ותמיה האיך טעה רב אשי בזה, ועוד לעיל בר' חנינא דא"ד מאי דבלעה קדירה אמאי לא פריך הש"ס הכי אבל י"ל דהא דהכא לא נודע שיעורו של חלב כמה היה בתחילת נפילתו ומשום דששים שיעורא דרבנן היא דמדאו' חד בתרי בטיל הי' מיקל רב אשי לשער אותו כשעת מציאתו כיון שלא שהא שם הרבה אבל הרוטב שבקדירה שנודע בתחילת שיעורו וידענו ודאי שנצטמק הוי משער כדמעיקרא וכלישנא בתרא דר' חנינא לעיל דהנהו תרי לישני לא פליגי ומ"ד בקדירה היינו משום דלא משערינן הרוטב שכבר נשרף ואינו עומד לפלוט ומ"ד מאי דבלעה קדירה היינו הבלועה העומדת לפלוט וא"ל רבנן לרב אשי דהכא אע"ג דספק הוא לא נזלזל בשיעורא דרבנן וכיון שדרך חלב הנופל לקדירה להצמק חיישינן שמא נצטמק וגם בשעת נפילה לא היה ששים ודיקולא זו אסורה והא דאמר ר' חנינא דמשערין מאי דבלעה קדירה היינו כי משערינן נמי בלועה דאיסורא שנודע שיעורו של איסור ואפ"ה יש בו ששים דהתירא עם מה דבלעה קדירה והא דאמרינן ההוא כזיתא דתרבא פי' שהי' נראה קרוב לזית או פחות או יותר ולא מלישנא דייקינן לי' דהא כל מקום שאמרו כזית וכביצה יש בו שיעור זית וביצה גמור אלא שענין מוכיח לפי שיטה זו שזה הלשון כך פירושו כאן עכ"ד והנה מה שכתב דהכא מדרבנן בעי ששים לא ביאר כאן מיהו שם לעיל מיני' הבוא ריטב"א פי' רש"י שפי' דיקולא הוא קלחת היא יורה גדולה שמבשלין בו בשר וכתב שתימא מי הביאו לפרש כן שהרי בכל התלמוד פי' סל על שנעשה מחריות של דקל, וכתב שיש אומרים שהכריחו לרש"י לפרש כן דסובר הלכה כר' יהודא דמב"מ לא בטיל ואם החלב זה נפל בסל של מליחה שאין בו רוטב הרי חלב עם בשר מב"מ הוא וא"כ מאי האי דמשערו ר' אשי ורבנן בששים הא מב"מ ל"ל שיעורא אלא ביורה שיש בו רוטב הוא דחשיב עם החלב מבשא"מ וסליק את מינו כשאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו יע"ש וכ"כ רשב"א ור"ן ורש"י לשיטתו דסובר טעם כעיקר לאו דאו' כמ"ש בדף נ"ח ע"ב ד"ה לטעם ושפיר כתב ר' אשי מיקל כיון דהוא רק חומרא דרבנן דבעי ששים:
ד) מיהו אכתי קשה מ"ט דר' אשי כיון שדרך להצטמק מה בכך דהוא רק חומרא דרבנן ונראה דנחלקו בהא דקיי"ל סד"ר לקולא היכי דהוא ספק הרגיל שנוטה יותר לאיסור אי אזלינן לקולא, הנה מדברי הטו"ז ביו"ד סי' פ"ז ס"ק י"ז, וכן משמע בש"ך בכללי ס"ס ס"ק ל"ג לענין ס"ס בדאו' בעינן שקולין וה"ה ספק בדרבנן דומה לס"ס בדאו' מיהו לפמ"ש משנה למלך בפ"ד מבכורות בכמה דוכתי לצדד אפי' היכי דאיכא ס"ס להחמיר בדרבנן אזלינן לקולא מוכח אפילו בספק הרגיל אזלינן לקולא דאין לך ספק הרגיל לאיסור היכי דאיכא ס"ס להחמיר ויש לומר הטעם כעין שכתב בספר קרית ספר למבי"ט הובא בלחם משנה בפרק א' מהלכות ממרים לישב קו' שהקשה רמב"ן בס' המצות על רמב"ם שסובר כל איסורי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור אמאי קיי"ל סד"ר לקולא הא הוי סד"א, ותי' דמתחילה התנו שלא יהי' אסור בספק וכעין סברת הש"ס במס' ברכות דף כ"ב ע"א כי גזרו רבנן בודאי בספיקא לא גזרו וא"כ שפיר י"ל כיון דאיכא צד ספק היתר לא גזרי. ולא החמירו רק בודאי גמור, וא"כ יש לומר בזה נחלקו דהכא כיון דאיסור מדרבנן דטעם כעיקר דרבנן סובר ר' אשי דאזלינן בספק אם איכא ששים לקולא דאולי לא נצטמק האיסור אף שדרך חלב להצטמק מ"מ כיון דאינו ודאי יש להקל בחומרא דרבנן ורבנן חולקים וס"ל אפי' סד"ר היכי שנוטה להחמיר אזלינן לחומרא והכא דרך להצטמק, מיהו ק"ק על פי' ריטב"א כיון דלא נודע שיעורו של חלב אולי ליכא אפי' רוב להתירא והא דאי' בטוש"ע סי' צ"ח ס"ז להקל כיו"ב היינו היכי דידוע שהי' רוב היתר והספק על שיעורא דרבנן וע' בבית יוסף משא"כ הכא וצ"ל דמיירי שנודע לפי ערך זמן שנפל שלא שהא שם הרבה שלא היה יכול להצטמק הרבה ובודאי איכא רובא דהתירא לכן דייק כזיתא ר"ל שנראה לנו שלא הי' בשעת נפילה רק כשיעור זית. והיינו דדייק ריטב"א שלא שהא הרבה:
ה) ולולי דברי קמאי ז"ל נלענ"ד לפרש סוגי' זו ויהיה מיושב נמי מה שהקשה רשב"א בחי' ובתה"א בית ד' שער א' על א"ד דמשערין מה דבלעה קדירה כיון שעכשיו אין בהיתר כדי לבטלה למה אין חוזר האיסור ואוסר את ההיתר שאין בו עכשיו כדי להעלותו שהרי אילו נפל איסור זה בקדירה אחרת הוי אסור בשיעורו ומ"ש קדירה זו מקדירה דעלמא ובמשנה במס' תרומה נמי משמע דבתר בסוף אזלינן דתנן סאה תרומה שנפלו למאה טחנו ופחתה כשם שפחתה חולין כך פחתה תרומה ומותר טעמא דאיכא למימר דפחתה תרומה יותר הא לא פחתה תרומה ודאי אסור יע"ש, דהנה בר"ן שם דף צ"ב מבואר שנחלקו קמאי ז"ל אי אמרינן דבלוע בכלי דנ"נ וז"ל כף חדשה שנפל בה כזית חלב וחזר וניער בה את הקדירה של שומן לא משערינן בכולו אע"ג דלא ידעינן כמה נפיק מיני' הא ידעינן דלא בלעה טפי מכזית הלכך משערינן באותו זית ומותר מיהו אם היא כף ישינה של בשר (והיא בת יומא כמ"ש רשב"א) אע"ג שלא ניער בה אלא כזית חלב אם חוזר ונתערבה את הקדירה איכא מ"ד דבכולה משערינן לפי שאין אנו יודעין כמה בלעה מן בשר ועכשיו כשניער בה חלב נאסר דחתיכה עצמה נ"נ אבל רמב"ן ז"ל סובר שאין אומרין בבלוע חנ"נ הלכך אין משערין אלא לאותו זית עכ"ל וכ"כ בחי' רשב"א וע' בטו"ז סי' ק"ז וב"ח ס"ק ו' ובסי' צ"ח בב"י ובד"מ ס"ק ח' ובש"ע סי' צ"ח ס"ה נתבאר ב' דיעות דיעה קמייתא דאמרינן בבלוע חנ"נ וע' ש"ך ס"ק י"ט, וכתב רמ"א דסברא ראשונה עיקר, ובמרדכי בפ' ג"ה סי' תרפ"ג כתב בשם ראב"ן דלא אמרינן בבלוע חנ"נ והביא ראי' מהא דאיתא שם דף צ"ז קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט נימא קדירה תחילה בלעה מן החלב ונאסרה מטעם בשר שבה וכי פליט לי' הו"ל חלב נבילה מב"מ וליתסר במשהו א"ו חלב היתר שנבלע וחלב שבחוץ מצטרפין לבטל את טעם בשר הנבלע בקדירה יע"ש אזיל לשיטתו דסובר הלכה כר' יהודה דמב"מ במשהו וגם לדידן דקיי"ל כרבנן ג"כ מוכח דהא אי' שם דמה שאמר בנ"ט היינו שטועם קפילא ואי ניחוש שבלוע נ"נ מה מהני טעימתו הא אין יכול להבחין כי חלב נבילה האוסר לחלב המותר הוי מב"מ א"כ סובר ג"כ כרמב"ן הנ"ל ובס' שערי דורא כתב טעם אחר דאיסור הבלוע אין אוסר היתר הבלוע כמו טומאה בלועה שאינו מטמאה טהרה בלועה, ובשו"ת תה"ד סי' קפ"ג הקשה על שיטה זו דהא אי' שם דף ק"ח ע"א דאמר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דבשר אסור שנתן החלב טעם בו וחלב מותר ופריך דאי ס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא ופי' רש"י הרי מעט חלב שנבלע בבשר נ"נ שהרי נאסר וכשחזר ונפלט בשאר חלב הו"ל מב"מ חלב איסור בחלב היתר ורב אית לי' מב"מ במשהו מה מקשה הש"ס נימא שחלב הנבלע מצטרף לחלב שביורה ולא נ"נ, וכתב לחלק בין בלוע בכלי ובלוע באוכל דבאוכל אין מה שבחוץ ומה שבחתיכה הכל אחד דאדרבא הוא וחתיכה הכל אחד הואיל ומין אוכלין תרווייהו לא שרינן לה למה שבחוץ משא"כ הנבלע בכלי, ופליתי סי' צ"ב ס"ק ב' מסביר דבריו. דהנה אנן קיי"ל בסי' ק"ה ס"ז דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אכל בלוע בכלי יוצא והטעם דיותר נאחז הבלוע באוכל וקשה לפרוד מן בלוע בכלי דאין לו במה להאחז בו ומה"ט אי' בשר הבלוע בחלב נ"נ ואין ריבוי חלב שבקדירה מצטרף עמו לבטל הבשר הוא דהוי בתוך חתיכה דבר נפרד וכ"כ הר"ן ואין מה שבחוץ מקושר כלל וה"מ בלוע בתוך אוכל אבל בלוע בכלי ודאי אין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו לכן אף דקדירה בלע מן אוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך קדירה עמו בחיבור אחת, ואין כאן הפסק כלל ול"ק מהאי דקדירה שבישל בשר יע"ש.
ו) והנה ריטב"א כתב לפרש מה דאיתא א"ד בקדירה עצמה ר"ל מה שאמרנו ברוטב ובקיפה ובחתיכות אינו אלא במה שבא בקדירה לפנינו ולא מה שבלוע בקדירה ולאפוקי מא"ד במאי דבלע הקדירה וכן כתב בחי' רשב"א בשם מקצת ספרים שפי' כן ונלענ"ד לפרש על סגנון זה ונראה דעובדא דרב אשי הנ"ל מיירי שראינו בשעה שנפל האיסור לתוך הקדירה וגם ראינו ההיתר שבקדירה ובשעת נפילה לא הי' ששים לבטל האיסור דהיינו שלא הי' ששים בחתיכות וברוטב וקיפה לבטל שיעור איסור שנפל ועכשיו לאחר הרתיחה איכא שיעור ביטול והאיסור לא נצטמק מכמות שהי' (ע' בחי' רשב"א) או שנצטמק מעט אך לפי אומד הדעת שאיכא כ"כ היתר שאפי' כשיעור איסור שנפל איכא ששים ובע"כ הקדירה פלטה היתר הנבלע בה ועל כן ניתוסף היתר ואיכא ששים, מיהו איכא למיחש שקדירה בלעה תחילה גם מן האיסור ונעשה הבלוע נבילה וחזר ופלטה הבלוע בתוך הקדירה ואי נימא דגם הבלוע נעשה נבילה צריך ששים גם נגד היתר הבלוע דנ"נ וליכא דהא לא ידעינן כמה נבלע וכמה נפלט וצריך לשער נגד כל הקדירה ואין מה שבקדירה ס' נגד הקדירה ע' בריטב"א דף צ"ז ע"א ד"ה סמכינן וש"ך סי' צ"ג סק"א, ואולם אי אמרינן דלא אמרינן חנ"נ בבלוע כיון שעומד לפלוט ואין נאחז בכלי ומיד מצטרף מה שבתוך הקדירה לבלוע בכלי לבטל איסור הנבלע שפיר נתבטל האיסור בששים ואף דבשעת נפילת האיסור לא הי' ששים מה שבתוך הקדירה נגד האיסור לא אמרינן שחתיכות שבתוך הקדירה נ"נ ונצטרך אח"כ ששים נגד כל החתיכות של היתר ומה מהני מה שנצטרף היתר הנבלע בקדירה דז"א דאנן אמרינן באותו זמן שאיסור נבלע בחתיכות של היתר באותו זמן נפלט היתר הבלוע בכלי דאינו נאחז בכלי ומיד מצטרף מה שבלוע בקדירה להיתר שבתוך הקדירה ואיכא ששים לבטל האיסור ומעולם לא נ"נ החתיכות ולא חיישינן אולי פלט האיסור לחתיכות וגם בקדירה מקודם לכן ומיד נעשו החתיכות נבילה ואף שאח"כ פלט ההיתר הנבלע בקדירה לא מהני דז"א דמוכח דבע"כ ל"ח לזה דהא בקדירה שבישל בה בשר לא יבשל חלב ואם בישל בנ"ט נימא ג"כ קדירה בלעה תחילה ונאסרה מטעם בשר שבה וכי פלט ליה הו"ל חלב מב"מ, ובע"כ הטעם דמיד היתר שנבלע וחלב שבחוץ מצטרפין לבטל טעם בשר וה"ה מיד מצטרף היתר הנבלע בקדירה להיתר שבתוך הקדירה לבטל איסור שנפל שם:
ז) ולפ"ז יש לומר בדין הנ"ל נחלקו הלשונות אליבא דר' חנינא דהנה ר' חנינא סובר שם בדף ק"ח אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ בב"ח וה"ה בשאר איסורין וכדעת החולקים על רבינו אפרים רק דנחלקו הלשונות אי סובר דגם הבלוע בקדירה נ"נ איכא דאמרי בקדירה ס"ל דאין לשער רק מה שבתוך הקדירה ולא הבלוע דבלוע בכלי נ"נ וכיון דבשעת נפילה ליכא ששים נאסר ההיתר שבתוך הקדירה, וא"ד מה שבלע הקדירה ס"ל דבלוע לא נ"נ כיון שעומד לפלוט ואינו נאחז בכלי מיד מה שבתוך הקדירה לבלוע בכלי, וכן עובדא דרב אשי ורבנן מיירי בכה"ג שנודע השיעור איסור שנפל ומדוייק מה דאיתא כזיתא דתרבא דנפל, וגם ידוע אז ההיתר ולא הי' בו ששים וכעת איכא ששים וסבר רב אשי לשעורי במה דבלע קדירה ר"ל שבלע היתרא ונפלט ההיתר לכן איכא עכשיו ששים, דסובר דלא אמרינן דבלוע בכלי נ"נ דמיד מצטרף הבלוע למה שבתוך הקדירה דאינו נאחז בכלי ויותר נדבק הבלוע באוכל ולא נבלע האיסור שבתוך הקדירה לקדירה וע"ז השיבו לו רבנן דרב אשי אלא דהתירא בלע דאיסורא לא בלע ר"ל שבלע גם הקדירה גם איסורא נ"נ ואח"כ פלטה הבלוע לקדירה ואי אפשר לשער הבלוע דס"ל דבלוע בכלי נ"נ ויש לומר דשמעו רב אשי ורבנן דברי ר תנינא דאמר דמשערין בקדירה והיה מסופקים בכוונתו אי ר"ל דמשערין רק מה שבתוך הקדירה ולא הבלוע דבלוע נ"נ או דר"ל דמשערין גם הבלוע ור' אשי הבין כא"ד בתרא, והשיבו לו תלמידיו מנלן דלמא כוונתו כפי' ל"ק כיון דיש לומר דגם הבלוע נ"נ וא"כ ל"ק קו' קמאי הנ"ל דלא טעה רב אשי וגם מיושב קו' רשב"א כיון שעכשיו ליכא ס' איך מצרפינן מה שבלע קדירה, דלפמ"ש באמת איכא עכשיו ששים ודוק כי נכון:
ה) ועוד נלענ"ד ליישב הסוגיא על סגנון הנ"ל דהנה יש להבין להסוברים דאמרינן בבלוע חנ"נ ובע"כ ס"ל דגם הבלוע בכלי נאחז בכלי. ואם נחלקו מהיפך להיפך דלריב"ן בודאי אינו נאחז בכלי ונלענ"ד לפרש כוונתם שלא יהי' פלוגתא רחוקה דהנה אי אמרינן היכי דאיכא ספק אם חנ"נ או לא, אי אזלינן לחומרא כדין סד"א או לקולא, וראיתי בספר פרי תואר והובא בפליתי שהאיר עינינו בזה, דהנה הטור וש"ע בסי' צ"ב הביאו דעת רמב"ם שכתב בט"ח שנפל לתוך המרק אי לתוך החתיכות ולא נוד לאיזה חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת והקשה הטור מובא בש"ך ס"ק ח' מה מועיל ניעור שמנער אח"כ כיון דכבר נעשה החתיכה נבילה וכתב הפרי תואר הובא בפליתי שם ס"ק ל' לפרש כוונת רמב"ם דלא נודע לאיזה חתיכה נפל אם נפל לחתיכה שחוץ לרוטב או בתוך הרוטב שהכל מצטרפין לבטל ה אם יש לו ספק אם נפל לחתיכה גדולה דאיכא ששים או דלית בה ששים וכיון דמספקא לן אי חנ"נ מספיקא לא אזלינן לחומרא דאוקי בחזקת היתר עכ"ד פח"ח וע' כיו"ב בטו"ז יו"ד סי' קכ"ב ס"ק דאזלינן בתר חזקת תבשיל שמבשל בתוכה שיש לו חזקת כשרות וכתבתי בכלל הקדום בגוף הדין שחידש דבספק אי חנ"נ אזלינן לקולא יש לומר דתליא במחלוקת קמאי ז"ל לפמ"ש בכללי חזקות דעת קצת קמאי ז"ל דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה והכא איתרע חזקת היתר כיון שנפל חלב בתוך קדירה של בשר וכמ"ש בספר נקודת הכסף בסי' ק"ה סק"ב לכן ספק כבוש אסור ול"מ חזקת היתר כמו שהקשה טורי זהב דכיון שנכבש האיסור איתרע החזקת היתר דידי' והוי סד"א לחומרא וה"ה כיון דבב"ח אמרינן חנ"נ מדאו' הוי סד"א ואזלינן לחומרא אבל בשאר איסורין דכתב הר"ן הובא בש"ך סי' צ"ב ס"ק י"ב אפי' להסוברים דאמרינן חנ"נ הוא רק מדרבנן משום לתא דבב"ח שפיר יש לקיים דין זה דספק אי חתיכה נ"נ אזלינן לקולא דהוי ספיקא דרבנן וכן לשיטת מוהרי"ק בשורש קנ"ב שכתב דגם בשאר איסורין חנ"נ מדאו' גם בספק אזלינן לחומרא מיהו להסוברים דחזקה דאיתרע הוי חזקה דמדאו' הוי חזקה רק חכמים החמירו בדבר שבערוה שלא לסמוך על חזקה להקל ובשאר איסורין הניחו על דין תורה ע' תוספת כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו שפיר יש לקיים דין הנ"ל לכ"ע ואפי' באיסור בב"ח דחנ"נ מדאו' וכן להסוברים כמ"ש מוהרי"ק דגם בשאר איסורין חנ"נ מדאו' מ"מ בספק אי נ"נ אזלינן לקולא דאזלינן בתר חזקת היתר דתבשיל. מיהו לכאורה יש לחלק בין איסור בב"ח לשאר איסורין כמ"ש בכלל תתאי גבר בשם ש"ב הגאון אמיתי מוה' ברוך פרענקיל זצ"ל לחלק באיסור שנפל לתערובת היתר ונולד לן ספק אם נתבטל האיסור ל"ש לוקמי התבשיל בחזקת היתר כיון דיש לאיסור ג"כ חזקת איסור ואם נימא שנתבטל מפקינן האיסור מחזקתו אבל בב"ח דכ"א בפ"ע מותר כשנולד ספק אם נתבטל מוקמינן בחזקת היתר כיון דליכא חזק"א המתנגד וא"כ אפי' להסוברים דחזקה דאיתרע הוי חזקה ומהני להקל מ"מ לא מהני בשאר איסורין כיון דאיכא חזק"א המתנגד. וא"כ לכאורה הסוברים בשאר איסורין אמרינן חנ"נ חמור מאיסור בב"ב דבאיסור ב"ח אם נולד ספק אי חנ"נ אזלינן להקל דמהני חזקת היתר אבל בשאר איסורין ל"מ כיון דאיכא חזק"א המתנגד מיהו לר"ן וסייעתו דבשאר איסורין חנ"נ מדרבנן בלא"ה ה אזלינן להקל דהוי ספיקא דרבנן אבל למוהרי"ק דחנ"נ מדאו' בשאר איסורין לכאורה שאר איסורין חמור לענין ספיקו מאיסור בב"ח וא"כ י"ל הא דנחלקו אם בלוע בכלי נ"נ כיון דעיקר מחלוקתם הוא באיסור בב"ח י"ל לכ"ע הוא ספק אם האיסור אי נדבק הבלוע בכלי או לא ואיכא ספק אי חנ"נ וסובר רמב"ן חזקה דאיתרע הוי חזקה לכן לא אמרינן בבלוע חנ"נ כיון דבאיסור בב"ח ליכא חזקת איסור רק חזקת היתר אולי לא נאסר הבלוע בכלי ומצטרף הבלוע עם מה שבתוך הקדירה ולא נ"נ אבל החולקים ס"ל דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה והוי סד"א אי חנ"נ ואזלינן לחומרא וא"כ לפ"ז בשאר איסורין תלי' במחלוקת הנ"ל אי אמרינן כמוהרי"ק בשאר:
איסורין חנ"נ מדאו' אזי באיסור הבלוע בכלי אמרינן מספק דבלוע נ"נ דנגד חזקת היתר איכא חזק"א אבל לר"ן וסייעתו דחנ"נ בשאר איסורין הוא מדרבנן ל"א בבלוע בכלי חנ"נ דהוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא. ולפ"ז י"ל מה דנחלקו הלשונות בקדירה או:
במה דבלעה קדירה מיירי כמש"ל שידוע שלא הי' ששים בשעת נפילה ועכשיו איכא ששים, מיהו איכא ספק אולי הבלוע נ"נ ומ"ד בקדירה משערינן היינו מה שבתוך הקדירה ולא הבלוע, סובר גם בשאר איסורין חנ"נ מדאו' וא"כ בבלוע דהוא ספק אי נ"נ אזלינן לחומרא דל"ש חזקת היתר כיון דאיכא חזק"א המתנגד ומ"ד מה דבלעה קדירה סובר בשאר איסורין חנ"נ מדרבנן ובבלוע דאיכא ספק אי נ"נ אזלינן לקולא דהוי סד"ר וכן הי' סובר רב אשי ואולם רבנן ס"ל כל"ק ושפיר קאמרו אטו דהתירא בלע דאיסורא לא בלע כיון די"ל דבלע איסורא אזלינן לחומרא דהוי סד"א ואזלינן לחומרא וא"ש מיהו בכללי חזקות דרמב"ן סובר חזקה דאיתרע לא הוי חזקה יע"ש: