אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כ › פרט ז

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כ · פרט ז

פרט ו

יבואר עוד ישוב שיטת רמב"ם הנ"ל בפרט ו':

כה) בפרט ו' הבאתי דברי רמב"ם וש"ע וקו' פליתי וגם דברי הה"מ שתמוהו לכאורה כמו שהקשה בס' פ"מ וגם קשה קו' קמאי ז"ל על פי' רשב"ם דמי בקי לידע משיעור וכתבתי לתרץ, ונלענ"ד לישב עוד באופן אחר ונקדים, כמה כללים מיוסדים מקמאי ז"ל (א') דעת קמאי ז"ל דאמרינן ס"ס נגד חזקה הן אם הוא להקל או להחמיר (ב) דעת קצת קמאי ז"ל דחזקה דאיתרע שנעשה מעשה שראוי להסתפק לא הוי חזקה אלימא ומ"מ מדאג' סמכינן על חזקה כזו רק חכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה כזו להקל ע' תוס' כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו והארכתי בס"ד בכללי חזקות (ג') כתבו תוס' כתובת ד"ט וכן הסכים הש"ך בכללי ס"ס דס"ס משם אחד לא מהני ומ"ש בס' מנחת יעקב ופליתי בכוונת רמב"ם לא מוכרח ונראה דרמב"ם סובר ג"כ האי כללא מיהו היכי דספק אחר מתיר יותר מחבירו הוי ס"ס כמ"ש ש"ך שם (ד') מוכח בכמה דוכתי בש"ס וקמאי ז"ל לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן דלא אמרינן תרי דרבנן לחומרא וסמך לזה ע' בתוס' מס' זבחים דף ע"ג ע"א ד"ה ר' מאיר אומר ונ"מ לדינא לרמב"ם ספיקא דאו' מדרבנן לחומרא היכי דאיכא חזקה להתיר אף דאיתרע החזקה אזלינן לקולא דלא החמירו כל רך כיון דמן התורה ספיקו לקולא ומן התורה חזקה דאיתרע הוי חזקה א"כ הוי תרי דרבנן:

כו) לפ"ז דברי רמב"ם נכונים לפי הבנת המ"מ דסובר כפירש רשב"ם ול"ק קו' פרי מגדים הנזכר בפרט ו' ונראה לשיטת רשב"ם ורמב"ם דאף אם קדם וסלקו איכא ספק לפנינו אולי גמר הבליעה דאי אפשר לשער כל כך כמ"ש קמאי ז"ל ומ"מ שפיר משני הש"ס בשקדם וסלקו החלב מותר אף דאיכא ספק לפנינו אולי כבר גמר הבשר הבליעה מחלב ופלטה הבשר טעם חלב שנעשה נבילה ואוסרת אח"כ החלב שביורה מטעם מב"מ דהוא במשהו לרב משום דאוקי החלב בחזקת היתר בחזקה קמייתא ואמרינן שלא פלט הבשר חלב נבילה הנבלע בבשר כי עדיין לא גמר בליעתו ואף אמנם דאיתרע חזקת היתר דחלב דנעשה מעשה שראוי להסתפק כיון דנפל בתוכה בשר ועכ"פ ליתסר מדרבנן מ"מ כיון דסובר רמב"ם ספיקא דאו' מדרבנן לחומרא ומדאו' לקולא לא החמירו חכמים היכי דאיכא חזקת היתר דהוי תרי דרבנן דמדאו' חזקה דאיתרע הוי חזקה ומובן היטב לפמ"ש מוהרי"ט בתשו' בספר ב' ופר"ח בכללי ס"ס דהא דנחלקו רמב"ם ורשב"א אי סד"א מדאו' לחומרא תליא במחלוקת תנאים ואמוראים במס' כתובת דף י"ז ע"ב וי"ח ע"א אי בענין חתיכה מב"ח ולמאן דלא בעי ואפי' בח"א חייב א"ת בע"כ סד"א מדאו' לחומרא ולמאן דבעי ב' בע"כ סד"א מדאו' לקולא היכי דלא איקבע איסורא ורב סובר שם דבעי חתיכה מב"ח דאיקבע איסורא וא"כ מדאו' לקולא והכא לא איקבע איסורא כיון דאיכא ספק אולי לא פליט החלב מבשר לחלב שביורה, מיהו כל זה אם איכא ששים בחלב שביורה נגד הבשר או אם טועם עכו"ם החלב ואומר שאין בו טעם בשר אבל אי ליכא ששים וליכא עכו"ם שפיר קאמר רמב"ם דאסור החלב ואף דסובר כפי' רשב"ם ול"ק קו' פרי מגדים הנ"ל ונראה אף דסובר כפי' רשב"ם אין הכוונה דבודאי הבשר אין פולט טעמו דמה"ת להרחיק מחלוקת כל כך בינו לפי' ר"ת דהא לר"ת בודאי פולט טעמו אף שקדם וסילקו ונראה גם לרשב"ם מידי ספיקא לא נפקא דשפיר יש לחוש דטעמו פולט מיד דהוא נוח לפלוט יותר ממה שבלע עכשיו וא"כ היכי דליכא ששים בחלב נגד הבשר וגם ליכא עכו"ם איכא ס"ס להחמיר חדא דלמא פליט טעם בשר ביורה של חלב ומיתסר החלב דאולי נוח לפלוט פליטת עצמו ואף שעדיין לא גמר בליעתו מ"מ פליט טעמו, ואת"ל דלא פליט טעם דבשר דלמא פלט החלב שבו כי הוא לאחר גמר בליעתו ולא ידעינן כמה פליט ומיתסר היכי דליכא ששים נגד הבשר אפי' לדידן דקיי"ל כרבנן דר' יהודא וע' בש"ך סי' צ"ב ס"ק ב', ומכ"ש לרב דסובר כר' יהודא לספק ב' לא בטיל אפי' בס' (אך היכי דאיכא ששים בחלב שביורה ליכא רק ספק א' ומהני חזקת היתר כנ"ל) וכן יוכל להפך הס"ס ואין לומר הא הוי ס"ס משם אחד, דז"א דהא ספק אחד מחמיר יותר מחבירו דלספק ראשון מהני טעימת עכו"ם לרמב"ם וסייעתו דס"ל אפי' בפחות מששים מהני טעימת עכו"ם להקל כדאי' בטוש"ע סי' צ"ב אבל ספק ב' דנפלט החלב שבבשר לחלב שביורה דהוי מב"מ להסוברים כרב לא בטיל כלל ולדידן לא מהני קפילא דאי אפשר להבחין ובעי ששים דוקא ואף דאיכא חזקת היתר לחלב מ"מ לא מהני חזקה נגד ס"ס ומכ"ש חזקה דאיתרע לכן כתב רמב"ם דטועם בקדירה אם יש בה טעם בשר וכיון שאומר דליכא טעם בשר ליכא רק ספק אולי פלט החלב שבבשר לחלב שביורה דלרב אסור משום מב"מ ולדידן אי אפשר לעכו"ם להבחין מ"מ מותר אף דליכא ששים בחלב נגד הבשר כיון דליכא רק ספק אחד דסד"א רק מדרבנן לחומרא לא החמירו היכי דאיכא חזקת היתר דאוקי החלב בחז"ק אף דאיתרע החזקה מ"מ מן התורה אפי' חזקה דאיתרע הוי חזקה והוא רק חומרא דרבנן וכאן הוי תרי דרבנן כולי האי לא החמירו וא"ש:

כז) לפ"ז מיושב היטב הא דרמב"ם נקיט טעימת עכו"ם והטור :לא כתב טעימת עכו"ם שכתב וז"ל כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותחת ויש בחלב ששים נגד כל הבשר אם קדם וסילק הבשר קודם שתנוח היורה מרתיחה הבשר אסור וחלב מותר עכ"ל אמאי לא כתב טעימת עכו"ם דמהני אפי' בפחות מששים, וגם קשה קו' הפליתי הנ"ל כיון דקדם וסלקו גם הבשר יהי' מותר היכי דעכו"ם אומר שאין בו טעם חלב ואמאי כתבו ז"ל להלכה פסוקה דהבשר אסור, ונלענ"ד לישב דהנה כתבתי בכללי חזקות דבכל דבר שבא לפנינו מוקמינן הדבר כמו שנתחזק לן מקודם לכן והמעיין ביו"ד סי' ח"י בטו"ז ס"ק י' ובש"ך ס"ק כ"ה ובתבואת שור שם ימצא כדברינו דוק ותשכח, וגם נתבאר לעיל בפרט ה' מ"ש הפליתי בסי' צ"ב ס"ק ז' דהיכי דאיכא ספק אי החתיכה נ"נ או לא אזי מספיקא מותר דמוקמינן בחזקת היתר, ונראה פשוט חף דעכו"ם נאמן להקל אפי' בדאו' כמ"ש הש"ך בסי' צ"ח סק"ב מ"מ לא עדיף מעד ישראל כשר שאין נאמן נגד חזקה להקל לשיטת הרבה פוסקים ואפי' החולקים מודים שאין נאמן נגד הוכח' הנראה לנו שאינו כמו שאומר וה"ה בעכו"ם, והנה כפי משמעות לשון הש"ס כזית בשר שנפל ליורה של חלב לולי דברי עכו"ם אי לא הוי חיישינן שפלט הבשר חלב נבילה ונעשה החלב שביורה איסור מחמת חלב מסתמא ליכא בחלב טעם בשר, ובבשר איכא טעם חלב, ואפי' לפמ"ש רמב"ם חתיכה מ"מ משמעות לשונו נראה שיש הרבה חלב וא"כ כשאומר עכו"ם דליכא טעם חלב בבשר איכא הוכחה דמשקר ועוד אף אם עכשיו אומר אמת דליכא טעם חלב בבשר מ"מ לא מהני עדותו להקל כיון דעפ"י אומדנא בודאי הי' טעם חלב בבשר וכבר נתבאר שהמ"מ כתב דרמב"ם סובר כרשב"ם דבעינן שסלק קודם גמר הבליעה וכיון דאי אפשר לידע אימת הוא גמר בליעה ואיכא ספק אולי הוא לאחר גמר בליעה וכיון דעפ"י אומדנא הי' טעם חלב בבשר איתרע חזקת היתר של הבשר ושפיר יש לחוש אולי הוא לאחר גמר בליעה ומתחילה הי' בבשר טעם חלב ונ"נ ועכשיו שפלט ליכא טעם חלב והעכו"ם אומר אמת דעכשיו ליכא טעם חלב ומ"מ הבשר אסור כיון דכבר נעשה נבילה דאפשר לסוחטו אסור לכן נגד בשר לא מהני חזקת היתר דאיתרע החזקה משא"כ נגד החלב שפיר מהני טעימת עכו"ם אף אמנם דאיכא ספק אולי הוא לאחר גמר בליעה ונעשה החלב שהי' בבשר נבילה ואוסר לחלב שביורה דנגד החלב שפיר סמכינן על חזקת היתר כיון דליכא הוכחה שיש בה טעם בשר ואדרבא עפ"י אומדנא ליכא טעם בשר וליכא רק חשש אולי הוא לאחר גמר בליעה ונ"נ מחמת חלב שבבשר שנפלט ולא יוכל העכו"ם להבחין ולרב אוסר לגמרי מטעם מב"מ, נגד ספק זה שפיר סמכינן על חזקת היתר וכסברא הנ"ל דלא אמרינן חנ"נ מספיקא דנגד ספק זה אולי הוא קודם גמר בליעה או לאחר גמר בליעה הוא רק ספק ולא איתרע החזקה ודוקא נגד בשר איתרע החזקה כיון שעפ"י אומדנא איכא איסור בבשר לכן נגד בשר לא מהני טעימתו עכו"ם ונגד חלב מהני טעימת עכו"ם ול"ק קו' פליתי ודוק היטב בזה. כח) אמנם לכאורה יש לעיין לפי מה דקיי"ל דאין להורות תרתי דסתרי כמו דאיתא בפסחים דף י' ע"א בב' שבילין וב' בני אדם ומכ"ש באדם אחד וע' ביו"ד סי' קי"א ואף שכתבו תוס' שם ד"ה בבת אחת דמדאו' מורין אפי' תרתי דסתרי מ"מ עכ"פ החמירו חכמים שאין להורות תרתי דסתרי, וא"כ קשה אמאי הכא הבשר אסור אף דטועם עכו"ם ואומר שאין בו טעם חלב ובע"כ משום דחיישינן אולי הוא לאחר גמר בליעה ואינו מבחין מהאי טעמא ראוי להורות שגם החלב יהי' אסור אף שטועם ואומר שאין בו טעם בשר אולי הוא לאחר גמר בליעה וכבר פלט הבשר חלב הנבלע בו ואוסרת החלב לכן אינו מבחין דהוי מב"מ ובע"כ צריך לומר נגד החלב דהוי קודם גמר בליעה וא"כ הוי תרתי דסתרי, ונלענ"ד לישב דהנה איתא במס' כתו' דף כ"ז ע"א בעי ר' ירמי' אינה מחזקת אלא אחת מהו כו' ומקשה הש"ס מ"ש משני שבילין ומשני התם איכא ודאי טומאה הכא מי יימר דאיטמי וכתב במשנה למלך בפ"ב מחמץ ה"א לפרש הטעם בדבר שודאי כן הוא מיחזי כשקרא אבל בדבר שהוא ספק לא מיחזי כשקרא שלא יהי' כחוכא דיאמרו קים להו לרבנן שלא נטמאת אחת מהם יע"ש וטעמו דודאי מדאו' עבדינן אפי' תרתי דסתרי רק חכמים חשו שלא להורות תרתי דסתרי שלא יהי' כמילתא דתמי' אצל העולם ומיחזי כשקרא, ע' במס' עירובין דע"ו ע"א והיכי שאפשר ליתן טעם אשר אפשר שהמון יתלו בטעם זה אמרינן אפי' תרתי דסתרי דלא יהי' מיחזי כשיקרא דיתלו בטעה, וא"כ ה"נ לא יהי' מיחזי כשקרא כי יאמרו שאמת שיש לסמוך על עכו"ם ודוקא היכי שרגלים לדבר שאומר אמת לכן הורו דהחלב מותר דאיכא רגלים לדבר דליכא טעם בשר אבל הבשר אסור כיון דיש הרבה חלב מסתמא איכא טעם חלב בבשר לכן לא נתנו לעכו"ם לטעום ויאמרו שחכמים שיערו שעדיין לא גמר הבליעה כיון דקדם וסלקו ושפיר הורו דאפשר לסמוך אטעימת עכו"ם בחלב ולא רצו לסמוך אטעימת עכו"ם בבשר, ובאמת מדאו' בלא"ה מותר מדינא דהא מדאוריי' עבדינן תרתי דסתרי ואמרינן נגד החלב דלא גמר הבליעה כיון דיש לו חזקת היתר ונגד הבשר אולי גמר הבליעה דאין לו חזקת היתר. רק חכמים חשו להחמיר בתרתי דסתרי שלא יהי' מיחזי כשקרא אצל העולם וכמילתא דתמי' והיינו דוקא היכי דודאי מחזי כשקרא ואי אפשר כלל לישב דבריהם אבל היכי דאיכא צד לישב דברי חכמים שלא יהי' מחזי כשקרא בודאי לא יהרהרו אחר פסק החכמים וא"ש:

כט) ולפי דברינו מיושב שיטת הטור הנ"ל דלא כתב טועם עכו"ם דהוא ז"ל פסק כשיטת ר"ת דבעינן שנייח מרתיחה לכן הוכיח דבע"כ הש"ס מיירי דליכא עכו"ם דאם הי' עכו"ם והי' אומר דליכא טעם חלב בבשר גם הבשר מותר די"ל דסובר כמ"ש בפרט ו' בשם או"ה דאיידי דטריד למיפלט לא בלע הוא ספק בשאר איסורין ולא מוכח דמשקר כמש"ש וסובר כמ"ש באריכות בפרט ה' דהיכי דיש ליישב עדותו מיישבינן כמו בעדים כיון דנאמן מטעם חזקה דעל"ג או לא מרעי אומנתו הוי כאנן סהדי שאומר אמת יש לישב דבריו שאומר אמת כיון שהבשר טרוד לפלוט לא בלע חלב כיון שקדם וסלקו קודם שנח מרתיחה לכן נמשך אחר לשון הש"ס וכתב הבשר אסור כוון דליכא עכו"ם אבל אם הי' עכו"ם כאן והי' אומר דליכא טעם חלב אפי' הבשר מותר כיון דהוא בודאי קודם גמר רתיחה דבזה אנו בקיאין משא"כ הרמב"ם דסובר כפי' רשב"ם שפיר כתב דנגד בשר לא מהני טעימת עכו"ם כמש"ל באריכות הטעם, ודוק היטב מ"ש בפרט ה' ובפרט ו' וכאן ותמצא דברים נכונים בס"ד כן נלענ"ד נכון בדרך פלפול:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה