אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כ › פרט ו

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כ · פרט ו

פרט ה

יבואר ביאור תי' הש"ס שם דמיבלע בלע מיפלט לא פליט:

כא) שם בגמרא מקשה על רב דאמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור חלב מותר חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא, ומשני דנפל לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט ופריך סוף סוף כי נייח הדר פליט ומשני כשקדם וסלקו והנה בפי' הש"ס מיבלע בלע כו' נחלקו קמאי ז"ל ונאמרו כמה שיטות דהנה תוס' בד"ה שנפל הקשו דדבר הנראה לעינים שפולט כשנותנין ירק בקדירה רותחת משתנה מראות המים מירק לכן פי' רבינו שמואל ז"ל דהא דאמר לא פליט היינו עד שיהי' שבע מלבלוע אבל לאחר ששבע חוזר ופלט ומקשה סוף סוף כי נייח הדר פליט היינו כי נייח מבליעותו ומשני שקדם וסלקו קודם שגמר בליעתו, ואותן כלים וקערות האסורת כשמגעילן אות בתוך יורה גדולה ומניחין אותם מבפנים כשהמים רותחין הי מצריך רבינו שמואל להניחם שעה גדולה עד שיהיה להם שעות לגמור בליעה ולחזור ולפלוט אח"כ ודבר תימא הוא מי בקי לידע שיעור זה עכ"ל, וא"כ לפי' זה כתב המ"מ בפ"ט ממ"א ה"ח דלא נזכר השיעור סילוק בגמ' ותלוי רק באומדן הדעת, שיטה ב' כתבו תוס' בשם ר"ת דהא דקאמר מיבלע בלע מיפלט לא פליט היינו שלא פלט מה שבלע עכשיו אבל מה שהיה בלוע מקודם פליט והפי' בש"ס כי נייח ר"ל שנח מרתיחה וכמו שפי' רש"י ועל קו' תוספת הנ"ל דדבר הנראה לעינים שפולט תי' כנ"ל דלא פליט מה שבולע עכשיו אבל מה שהי' בלוע מקודם פולט והמעיין היטב בבית יוסף סי' צ"ב מבואר לכל אחד מפירושי' יש קולא וחומרא לרשב"ם הוא קולא דכל זמן שלא נייח מבליעת חלב דהיינו שקדם וסילקו קודם שנייח מבליעתו אזי החלב שביורה מותר אף דליכא ששים בחלב נגד הבשר ואף דלא טעם העכו"ם דהבשר אינו פולט את טעמו ומדוייק מה שאמר רב בסתם חלב מותר שאין צריך כלל לא ביטול ששים ולא טעימה וע' בס' כנה"ג בהגהות ב"י ס"ק ב', דהא קו' בית יוסף הי' על מ"ש הטור שאם אין בחלב ששים אעפ"י שקדם וסילקו גם החלב אסור דכיון שקדם וסלקו הרי אנו אומרים שלא נפלט ממנו לתוך החלב כלים ואעפ"י שאין ששים יהי' מותר ותירץ הב"י דטור סובר כר"ת דלא מהני קדם וסלקו אלא שלא יחזור ויפליט החלב שבלע עכשיו דליהוי מב"מ אבל לעולם פולט טעמו טעם בשר אעפ"י שקדם וסלקו כי טעמו שהי' לו כבר פולט ומבי' ראי' מירק מוכח לשיטת רשב"ם אפי' טעם של עצמו אינו פולט כל זמן שלא גמר בליעתו וכן מוכח בב"ח (ותמהני על הארוך מש"ך שתמה של הב"י מה שנסתפק בזה הא י"ל מתחילה הבין אולי סובר כרשב"ם וצ"ל כוונתו כיון (מבואר כן ברא"ש מסתמא גם בנו הטור סובר כן) ואולם חומרא הוא לפי' רשב"ם דאם נייח מבליעתו אף שיורה רותחת חוזר ופולט החלב שנבלע בבשר ואסור לרב חלב שביורה מטעם מב"מ במשהו, ולדידן לא מהני טעימת עכו"ם דהא אינו מבחין ובעינן ששים וע' ב"י סי' צ"ב וטו"ז ס"ק א' ולר"ת וסייעתו איכא גם קולא וחומרא. קולא כל זמן שלא נייח מרתיחה דהיינו שקדם וסלקו קודם שנייח מרתיחה אף שנייח מבליעה מ"מ לא פליט חלב הנבלע בבשר ולא מיתסר לרב החלב שביורה מטעם מב"מ ולדידן מהני טעימה ולא בעי ששים כיון שלא נאסר רק מטעם בשר העכו"ם מבחין, וחומרא אף שיורה רותחת מ"מ צריך עכ"פ טעימת עכו"ם או ששים בחלב נגד הבשר היכי דליכא עכו כי הבשר פולט טעם של עצמו והנה הרב המגיד בפ"ט ממ"א ה"ח כתב וז"ל מ"ש רבינו בד"א בשקדם והוציא את החתיכה כו' הוא מן הסוגיא שהזכרתי אי אמרת אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי שרי פי' לרב לעולם אפי' בכמה ולדידן בששים ותי' בשקדם וסלקו הא לא סלקו הרי הוא פולט מה שבלע וחוזר ואוסר לרב בכמה ולדידן בששים דאי אפשר למיקם אטעמא דהא מב"מ הוא שחלב כשנפלט הוא שחוזר ואוסר שנעשה נבילה מה שבלע הבשר ולא נתבאר בדברי רבינו באיזה שיעור שישהא שם שחוזר ופולט ויש מן המפורשים ז"ל שפי' כי נייח הדר פליט כי נייח מרתיחתו וכל זמן שהוא רותח אינו פולט מה שבלע אעפ"י שפולט טעם של עצמו קודם לכן ויש מפורשים כי נייח מבליעתו הדר פליט ולפי פי' זה לא נתברר בגמרא שיעור זה ואפשר שכן הוא דעת רבינו ואין זה תלוי אלא באומד הדעת עכ"ד, ודבריו תמוהין האיך אפשר לומר דרמב"ם סובר כרבינו שמואל ז"ל הא כתב בקדם וסלקו טועם עכו"ם את הקדירה אם אמר שיש בקדירה של חלב טעם בשר אסורה למה בעינן טעימת עכו"ם בחלב הא כיון שקדם וסלקו קודם גמר בליעתו אפי' טעמו אינו פולט ולא פליט הבשר טעמו, ובבית יוסף כתב להדי' להיפך וז"ל ורמב"ם ורשב"א דסברו כסמ"ג (והיינו כר"ת וכנ"ל) ומפני כך הצריכו טעימה וצ"ע שרבינו בית יוסף הביא שם דברי הה"מ ולא תמה עליו, וראיתי בפ"מ במ"ז בסי' צ"ב סק"א שהעיר בזה, וכתב לתרץ דהה"מ יש לו שיטה ג' ולחומרא וסובר אפי' כל זמן שלא שבע מלבלוע פולט טעם של עצמו וסובר בזה כר"ת ומה שבלע לא פליט וכי נייח מלבלוע אף מה שבולע פולט עכ"ד, ואם כי דבריו יש לכווין ברמב"ם מ"מ הלשון של הה"מ לא סובלו דמשמע דרמב"ם סובר לגמרי כרשב"ם ועמש"ל בזה:

כב) והנה בש"ע סי' צ"ב ס"א כתב וז"ל כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח טעם עכו"ם הקדירה אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת אפי' בפחות מששים ואותו חתיכה אסורה בד"א שקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט החלב שבלעה דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחה אבל אם לא הספיק לסלקו עד שתוכל לפלוט החלב שבלעה אעפ"י שטעמו עכו"ם ואומר שאין בו טעם כלל אסור אא"כ יש בו ששים עכ"ל וכתב הטו"ז ס"ק א' וש"ך ס"ק ב' כוונתו כנ"ל דבשקדם וסלקו ליכא רק טעם בשר בחלב יוכל להבחין אבל אם לא הספיק לסלקו דאז אפשר שהחלב עצמו שנבלע בבשר ונ"נ יצא ונתערב בשאר חלב ואי אפשר למיטעם להבחין כי הוא מב"מ לכן צריך ששים נגד כל החתיכה דלא ידעינן כמה נפיק מיני', והנה הפליתי שם ס"ק א' הקשה כיון דקדם וסלקו ואי אפשר להפליט יהי' מותר אפילו החתיכה בשר אם יטעום הקפילא ויאמר שאין בו טעם חלב דליכא למימר דבלעה ופלטה ונעשה החתיכה נבילה ולא מבין העכו"ם עכשיו הטעם חלב דהא קדם וסלקו דליכא חשש פליטה וכן קשה על רב דאמר שם הבשר אסור ואוקמינן בקדם וסלקו איך מיסתם סתים הול"ל בנותן טעם דהיינו שיטעם העכו"ם ובספר פ"מ במ"ז ס"ח א' כתב לישב וז"ל והא דאסרינן החתיכה ולא מהני הקפילא מסתמא כיון דנפל כזית ליורה גדולה שקורי משקר העכו"ם ומסתמא יש בו טעם ע' כר"ו ס"ק א' עכ"ד מיהו אכתי קשה על רמב"ם בפ"ט ממ"א ה"ח שלא כתב כזית בשר וז"ל חתיכה של בשר שנפלה לקדירה רותחת של חלב טועם עכו"ם את הקדירה אם אמר שיש בו טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת בד"א שקדם והוציא את החתיכה קודם שתפלוט החלב שבלעה אבל אם לא סילק משערין אותה בששים מפני שהחלב שנבלע בה ונאסר יצא ונתערב עם שאר החלב עכ"ל א"כ קמה קו פליתי אמאי פסיק ותני דאותה חתיכת בשר אסורה הא אפשר בטעימת עכו"ם ותו אפי לרב ולפי מה דנקיט הש"ע כזית בשר שנפל ליורה ג"כ קמה הקו' דהנה דעת או"ה ה בכלל י"ב והובא בקיצור בש"ך סי צ"א ס"ק י"ג כמו דאמרינן באיסור דם איידי דטריד למיפלט לא בלע ה"ה בשאר איסורין באיסור דרבנן ג"כ אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע ובפליתי שם ס"ק ו' כתב בשם או"ה דלכן לא אמרינן בבשר וגבינה המלוחים שנגעו זה בזה איידי דטריד כו' כיון דהוא איסור תורה אזלינן לחומרא משמע באיסור דרבנן יש לצדד להקל ואולם דעת הש"ך דכללא הוא דלא אמרינן איידי דטריד למיפלט רק באיסור דם ובע"כ כוונת או"ה דאיכא ספק אי אמרינן איידי דטריד כו' גם בשאר איסורין ובאיסור דאו' אזלינן לחומרא ובדרבנן אזלינן לקולא, וא"כ קשה לאו"ה כיון דעכ"פ איכא ספק אולי איידי דטריד למיפלט לא בלע הדרא קושיא הפליתי לדוכתי על רב דפסיק ואמר הבשר אסור אמאי אין העכו"ם נאמן על הבשר היכי שאומר שאין בו טעם חלב והיינו לשיטת ר"ת וסייעתו דס"ל פליטת עצמו פולט אף קודם שנייח מרתיחה א"כ היכי דקדם וסילק הבשר קודם שתנוח היורה מרתיחה ואומר שאין טעם חלב בבשר אפילו בכזית בשר ביורה של חלב ליכא הוכחה דמשקר כיון דיש לומר אולי איידי דטריד הבשר למיפלט טעמו בחלב לא בלע הבשר טעם החלב מיהו היכי דליכא עכו"ם למיטעם אסור הבשר מספיקא כיון דלא אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע באיסור דאו' משא"כ עכשיו שאומר עכו"ם שאין בו טעם חלב כיון שעכו"ם נאמן באיסורין אפי' באיסור דאו' כמ"ש הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ב' הטעם כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא ובארתי באריכות בפרט ה' דנאמן כשני עדים בעלמא ואי אפשר לפסלו רק בהוכחה ברורה דמשקר הא הכא ליכא הוכחה שמשקר וכשם שמיישבין דברי עדים אף בפי' רחוק ה"ה עכו"ם מסל"ת וכ"ש הכא דליכא פירוש רחוק כיון דאפשר איידי דטריד הבשר למיפלט טעמו לא בלע החלב והד"ק פליתי לדוכתי ודוק. ולכאורה יש לומר כמ"ש הה"מ דרמב"ם סובר כרשב"ם דכל זמן שלא נייח מבליעה אף טעמו של עצמו לא פליט ואיירי שקדם וסלקו קודם גמר בליעה ולא שייך איידי דטריד כו ודלא כהבנת ב"י ברמב"ם דסובר כר"ת מיהו כבר כתבתי קו' ס' פר"מ דהאיך אפשר דרמב"ם סובר כרשב"ם דלמה בעינן שיטעום העכו"ם את החלב הא כיון שקדם וסלקו קודם גמר בליעתו אפי' טעם של עצמו לא פלט וא"כ לא פלט הבשר טעמו בחלב וא"כ הדק"ל:

כג) ונלענ"ד לישב קו הפליתי וגם דברי הה"מ דשפיר י"ל דרמב"ם סובר כפי' רשב"ם וכמו כן יהי' מיושב קו' קמאי ז"ל על פי רשב"ם דהאיך אפשר לשער אימת גמר בליעה דהנה בפרט ה' כתבתי בשם ספר פרי תואר בכוונת רמב"ם שסובר דעכו"ם נאמן בטעימת האיסור אפי' אינו מסל"ת משום דאזיל לשיטתו שסובר סד"א מדרבנן לחומרא, וכיון דהוא רק מדרבנן נאמן בדיבורו אפי' אינו מסל"ת ואינו קפילא כיון דבודאי יתברר מידי ספיקא לא נפקא אולי מירתת לשקר וספיקא דרבנן לקולא, ועוד נלענ"ד כיון שרמב"ם לא הזכיר דמסל"ת נאמן באיסור דאו' יש לומר דסובר דאין נאמן בחשש איסור דאו' אפי' במסל"ת וכסברת הגאון מוהר"ר גרשון זצ"ל המובא בש"ך סי' צ"ח סק"ב דסובר במסל"ת לא שייך מירתת משום דעל"ג ודלא כמסקנת הש"ך שם וכמ"ש בספר פרי מגדים שם וגם יש לומר דסובר כמו שנראה מרש"י בחולין דף צ"ז ע"א ד"ה ליטעמי' דקפילא לחוד אינו נאמן א"כ סובר בחשש דאו' לא מהני קפילא ואף דבעלמא סמכינן על חזקה דלא מרעי אומנתו אפי' בחשש דאו' בע"כ סובר כמ"ש מג"א בא"ח סי' כ' דלא שייך הך חזקה דלא מרעי אומנתו במידי דלא הוי קפידא בעכו"ם לכן אין נאמן באיסורין בחשש דאו' מטעם דלא מרעי אומנתו מיהו היכי דאיסור רק מחומרא דרבנן נאמן עכו"ם אפי' בדיבורו ואינו מסל"ת מכ"ש דנאמן קפילא או מסל"ת. והנה פשוט ומבואר אף דרמב"ם סובר סד"א מדאו' לקולא מ"מ היכי דאיקבע איסורא ספיקו מדאו' לחומרא דהא בחתיכה אחת מב"ח חייב א"ת, וכתבתי בכללי חזקות דהיכי דאיכא חזקה להתיר וחזקה לאיסור הוי כאיקבע איסורא ומדאו' לחומרא וה"ה היכי דאיכא רוב להתיר וכנגדו רוב לאיסור או ס"ס להתיר וכנגדו ס"ס לאיסור לא מסלקינן כיון דסותרין זא"ז רק דהוי כאיקבע איסורא ומדאו' לחומרא ובררתי שם ראיות לזה:

כד) לפ"ז ל"ק קו' הנ"ל ושפיר קאמר רב הבשר אסור כשקדם וסלקו ולא אמרינן איידי דטריד למיפלט משום דבחד ספק דאו אזלינן לחומרא והא דאמר סתם בשר אסור ולא קאמר שיטעום העכו"ם, ויהי' נאמן כשיאמר שאין טעם חלב בבשר כקו' הפליתי יש לומר כיון דאין אנו בקיאין בגמר הבליעה אולי הסילוק הי' לאחר גמר הבליעה ואפשר שבשר בלע החלב ופלט כיון שכבר שבע מלבלוע לכן אין העכו"ם מבחין היכי שאומר שאין טעם חלב בבשר דאולי באמת עכשיו ליכא טעם חלב ואמת אמר שכבר פלט ומ"מ הבשר כבר נ"נ ואפשר לסוחטו אסור מיהו החלב מותר דנגד החלב איכא ס"ס אולי איידי דטריד הבשר למיפלט לא בלע הבשר להחלב, ואת"ל דבלע אולי סילוק הבשר קודם גמר בליעה ולא פליט לחלב שביורה ומותר לרב דלא הוי מב"מ וסגי בששים או בעכו"ם שיטעום, ואין לומר אמאי אין העכו"ם נאמן על הבשר כשאומר שאין בו טעם חלב ויהי' החתיכה בשר מותרת מטעם ס"ס חדא אולי איידי דטריד למיפלט לא בלע חלב, ואת"ל דבלע החלב אולי סליק קודם גמר בליעתו ולא פליט חלב לתוך היורה והרי עכו"ם אומר שאין בו טעם חלב דז"א דלא מבעי' לפי מאי דאי' בש"ס ובש"ע כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דאיכא הוכחה כשבלע בודאי נתן החלב טעם בבשר דודאי משקר כמ"ש הפרי מגדים דנסתר ספק ב' כיון דזא"ו הוא לא אמרינן איידי דטריד כו' ואפילו למה שהעתיק הרמב"ם כנ"ל ג"כ לא מהני דיבורו כיון שנתבאר לשיטת רמב"ם אין העכו"ם נאמן רק היכי דלולי דיבורו איכא רק איסור דרבנן אבל אי לולי דיבורו איכא ספק דאו' דמדאו' לחומרא לא סמכינן על דיבורו. וא"כ דוקא בספק השקול אף דספק לפנינו אמרה חורה ספיקו לקולא משא"כ היכי דאיכא חזקות הסותרת זא"ז וכן ברוב להתיר ורוב לאיסור כיון דרוב בכל מקום הוא כודאי הוי כאיקבע איסורא דמדאו' לחומרא וה"ה ס"ס הוא מטעם רוב היכי דאיכא ס"ס לקולא וס"ס לחומרא הסותר זא"ז הוי כאיקבע איסורא ומדאו' לחומרא, והכא כמו דאיכא ס"ס לקולא לסמוך על עכו"ם, ה"נ איכא ס"ס להחמיר חדא דלמא משקר ואיכא טעם חלב בבשר ואת"ל דאומר אמת אולי הוא לאחר גמר הבלועה דאי אפשר להבחין דמעיקרא הי' בה טעם חלב ונ"נ ועכשיו ליכא טעם חלב שכבר פלט לכן אין מבחין ובכה"ג היכי דס"ס סותרין זא"ז הוי כאיקבע איסורא דמדאו' לחומרא לכן אין העכו"ם נאמן ואפי' לפמ"ש בשו"ת נודע ביהודא במהדורא קמא תק"ע סי' מ"ט דלא מהני ס"ס דק באיזה אופן שתאחוז הספק יהי' היתר ברור, וכן בס"ס להחמיר בענין באיזה אופן שיאחז יהי' איסור ברור וכן משמע בתוס' כתו' דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב (וע' בפ"י שם) והכא בח"מ להחמיר הספק שני אולי הוא לאחר גמר בליעה ואז אפשר להבחין האמת אין האיסור ברור דאולי מ"מ אין בו טעם איסור, הא גם בספק ספיקא של היתר הספק שני אין היתר ברור דאולי עכו"ם משקר דלא ברור דאינו משקר ומידי ספיקא לא נפקא כנ"ל לרמב"ם, לכן שפיר כתב הרמב"ם דחתיכה אסורה ול"ק קו' פליתי וגם מיושב קו' קמאי ז"ל על פי' רשב"ם דהאיך אפשר לשער ומיושב ג"כ דברי הה"מ שכתב דרמב"ם סובר כרשב"ם ודוק היטב ועמ"ש בפרט ו'

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה