אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כ › פרט ה

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כ · פרט ה

פרט ד

יבואר שיטת רמב"ם וש"ע בסי' צ"ב:

יד) רמב"ם בפ"ט ממ"א ה"ח כתב וז"ל בשר שנפל לתוך החלב או חלב שנפל לתוך הבשר ונתבשל עמו שיעורו בנ"ט כיצד חתיכה של בשר שנפל לקדירה רותחת של חלב טועם עכו"ם את הקדירה אם אומר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת ואותה חתיכה אסורה בד"א שקדם והוציא את החתיכה קודם שתפלט החלב שבלעה אבל אם לא סילק משערינן אותה בששים מפני שהחלב שנבלע בה נאסר ויצא ונתערב עם שאר החלב עכ"ל וכתב הכסף משנה שיל"ד למה הוצרך ליתן טעם לשלא סלקו שמשערין אותו בששים מפני שהחלב שנבלע בה נאסר ויצא ונתערב עם השאר דטעם זה לא איצטריך אלא למאן דסובר מב"מ ל"ב אבל רבינו שפסק דבטל לא הוי צריך להאי טעמא אלא לסתום ולכתוב דמשערין אותה בששים וי"ל שהוצרך לטעם זה משום דאי לאו הכי אפי' לא קדם וסילקו הו"ל למישרי ע"י טעימת קפילא שיאמר שאין בו טעם בשר אבל השתא שאנו אוסרין מפני שהחלב שנבלע בבשר ויצא ונתערב עם שאר חלב הו"ל מב"מ שאי אפשר למיקם אטעמא עכ"ד וכ"כ הה"מ בד"ה בשר בסופו וב"י בסימן צ"ב ובש"ע סי' צ"ב ס"א וטו"ז סק"א וש"ך ס"ק ב' שינה רבינו ז"ל מלשון הש"ס דאיתא כזית בשר וגם השמיט תיבת יורה, ואולם בש"ע סי' צ"ב ס"א כתב וז"ל כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח טועם עכו"ם הקדירה אמר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת אפי' בפחות מששים ואותה חתיכה אסורה בד"א בשקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט החלב שבלעה דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחה אבל אם לא הספיק לסלקו עד שתוכל לפלוט החלב שבלעה אעפ"י שטועם עכו"ם ואין בו טעם כלל אסור אא"כ יש בו ששים עכ"ל א"כ דקדק וכתב בלשון הש"ס כזית בשר שנפל לתוך יורה ויש להתבונן על רמב"ם דדרכו תמיד למשוך אחר לשון הש"ס וכאן שינה.

טו) ונלענ"ד ליישב דלכאורה קשה על הש"ע דנראה פשוט הא דעכו"ם מסל"ת נאמן היינו היכי דליכא הוכחה:

דמשקר אבל היכי דאיכא הוכחה דמשקר בודאי אינו נאמן דהא לא עדיף מעד כשר דאינו נאמן להרבה פוסקים להחמיר נגד חזקת היתר כדאי' במס' גיטין דנ"ד ע"ב ברא"ש וביו"ד סי' קכ"ז ואפילו החולקים וס"ל דנאמן מ"מ אין נאמן נגד הוכחה דהוכחה עדיף מחזקה דהוי כאנן סהדי שכן הוא וכמו חזקה דאתיא מכח סברא דהוי כאנן סהדי כיון שהדעת מכרעת שכן הוא, וא"כ קשה לפמ"ש רבינו המחבר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דמסתמא ביורה הוא חלב הרבה ונפילה הוא רק כזית מ"מ נאמן העכו"ם להחמיר ולומר שיש בו טעם בשר ואמאי נאמן כיון דאיכא הוכחה הנראה לעין כל שאין בו טעם בשר ורמב"ם שפיר כתב דמהני טעימת עכו"ם כיון שדקדק וכתב חתיכה של בשר וקדירה של חלב י"ל דמיירי שעפ"י אומדנא אי אפשר לשער והטור לא כתב טעימת עכו"ם וכתב ששים, אבל הש"ע שכתב כזית ויורה משמע דסובר אפי' אם יש הרבה חלב ביורה כדרך היורה, וגם הבשר מעט שהוא כזית נאמן להחמיר. והדבר יפלא איך יהי' נאמן בדבר שהחוש והדעת מכחישו, וכן משמע בגמ' דאמר רב סתם בשר אסור וחלב מותר ול"ק שיטעום קפילא כיון דהחוש מעיד שלא נתן כזית בשר טעם ביורה גדולה של חלב:

טז) ונלענ"ד לישב דהנה ראיתי בשו"ת חוות יאיר סימן ק"ז שכתב וז"ל שאל השואל למה לא דיבר שום פוסק באיסור לח שנפל לתוך היתר לח כגון יי"נ מעט שנפל לקנקן יין כשר או לרוטב דקיי"ל דבטל בששים ושרינן לי' להדיא דלמה לא ניחוש שמא לא נתערבה יפה רק נשאר עומד באותו צד ומקום שנפל הלא בכה"ג קיי"ל לגבי טומאה בפ"ק דמכות דף ד' ע"א דאמר ר' יהודא אמר רב חביות מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה דחיישינן לשלשה לוגין שלא יהי' במקום אחד ולמה לא נחוש ג"כ גבי איסור לח שנפל אדרבא בכל מקום קיי"ל דיש בלילה בדבר לח עכ"ד יע"ש שלא העלה ארוכה, ואף דאיתא שם דוקא לים הגדול דקאי וקיימא אבל נהרא בעלמא לא מ"מ שפיר הקשה דהא היכי שנפל איסור לח בהיתר לח הוא ג"כ בדבר דקאי וקיימא במקום אחד ושפיר יש לחוש דלמא לא נתערב יפה ועומד במקום אחד והא דלח בלח יש בילה הוא מימרא דשמואל במס' ר"ה דף כ"ג דאמר לכל אין בילה חוץ מיין ושמן וכתבו תוס' ד"ה חוץ ה"ט מים כדאי' במס' זבחים דף פ' ע"א. ושם לדברי רבנן דס"ל יש בילה כתב רש"י בד"ה בשלמא וז"ל לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא בא מחבירו קצת יע"ש, וע' בפר"ח יו"ד סי' ק"ט סק"ב ובפר"ח א"ח סי' תמ"ז סק"ט ומוהרי"ט בתשובה בספר ב' סי' ח"י וע' בפ"א ממעשר שני וכסף משנה ה"ח. ולכאורה ל"ק קו' שו"ת הנ"ל דיש לומר דבאמת כשנתערב איסור לח בהיתר לא צריך לערב יפה יפה קודם שיאכל ואין לומר הא אסור לבטל לכתחילה. דז"א דיש לומר כמ"ש הש"ך יו"ד סי' פ"ד ס"ק מ' וסי' צ"ב סק"ח בשם שו"ת תרה"ד סי' קע"א דלא הוי מבטל איסור לכתחילה היכי שהוא ספק אם נתערב שום איסור כלל וכ"כ בסי' קט"ז ס"ק כ"ח בחמאה של עכו"ם שמותר לבשלה לכתחילה כדי שילכו צחצוחי חלב ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה כיון דהוא ספק שמא אין כאן איסור כלל, וא"כ הכא כיון דעכ"פ ספק שמא נתערב ונתפשט האיסור בכל היתר וליכא איסור כלל כמו דמוכח במסכת מכות שם דהוא רק ספק כמ"ש רש"י שפיר רשאי לערב יפה יפה מיהו באמת תי' זה ליתא דבע"כ כעין נידון דידן אפי' בספק אין מבטלין דהנה במס' חולין דף צ"ח ע"א בעובדא דכזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא דפי' רש"י דהוא קלחת דהיינו יורה גדולה שמבשלין בו בשר. והקשו קמאי ז"ל אמאי לא פי' שהוא סל שמולחין בו בשר וכן פירושו בכל מקום ותי' הריטב"א וז"ל יש לומר דס"ל למרן ז"ל דע"י מליחה או צלי כיון שאין בו רוטב ואין בו ניער וכיסה אין שום איסור מתבטל בששים אפי' לרבנן הלכך אם החלב הזה נודע מקומו בקליפה או בנטילת מקום סגי ואם לא נודע מקימו אין לו ביטול ואסור אפי' יש בו ששים ואסור לבשלו בקדירה של רוטב כדי שיתבטל ע"י ניעור וכיסוי דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה עכ"ל הרי אף שספק הוא באיזה מקום הוא האיסור מ"מ אין מבטלין כיון דעכ"פ האיסור הוא בודאי בתוך התערובת וה"ה כיון דעכ"פ איסור לח מעורב בהיתר לח אף שלא נודע מקומו אם עומד במקום אחד או נתערב לגמרי ויש בילה מ"מ אסור לבטלו כיון דאיסור בודאי בתוך תערובת ול"ד למ"ש הש"ך בשם פסקי מוהרא"י ז"ל דהתם הספק אם איכא איסור כלל שם, וכן בנידון מ"ש הש"ך בסי' צ"ב ס"ק ח' על החתיכות הנשארים איכא ספק אם איכא שם איסור משא"כ הכא. ותו המעיין בכסף משנה בפ"ג ממאכלות אסורות הי"ו משמע שחולק על תה"ד הנ"ל שכתב שס אם בישלה החמאה לכן רשאי לבטל האיסור ולבשלה משום דאיכא ספיקי טובא דלמא לא הי' תערובת חלב טמא כלל. ואת"ל שנתערב שמא לא נשאר בחמאה כלום ואת"ל שנשאר דלמא כשנתבשל ניתך על ידי אש עכ"ל משמע בחד ספק אסור לבטל ותמהני על הש"ך בסי' קט"ז ס"ק כ"ח שלא הביא דברי כ"מ וא"כ תי' הנ"ל ליתא:

יז) מיהו לענ"ד בלא"ה לק"מ קו' שו"ת הנ"ל, דהנה שם במס' מכות לאחר שהביא דברי ר' יהודא בשם רב איתא אח"כ וז"ל תניא נמי הכי חביות מליאה יין שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשה לוגין שאובין שלא יהיו במקום אחד, וכן ככר של תרומה שנפל שם לאחר שטבל זה ועלה) טמא (שמא היין עומד במקומו ונטמא מחמת האדם וחזר וטימא את הככר) מאי וכן (פשיטא כיון דחיישת לשמא היין עומד במקומו איכא למיחש שנטמא הככר) מהו דתימא התם אוקי גברא אחזקה הכא אוקי תרומה אחזקה קמ"ל פי' רש"י וז"ל מהו דתימא אע"ג דגבי טבילה חיישינן לגבי ככר לא חיישינן דהא מילתא ספיקא הוא אי קאי יין בדוכתי'. או לא וגבי גברא הוא דאמרינן דלא עלתה לו טבילה אוקי גברא אחזקה והוא עמא הי' ובטבילת ספק אתה בא לטהרנו אל תטהרנו מספק והכא אוקי תרומה אחזקה והיא בחזקת טהורה קיימא עכ"ל, ולכאורה קשה כיון דהוי רק ספק אמאי לא מוקימנן התרומה בח"ק, ונראה לענ"ד הטעם כמ"ש בכללי חזקות דדעת קמאי ז"ל בחזקה אזלינן בתר דבר שנולד הספק ולא בתר הנגרר, וע' בתשו' מוהרי"ל סי' קמ"ב וריטב"א במס' עירובין דף ל"ו ובפרי מגדים סי' א' במ"ז ס"ק ו' בסופו והכא דהספק נולד בגברא אה נטהר בטבילה זו וע"י זה נגרר הככר אזלינן בתר דבר שנולד הספק כיון דבשעה שנולד הספק על האדם בע"כ אנו דנין שהוא טמא מטעם שמא היין עומד במקום אחד ולא עלתה לו הטבילה ממילא נטמא הככר וא"ש ונלענ"ד הא דחיישינן שמא שלשה לוגין במקום אחד הוא חשש רחוק דודאי יותר נוטה שנבלל ונתערב בכולו כמו דס"ל לחכמים לח בלח יש בילה וכמ"ש רש"י במס' זבחים דף פ' ע"א בד"ה בשלמא לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא בא מחבירו קצת רק התם בהטובל כיון דאיכא חזקת טמא אף דיותר נוטה שנתערב והוא בגדר רובא מ"מ הא דעת הרבה קמאי ז"ל דאפי' לרבנן דר' מאיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא כמ"ש תוס' במס' בכורת דף כ' ע"ב ד"ה חלב וע' באהע"ז סימן קנ"ו ב"ש ס"ק י"ח משא"כ בתערובת לח בלח. לא שייך לומר דאיכא חזקת איסור דהא גם היתר מעורב ואינו רק בגדר איקבע איסורא דכמו דאיכא בתערובת איסור איכא ג"כ היתר והוי כחתיכה מב' חתיכות דאין לו שם חזקת איסור לחוד רק נקרא בשם איקבע איסורא דהוי רק ספק דהא אינו חייב חטאת רק א"ת כדאי' במס' כריתות דף י"ז ע"ב ואף דבכה"ג אפי' לרמב"ם הוי סד"א ומדאו' לחומרא היינו היכי דליכא בתערובת ששים לבטלו אבל היכי דאיכא ששים והספק הוא שמא עומד במקום אחד ולא נתבטל בכה"ג שפיר סמכינן על האי כללא דיש בילה לח בלח ואזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוטא אולי עומד במקום אחד כיון דהוא חשש רחוק דליכא חזקת איסור דנימא סמוך מיעוטא לחזקה וגדולה מזו, נלענ"ד בתערובת איסור בהיתר היכי דהוא ספק גרידא אולי לא נ"ט שאולי נפסק האיסור ונתבטל הטעם לא הוי בגדר איקבע איסורא ולא דמי לחתיכה מב"ח דבודאי איכא איסור שם משא"כ הכא וא"כ בודאי דברינו נכונים וא"ש.

יח) ולכאורה נראה דחשש הלז שמא לא נתערב יפה ועומד במקום אחד לא שייך רק בתערובת לח בלח בצונן אבל היכי שנתערב לח בלח ברותח מסברא נראה שע"י רתיחה ודרך בישול נתערב הטעם בכולו ואין עומד במקום אחד, אמנם רמב"ם בפ"ט ממ"א הלכה י' הובא בטור סי' צ"ב כתב וז"ל וכן אם נפל החלב לתוך המרק או לכל החתיכות ולא נודע לאיזה חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותר ותמה הטור שאם החתיכות כולן ברוטב מה צריך לנער ואם אין ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ ותירץ הב"י וז"ל טעמא דרמב"ם נ"ל שאפילו שנפל בתוך המרק צריך לנער כדי שיתערב יפה וכ"ש כשנפל לתוך החתיכות שבתוך המרק שצריך לנער דהא חזינן דאפילו בניער מתחילה ועד סוף חייש ר' יהודא שמא לא נתערב יפה יפה ואע"ג דרבנן פליגי עלי' מ"מ מודו דצריך לעשות בענין שנתערב יפה יפה וע' בש"ך שם סק"ח הרי אפי' כשטיפה נפל לתוך המרק יש לחוש שמא לא נתערב יפה אף דהוא לח בלח והוא רותח, ונראה לפי בית יוסף בכוונת רמב"ם דלאו לעיכובא קאמר כיון דהוא חשש רחוק רק לכתחילה נכון לעשות עצהי"ט כדי שלא יהי' שום חשש וגמגום.

יט) ולפ"ז יש לומר דבר חדש דהנה לפמ"ש הש"ך בסי' צ"ח סק"ב בסופו הא דעכו"ם מסל"ת או קפילא נאמני' אפי' להסוברים טעם כעיקר דאו' וכן בתערובת בשר בחלב דלכ"ע הוי דאו' אף דבעלמא אין עכו"ם מסל"ת נאמן בדאו' היינו משום חזקה כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא ליתן לטעום לקפילא לא משקר וכעין דאיתא בכמה דוכתי במילתא דעל"ג חזקה דלא משקר ובקפילא נאמן מטעם חזקה דלא מרעי אומנתו וחזקות כזו דאתיא מכח סברא הוי כאנן סהדי שכן הוא כמ"ש מוהרי"ט בתשו' ומוהרי"ק בשורש ע"ב ונאמן באיסורין כשני עדים בכל ענינים והנה בשני עדים לא פסלינן לעדותם רק בדבר ברור אשר נראה לעין כל בלי שום ספק שבעולם שאומרים שקר אבל אם יש לנו ספק אפי' רחוק מאד, אולי אומרים אמת מוקמינן להו בחזקת כשרות כמ"ש בח"מ בהלכות עדות בכמה דוכתי וא"כ ה"נ כיון דעכו"ם מסל"ת או קפילא נאמן מטעם חזקות הנ"ל דאנן סהדי שאומרים אמת מקיימינן עדותם באיסורין אפי' בחשש רחוק כיון דאפשר במציאות שאומרים אמת וא"כ הכא בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב ואומר עכו"ם שבחלב איכא טעם בשר אף דעפ"י אומדנא ליכא הכא טעם בשר כנ"ל, מ"מ חיישינן להחמיר אולי לא נתערב יפה יפה ועומד הטעם במקום אחד וכיון דטעם כעיקר הוי כאילו הי' איסור ניכר דלא בטיל כמ"ש רשב"א במס' חולין דכ"ח הובא בפר"ח סי' צ"ח סק"ז לכן הי' טועם העכו"ם טעם איסור ואומר אמת וכן יטעום ישראל טעם כשיאכל יהי' אוכל איסור ואף אמנם מסתמא כיון דהיורה רותחת מסתמא הולך הטעם בכולו בשוה ויש בילה ואין הטעם עומד במקום אחד מ"מ כיון דיש מציאות בעולם שלא יהי' מעורב יפה אף שהוא רחוק מ"מ מוקמינן על חזקתו שאומר אמת דהא נאמן באיסורין כשני עדים דעלמא וממילא אי אפשר עכשיו לערב יפה יפה שיתבטל ויוליך הטעם בשוה לכל היורה כיון דאנן סהדי שעכו"ם אומר אמת שאיסור עומד במקום אחד אין מבטלין איסור לכתחילה, וא"כ לק"מ קו' הנ"ל על רבינו המחבר שהוא נמשך אחר לשון הש"ס הגם שיש לומר רב שפיר קאמר לשון זה דיש לפרש כוונתו דחלב מותר אף בלא טעימת קפילא דמסתמא ליכא טעם בשר מ"מ קמ"ל רבינו המחבר דבעינן קפילא כיון דאפשר לברורי מבררינן והוא נאמן לומר שיש בו טעם בשר מטעם הנ"ל, ומ"ש בסתם טועם עכו"ם כבר כתב הש"ך בס"ק א' דבעינן מסל"ת או קפילא וסמך על מ"ש לקמן בסי' צ"ח, והטור אף דלא כתב דין טעימה מ"מ נמשך אחר לשון הש"ס וא"כ דברי רבינו המחבר ז"ל נכונים:

כ) והא דשינה רמב"ם ז"ל לשון הש"ס נלענ"ד לומר טעם מספיק לשיטתו, דהנה דעת רמב"ם בפט"ו ממ"א דעכו"ם נאמן באיסורין למיטעם ולא בעינן קפילא וכן לא בעינן שיהי' מסל"ת כמ"ש הבית יוסף בכוונתו בסי' צ"ח, ולכאורה תמוהו הא אין עדות לעכו"ם אפי' במידי דעל"ג דהא אין עכו"ם נאמן אפי' בעדות אשה (דהקילו משום עגונה) היכי דאינו מסל"ת אף היכי דודאי על"ג כגון שסיים מקום המיתה באופן דאי אפשר לאשתמוטי כשיתברר שאמר שקר מ"מ אין נאמן בתורת עדות רק במסל"מ, ונראה דרמב"ם לשיטתו דסובר ספיקא דאו' מדרבנן לחומרא ומדאו' לקולא היכי דלא איקבע איסורא וי"ל דסובר באיסור המעורב בהיתר ונסתפק לן אילי לא נ"ט לא הוי כאיקבע איסורא כיון דאיכא ספק אולי נפסק האיסור ונתבטל הטעם ולא דמי לחתיכה מב' חתיכות כשאוכל אחר דודאי איכא איסור שם משא"כ הכא דהוי ספק אם איכא איסור, וכן נראה שהבין הש"ך בסימן צ"ח ס"ק ב' לכן סובר הרמב"ם מהאי טעמא נאמן להעיד כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא ומידי ספיקא לא נפקא אולי אומר אמת כיון דעל"ג והוי ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא ושרי לישראל לסמוך עליו ולאכול כיון דמדאו' אפי' לולי עדותו מותר לישראל הוי ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא ולא דמי לעדות אשה שאין נאמן עכו"ם בעדותו אף דעל"ג שאני התם כיון דאתחזק איסורא דאשת איש דמדאו' לחומרא אין נאמן בעדותו היכי דאינו מסל"ת אפי' בודאי על"ג דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא משא"כ בחומרא דרבנן שפיר נאמן, ולאחר עיון מצאתי שכתב כן בספר פרי תואר בסימן צ"ב והנאני שכוונתי לדעת הגדול והקדוש זצ"ל, ומצאתי ראי' לזה בקונטרס עגונת באהע"ז סי' י"ז שכתב בסי' רכ"ט בשם תשו' מבי"ט דיש לצדד ולומר בדרבנן סמכינן על עכו"ם אף שאינו מסל"ת היכי בהוא ספק אם יתברר דאולי אף שהבעל חי לא ישוב לביתו כמ"ש ריב"ש סי' קנ"ה וסי' קפ"א וס' עזרת נשים סי' י"ז משא"כ הכא דבידינו לברר ובודאי יתברר עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אילי לא משקר אף דלא מירתת שלא יהי' מרעי אומנתו כיון דאינו קפילא מ"מ כיון דעל"ג איכא ספק דלמא אומר אמת דמה"ת ישקר על מגן לכן סובר דנאמן בעדותו להקל ולומר דליכא טעם איסור וכמ"ש ג"כ בס' פרי תואר טעם זה בשיטת הרמב"ם. אמנם כל זה בדבר שהוא ספק השקול אבל בדבר שעפ"י דעת האנושי נרא' שאומר ושקר בודאי אינו נאמן כיין שיש הוכחה שאומר שקר כיון דעיקר נאמנותו הוא מטעם ספק והא יש לנו הוכחה דמשקר ולא מיישבינן עדותו בפירוש רחוק כנ"ל א"כ דברי רמב"ם נכוני' דלכן מוכר' הרמב"ם בו שהי' חתיכ' בשר שנפל בקדיר' של חלב בדבר שאפשר עפ"י אומדנא שיהי' כדבריו דאיכא ספק השקול לפנינו בכה"ג נאמן בעדותו אף שאינו מסל"ת אבל ספק בשר ביורה של חלב דעפ"י אומדנא ליכא טעם בב"ח ויש לחלב שביורה חזקת היתר כיון דהדעת מכרעת לזה לא חיישינן לחשש רחוק שעומד הטעם במקום אחד כיון דיורה רותחת וקרוב מאוד עפ"י הטבע שנבלע בכולה והוא חשש רחוק מאוד לומר שעומד הטעם במקום אחד, ועכ"פ מדאו' התבשיל של חלב עומד בחזקת היתר אין נאמן להחמיר ולומר שיש בו טעם בשר מחשש רחוק אולי עומד הטעם במקום אחד דהא יש לומר דמשקר לגמרי כיון דאינו מסל"ת וגם אינו קפילא ליכא הוכחה דאומר אמת רק היכי דאיכא ספק השקול מצרפינן ספק ראשון לספק אולי אומר אמת כנ"ל משא"כ הכא אדרבא איכא הוכחה שאומר שקר לכן רמב"ם לשיטתו במכווין שינה, וא"כ י"ל היכי דהוא מסל"ת מודה לדין שכתב רבינו המחבר ז"ל דנאמן להחמיר אפי' בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב נאמן לומר שיש בו טעם בשר מטעם שמא לא נבלל יפה כנלענ"ד ודוק היטב ועמ"ש בפרט ו':

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה