אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל כ › פרט ד

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל כ · פרט ד

פרט ג

יבואר ביאור מחלוקת ר' יהודא וחכמים בניער מתחילה ועד סוף:

יב) שם בברייתא מבואר דנחלקו ר' יהודא ור' ר' יהודא סובר אפי' ניער מתחילה ועד סוף נאסרו כל החתיכות דחיישינן שמא לא ניער מתחילה יפה ובלעה החתיכה מתחילה החלב ונ"נ ואח"כ פלטה כשניער לבסוף ואוסרת ור' לא חייש לזה ויש להתבונן באיזה סברא נחלקו ועלה בדעתי לומר דר' יהודא סובר היכי דאיכא ספק אם החתיכה נ"נ אזלינן לחומרא דהוי ספיקא דאו' ולא מהני חזקת היתר כיון דאיתרע החזקה כמ"ש בפרט ג' כיון דעכ"פ ניער לבסוף ונתפשט הטיפה בכל החתיכות איתרע חזקת היתר מחתיכות ור' סובר דחזקה דאיתרע הוי חזקה ובספק חנ"נ אזלינן לקולא כמ"ש בפרט ג' בשם ספר פרי תואר מיהו אנן קיי"ל בטוש"ע יו"ד סי' צ"ב ס"א כר' דאם ניער מתחילה ועד סוף הכל מצטרף לבטל טיפת החלב ובע"כ חזקה דאיתרע הוי חזקה ולפי שיטת רוב קמאי ז' ל לא הוי חזקה ועוד עלה בדעתי לומר דנחלקו כמ"ש בכללי ספיקות דיש להסתפק בהא, דקיי"ל ספיקא דאו' לחומרא אי הוא דוקא בספק השקול אבל בספק הרגיל הנוטה יותר להתיר אזלינן לקולא או דלמא כיון דבעינן כללי ס"ס שא"י להתהפך ל"מ וכן משם אחד ואי נימא דספק הנוטה יותר לקולא אזלינן למה בעינן כללי ס"ס דעכ"פ בב' ספיקות יהי' איך שיהי' נוטה יותר להתיר, והנה הכא יותר נוטה שניער יפה כדי שיתפשט ולא תאסר, וסובר ר' דכיון דהוא ספק הרגיל שנוטה יותר להתיר אזלינן לקולא ור' יהודא סובר דבעינן כללי ס"ס. ואולם גם לפי' זה קשה לפסק הלכה דקיי"ל כר' וכיון דקיי"ל דבעינין כללי ס"ס לא מהני ספק הרגיל, והנה מדברי רש"י שם בדף ק"ט ע"א ד"ה שמא שכתב בהא גזירה לא ס"ל לר' כוותי' עכ"ל נראה דהבין דטטמא דר' יהודא משום גזירה דרבנן ור' לא סובר הך גזירה, ולכאורה קשה למה הוצרך לפרש טעמא דר' יהודא משום גזירה הא יש לומר טעמא דר' יהודא כיון דעכ"פ הוא ספק אולי לא ניער יפה בתחילה אף דהוא ספק הרגיל לא מהני כיון דליכא ס"ס דבעינן כללי ס"ס, ונראה דרש"י אזיל לשיטתו להמעיין היטב במס' קדושין דף פ' ע"א לפי פירושו בברייתא בתינוק שנמצא בצד העיסה בע"כ סובר אפי' חזקה דאיתרע הוי חזקה וע' בחי' רשב"א שם דוק היטב ותראה שכן הוא, וא"כ מן הדין לית לן למיחש להך חששא כיון דאפי' בספק השקול אזלינן בתר חזקה ולא אמרינן מספק חנ"נ כמ"ש בפרט ג' בשם ס' פרי תואר, ובע"כ לר' יהודא הוא רק גזירה דרבנן ור' לית לי' הך גזירה וא"ש שיטת רש"י. מיהו קשה לשיטת הסוברים חזקה דאיתרע לא הוי חזקה מט"ד דמתיר ואין לומר דהוי ספק הרגיל הא ספק הרגיל לא מהני באיסור דאו כיון דבעינן כללי ס"ס ואין לומר דר' סובר דאיכא, ס"ס להקל חדא דלמא ניער מתחילה יפה ונתערבה הטיפה בכולן ואת"ל שלא ניער יפה מתחילה ובלעה רק אותה חתיכה דלמא גם לבסוף לא ניער יפה ולא נתפשט הטיפה בכל החתיכות וגם כיון דאיכא ספק אולי לא ניער לבסוף יפה ולא נתפשט בשאר חתיכות יש לוקים החתיכות בחזקת היתר כמ"ש הפרי תואר דלא איתרע חזקה כיון דאיכא ספק אולי לא איתרע כלל שלא נתפשט שם דזה אינו דאמאי גם אותה חתיכה שנפל הטיפה מותרת הא ליכא רק ספק אחד נגדה וצ"ע.

יג) והנה הרמב"ם בפרק ט' ממ"א הלכה י' כתב דבעינן ניער מתחילה ועד סוף והטור בסי' צ"ב השיג על זה וז"ל ונראה שאין צריך רק שינער או יכסה מיד בשעת נפילה ואפי' פסק אח"כ מלנער מיד מתערב הטעם בכל מה שבקדירה ומצטרף לבטלו וע' בב"י ובב"ח ובש"ע סי' צ"ב ס"ב בטו"ז ס"ק ג' וש"ך ס"ק ה', ולכאורה דברי רמב"ם צ"ע הא שפיר קאמר הטור וכן הסברא נוטה ונלענ"ד טעמו דהנה לעיל בפרט א' נתבאר דעת הר"ן שהבין לפי מאי דקיי"ל חנ"נ בב"ח אפי' בלא ניער כלל אוסרת כל החתיכות כיון שגוף היתר של החתיכה שנפל העיסה נאסרה אוסרת כל החתיכות עד ששים נגדה ואמרינן חנ"נ אף שחתיכה זו הי' חוץ לרוטב שמחמת הבל הקדירה אוסרת, וכן נראה דעת ראב"ח שם והה"מ כתב שם דאפשר שכן הוא דעת רמב"ם שאין צריך לניער כיון שיוצא מן החתיכה רוטב והיא נ"נ וע' בש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז, ולענ"ד נראה שמוכח מדברי רמב"ם הנ"ל שכן דעתו דלפ"ז יש להסביר דבריו שסובר דבעינן ניער מתחילה ועד סוף והטעם מובן כיון דלולי דניער הי' הדין דחנ"נ והניעור שמנער מיד הוא קולא לכן סובר דבעינן ניער מתחילה ועד סוף, אבל אם ניער מתחילה לבד לא מהני דאולי לא ניער יפה וממילא חנ"נ וצריך ששים נגד חתיכה וחזקה ליכא די"ל דסובר חזקה דאיתרע לא הוי חזקה, לפ"ז יש לומר הטור ופוסקים החולקי' על רמב"ם וסוברים בניער מתחילה סגי ס"ל כשיטת תוס' שנתבאר בפרט א' דהיכי דלא ניער כלל לא נאסרו החתיכות האחרות לכן שפיר מהני בניער מתחילה דבממ"נ אי ניער יפה נתפשט הטיפה חלב בכולן, ואי לא ניער יפה לא נאסרו שאר חתיכות ונגד חתיכה שנפלה הטיפה אף דליכא בממ"נ והוא רק חד ספק גמ' סובר חזקה דאיתרע הוי חזקה משא"כ רמב"ם סובר כר"ן דגם בלא ניער נאסרו החתיכות לכן לא סגי בניער מתחילה לחוד דאולי לא ניער יפה ונאסרו החתיכות, מיהו קשה לפ"ז אמאי מהני בניער מתחילה ועד סוף ליחוש דלמא לא ניער יפה ונ"נ וחזקה ל"מ כיון דאיתרע ואין לומר משום ס"ס חדא דלמא ניער מתחילה יפה ונתערבה הטיפה בכולן, ואת"ל שלא ניער יפה מתחילה דלמא גם לבסוף לא ניער יפה ולא הלך הטיפה בכל החתיכות דספק ב' ליתא לשיטת רמב"ם שסובר כר"ן אפי' לא ניער כלל חנ"נ לא מהני הספק דלמא גם לבסוף לא ניער יפה דהא אפי' בלא ניער כלל נ"נ וצריך לומר כמ"ש בית יוסף דסובר ר' היכי דניער מתחילה ועד סוף ודאי נתערב יפה ונפשוט ספיקו של הה"מ בכוונת רמב"ם וא"ש, והנה הב"ח כתב לישב שיטת רמב"ם דלכן נקיט מתחילה ועד סוף לרבותא דלא מבעי' בניער מתחילה ולא לבסוף דפשיטא דשאר חתיכות מותרין דבממ"נ אי ניער יפה אף אותה חתיכה מותרת ואם לא ניער יפה החתיכה זו לבדה אסורה אבל שאר החתיכות מותרת אלא אפי' בניער מתחילה ועד סוף דאיכא למיחש דלמא לא ניער יפה מתחילה ונאסרה החתיכה ונ"נ ולבסוף ניער יפה וכולן אסורות קמ"ל דלא חיישינן ומכ"ש בניער מתחילה ולא לבסוף דשריין כל החתיכות עכ"ד פח"ח דבריו נכוני' להסוברים כשיטת תוס' המובא בר"ן הנ"ל בפרט א' דבלא ניער כלל לא אמרינן חנ"נ כקו' הש"ס אילמא לא ניער וכיסה כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט אבל לפמ"ש הה"מ די"ל דרמב"ם סובר כראב"ד ורא"ה המובא בש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז ור"ן הנ"ל נסתר הממ"נ. ואולם לפמש"ל גם אי סובר כשיטתם נכונים דברי רמב"ם וסובר דבעינן דוקא ניער מתחילה ועד סוף כמ"ש ב"י כדי שיתערב יפה דהיכי דניער מתחילה ועד סוף בודאי נתערב יפה וא"ש.

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה