שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל כ · פרט ב
יבואר ביאור הסוגי' דשם בקו' מר זוטרא:
ד) שם בגמ' א"ל מר זוטרא ברי' דר' מרי לרבינא מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר' יהודא דאמר מב"מ לא בטיל לימא פליגא אדרבא דאמר רבא קסבר ר' יהודא כל מב"מ ודבר אחר סליק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו יע"ש וקשה לי דהנה דעת או"ה מובא בש"ך בסי' ק"י ס"ק א' דסובר הא דקיי"ל חתיכה הראוי להתכבד לא בטיל היינו במינו אבל בשאינו מינו בטל ורמ"א וש"ך חולקים יע"ש, והנה מבואר בטוש"ע יו"ד סי' ק"א ס"ב וז"ל אין לה דין הראוי' להתכבד אא"כ איסורה מחמת עצמה כגון נבילה ובב"ח אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא הי' בה ששים לבטלו אפי' למי שסובר חתיכה עצמה נ"נ אין לה דין חתיכה הראוי' להתכבד וכתבו הטו"ז בס"ק ג' וש"ך שם הטעם כיון דכל חד באפי נפשי' שרי וע"י חיבורן יחד נאסרו חוזר הכל להיות כגוף אחד וראי' דלוקה מן התורה אפי לא אכל רק כחצי זית מחלב וחצי זית מבשר משא"כ בשאר איסורין כתבו בס"ק ד' הטעם משום דאין איסור הבלוע ראוי להתכבד וע' בב"י וב"ח שם, והנה נראה בב"ת אפי' למ"ד אפשר לסוחטו מותר ולא אמרינן חנ"נ מ"מ יש לי דין חתיכה הראוי להתכבד כיון דהוי גוף אחד דהא לכ"ע אפי' למ"ד אפשר לסוחטו מותר מ"מ אם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה, לפ"ז קשה מנלן למר זוטרא דרב קאמר דינו אליבא דר' יהודא הא יש לומר דרב קאמר דינו אפי' אליבא דחכמים דלפי שיטת או"ה דסובר חתיכה הראוי' להתכבד לא בטיל דוקא במב"מ שפיר קאמר דאוסרת כל החתיכות כשאינה מכירה מטעם חתיכה הראוי להתכבד דבב"ח דאיסור מחמת עצמו הוי חתיכה הראוי להתכבד ודייק דוקא במינו, ואין לומר למה קאמר דחנ"נ דמצד חתיכה הראוי' להתכבד אפי' אי לא אמרינן חנ"נ ג"כ לא בטיל ובשלמא מטעם מב"מ מוכרח לומר דז"א די"ל דרב קמ"ל ב' דינים חדא דאמרינן חנ"נ בב"ח כמו דסובר לקמן ונ"מ אם נפלה החתיכה לאינה מינה ולא ניכר דהיינו שנפרך לחתיכות דקות ע' ש"ך סי' ק"ט סק"ח) דבעי ששים נגד החתיכה ולא סגי בששים נגד האיסור, וגם קמ"ל דאם נתערב במינה והי' חתיכה הראוי להתכבד ולא ניכר לא בטל אפי' באלף וקמ"ל חידוש דין זה דדבר חשוב בטיל בשא"מ ומהאי טעמא לא אמר רב דהלכה כר' יהודא משום דאמר דינו לכ"ע, ע' תוס' ד"ה דאמר הגם שקו' מר זוטרא קשה ג"כ על רב דנראה לשיטת או"ה כמו דאמרינן לר' יהודא במב"מ סליק כו' ה"ה בדבר חשוב כשנתערב במינו ואינו מינו ג"כ ראוי לומר סליק את מינו כמו שאינו מ"מ קשה מה דקאמר מר זוטרא במילתא דפסיקא דטעמא דרב כאן משום דסובר כר' יהודא קשה מנלן ודוחק לומר כיון דרב סובר כן במס' פסחים דף כ"ט דהא משמע מכאן נשמע טעמי' דרב כר יהודא, וא"כ לכאורה מוכח כשיטת רמ"א וש"ך דדבר חשוב לא בטיל אפי' באינו מינו:
ה) ואולם לאחר עיון ל"ק קו' הנ"ל על או"ה ושפיר הוכיח מר זוטרא דטעמי' דרב כר' יהודא דהנה אנן קיי"ל ביו"ד סי' ק"א ס"א דאפי' בחתיכה האסורה רק מדרבנן יש לה דין חתיכה הראוי' להתכבד ומקורו מרמב"ם ע' בפר"ח ובפליתי שם וא"כ לפי דברינו בפרט א' א"ש, והוכיח דבע"כ רב אמר דינו כר' יהודה דהנה מבואר דרב קאמר דינו על מתני' וכמ"ש רש"י ורשב"א דכן מורה לשונו וכבר נתבאר דרב קאמר דינו על רישא דמתני' כעל סיפא דמתני' סובר רש"י דקאי על ניער מעיקרא וא"כ קשה קו' הנזכר בפרט א' על רב מי דחקו לפרש מתני' פי' רחוק דקאי על שאר חתיכות הא לא נזכר במתני' הא הו"מ לוקמי כחכמים דל"ל חנ"נ וקאי רק על אותו חתיכה וכתבתי שס לתרץ דרב לשיטתו דסובר נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור ואפי' טעם קלוש אוסר הוי קשה לי' למה איתא במתני' אם יש בה בנ"ט משמע דבעינן טעם גמור הא גם טעם קלוש אוסר לכן פי' דקאי על שאר חתיכות וכיון דטעם קלוש לא אסור רק מדרבנן לא אמרינן חנ"נ בדרבנן או דבדרבנן גם מב"מ בטיל וא"כ ממילא מוכח דכוונת רב משום מב"מ דאי נימא דכוונתו מטעם חתיכה הראוי' להתכבד אכתי קשה על מתני' ולא הועיל רב בפירושו דאכתי קשה צ"ל נ"ט גמור הא אם נותן טעם קלוש בחתיכה אוסרת חתיכות אחרות מטעם חתיכה הראוי' להתכבד דהא אפי' באיסור דרבנן שעיקרו מדרבנן לא בטיל דבר חשוב א"ו דלא קאמר מטעם ראוי להתכבד וקאמר דינו אפי' כשלא הי' ראוי להתכבד ובע"כ הטעם משום מינו ושפיר קאמר מר זוטרא וא"ש ובזה מדוייק שיטת רש"י שפי' בד"ה מפני שהן מינה וז"ל ורב סובר כר' יהודא כו' דרצה לשלול דלא נטעה לומר דכוונת רב מטעם חתיכה הראוי להתכבד כיון דקאי על מתני' וקאמר דינו לכ"ע וקו' מר זוטרא דסמך על סוגי' דפסחים דרב סובר כר' יהודא לכן פי' כן משום דהוי קשה ליה כנ"ל ולפ"ז יש לישב שיטת רשב"ם הנזכר בתוס' שם ע"ב ד"ה אמאי דהקשו עליו מתי' הש"ס מגדי אסרה תורה ולא חלב דניהו דנ"נ מדרבנן מ"מ רב לשיטתו בטיל מב"מ דכולי האי לא החמירו וא"ש:
ו) ולפ"ז מיושב נמי מה דקשה בהא דמקשה הש"ס שם על רב
מכזית בשר אמאי חלב נבילה הוא ומב"מ לא בטיל דלמא אף דסובר רב אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ היינו דנ"נ מדרבנן ומדאו' לא נ"נ וכעין דס"ל לקמאי ז"ל בשאר איסורין וא"כ מדאו' הי' על בשר זה עם שאר חתיכות דין מבשא"מ כיון דלא נ"נ רק חכמים השוו למין בשר יש לומר כולי האי לא החמירו שלא לבטל רק דבעינן ששים נגד חתיכה וכעין סברת הש"ס בדף צ"ט ע"ב וטעמא דרב דאמר מפני שהוא מינה מטעם ראוי להתכבד כמ"ש או"ה דמצינו דהחמירו חכמים אפי' באיסור דרבנן דלא בטיל וי"ל דהיכי דתקנו תקנו והיכי דלא תיקנו מנלן לחדש חומרא באיסור שאינו ראוי להתכבד והוא איסור דרבנן שלא יהיה בטל מטעם מב"מ דהא יש לומר טעמא דרב דקאמר מפני שהוא מינה כמ"ש או"ה לכן התם החלב מותר כיון דנ"נ רק מדרבנן בטיל דלא שייך מב"מ לא בטל בחומרא דרבנן דכולי האי לא החמירו והחלב אין לו שם איסור מצ"ע רק מחמת בשר והוי איני מינו מדאורייתא וגם לא שייך ראוי להתכבד מעט חלב הנסחט אינו ראוי להתכבד ולפמש"ל ל"ק דמוכח טעמא דרב הוא רק משום מב"מ וא"ש:
ז) אמנם לפי דברינו קשה כעין קו' פליתי סי' צ"ב דהנה לקמן איתא דבישול הוי כשאחרים אוכלים אותו מחמת בישולו וכתב רש"י היינו בישול כל צרכו אבל אם לא בישל כל צרכו אסיר רק מדרבנן אף שהוא בכלי ראשון דדוקא דרך בישול אסרה תורה וא"כ קשה כיון דבלא"ה מוקי הש"ס דאיירי בשקדם וסלקו ל"ל סברא זו דמיבלע בלע מיפלט לא פליט ע' תוס' ד"ה גדי לוקי שקדם וסלקו קודם שבישל כל צרכו א"כ הוי איסור דרבנן ובדרבנן מב"מ בטיל וניהו דל"ק דלוקי בבשר עוף כיון דתני סתם בשר היינו בשר בהמה ע' ר"פ כ"ה, אבל קו' הנ"ל קשה, או דנוקי שבישל כזית בשר וחלב אשר כבר הי' מבושל כל אחד בפ"ע ואין בישול אחר בישול מדאו' לכמה פוסקים רק מדרבנן אסור ובדרבנן מב"מ בטיל לרב לשיטתו, ולולי דברינו הייתי אומר דאף איסור דרבנן לא בטיל מב"מ אם יש לו עיקר דאו' באותו דבר עצמו ולא דמי לציר דגים בדף צ"ט ע"ב דליכא עיקר בדאו' באותו דבר עצמו לפי דברי שו"ת נב"י מה"ק חלק יו"ד סי' ק"ו דסובר גוף הבישול הוי זיעה בעלמא וחולק על ש"ך יו"ד סי' ק"א אין לו עיקר בדאו' באותו דבר רק שיש ציר בשר דאסור מדאו' ודוק, אבל לדברינו מוכח דבכל גווני קאמר רב דבטל מב"מ באיסור דרבנן אפי' יש לו עיקר בדאו' באותו דבר עצמו קשה כנ"ל וצ"ע: