שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל כ · פרט א
יבואר מקורו
א) גרסי' במס' חולין דף ק"ח ע"א טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה את הקדירה אם יש בה בנ"ט באותה קדירה אסור ואיתא בגמ' אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל בנ"ט באותה חתיכה אסור ניער החתיכות כולן מפני שהן מינה וכתב רש"י וז"ל הא דתנן במתני' אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה לאסור את כל הקדירה דכיון דנאסרה החתיכה היא עצמה כולה נעשה איסור ואוסרת כל החתיכות כולן ואפי' יש בהן כדי לבטל החתיכה כולה נאסרת כולן מפני שהן מינה ורב סובר כר' יהודא דאמר מין במינו לא בטל עכ"ל נראה מרש"י דרב פי' כן רישא דמתני' וסיפא דמתני הפי' כמ"ש רש"י במתני' דניער מיד קודם שקבלה החתיכה לטיפת חלב ודלא כפי' הרא"ש ושאר קמאי ז"ל שפי' שר"ל שניער לבסוף, וגם נראה שהבין לרב אפי' לא ניער כלל לא בתחילה ולא לבסוף מ"מ אוסר שאר חתיכות, וכן מבואר בפי' רש"י במתני' ד"ה אם שכתב ובשאר חתיכות לא איירי תנא דמתני' ובגמרא פליגי אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן והיינו דבזה לרב דסובר אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ אוסרת האחרות ולשמואל וסייעתו רק אותה חתיכה אסורה וכן מבואר בר"ן והא דמקשה הש"ס לקמן אילמא לא ניער ולא כיסה כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט. נראה דסובר כמ"ש הר"ן דהיינו למאן דסובר אפשר לסוחטו מותר וכיון שכן חתיכה זו שקבלה טעם מחלב אין נידונת כחתיכת בשר אסור אלא כחלב שקבלה טעם ממנו מש"ה מקשינן דלא פלטה פליטה אסורה לפי שהחלב שבה אפשר שאינו יוצאה מחתיכה לחתיכה ואפי' יוצאה ממנה הו"ל מבשא"מ ואי אפשר שתאסר כולן מפני שהן מינה אבל למאי דמסקינן אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ אפשר אפי' בלא ניער כלל כיון שגוף היתר של חתיכה זו נעשה איסור אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה כיון שכולן עומדת בקדירה שיש בה הבל עכ"ד וע' ש"ך יו"ד סי' ק"ה ס"ק י"ז וזהו שלא כדעת תוס' בד"ה טיפת וכן מובא בר"ן שם שס"ל שאין אוסר שאר חתיכות היכי דלא ניער לבסוף אפי' למ"ד חנ"נ ונראה מר"ן אפי' אם חתיכה שנפלה הטיפה עלי' הי' כולה חוץ לרוטב מ"מ כיון שעומדת בקדירה שיש בה הבל מתפשט האיסור בכולן, וכמבואר להמעיין בר"ן שהבין דמתני' מיירי שחתיכה שנפלה הטיפה הי' כולה חוץ לרוטב וע' בש"ך סי' צ"ב ס"ק ג', מיהו יש לומר לדעת רש"י שסובר היכי שחתיכה מקצתה ברוטב הוי כחוץ לרוטב ואין החתיכות אחרות מסייע ליטל כמ"ש תוס' שם דף צ"ו ע"ב ד"ה אם וטור יו"ד סי' צ"ב מ"מ דעת הטו"ז שם ס"ק ב' דאעפ"י שאין הרוטב דלמטה מסייע לבטל טיפת חלב שנפלה לשם לפי שאין הרתיחה מבעת לשם מ"מ אותה חתיכה עצמה נחסרת חלק התחתון מחלק העליון וחוזרת ואוסרת למטה כל הרוטב ומה שבתוכה עד ששים נגד כל החתיכה דכל החתיכה נ"נ כיון שמקצת חתיכה מונחת ברוטב הרוטב מוליך השאר וחולק על רמ"א בדרכי משה שהבין להג"ה איכא קולא מצד אחד דהיינו אם מקצתה ברוטב וזו החתיכה נאסרות אין אוסרת השאר ובש"ך סק"ד וס"ק ו' וס"ק י"ג חולק ג"כ על הטו"ז ודבריו תמוהין כמ"ש בשפתי דעת ס"ק י"ג א"כ יש לומר דבכה"ג מיירי רש"י שחתיכה שנפלה הטיפה הי' מקצתה ברוטב לכן אפי' ליכא טעם דהבל הקדירה ג"כ אוסרת כולן למ"ד חנ"נ ולא זכיתי להבין דעת רמ"א וש"ך במה שלא הבינו כן בשיטת רש"י הא גדולה מזו מבואר שר"ן הבין בכוונת רש"י אפי' אם כל החתיכה חוץ לרוטב מ"מ אוסרת כולן משים הבל הקדירה וצ"ע:
ב) ואולם הר"ן הביא שיטת תוס' שפי' כוונת רב באופן אחר וז"ל פי' בתוס' דרב פירושי מפרש למתני' וממתני' הוא דקא מפיק דחתיכה עצמה נ"נ דהכי קתני טיפת חלב שנפלה על חתיכה שהי' עומדת בקדירה למעלה מן הרוטב אם יש בנ"ט באותה חתיכה אסורה ותרתי קמ"ל חדא כו' וקמ"ל תו דוקא אותה חתיכה אסורה אבל שאר החתיכות מותרת אא"כ ניער את הקדירה והיינו דקתני סיפא ניער את הקדירה אם יש בנ"ט באותה קדירה אסורה כלומר שאם ניער את הקדירה אחר שאותה חתיכה קיבלה טעם מן הטיפה בכה"ג הם יש בה בנ"ט באותה חתיכה לשאר חתיכות שבקדירה אסורה דחתיכה עצמה נ"נ ובעי ששים כנגד כולה והיינו דאמר רב חנ"נ ובשניער את הקדירה. מיהו הא דאמר רב ואוסרת כל החתיכות כולן משום דמב"מ לא בטיל סברא דנפשי' הוא דס"ל כר' יהודא דאמר הכי ולא פירושא הוא דהא בהדי' קתני אם יש בה בנ"ט כל הקדירה אסורה הא ליכא נותן טעם כל הקדירה שרי דמתני' רבנן הוא דס"ל מב"ח בטיל עכ"ל וע' בב"י סי' ק"ה ובש"ע סי' ק"ה ס"ז וש"ך ס"ק י"ז:
ג) ויש להבין מנלן לרב להוכיח דמתני' ס"ל חנ"נ דלמא אתי מתני' כחכמי' דל"ל אפי' בב"ח חנ"נ והפי' במתני' רק לענין חתיכה לבד וכמו שפי' רש"י במתני' דבשאר חתיכות דקדירה לא איירי, ומה דאי' בסיפא ניער היינו מיד קודם שקבלה החתיכה טעם חלב כמ"ש רש"י, ונלענ"ד בשיטת רש"י דרב לשיטתו הי' לו הוכחה דהנה אי' לקמן דף קי"א ע"ב דגים שעלו בקערה של בשר רב אמר אסור לאוכלן בכותח, ושמואל סובר דמותר דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא ומבואר בקמאי ז"ל הטעם משום דהוי טעם קלוש אין בו כח לאסור משא"כ נ"ט בר נ"ט דאיסורא אפי' טעם קלוש אוסר עיין בב"י בסי' צ"ד ובטו"ז סי' צ"ה סק"א א"כ סובר רב אפי' בב"ח אוסר טעם קלוש, אמנם נראה גם לרב מכל מקום האיסור הוא רק מדרבנן דאף שטעם כעיקר בב"ח לכולא עלמא דאורייתא היינו טעם גמור אבל לא טעם קלוש, וגדולה מזו כתב בפרי מגדים בסי' צ"ד בשפתי דעת ס"ק כ"ב דנראה מסמ"ק ואו"ה כלל ל"ד ד"ד דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור רק מדרבנן דאפילו הסוברים בכל איסורין טעם כעיקר דאו' היינו טעם גמור ולא טעם קלוש, והארכתי בזה לעיל בכלל הקדום ונ"מ טובא לדינא אי סובר רב נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור מדאו' או רק מדרבנן דהנה הטו"ז בסי' צ' סק"ד ופר"ח בסי' צ"ב סק"ט הביאו מחלוקת קמאי ז"ל אי אמרינן חנ"נ באיסור דרבנן לרמב"ם אפי' בב"ח היכי דהוא אסור מדרבנן אף שיש לו עיקר בדאור' לא אמרינן חנ"נ ולדעת רשב"א אפי' בשאר איסורין אמרינן חנ"נ אפי בדרבנן וא"כ נ"מ טובא אי נימא דרב סובר נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור מדאו' אזי הדין היכי דחתיכת בשר נאסרה מחלב ע"י טעם קלוש ונ"נ אזי אוסרת את כל החתיכות שבקדירה לרבנן צריך שיהי' ששים נגד החתיכה ולר' יהודה הוי מין במינו ולא בטיל אבל אם אסור רק מדרבנן אזי לא אמרינן חנ"נ לשיטת רמב"ם וממילא לרבנן כשנתערבה בשאר חתיכות אין צריך רק ששים לבטל האיסור קלוש וגם לר' יהודא בטל כיון דאין גוף הבשר נ"נ אזי החלב עם שאר חתיכות הוי מבשא"מ וגם אפי' לשיטת רשב"א דסובר דאמרינן חנ"נ אפי' באיסור דרבנן מ"מ נ"מ אליבא דר' יהודא לפי מ"ש תוס' במס' חולין דף צ"ט ע"ב ד"ה שאני ציר ורשב"א שם דר' יהודא מודה דבאיסור דרבנן מב"מ בטיל וה"ה, מיהו לפי' ריטב"א שם ליתא לנ"מ זו, ועוד אפשר לומר לפמ"ש תוס' דף ק' ע"א ד"ה בשקדם היכי דחתיכה נאסרה במשהו ל"א חנ"נ וי"ל ה"ה בטעם קלוש מיהו זה לא מוכרח, ונראה דרב סובר דנ"ט בר נ"ט דהתירא לא אסור רק מדרבנן ולא אמרינן חנ"נ או דבטל במינו כנ"ל ויש לומר מהאי טעמא הוכיח דבע"כ הפי' במתני' ברישא דקתני אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור כלומר כל הקדירה כולה משום דחנ"נ דאי הכוונה רק אותה חתיכה תיקשי למה קאמר סתם אם יש בה בנ"ט משמע דבעינן טעם גמור שתאסר אותה חתיכה (ע' ברש"י שם דף פ"ט ע"ב ד"ה אם) הא אליבא דרב אפי' טעם קלוש אוסר כיון דנ"ט בר נ"ט דהתירא ג"כ אסור. אע"כ דר"ל דאוסרת כל הקדירה דחנ"נ לכן בעינן טעם גמור דנאסרה החתיכה מדאו' אבל בטעם קלוש דלא נאסרה רק מדרבנן לא אמרינן חנ"נ ואולם שמואל לשיטתו דסובר נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר נסתר ראי' הנ"ל לכו הבין הפי' בפשיטות כמ"ש רש"י במתני' ואתי' מתני' כחכמים ולא איירי רק באותה חתיכה וכיון דקיי"ל כסתם מתני' לכן סובר אפשר לסוחטו מותר, ובזה מיושב מ"ש רש"י במתני' דלא מיירי בשאר חתיכות ובגמ' פליגי משמע שהבין דנחלקו אליבא דנפשי' ולא פליגי בפי' מתני' הא אליבא דרב גם מתני' מיירי בשאר חתיכות, ובהנ"ל א"ש דרש"י פי' לדינא דקיי"ל כשמואל דנ"ט בר נ"ט דהתירא מותר שפיר יש לומר דמתני' מיירי רק באותה חתיכה כפשט לשון מתני' רק רב לשיטתו מוכרח לוקמי הפי' גם בשאר חתיכות ואף דבדין מב"מ סובר רש"י כרב מ"מ בפי' דמתני' מפרש כשמואל כיון דכן משמע לשון מתני' וא"ש ועמ"ש בפרט ב':