שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יט · פרט יב
יבואר באיסור שמפעפע כגון חלב היכי שנמלח או נצלה עם היתר שיעור ביטול:
נא) הר"ן במס' חולין דף צ"ז ע"א בהא דאמר ר' הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אזנו דאיתא שם הטעם משום דחלב מפעפע. כתב הר"ן וז"ל מ"ט כיון דחלב מפעפע מיבלע בכולה גופיה ויש מפורשים דהיינו דוקא כשאין בגדי ששים לבטל החלב אבל היכי דאיכא ששים כיון דמפעפע בטל הוא, אבל רא"ה ז"ל כתב דאין חלב מפעפע מתבטל בצלי לעולם דבקדירה הוא שמתבטל מפני שהרוטב מוליך האיסור בשוה אבל בצלי שהוא מפעפע מעצמו אפשר שהרבה ממנו מתכנס במקום אחד הלכך אפי' בששים לא בטיל ולפ"ז אף במליחה אין משערין בששים מהאי טעמא ולא משמע הכי לקמן כו' עכ"ד ורוב הפוסקים ומכללן רשב"א ז"ל חולקין עליו וס"ל היכי דאיכא ששים נתבטל האיסור, ולפי דברי רא"ה ז"ל בצלי בדבר שמפעפע חמור מבישול ואין לו ביטול כלל (ובאיסור כחוש קל צלי ומליחה מבישול וסגי בקליפה או בנטילה) ולכאורה יש להביא ראי' לדברי רא"ה ממה דפריך הש"ס בפסחים דף ע"ו ע"א על שמואל דאמר תתאי גבר ממתני' דסכו בשמן של תרומה כיון דחם הוא מיבלע בלע אמאי סגי בקליפה ניתסר לגמרי. והכוונה פשיטי וכמו שהבין בפר"ח בסי' צ"ד ס"ק כ"ח כיון דליכא ביטול ק"א וקשה אמאי לא מקשה הש"ס מבבא דנטף מרוטבו על החרם וחזר אליו דיטול את מקומו לרב דאמר עילאי גבר אפי' בחרס צוננת ולשמואל דאמר תתאי גבר מיירי בחרס רותחת מה מהני נטילה ליבעי ששים ובע"כ דהבין משום דמסתמא איכא ששים וב"ה מסתמא איכא ק"א ודוחק לחלק בין ס' לק"א, וגם לפי מ"ש רש"י ותוס' חולין דף צ"ט בהאי דשמן של תרומה כיון דהוא מין בשא"מ לא בעי רק ששים ולרש"י כיון דאיסור אינו בעין, ובהנ"ל א"ש דמהתם ל"ק דיש לומר כמ"ש תוס' בחולין דף צ"ז ע"א ד"ה שאני דרוטב הוא ציר בעלמא ולא שומן ואינו מפעפע והוא איסור כחוש לכן סגי בנטילה לחוד, וכ"כ רא"ה בס' בדק הבית הובא ג"כ בפר"ח סי' צ"ד ס"ק כ"ה וחולק על רשב"א בתה"א דסובר דרוטב הוי איסור שמן, משא"כ בסכו בשמן של תרומה דשמן הוי איסור שמן דבודאי מפעפע בכולו וכ"כ הפרי מגדים במ"ז דהוי איסור שמן שפיר פריך הש"ס ליתסר לגמרי ולא מהני אפי' ביטול ששים או ק"א כיון דאפשר דהרבה מתכנס במקום אחד, וע"ז משני הש"ס שאני סיכה דהוא משהו וכשיטת הסוברים המובא בב"ח וש"ך יו"ד סי' צ"ד ופר"ח בסי' צ"ד ס"ק כ"ה אפי' בדבר שיש לו פעפוע אם האיסור מועט אפי' ליכא שיעור ביטול סגי בקליפה דאינו מתפשט יותר ודלא כטו"ז וא"ש ולפמ"ש לקמן בכלל כ"ג בפרט ז' וח' באריכות יש להמשיך דברינו שיהי' מובן היטב מה דהביא המקשין בבא דאם חבורת כהנים יאכלו, דהנה לכאורה נראה דסברת רא"ה לא שייך רק באיסור דאו' כיון דהוא ספק שמא מתכנס במקום אחד והוי סד"א ואזלינן לחומרא אבל באיסור דרבנן שפיר נתבטל בס' או בק"א דהוי סד"ר ואי מיידי בשומן אגוזים. דהוי רק תרומה מדרבנן כמש"ש הוי סד"ר ול"ק קו' הש"ס הנ"ל, לכן הקדים והביא הך דאם חבורת כהנים יאכלו דבע"כ מיירי בשמן זית דהוי תרומה דאו' ואין מצוה דאו' מבטל דאי' כהילל בפסחים דקט"ו משא"כ בשמן אגוזים דהוי דרבנן תיקשי הא מצוה דרבנן מבטל דאו' כדאי שם וכיון דבע"כ מיירי באיסור דאו' שפיר מקשה ניתסר כולו דהוי ספיקא דאור' דאולי מתכנס במקום אחד ודוק כי קצרתי ע"ש היטב ותבין.
נב) אמנם בגוף דברי רא"ה יש להבין כיון דהוא רק ספק וא"כ מב"מ דמדאו' ברובא בטיל וחלב בהדי בשר יהוי מין במינו כמ"ש הר"ן שם במס' חולין דצ"ו וע' בפר"ח סי' צ"ח סק"ז אמאי לא נימא כיון דאיכא בודאי רוב וספק אולי מתכנס במקום אחד הוי סד"ר וניזול לקולא וכמו דקיי"ל ביו"ד סי' צ"ח ס"ב באם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכול לעמוד עליו ולשערו אם נודע שהי' רוב היתר מותר דהוי סד"ר וכן מין בשא"מ למ"ד טעם כעיקר לאו דאו' אם נודע שרובו היתר הוי סד"ר וכמ"ש הטור שם לשיטת רש"י ורא"ה ז"ל סובר טעם כעיקר לאו דאו' כמ"ש בתה"א בית ד' שער א' דף ס"ה ע"א. והא דאיתא שם דס"ו בד"א בשנשפך אבל אם הוא לפנינו ואי אפשר לעמוד עליו ולשערו אפי' באיסור דבריהם אסור שאני התם דהוי ספק חסרון ידיעה דאם הוא אינו בקי אחרים בקיאין משא"כ הכא דהוי חסרון ידיעה לכל אדם שאי אפשר לשום אדם להבחין ע' בטו"ז סי' צ"ח סק"י (אך הב"ש בסי' קנ"ה ס"ק ל"ד כתב דמשמע שם אפי' חסרון ידיעה לכל עולם לא הוי ספק דרבנן) מיהו על ר' הונא דאמר בצלי דאסור לאכול אפי' מראש אזנו לא קשה לרא"ה דהבין דסובר דאין לו ביטול, דבממ"נ ל"ק אי סובר כשיטת החולקים על הר"ן כמ"ש פר"ח דס"ל חלב ובשר הוי מבשא"מ יש לומר דסובר טעם כעיקר דאו' והוי סד"א ואי נימא כר"ן דחלב עם בשר הוי מב"מ יש לומר דסובר כרב רבו מין במינו במשהו, אמנם קשה לרא"ה לפסק הלכה דקיי"ל מב"מ מדאו' בטיל ברוב, וכן לשיטתו דסובר טעם כעיקר לאו דאו' גם במין בשא"מ קשה אמאי לא נתבטל האיסור במליחה וצלי היכי דאיכא ששים כיון דהוא רק ספק אילי מתכנס במקום אחד, ואפי' לפמ"ש הש"ך שם בסי' צ"ח ס"ק י"ז בשם הר"ן הטעם דבדבר שאי אפשר לעמוד עליו אם נלך לקולא יהי' כל איסורין בספק וכל אחד ישער מה שנראה בעיניו לפיכך ראו חכמי' להשוות מידותיהן, אבל בדבר שאינו בא אלא באקראי בעלמא כגון שנשפך תלינן לקולא שאני התם דאי כל אחד ישער מה שיראה לו יהי' נעקר תקנת חכמים לגמרי מה מאמרי שצריך לבטל בששים משא"כ הכא כיון דבאמת יש להקל מטעם סד"ר מה בכך אם יבואו להקל בצלי' באיסור שמן שיהי' בטל בששים הא לא יהי' נעקר כלל תקנת חכמים, דתקנת חכמים דבעי ששים נתקיים בבישול. וגם בצלי ומליחה בדבר המפעפע כיון דבאמת איכא ששים רק דיש לנו ספק אולי נתכנס במקום אחד הא חכמים אמרו להקל בכל סד"ר וא"כ לא יהי' נעקר תקנת חכמים כלל. וקשה לשיטת רא"ה אמאי החמירו שלא לבטל כלל במליחה וצלי בין במב"מ ובין שא"מ הוי סד"ר להסוברים טעם כעיקר לאו דאו', ולכאורה יש לומר דרא"ה סובר כמ"ש רשב"א במס' חולין דף צ"ז ע"ב ד"ה ובקדירה וז"ל ומ"ש רש"י ז"ל דהוי תרי לישני ובדאור' הלך אחר המחמיר תמיהא לי הא בדאו' חד בתרי בטיל והא דבעינן ששים דרבנן הוא ובדרבנן לקולא ויש לומר כיון דעיקרו בדאור' גם בספק שיעורו הולכין להחמיר עכ"ל, הגם לפמ"ש הטוש"ע בסי' צ"ח הנ"ל בדין נשפך דאזלינן לקולא בדרבנן בע"כ ל"ל הך סברא וכבר הרגיש בזה בספר שלטי גיבורים במס' ע"ז בפרק השוכר דף שס"ג ע"א (בדפי הספר כעין קו' זו מ"מ יש לומר דרא"ה סובר כן, מיהו באמת ז"א דרא"ה בתורת הבית בבית ד' שער א' דף ס' ע"ב כתב וז"ל, ומה שכתב המחבר דמחמרינן באיסור דרבנן כשל תורה לענין שיעוריהן הא ודאי קושטא הוא לבד מהיכי דאסתפקא אי איכא ששים או לא וליכא למיקם עלה דמילתא דבדרבנן הוי סד"ר ולקולא ושרינן לי' וכן בשיעורי תורה למ"ד טעמו ולא ממשו דרבנן וכן הלכתא עכ"ל הרי דסובר אי טעם כעיקר לאו דאו' בספק דאי אפשר למיקם אזלינן לקולא ול"ל סברת רשב"א בשיטת רש"י הנ"ל וא"כ הדק"ל:
נג) מיהו לכאורה לק"מ ויש לומר כוונת רא"ה דאולי הרבה מתכנס במקום אחד ולא נתבטל ברובא וא"כ הוי סד"א דאולי ליכא ביטל רובא, אך באמת גם זה אינו דהנה רמב"ם בפ"ג ממ"א הט"ו כתב וז"ל החמאה של עכו"ם מקצת הגאונים התירוהו שהרי לא גזרו על החמאה וחלב טמאה אינו עומד ומקצת הגאוני' אסרוהו מפני צחצוחי חלב שנשאר בה שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיתבטל במיעוטו וכל חלב שלהן חוששין לו שמא עירב בה חלב בהמה טמאה עכ"ל ומבואר בכסף משנה שרשב"א בתה"א השיג על רמב"ם שכתב שהקום שבחמאה שאינו מעורב לא בטיל במיעוטו וז"ל ואינו מחוור כלל שביטול ברוב בעלמא אינו מצד שהמיעוט מתערב ברוב שהרי החיטין של תרומה שנפלו לתוך החולין או גרוגרת של תרומה שנפלו לתוך חולין אעפ"י שזה עומד בפ"ע וזה עומד בפ"ע ביטלו בשיעורין שכל שאין אתה יכול לברור דבר מתוך דבר אילו הי' אוסר הרוב מפני המיעוט נמצא שאין המיעוט בטל אלא לח בלח כגון יין ביין או שמן וכיו"ב וגדולה מזו אמרו בשתי קופת ובשתי עיירות דמצטרפות ומעלות את האיסור כ"ש קום שבחמאה שאי אתה יכול לברור אותו מתוך החמאה ולסלקו ורוב כל האיסורים המתפשטים והמתבטלים ברוב בטלים כיו"ב עכ"ל, וע' בלחם משנה וטו"ז יו"ד סי' ק"ד ס"ק א' ובסי' קט"ו ס"ק ב' נתבאר לרשב"א אף אם האיסור במקום אחד כיון שאי אפשר לברור האיסור מתוך ההיתר נתבטל ברוב וא"כ הכא לא מבעי' מב"מ דשווין בטעמא דאי אפשר להבחין כלל ואפי' במבשא"מ ג"כ אי אפשר דאל"כ תיקשי אמאי סובר הרא"ה דאסור במליחה וצלי באיסור שמן ולא מהני ששים לטעום קפילא ובעכצ"ל משום דאי אפשר להבחין עד שיאכל כל החתיכה דאף אם לא יטעום איסור ממה שטועים דאולי מה שאכל הוא היתר והאיסור הוא בהנשאר וא"כ הדק"ל מיהו הכסף משנה שם כתב לישב דעת רמב"ם וז"ל, ולי נראה לדעת רבינו ז"ל דל"ד לחיטים או גרוגרת של תרומה אעפ"י שזה עומד בפ"ע וזה עומד בפ"ע מ"מ אין האיסור ניכר כלל אבל בחמאה דהוי איסור הניכר דהיינו הקום אלא שאי אפשר לברור אותו ולסלקו מן החמאה לפיכך אינו בטל עכ"ד, וא"כ אפשר לומר דרא"ה סובר היכי דאיסור עומר במקום אחד הוי כאיסור ניכר רק שאי אפשר לעמוד עליו ולברר לכן לא בטיל ברוב:
נד) אמנם לאחר עיון גם תי' זה ליתא וההכרח להאריך קצת בזה דהוא נ"מ רבתי לדינא בענין ביטול ברוב, דהנה ביו"ד בסי' ק"ד ס"א כתב בש"ע בעכבר שנפל לשכר או חומץ בצונן ושהא בתוכו מעל"ע בין שהסירו שלם. בין שנחתך לחתיכות דקות ויכול לסננו בענין שלא ישאר בתוכו כלום בין שנימוח לגמרי ונעשה כולו משקה ולא נשתייר שום ממשות ניתר ע"י ששים נגד העכבר ואם נחתך לחתיכות דקות בענין שאין יכול לסננו כגון שנתערב השכר או החומץ במאכל עב הכל אסור ואין שם ביטול דחיישינן שמא יפגע בממשו של איסור ולא ירגיש וכתב רמ"א דוקא בשרץ יש לחוש שמא אם נשאר שם שלא יוכל להוציאו אבל בשאר איסורין אין לחוש, ומבואר שם בש"ך ס"ק ג' ובנקודת הכסף כמ"ש בשמם הפר"ח בס"ק ג' לחלק בין שרץ לשאר איסורים דשרץ כיון דשיעורו בעדשה לא בטיל אפי' באלף דהוי כמו בריה אבל בשאר איסורין אף כי יפגע בממשו של איסור מה בכך כיון שאין יכול לסננו הוי כיבש ביבש דקיי"ל דחד בתרי בטיל, מיהו הטו"ז שם בס"ק א ובס' מנחת כהן הביאו פר"ח השיגו על פי' זה דפשיטא שרץ שאינו שלם אף שיהי' הרבה עדשים אינו חשוב ולא מיקרי בריה ואפי' ברובא בטיל לכן העלה הטו"ז והסכים עמו הפר"ח דדין זה הוא בכל איסורין, דהכא מיירי שמכירין האיסור רק שאי אפשר לברור לכן יש לחוש דלמא נבלע לחתיכה דקה של שרץ אשר הוא בתוך השכר ואפי' פחות מעדשה אסור דחצי שיעור אסור מן התורה וכוונת הטור הוא דאם נימוח השרץ לגמרי עד שנעשה כממשו. של שכר או חומץ שיעורו בששים דהוי לח בלח אבל אם נתחתך ולא נימוח ויש עדיין ממשות של איסור ונתערב במשקה אין כאן לח בלח ולא יבש ביבש דכל ביטול הוא מצד שאינו ניכר משא"כ כאן שניכר הוא אלא דאי אפשר לברורי לא מהני כאן אפי' ששים דלא מהני ששים אא"כ נעשה איסור לח ונימוח לגמרי משא"כ כאן דשם איסור לא נעקר ממנו לא נתבטל כלל לא בששים בתורת לח בלח ולא יבש ביבש בתורת רוב ואיכא איסור אם יבלע אותו בעין דהוי חצי שיעור דאסור מן התורה וה"מ בכל איסורין אם נתערב והוא ניכר ואי אפשר לברורי וע' שם מ"ש אח"כ לחלק בין איסור חמאה לכאן, ותוכן כוונתו דאפי' יבש ביבש כל שניער האיסור במראות עין אלא שאי אפשר לבררו מחמת דקות וקטנות לא בטיל ע' בפ"מ במ"ז ס"ק א' וא"כ אפי' לדברי רמב"ם הנ"ל קשה על הטעם שכתב רא"ה ז"ל דהא הכא לא ניכר האיסור למראית עין דהא נבלע בחתיכה וע' בפר"ח שם בס"ק ג' לברר דברי הטו"ז שכתב היכי דניכר האיסור במשמש היד לא בטיל, וא"כ בנידון שכתב רא"ה ז"ל בצלי שמן אפי' יתכנס האיסור במקום אחד כיון שאיסור נבלע ואינו מרגיש במשמש ידים מדאו' בטיל ברובא והוי סד"ר והדק"ל על רא"ה אמאי סובר במב"מ בגדי שצלאו בחלבו לא בטיל בששים וכן במבשא"מ בצלי היכי דאיסור שמן לא בטיל כיון דסובר טעם כעיקר לאו דאור' ומדאו' בטיל ברוב הוי סד"ר ואין לומר דסובר כיון דיש לחוש אולי מתכנס איסור במקום אחד וסובר כרשב"א במס' חולין דצ"ח ע"ב כיון דטעם האיסור ניכר טעימתו זו הכרתו כדכתיב וחיך אוכל יטעם לו אין חשיבות האוכל אלא בטעמו וע' בפר"ח סי' צ"ח סק"ז דז"א דהיינו למ"ד טעם כעיקר דאו' אבל למ"ד טעם כעיקר לאו דאו' ליתא להך סברא דבע"כ סובר דלא אסרה התורה להטעם רק כשהוא בעין ולא כשהוא נבלע כמ"ש ריטב"א במס' חולין דף קי"ב ע"ב וראי' לדבר ממ"ש הר"ן הובא בש"ך סי' ק"ט ס"ק ט' ופר"ח בס"ק ז' דכי אמרינן יבש ביבש חד בתרי בטיל ה"מ מב"מ כיון דמדאו' אפי' בלח ברוב בטיל לא אחמור רבנן ביבש. דהא אי אפשר למיתי לידי איסור דאו', אבל במבשא"מ דבלח בלח אזלינן בתר טעמא אפי' יבש ביבש בעינן ששים כי היכי דאי מבשל לי' לא אתי לידי איסור דאו' יע"ש משמע דהוא רק חומרא דרבנן ומדאו' שרי לאוכלן כולם אף דבודאי אוכל ומרגיש האיסור מ"מ כיון שנתבטל ברוב ליכא קפידא דנהפך האיסור להיתר:
נה) אמנם ראיתי בפר"ח סי' ק"ב ס"ק ח' שחולק על הב"ח וש"ך שם והעלה בקדירה חולבת שנתערבה בקערות של בשר כיון דאפשר למיקם אטעמא לטעום קפילא הו"ל כניכר האיסור שאין לו ביטול אפי' באלף קערות, ולא דמי לחתיכות של היתר יבש ביבש. דהתם ליכא למיקם אטעמא של איסור דהא לא ידוע הי מנייהו הוי איסור אבל הכא ע"י טעמא ידוע ואפשר שיפגע בקערה חולבת עצמה וירגיש בפיו איסור בב"ח וכ"כ בסי' ק"ט ס"ק ז' וז"ל ודע דהא דיבש ביבש במין בשאינו מינו אית לי' ביטול בששי' דוקא בלא ידיע ולא מינכר האיסור וליכא למיקם אטעמא דאיסורא אבל אי איכא למיקם אטעמא כגון חתיכה בלוע מחלב שנתערבה עם חתיכות אחרות או כלי חולבת שנתערבה בכלים אחרים של בשר בהני גווני איכא למיקם אטעמא דאיסורא והו"ל כאיסור הניכר שאין לו ביטול, ועוד שכשאוכל אותה חתיכה של איסור נרגש האיסור בפיו וביאר היטב את דבריו בסי' ק"ה ס"ק י"א דהא דיבש ביבש מבשא"מ בטל בששים כגון שיש שם מינים הרבה ואחד מהן של איסור ולא ידוע איזהו בדין הוא שיהי' לו ביטול דכשיאכל אחד מהם אין יודע איזה מהן של איסור וע' שם בשפתי דעת סק"ו, וא"כ אפשר לומר דהיינו טעמא דרא"ה במבשא"מ. מיהו באמת ז"א דפר"ח שפיר קאמר מסברא דכשירגיש בפיו יטעום האיסור כיון דעכ"פ אסרו חכמים טעם כעיקר הרי מרגיש טעם איסור ומכ"ש למ"ד טעם כעיקר דאו', אבל למ"ד טעם כעיקר לאו דאו' וכשאנו דנין על דין תודה אפי' מרגיש הטעם מ"מ מדאור' מותר כיון שנבלע הטעם ואינו בעין ומדאו' בטיל ברוב וא"כ הדק"ל כיון דהוא ספק אם מתכנס במקום אחד או לא דאם אינו מתכנס איכא ששים והוי סד"ר ותו הא בגוף דין זה שחידש הפר"ח חולקי' הב"ח וש"ך בסי' ק"ב וע' בפ"מ במ"ז סי' ק"ט ס"ק ט':
נו) אמנם עיינתי ברא"ה בבדק הבית בבית ד' וסוף שער א' נראה מדבריו שסובר דודאי מתכנס במקום אחד שכתב שם וז"ל ודין זה שכתב רשב"א שאין נטילת מקום אלא בדבר שיש לו פעפוע גם זה כשגגה וראי' מההוא גופא דמיתי מהאי דנטף מרוטבו על החרס דרוטב לאו דבר המפעפע ובעי נטילת מקום ואלו בדבר המפעפע כגון חלב שמז לית בי' דין קליפה ולא נטילת מקום אלא הרי כולו אסור ואין משערין בו בששים שלא הזכירו בשום מקום אלא בקדירה ואף שם דוקא בניער וכיסה שמתערבים חלקיו בכל הקדירה בהשוה אבל כל היכי דלא ניער וכיסה אין משערין אלא באותה חתיכה שלענין אותה חתיכה רואין שנבלע ונבלל בה בהשויה וכדפי' לעיל. אבל בצלי ומליחה אין בו דין ששים כלל שאין בו עירוב חלקיו בהשויה כלל אלא כל היכי דיש דין מפעפע כגון חלב ושומן הרי הכל אסור ואין משערין בו ששים כלל עכ"ל משמע דסובר דודאי מתכנס במקום אחר ול"ק קו' הנ"ל וע' בשערי דורא שער ל"ז ול"ח:
נז) מיהו הר"ן הבין בכוונתו דאיכא ספק דאפשר שהרבה נתכנס במקום אחד והשיג על דינו, וז"ל ולא משמע הכי לקמן דאי' בדף צ"ח האי כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא סבר ר' אשי לשעורי במאי דבלע דיקולא, ולכאורה משמע דדיקולא היינו סל שמלחו בו ואעפ"י כן משערינן בששים עכ"ל, והנה קושי' זו לא קשה על רא"ה די"ל שמפרש כמ"ש רש"י בדצ"ח דהוא קלחת דהוא כלי שמבשלין בו בשר כמ"ש תוס' ד"ה דנפל, מיהו קשה לפמ"ש ר"ן בשם רא"ה דהו ספק אולי מתכנס במקום אחד הא כתב הש"ך בסי' צ"ב סק"ח בשם פסקי מוהרא"י דהיכי דאיכא ספק אם יתערב שום איסור כלל מותר לבטל איסור לכתחילה ומשמע דסובר בכל ספק איסור מותר לבטל לכתחילה, ופשוט אפי' דלא נתבטל במליחה מ"מ אם אח"כ מבשל ע"י רוטב מוליך האיסור בכולו, וא"כ ניהו דשפיר כתב רא"ה בצלי אין לו ביטול בששים, מ"מ אמאי כתב אפי' במליחה אין משערין בששים מה"ט ומשמע דאסור לבשל אמאי הא כשיבשל ומכ"ש ע"י ניער וכיסה יהי' נתפשט האיסור בכולו ויתבטל ע"י ששים דהא איכא ששים ול"ש איסור אין מבטלין איסור לכתחילה כיון דעכ"פ הוא ספק במליחה דאפשר שמתכנס במקום אחד ואפשר שנתפשט וכבר נתבטל האיסור בשעת מליחה שפיר מותר לבטל דלא הוי כמבטל איסור, ואולם בגוף סברת מוהרא"י הנ"ל המעיין ברמב"ם בפ"ג ממ"א הי"ו ומ"ש ראב"ד הובא במגיד משנה ולחם משנה מבואר דראב"ד סובר דאין מבטלין איסור לכתחילה ואפי' איכא כמה ספיקות וגם לרמב"ם משמע בכ"מ שם דוקא בכמה ספיקות ולא בחד ספק וצ"ע על מוהרא"י וש"ך שלא העירו בזה וח"כ ל"ק על רא"ה די"ל הוא ז"ל סובר אפי' בספק איסור אין מבטלין לכתחילה. נח) שוב מצאתי וראיתי בריטב"א חולין דף צ"ח ע"א בד"ה האי כזיתא במ"ש רש"י קלחת היא יורה גדולה שמבשלין בו בשר ולא כתב סל כדאי' בכמה דוכתי וכתב וז"ל, ועוד י"ל דה"ל למרן ז"ל מאי דכתיבנא לעיל דע"י מליחה או צליה כיון שאין בו רוטב ואין בו ניער וכיסה אין שים איסור מתבטל אפילו לרבנן הלכך אם החלב הזה נודע מקומו בקליפה או בנטילת מקום סגי ואם לא נודע מקומו אין לו ביטול ואסור אפילו יש בו ששים ואסור לבשלו בקדירה של רוטב כדי שיתבטל ע"י ניעור וכיסוי דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה עכ"ל מבואר דגם רש"י סובר כרא"ה והמעיין בריטב"א בד"ה והאמר ר' הונא משמע שסובר דבצלי ומליחה בודאי ליכא ביטול וליכא ספק ודלא כנראה מדברי רא"ה המובא בר"ן, ודע דנראה דריטב"א חולק על רא"ה המובא בר"ן דבר"ן משמע דרא"ה סובר אפי' נודע מקומו שנפל האיסור שמן לא סגי בקליפה ול"מ ששים ונאסר לגמרי וריטב"א סובר בנודע מקומו סגי בקליפה ואפשר כוונת ריטב"א בנודע מקומו בעי קליפה וששים ותרווייהו צריך ובממ"נ סגי דאם מפעפע נתבטל בששים ואם אינו מפעפע סגי בקליפה, מיהו מדברי הר"ן נראה שרא"ה סובר דלא מהני שיש לחוש אולי הרבה מתכנס במקום אחד דהיינו שמפעפע יותר מכדי שיעור נטילה באופן דליכא ששים ויטעום טעם איסור דהיכי דניכר האיסור לא בטל הטעם (ועמש"ל בזה) שוב ראיתי דחי אפשר לומר כן בכוונת ריטב"א דח"כ גם כשלא נודע מקומו אפשר לבטל ע"י ששים וע"י קליפת כל החתיכה לכן דבריו צ"ע ועמ"ש בפרט י"ג: