שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יט · פרט יא
יבואר ביאור דברי שמואל דאמר בצלי באיסור כחוש סגי בקליפה:
מט) לכאורה קשה על שמואל הנ"ל דסובר בנצלה כיון דאיסור כחוש סגי בקליפה דכן שיערו חכמים דבצלי אינו בולע יותר מכדי קליפה ע' תוס' ד"ה עד, הא לדעת רש"י הנזכר בפרט ה' בתערובת דרך בישול אף דשיערו חכמים דכל איסורין בטלים בששים מ"מ בעי ג"כ קפילא כיון דאפשר לברורי ה"נ ליבעי קפילא כיון דאפשר לברורי אולי הלך הטעם איסור יותר משיעור קליפה להסוברים דגיד עם בשר הוי מין בשא"מ ואפי' לפר"ח קשה הא דין דשמואל הוא אפי' במין בשא"מ, מיהו אי נימא דאפשר לסוחטו אסור וחנ"נ שפיר קאמר שמואל דאין צריך קפילא דבממ"נ אם הטעם מאיסור הולך ומתפשט יותר מקליפה. כיון דקליפה מהיתר נ"נ לשיטת הרמב"ם הנ"ל דגם בצלי צריך מליחה ממילא הוי מב"מ עם בשר הירך אי אפשר לקפילא להבחין הטעם ואי לא הלך האיסור יותר מקליפה אין צריך לטעום, מיהו קשה הא שמואל סובר אפשר לסוחטו מותר קשה לטעום הקפילא ונראה דשמואל סובר כמ"ש בפרט ה' הא דאמרו חכמים ביטול איסורין בששים לא הוי אומדן דעת התורה שכן הוא רק שכן הוא עפ"י רוב לכן נאמן להחמיר כמש"ש, משא"כ בקליפה בצלי באיסור כחוש כך הוא דעת התורה שבודאי לא הלך טעם האיסור יותר מקליפה אין הקפילא נאמן אפי' יאמר להיפך דאפי' ב' עדים כשרים אין נאמנים כמ"ש רשב"א הובא בח"צ סי' ע"ז כעין זה. ולפ"ז ממילא מיושב קו' הנ"ל בפרט יו"ד דדלמא סובר שמואל דגם בצלי מתפשט האיסור עד ששים שסובר בצלי בעי ששים וקליפה דז"א דאי נימא גם באיסור כחוש מתפשט יותר מקליפה תיקשי האיך קאמר שמואל דסגי בששים וקליפה כיון דאפשר בקפילא והא לשיטת רש"י בעי ס' וקפילא ולרש"י גם במתני' בירך שנתבשל הפי' כן שר"ל בנ"ט היינו קפילא וכבשר בלפת היינו ששים וכן לרמב"ם הובא בב"י סי' ק"ה לכתחילה צריך קפילא ותיקשי אמאי לא קאמר שמואל דבעי קפילא כיון דשמואל סובר אפשר לסוחטו מותר ויכול הקפילא להבחין אע"כ הפי' בדברי שמואל כפשוטו דסובר דלא בעי ששים ושפיר מקשה מר' הונא מזה מוכח דגיד עם בשר הוי מין בשא"מ דאי הוי מב"מ אי אפשר להבחין, ואין לומר אולי שמואל קאמר דינו על מתני' דסובר אפשר לסוחטו אסור כמ"ש בפרט י' ושפיר אי אפשר להבחין ע"י קפילא דז"א דגם אי נימא כמתני' אי אפשר לפרש כוונת שמואל דבצלי בעי ס' וקליפה. כמש"ש דהא במתני' ג"כ נאסר כדי קליפה דהא אותה קליפה נשאר באיסורא ושוה לצלי וא"כ ל"ק קו' הנ"ל בין אי שמואל קאי על מתני' או אליבא דנפשי' ודוק:
נ) ויש לחקור בגוף הדין הנ"ל בצלי באיסור כחוש דאוסר רק כדי קליפה או כדי נטילה כמ"ש תוס', ד"ה עד אי הטעם כפשוטו דטעם איסור בצלי אינו מתפשט והולך יותר משיעור קליפה או נטילה ובאותו נטילה איכא בודאי איסור דנותן טעם לכן שיעור זה אסור והשאר מותר, או דיש לומר בצלי אין האיסור נבלע רק משהו בשיעור קליפה ובאותו שיעור איכא מסתמא ששים ע' בטו"ז יו"ד סי' צ"ד סק"ג והקליפה הוא חומרא בעלמא כעין שכתב בטו"ז יו"ד סי' צ"א סק"ז בשם ת"ח לענין עירוי וכעין זה כתב המג"א בסי' תס"ו בשם או"ה ופליתי בסי' צ"א ס"ק ב' ונ"מ לדינא דהנה נחלקו קמאי ז"ל הובא בש"ע יו"ד סי' צ"א ס"ד ברמ"א וטו"ז ס"ק ז' וש"ך סק"ח במקום שצריך קליפה אם צולהו אח"כ בלא קליפה אי צריך ששים נגד הקליפה, לטעם ראשון ודאי צריך ששים כיון דבודאי האיסור נתפשט עד שיעור קליפה, ולטעם ב' אין צריך ששים כיון דבשיעור קליפה בודאי איכא ששים ונתבטל האיסור וכמ"ש או"ה הובא בפליתי סי' צ"א סק"ב וז"ל והיכי רק אחד מהם חם וצריך קליפה אם נתבשל כך בלתי קליפה וכן בכ"מ שהצריכו חז"ל קליפה ובשלו בלי קליפה אפי' אין בה ששים כתב ר"ת דלא נאסר והא דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור היינו חתיכה שנאסרה בנ"ט אבל קליפה שהוצרכו חז"ל אינו אלא חומרא בעלמא לא החמירו כל כך עכ"ל, ויש לומר הטעם לכן הוי חומרא דמסתמא איכא ששים בשיעור קליפה נגד איסור משהו הנבלע, ואולם תוס' שכתבו בד"ה אם והובא בש"ך סי' צ"א סק"ח דירך שנמלח בהגיד הנשה ונתבשל צריך אח"כ ששים נגד הקליפה שנאסרה תחילה במליחה יע"ש בע"כ ס"ל דצריך קליפה מדינא דליכא ששים בשיעור קליפה נגד האיסור רק שאינו בולע יותר מקליפה לכן שפיר כתבו דצריך ששים נגד הקליפה ואפשר לומר היכי שנמלח הירך עם ג"ה וטעם הקפילא ואמר דליכא איסור בשיעור קליפה שלא מצא טעם אם אח"כ נתבשל עם הגיד אין צריך ששים נגד הקליפה דהא לא נעשה נבילה אבל אם אמר שמצא טעם איסור ונתבשל אח"כ צריך ששים נגד הקליפה, וא"כ יש לפרש מה דאיתא במתני' דירך אם יש בה בנ"ט ה"ז אסורה כיצד משערין אותה כבשר בלפת שכתבתי בפרט א' דקשה אריכות לשון המתני' דסגי במה שאמר בלפת ובהנ"ל א"ש דיש לומר מה דאיתא אם יש בה בנ"ט ה"ז אסורה כעין שפי' רמב"ם בפי' משניות הובא שם, שבנותן טעם קאמר ר"ל טעימת קפילא, והק' אם כבר הבחין הקפילא בעודו במלחו כשנמלח ומצא טעם איסור כגון שלחך בלשונו אזי אח"כ כשנתבשל עם הירך אסורה ואי אפשר עוד לשער בנתינת טעם שקפילא יטעום לאחר הבישול שנתבשל עם עוד חתיכות והרוטב כיון דע"י מליחה נעשה הקליפה נביל' ואוסרת השאר אי אפשר לקפילא להבחין דקליפת מירך שנאסר מאיסור עם הירך ושאר הוי מב"מ שלכן צריך עכשיו ס' נגד קליפה והשיעור הוא כבשר בלפת דהוא ס', ולפ"ז אפשר לומר גם תוס' מודים היכי דנתבשלה בלא קליפה אין צריך ששים כשיטת הסוברים כן ול"ק קו' הש"ך שם על רמ"א דיש לומר דתוס' הנ"ל לא כתבו כן רק אם כבר נאסרה ע"י נתינת טעם בקפילא שהבחין בעודו במלחו ובוחן טעם איסו' שקליפה הוא מדינא ולא מחומרא וא"ש ודוק היטיב כי קצרתי:.