אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יט › פרט י

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יט · פרט י

פרט ט

יבואר ביאור סוגי' הש"ס הנ"ל

מו) שם מקשה הש"ס על שמואל איני והאמר ר' הונא גדי שצלאו בחלבו כו' קשה לי דהנה בש"ע יו"ד סימן ק"ה ס"ה כתב וז"ל כל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מחתיכה בצלי אעפ"י שיש בחתיכה ס' לבטל איסור צריך נטילת מקום וש"ך בס"ק ט"ו כתב שדעת מוהרא"י דאין צריך נטילה (ע' בס' שערי דורא דף ל"ז) אך אנן קיי"ל דצריך ובטו"ז ס"ק י"א כתב לכן צריך נטילת מקום שבאותו מקום נחשב איסור טפי כאילו הוא בעין, והנה התוס' כתבו בד"ה עד דמה שאומר שמואל קולף ואוכל עד שמגיע לגיד לאו דוקא עד שמגיע לגיד ממש דהא צריך שיניח כדי קליפה סמוך ואפי' כדי נטילה נמי צריך וריטב"א פי' דשמואל שאמר עד שמגיע לגיד ר"ל לאיסורו של גיד וכדי נטילת המקום שטעם הגיד הנבלע בו הוא בכלל גיד וא"כ נכלל בכלל דברי שמואל ומרומז בלשונו, לפ"ז קשה מה פריך על שמואל דלמא גם שמואל סובר כר' הונא דגם בצלי צריך ששים כמו בבישול ושמואל מיירי דאיכא ששים בירך נגד הגיד, ושמואל קמ"ל חומרא דדוקא ע"י בישול שרוטב מפעפע בכולו אין צריך נטילה בירך במקום שהגיד מונח וסגי בששים לחודא אבל בצלי צריך נטילה ג"כ ומה שאמר קולף ואוכל עד שמגיע לגיד דהיינו לאיסורו של גיד וסובר דשומן הגיד מפעפע כמו חלב ובגיד איכא שומן. ולכאורה ל"ק דהנה תוס' בד"ה אם יש בה בנ"ט כתבו דלאו בגיד לחודא משערינן בכדי קליפה שסביביו מסייע לגיד לאסור דמשעה שנמלח נאסר כדי קליפה סמוך לו ולפי' רבינו אפרים דלא אמרינן חנ"נ אלא בב"ח א"ש, וא"כ לרוב הפוסקים דקיי"ל חנ"נ גם בשאר איסורין וחתיכה עצמה שנבלע האיסור נשארה באיסורה אף דאיכא ס' ה"ה בבישול אף דאיכא ששים נגד הקליפה שנאסרה במליחה כשנתבשל אח"כ עם גידו אף שנתפשט הטעם בכולו ונתבטל מ"מ אפשר לסוחטו אסור ושיעור קליפה נשאר באיסורו וא"כ אי נימא הפי' בדברי שמואל כנ"ל ליכא חילוק בין בישול לצלי, מיהו ז"א דהא שמואל סובר שם בדף ק"ח ע"א דאפשר לסוחטו מותר וכשבשל אח"כ הירך עם הגיד ואיכא ששים גם הקליפה מותרת ואין לומר כיון דנחית שמואל לאשמועינן חומרא יותר הו"ל לאשמועינן חידוש ורבותא דאפי' נמלח הגיד עם בשר צריך ס' ונטילה כיון דעכ"פ מליחה קליש מצלי כמ"ש הרא"ש כאן בסי' כ"ד דבמליחה לא מחמרינן כרותח דצלי ולא בעי נטילה וע' במוהרש"א בתוס' ד"ה עד, דז"א דסד"א דע"י צלי כיון שבלע טפי לא יהי' צריך נטילה וכמו בבישול שבליעה מתפשטות בכולו (וע' בר"ן שכתב בשם רמב"ן דאפי' באיסור שמן כגון חלב דמפעפע במליחה אינו מפעפע אע"ג דאמרינן מליח כרותח דצלי היינו לאפוקי מרותח דמבושל אבל להא מילתא גריעה מצלי אע"ג דחלב בצלי מפעפע במליחה אינו מפעפע הגם שרבו חולקים ע"ז מ"מ יש מקום לומר כן) לכן קמ"ל אפי' בצלי צריך נטילה וא"כ הדק"ל, ועפ"י הדחק יש לומר דאי נימא כוונתו דצריך ס' ונטילת מקום או קליפה הרי עיקר חסר מן הספר כיון דאפשר לפרש שמותר לאכול עד שמגיע לגיד ממש ובשלמא אי נימא דאין צריך ששים לא הוצרך לפרש דנשמע ממילא כדאי' במס' פסחים דע"ה דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול מקומו כמ"ש תוס' ורשב"א וסמך ע"ז דנדע מדין הנזכר במתני' שפשוט לכל דצלי אוסר כדי נטילה או עכ"פ כדי קליפה אבל לדברינו העיקר חסר מיהו זה דוחק וא"כ לכאורה צ"ע:

מז) ונלענ"ד לישב דהנה בגוף הדין הנ"ל בדבר שמפעפע בחלב שס"ל במליחה וצליה בעי ס' ונטילה מקורו מרשב"א המובא בב"י סי' ק"ה שכתב הוי יודע שכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מן החתיכה שאעפ"י שיש בחתיכה ששים לבטל האיסור צריך ליטול מקומו וכמו שאמרו נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו ונראה טעמו דניהו בצלי ומליחה דבר איסור שמן כחלב מפעפע מ"מ גרע מבישול דבבישול הרוטב מוליך טעם האיסור בכל החתיכה בשוה ובצלי ומליחה איכא עכ"פ ספק אולי נשאר קצת איסור במקום אחד דהיינו במקום שנפל יותר ממה שנתפשט וראי' לזה דהא דעת הרא"ה מובא בר"ן דאיסור שמן לא נתבטל במליחה וצלי בששים דגרע מבישול בקדירה דמתבטל מפני שהרוטב מוליך טעם האיסור בשוה. אבל בצלי ומליחה שהוא מפעפע מעצמו אפשר שהרבה מתכנס במקום אחד הלכך אפי' בששים לא בטילי וא"כ אפי' רוב פוסקים החולקי' וס"ל דבטל בס' עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא לכן צריך גם נטילה וכן כתב הפליתי בסי' צ"ב סק"א דמספיקא אסורה דלא גרע מנשפך, וא"כ שפיר פריך הש"ס דבע"כ הפי' בשמואל אינו כן דאי נימא, דסובר דאיכא עכ"פ ספק אולי נתפשט טעם הגיד בצלי בכל הירך תיקשי מאי מהני הא שמואל סובר מב"מ במשהו ומוכח כדעת פר"ח הנזכר בפרט א' דגיד עם בשר הוי מב"מ וסד"א לחומרא כנ"ל ואין לומר דשמואל קאמר דינו על מתני' דבע"כ סובר מב"מ בטל כמ"ש הר"ן בס"פ כל הבשר מדאי' בסיפא דמתני' ג"ה שנתבשל עם הגידין הרוטב בנ"ט, דז"א דאי נימא דקאי על דין דמתני' ולא אליבא דנפשי' הא במתני' איתא דצריך ששים נגד הקליפה כמ"ש תוס' ד"ה אם דאמרינן אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ וא"כ גם בבישול הקליפה אסורה וצריך לקלוף ג"כ וא"כ שוה בישול לצלי אע"כ הפי' בשמואל כפשוטו ושפיר מקשה, לפ"ז מוכח כשיטת פר"ח המובא בפרט א' דג"ה עם בשר הוי מב"מ ובזה נפשט מה שנסתפק רשב"א בדף צ"ח ע"ב אי האי דינא דמב"מ במשהו לר' יהודא אם שייך אפי' היכי דלא נתערב ממשו רק טעם דאולי בעינן דוקא דומי' דדם הפר והשעיר ובהנ"ל מוכח דאפי' בטעם מב"מ במשהו דאל"כ הדק"ל מה מקשה על שמואל דלמא שמואל קאמר אליבי' דנפשי' דאפשר לסוחטו מותר דבבישול אין צריך נטילה ובצלי צריך נטילה ג"כ וסובר דאיכא ספק אולי האיסור נתפשט בכל הירך ומ"מ לא אסור במשהו טעם סד"א לחומרא כיון דאין ממשו בעין אע"כ כמ"ש דאפי' בטעם שייך לר' יהודא למאן דסובר כוותי' מב"מ במשהו וא"ש ודוק:

מח) ועוד נלענ"ד אפי' אי נימא כהסוברים דג"ה עם בשר הוי מין בשא"מ ל"ק ג"כ קו' הנ"ל דהנה דעת רש"י ורמב"ם המובא בב"י סי' צ"ח דקיי"ל טעם כעיקר לאו דאו' וא"כ מקשה הש"ס שפיר דבע"כ שמואל סובר דבצלי אין צריך ששים דלא בלע בצלי יותר מקליפה דאי סובר דבעי ששים וקליפה תיקשי אמאי צריך קליפה אי נימא דודאי מפעפע ליסגי בששים, ובע"כ סובר דהוא ספק ליסגי בקליפה לבד ולא צריך ששים כיון דטעם כעיקר בשאר איסורין אסור רק מדרבנן הוי סד"ר ואזלינן לקולא כמו בנשפך לשיטת רש"י המובא בטור סי' צ"ח וא"ש ועמ"ש בפרט י"א עוד ישוב על קו' הנ"ל.

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה