אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יט › פרט ט

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יט · פרט ט

פרט ח

יבואר פי' הסוגיא הנזכר בפרט ח':

מב) בפרט ח' נתבאר סוגיא דשם, ויש להתבונן בהא דמקשה הש"ס על שמואל מר' הונא, דהנה בהג"א כתב וז"ל מדקאמר אם יש בה בנותן טעם משמע שאם יש בירך עצמה בנ"ט אעפ"י שמים שמתבשלין בהם היו מתבטלין נתינת טעם אפ"ה אסור הירך עכ"ל והיינו דסובר דאמרינן באיסור דבוק חנ"נ וע' בש"ך סי' ק' ס"ק ח' שכתב הסוברים דאמרינן באיסור דבוק חנ"נ הוציאו דין זה ממתני' והנה הר"ן בס"פ כל הבשר כתב דהא דאמרינן בשאר איסורין חנ"נ להחולקים על רבינו אפרים הוא רק מדרבנן, אטו בשר בחלב שראו להשוות אותן לבב"ח, וכתב וז"ל וכיון דלא החמירו אלא משום לתא דבב"ח אין אומרין חנ"נ אלא בדברים המתבשלים דומיא דבב"ח דדרך בישול אסרה תורה א"נ צונן לתוך חם שאף הוא דרך בישול ומש"ה מדומע ומחמץ שאינו דרך בישול ל"א חנ"נ יע"ש וע' ש"ך סי' צ"ב ס"ק י"ב ותוס' במס' סנהדרין דף ד' ע"ב ד"ה דרך כתבו דבב"ח אפי' צלי קדר לא אוסר מן התורה וכ"ש צלי אש, וכן מבואר בר"ן שם על מתני' דט"ח כתב דבצלי שנאסר רק כדי קליפה ל"א חנ"נ משום דמבב"ח למדנו ואין בב"ח קליפה מן התורה דדרך בישול אסרה תורה הגם שפר"ח בסי' פ"ז ס"ק ב' כתב לדחות דברי תוס' ור"ן דיחוי כזו חוזר ונראה ואין דבריו מוכרחין כמ"ש בספר פרי תואר שם ס"ק ג' ונראה דהיינו טעמא דרבינו אלעזר ממיץ ז"ל המובא בתוספת ד"ה אפילו ובב"י סי' ק"ה דלא אמרינן חנ"נ במקצת חתיכה וכתבו תוס' שאין לדבריו טעם ובהנ"ל מובן טעמו דס"ל דסובר כר"ן דבשאר איסורין חנ"נ הוא רק משום לתא דבב"ח ובב"ח ליכא איסור קליפה. ואולם תוס' כאן בד"ה אפילו י"ל דס"ל כתשובת מוהרי"ק שורש קע"ב הובא בכנה"ג סי' צ"ב בהגהות ס"ק ל"ח ובפליתי שם ס"ק ט' ופ"מ סי' צ"ב סק"י דחולק על ר"ן וס"ל דחנ"נ בשאר איסורין הוא מדאו' (הגם דמתוס' ק"ח ע"ב ד"ה אמאי נראה דס"ל חנ"נ בשאר איסורין הוא מדרבנן ידוע שהרבה בעלי תוס' היו) וכתב שם וז"ל ואשר כתבת דאם נהפך המקבל למינו א"כ ילקה אדם על טעם איסור כשיעור ממשו נלענ"ד אפי' לדעת האומרים הא דאמרינן חנ"נ דהוא מדאו' אפילו בשאר איסורים והיינו דוקא לאיסור אבל לא למלקות. מידי דהוי אחצי שיעור דאסור מן התורה לר' יוחנן ואין לוקין עליו דע"כ לא קמפלגי על שאר פוסקים דאית להו דחנ"נ אינו מדאו' בשאר איסורין דלאו בב"ח אלא דוקא לענין איסור אבל לענין מלקות מודו להו יע"ש ויש לומר דכן דעת התוס' לכן ס"ל אפי' האיסור קליפה אמרינן חנ"נ כמ"ש בד"ה אם או דס"ל כאן כמ"ש פרי חדש הנ"ל דגם בב"ח צלי אסור מן התורה כשיעור קליפה ושפיר אסרו בשאר איסורין בצלי ואמרו חנ"נ בקליפה אטו בב"ח, והנה שמואל שם בדף ק"ח ע"א סובר אפי' בב"ח אפשר לסוחטו מותר ולא אמרינן חנ"נ ומכ"ש בשאר איסורין. מ"מ מודה שמואל דהוא פלוגתא דתנאים כדאי' שם ע"ב וע' בר"ן שמביא הירושלמי דנחלקו ר' ור' יוסי ר' סובר אף בשאר איסורין אמרי' חנ"נ יע' בפר"ח סי' ל"ב ס"ק ט"ו, וא"כ קשה מה פריך הש"ס על שמואל מדר' הונא דלמא שמואל הוי דייק לשון מתני' דאיתא אם יש בה בנ"ט כמ"ש הג"א הנ"ל ובע"כ הבין דרבינו הקדוש סובר אפי' בשאר איסורין אמרי' חנ"נ וכיון דהוי איסו' דבוק נ"נ וע"ז קאמר דוק' בנתבשל כיון דהוא דרך בישול ובב"ח אמרי' חנ"נ מדאו' אסרו בשאר איסורין מדרבנן אטו בב"ח, אבל בנצלה קולף ואוכל ר"ל דמיירי דאיכא ששים בשאר חתיכות שנצלו ביחד עם הירך נגד האיסו' גיד. רק דליכא ששים בירך עצמו נגד הגיד אף דהוא איסו' דבוק מ"מ לא אמרינן חנ"נ בצלי כיון דבב"ח ליכא איסו' דאו' בצלי דדרך בישול אסרה תורה לא אמרו בשאר איסורין חנ"נ וא"כ ל"ק מר' הונא דגם שמואל מודה דבצלי בעינן ס' נגד איסו' רק דלא אמרינן חנ"נ בצלי:

מג) ולכאורה לק"מ דהנה אי' בש"ע יו"ד סי' ק"ה ס"ד הא דחתיכות איסור אוסרת חברתה בנגיעתה דוקא כשאיסורה מחמת עצמה כגון נבילה ובב"ח אבל אם אין בו אלא מה שבלע ממקום אחר אין אוסרת אחרת הנוגעת בה אפי' אם נצלו יחד וע' בטו"ז ס"ק י"ד ואין איסו' כלל אפילו כדי קליפה משום שאין איסו' בלוע יוצא ממנו בלוע באחרת בלא רוטב ע"ש וא"כ ממילא לא שייך לומ' שאותן חתיכות הנוגעין באותו חתיכה הבלוע מאיסו' יצטרפו לבטל האיסו' כיון דליכא רוטב אין להם צירוף זה עם זה וע' בפר"ח שם ס"ק ל"ז שהאריך בזה וצריך בחתיכה עצמה ששים נגד האיסו' וא"כ אי אפשר לפרש כמ"ש, מיהו באמת ז"א דהא מבואר שם היכי דבלע איסו' המפעפע כגון שומן אוסרת חברתה הגם בס"ט כתב הש"ע דאפילו בחלב כשנמלחו יחד אין מצטרפין דאין חלב מפעפע אחתיכה לחתיכה בלא רוטב כבר הרגיש בזה הטו"ז בס"ק כ"ב וע' בפר"ח ס"ק ל"ז שכתב דעת רשב"א דסובר דמפעפע מחתיכה לחתיכה וז"ל ולרשב"א דס"ל דמפעפע מחתיכה לחתיכה נמשך בזה קולא וחומרא קולא כיון שיש בכל חתיכות הנוגעת בחתיכה שחלב דבוק בה ששים נגד החלב מצטרפין לבטלו. חומרא דאי ליכא ששים כולן אסורות אעפ"י שאין נוגעין בחלב עצמו אלא בחתיכה שחלב דבוק בה יע"ש ופר"ח אזיל לשיטתו דסובר בסי' ע"ב ס"ק ז' כמחבר דלא אמרינן באיסו' דבוק חנ"נ וע' בסי' ק' לכן כתב דמצטרפין וא"כ הדק"ל מה פריך הש"ס אולי סובר שמואל כיון דאיכא שומן הגיד דמפעפע הוי כמו חלב ומנלן לש"ס לומ' שאני חלב דמפעפע דלמא סובר שומן הגיד ג"כ מפעפע (ועיין תוס' ד"ה שאני ובר"ן מ"ש בשם רמב"ן דסוב' דשומן דומה לחלב) וא"כ שפיר קאמר בנצלה אף שנצלה עם שאר חתיכות האיסו' מפעפע מחתיכה לחתיכה ומצטרפין כולן לבטל האיסו' ולא אמרינן חנ"נ כיון דליכא משום לתא דבב'"ח וכנ"ל מיהו לפי דברינו בפרט ח' לק"מ דשפי' פריך על שמואל דאי נימא כנ"ל בע"כ סובר דלא אמרינן חנ"נ בצלי כיון דאינו דומיא דבשר בחלב הא אמר ר' הונא אסו' לאכול אפי' מראש אזנו ותקשי אמאי לא קאמר ר' הונא דלטעום קפילא כמ"ש באריכות בפרט ח' ובע"כ סובר דקליפה מגדי נ"נ משעת מליחה ואי אפשר למיטעם דהוי מב"מ וא"כ בע"כ סובר אפי' היכי דאין דומה לבב"ח אמרינן בשאר איסורין חנ"נ ותיקשי מ"ש צלי מבישול. וע"ז משני הש"ס שאני חלב דמפעפע. ונראה בדרך פלפול דהמקשין היה סובר דשמואל סובר דשומן הגיד מפעפע כמו חלב והוי קשה ליה אמאי לא בעי ששים בצלי והיה מפרש כוונת שמואל כמש"ל דסובר דששים בעינן רק דסובר דלא אמרינן בשאר איסורין בצלי חנ"נ כוון דלא אסו' רק מדרבנן משום לתא דבב"ח ובצלי לא אסו' בב"ח מדאו'. ואולם התרצן מחדש דגם שמואל סובר מאן דסובר דאמרינן חנ"נ בכל איסורין הוא מדאו' ואפילו אינו דומה לבב"ח וכסברת מוהרי"ק מיהו ה"מ היכי דשייך פעפוע כמו בלב אבל שומן הגיד דאינו מפעפע דאינו מתפשט יותר מכדי קליפה לא שייך לומר חנ"נ כיון דאין יכול לאסו' יותר והפי' בשמואל כפשוטו שאין צריך ששים רק קליפה כמ"ש תוס' ד"ה עד והמקשין והתרצין נחלקו בהבנת דברי שמואל ודוק בכל מ"ש בפרט ח' ותבין:

מד) ובדרך פלפול נראה לפרש סוגיא הנ"ל ויתיישב כמה קו' להמעיין. דהנה יש להתבונן בהא דקיי"ל דצלי אין האיסו' מתפשט יותר מכד קליפה יש לומר ב' אופנים חדא יש לומר דכך הוא דעת התורה מכרעת דרק ע"י הרוטב מעלה, האיסו' טעם בכל בשר אבל בלא רוטב אין הטעם מתפשט יותר מקליפה ולפ"ז אפי' טועם קפילא ארמאי לצלי ואמר שטעם האיסו' הולך יותר מקליפה אין נאמן כיון שכן הוא דעת תורה ואפי' עדים אין נאמנים נגד דעת תורה כמ"ש רשב"א בתשובה הובא בתשו' חכם צבי סי' ע"ז לענין ודאי טריפה כנ"ל ויש לומר שכן סובר שמואל לכן אמר בצלי קולף ואוכל עד שמגיע לגיד וכתבו תוס' דכדי קליפה מגדי נאסר. ועוד יש לומ' לפמ"ש בפרט א' דעת הפר"ח דגיד עם בשר הוי מב"מ יש לומר דסובר שמואל דבצלי איכא ספק אי מתפשט הטעם בכל או שאוסר רק כדי קליפה ודמי לנשפך דאי' בטוש"ע סי' צ"ח ס"ב אם נתברר שרובו היתר אזלינן לקולא כדין ספיקא דרבנן ובמין בשא"מ כיון דטעם כעיקר דאו' אזלינן בספיקו להחמי' ומבואר בטו"ז שם ס"ק ו' דהרא"ש סובר בחסרון הבקיאות לכל העולם לא הוי ספק חסרון ידיעה וספק דרבנן אזלינן להקל וא"כ מה"ט סגי בקליפה כיון דברור דאיכא רוב בהיתר נגד איסור רק דליכא ששים. ואיכא ספק אם הטעם יותר מקליפה ובעי ששים וליכא או דאין הטעם מתפשט יותר וסגי בקליפה וכיון דספק הוא בדרבנן אזלינן לקולא כדין נשפך דסובר מב"מ במשהו כדאי' במס' פסחים דף ל' לכאורה אי אפשר לומר דסובר דלכן אין הצלי אוסר רק כדי קליפה מטעם ספק אם מתפשט הטעם בכולו ונאסר במשהו מטעם מב"מ כיון שהולך בכל החתיכה או שאין הולך כלל ולא מתפשט רק כדי קליפה ולא נאסר מטעם מב"מ כיון שאפי' משהו אינו הולך יותר מקליפה דכיון דמדאו' מב"מ במשהו הוי סד"א ואזלינן לחומרא ואמאי סובר שמואל בצלי אינו אוסר יותר מכדי קליפה אמאי לא נאסר כל הירך. מיהו אכתי יש לומר דהוי ספק ומ"מ אזלינן לקולא מטעם חזקת היתר כיון דירך היה בחזקת היתר מוקמינן בחזקתו כעין שכתב הטו"ז ביו"ד סי' קכ"ב סק"ד ואין לומר הא יש לאיסו' גם חזקת איסו' וכמו שאין לסתור החזקת היתר ה"נ אין לסתור החזק"א. דז"א הא הכא באמת זורק הגיד ואינו מבטל החזק"א ואף דטעם הגיד אוסר והיה לטעם איסור חזקת איסור ז"א דהא באמת קליפה מירך נאסר ואין אנו סותרין החזקת איסור כיון שיש לומר שטעם לא נכנס יותר בירך רק שיעור קליפה. אבל אם אתה אוסר להירך כולו משום ספק אולי טעם איסו' מתפשט בכל הירך ונאסר מטעם מב"מ במשהו א"כ אתה סותר לחזקת היתר לכן סובר שמואל בצלי סגי בקליפה. ואולם דין זה תליא במחלוקת קדומה הנ"ל אי חזקה דאיתרע הוי חזקה דהרי איתרע חזקת היתר של הירך כיון שנצלה עם הגיד. וע' בספ"י במס' גיטין דף כ"ח ע"א דתליא בב' לשונות אליבא דשמואל במס' יבמות ד' קי"ג ע"א דוק שם ותשכח:

מה) לפ"ז יש לומר דמקשין שהקשה על שמואל מר' הונא הבין בכוונת שמואל דמספק מתיר שמואל בצלי בקליפה אף דגיד הנשה עם בשר הוי מב"מ ושמואל סובר מב"מ במשהו והוי ספיקא דאו' משום דסובר דמוקמינן הירך בחזקת היתר וחזקה דאיתרע הוי חזקה וחזקת איסור ליכא כיון שקליפה מירך נאסרה כנ"ל וע"ז שפיר פריך מר' הונא ונראה מכאן ראיה לשיטת רשב"א ור"ן הנזכר בפרט ח' דחלב עם בשר הוי מב"מ והוכיח כן מדברי ר' הונא דאמר סתם אסו' לאכול אפי' מראש אזנו אטו פסיקא דליכא ששים. דבודאי איכא גדי דאיכא ס' נגד חלב. אע"כ דסובר דהוי מב"מ וסובר כרב רבו דמב"מ במשהו. ואי נימא כדברי שמואל דאיכא ספק אולי אין האיסור בצלי מתפשט יותר מקליפה ואין משהו עובר יותר מקליפה וכיון דהוא ספק מוקמינן בחזקת היתר תיקשי אמאי אוסר כל הגדי ליסגי בקליפה אע"כ דסובר דלא מהני חזקת היתר כיון דאיתרע והוי סד"א דאזלינן לחומרא וא"כ היינו דלא כשמואל, מיהו התרצן חידש לו דאיכא כוונה אחרת בדברי שמואל, דסובר כך הוא דעת של תורה באיסור כחוש בצלי בודאי איני הולך משיעור קליפה ולא שייך לאסור מטעם מב"מ במשהו כיון דודאי אינו הולך יותר מקליפה ושאני חלב דאיסור שמן מפעפע והולך לכן אוסר ר' הונא אפי' איכא ששים דמב"מ במשהו, ואפי' להסוברים ביו"ד סי' ק"ה ס"ה באיסור שמן בעי ששים ונטילה (לדידן אפי' מב"מ בס') וע' בש"ך ס"ק ט"ו ובע"כ גם בשומן איכא ספק אם מתפשט יותר מ"מ לר' הונא דסובר מב"מ במשהו ממילא כיון דאיכא ספק אולי מתפשט המשהו יותר מקליפה ונאסר כולו מטעם מב"מ במשהו הוי ספיקא דאו' ואזלינן לחומרא ולא מהני חזקת היתר דסובר חזקה דאיתרע לא מהני להקל משא"כ שומן הגיד אינו מפעפע כמ"ש תוס' ד"ה שאני ודוק, ולפי דברינו נפשט מה שנסתפק הרשב"א בדף צ"ח ע"ב לר' יהודא דמב"מ במשהו אי ר"ל דוקא היכי שממשו של איסור נבלל בהיתר. אבל אם אין ממשו נבלל רק הטעם כמו פליטת איסור הנבלע בחתיכת היתר, אולי בכה"ג מודה ר' יהודא לחכמים דאפי' מב"מ בטיל בשישים כיון דלא הוי דומי' דדם הפר ודם השעיר, ולפי דברינו בסוגי' כנלענ"ד לפרש הסוגי' בדרך פלפול:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה