אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יט › פרט ח

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יט · פרט ח

פרט ז

יבואר דין ביטול איסור בצלי ומליחה.

לט) גרסי' במס' חולין שם אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד, אינו והא אמר ר' הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אזנו שאני חלב דמפעפע ובחלב אסור האמר רבה בב"ח עובדא הוי קמי' דר' יוחנן בכנישתא דמעון בגדי שצלאו בחלבו ואתו שיילי' לר' יוחנן ואמר קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו ההוא כחוש הוה עכ"ל ובר"ן שם הביא מחלוקת קמאי ז"ל בהא דאמר ר' הונא בגדי שצלאו בחלבו אסור כיון דחלב מפעפע נבלע בכולו, וז"ל יש מפורשים דהיינו דוקא שאין בגדי ששים לבטל החלב אבל היכי דאיכא ששים כיון דמפעפע בטל הוא, אבל רא"ה ז"ל כתב דאין חלב מפעפע מתבטל בצלי לעולם דבקדירה הוא שמתבטל מפני שהרוטב מוליך האיסור בשוה אבל בצלי שהוא מפעפע בעצמו אפשר שהרבה ממנו מתכנס במקום אחד הלכך אפי' בששים לא בטל, ולפ"ז אף במליחה אין משערין בששים מהאי טעמא עכ"ל, וכבר כתב הבית יוסף בסי' ק"ה שנראה דר"ן חולק על רא"ה וכן רמב"ם בפ"ט ממ"א הלכה ל"ב ושאר גדולי פוסקים חולקים וס"ל דבצלי ומליחה בטל בס' וכן קיי"ל בטוש"ע סי' ק"ה ס"ה ולפי דבריהם צ"ל הא דאמר ר' הונא דאסור לאכול היינו שלא הי' בו ששים, ויש להתבונן דהנה אי חלב ובשר הוי מב"מ נחלקו קמאי ז"ל דעת הר"ן דהוי מב"מ וכ"כ רשב"א בדצ"ו ודצ"ח ע"ב. ואולם הב"י בסי' צ"ח הביא בשם מצא כתוב דחלב ובשר הם שני מינים, והש"ך בסי' צ"ח ס"ק א' הביא ג"כ מחלוקת בזה ודעת הטור וש"ע דטעם חלב ובשר אינם שווים וכ"מ מש"פ, אבל דעת ראב"ן דחלב ובשר טעמי' שווין וצ"ל דמיירי בבשר שמן וכ"כ פר"ח בסי' צ"ח ס"ק ז' לפשיטות והוכיח מהרבה קמאי ז"ל דאין טעמי' שווין ולפ"ז קשה לשיטת רוב פוסקים הנ"ל על ר' הונא דאמר בפשיטות דאסור לאכול אפי' מראש אזנו ואמאי לא ביאר שיטעום קפילא ואף דלשיטת קמאי הנ"ל מיירי דליכא ששים הא דעת רוב קמאי הנזכרים בפרט ב' דאפי' ליכא ששים מהני קפילא להקל, ולשיטת רש"י הנזכר בפרט ב' דקפילא ל"מ היכי דליכא ששים א"ש, וכמו כן לשיטת רא"ה הנ"ל ג"כ א"ש דכיון דלא מהני ששים דחיישינן אולי נתכנס במקום אחד מטעם זה לא מהני קפילא דאולי בהנשאר שלא טעם איכא טעמא דאיסורא ומה שטעם הקפילא לא הוה טעם איסור. אבל לרוב קמאי הנ"ל קשה ודוחק לומר דמיירי בבשר שמן דהוי מב"מ דא"א לטעום דהול"ל לש"ס פרש:

מ) ונלענ"ד לישב דהנה אי צריך מליחה בצלי נתבאר ג' שיטות (א) דעת רש"י במס' פסחים דף ע"ד ע"א דצלי בעי מליחה קצת ולא כל כך כמו לקדירה (ב) דעת תוס' במס' חולין דף י"ד ע"א ד"ה ונסבין ורא"ש שם דלצלי אין צריך מליחה כלל וע' בר"ן בחולין דף צ"ג (ג) דעת רמב"ם בפ"ו ממ"א הי"ב וראב"ד שם כפי מ"ש הה"מ גם בצלי צריך למלחו כל כך כמו לקדירה אלא שאין צריך לשהות במלחו דמולח וצולהו מיד ולקדירה צריך להשהות וע' בב"י יו"ד סי' ע"ו ומבואר בכנה"ג בהגהות ב"י סי' ע"ו ס"ק י"ח שס"ל לרמב"ם וראב"ד שצריך לצליה כל כך מלח כמו לקדירה ונלענ"ד להביא ראי' לשיטת רמב"ם וראב"ד וגם למ"ש הר"ן בשם רמב"ן דבמליחה אפי' חלב שמן אינו מפעפע ואע"ג דאי' דמליח הרי הוא כרותח דצלי היינו לאפוקי מרותח דמבושל אבל להא מילתא גרוע אע"ג דחלב בצלי מפעפע במליחה אינו מפעפע וע' בב"י סי' ק"ה ולפי שיטות הללו שפיר קאמר ר' הונא דאסור לאכול ולא מהני קפילא דהנה רב סובר שם בדף ק"ח ע"א דאפשר לסוחטו אסור וחנ"נ וי"ל דכן סובר ר"ה תלמודו כדאי' בשבת דקכ"א ע"א וכיון דלצלי צריך מליחה הרבה כמו לקדירה הוי מליח כרותח כיון שאינו נאכל מחמת מלחו כדאי' בדף קי"ב ע"א וע' ביו"ד סי' צ"א ס"כ, וע' בש"ך שם ס"ק י"א ובפר"ח ס"ק ט' ומ"ש הר"ן דלא הוי כרותח רק כששהא שיעור מליחה לקדירה וכ"כ בש"ע שם הר"ן הוא יחיד בדין זה וכל הפוסקים חולקין עליו וס"ל דמליח הרי הוא כרותח מיד ולא בעינן שישהא במלחו וא"כ הכא כיון דלצלי צריך מליחה והוי כרותח וכיון שנמלח בחלבו נעשה הקליפה נבילה כעין שכתבו תוס' בד"ה אם לחולקים על רבינו אפרים וצריך ששים לבטל הקליפה וא"כ אי אפשר למיטעם לקפילא דקליפה מגדי הנאסר עם גדי הוי מב"מ ולא ניכר טעם איסור, ואף דמליח כרותח דצלי מ"מ לא נאסר רק כדי קליפה כמ"ש רמב"ן הנ"ל דלענין זה גרע מליחה מצלי אף דבצלו חלב שמן אוסר עד ששים במליחה אוסר רק כדי קליפה, ובזה מיושב ג"כ לשיטת רמב"ם המובא בב"י סי' צ"ח דסובר דצריך לכתחילה למיטעם לקפילא. היכי דאיתא קמן ואמאי לא אמר ר' הונא כן ולפמ"ש א"ש:

מא) והנה כבר נתבאר לשיטת רוב קמאי הנ"ל החולקים על רא"ה הא דאמר ר' הונא דאסור לאכול אפי' מראש אזנו דמיירי שלא היה ששים. מיהו יש לפרש כוונה אחרת בדבריו דהנה שם בדף ק"ח ע"ב תוס' ד"ה אמאי מבואר מחלוקת קמאי ז"ל לדעת רשב"ם היכי דאמרינן חנ"נ נעשה החתיכה כאיסור עצמו ולא נקרא על שם האוסר ואוסר שאר חתיכות למ"ד מב"מ במשהו, אבל תוס' ור"ן חולקים וס"ל אעפ"י שאסורין אין אסורין מגופן אלא מאותו איסור שנתערב בהן והו"ל מבשא"מ ולא יפה כח הבן מכח האב יע"ש וא"כ לרשב"ם יש לומר דר' הונא סובר כרב רבו דסובר במס' פסחים ד"ל דמב"מ במשהו והקליפה שנאסרה מחמת מליחה כנ"ל הוי מב"מ ואוסר במשהו, אבל לתוספת כיון דנקרא על שם האוסר וחלב ובשר הוי מבשא"מ צריך לומר דמיירי דליכא ששים וא"ש וע' בפרט ט':

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה