אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יט › פרט ז

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יט · פרט ז

פרט ו

יבואר דין ביטול איסור בחתיכה שמקצתה ברוטב:

לד) בחולין ד"ל בתוס' ד"ה אם יש בה בנ"ט הרי זו אסורה כתבו וז"ל משמע קצת דאין הרוטב מסייע ולא שאר החתיכות אם יש בהן לבטל הגיד אלא הירך (כן הגי"ה מוהרש"א) מדלא קאמר אם יש בהן וברוטב בנ"ט והאי לפי' הקונטרס ניחא דפי' בפרק כ"ה דף ק"ח גבי ט"ח כו' דקאמר בגמרא לא שנו אלא שניער וכיסה אבל לא ניער וכיסה חתיכה עצמה נ"נ ופ"ה דכי ניער הקדירה מוליך הוא הטיפה בכל הקדירה ומסייע כל מה שבתוכה לבטל הטיפה, וכן כי כיסה הקדירה עולה הרתיחות משוליים לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדירה, משמע שר"ל שאפי' החתיכה שנפלה הטיפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב אי לא ניער וכיסה אין מסייע הרוטב והחתיכות אחרות לבטלה ומיירי הכא בשלא ניער וכיסה, ולר"י נראה דכשהחתיכה שנפל עליה האיסור היא מקצתה ברוטב לא בעינן ניער וכיסה והתם מיירי כשחתיכה כולה חוץ לרוטב דאז אין מתפשט אלא בניער וכיסה כו' והכח דקאמר אם יש בנ"ט היינו ע"י שלא הי' בה עם הרוטב (וה"ה עם החתיכות) ששים לבטל טעם הגיד עכ"ל ועיין בהגהות הרא"ש ולקמן בד"ק ע"א רש"י ד"ה כיון ותוס' ד"ה חתיכה, ודף ק"ג ע"ח תוס' ד"ה טיפה ושם ברש"י דף ק"ח ע"ב ברש"י ד"ה מיפלט ובס' פרי תואר סי' צ"ב ס"ק ה' ופליתי שם ס"ק ו' מ"ש בשם מוהר"ם שי"ף ז"ל ולפי דברי פרי תואר לא מוכרח, הנה בדין זה יש לעיין טובא לרמ"א בדרכי משה סי' צ"ב סק"ב האריך בזה, והנה פשוט לדעת ר"י היכי שלכתחילה הי' החתיכה מונחת חוץ לרוטב כשנפל עליה האיסור ואח"כ מונח אותה חתיכה מקצתה ברוטב נאסרו כולן אפי' בלא ניער וכיסה כיון דר"מ סובר אפי' ע"י מקצת מתפשט בכל הקדירה ודמי ללא ניער בתחילה וניער לבסוף דקיי"ל כר' יהודא בדף ק"ח ע"ב דאמרינן חנ"נ וצריך ששים נגד החתיכה שנאסרה ואותה חתיכה אסורה, אמנם בשיטת רש"י מסופק היכי דחתיכה מונחת מקצתה ברוטב דמתחילה נאסרה החתיכה שנפלה האיסור עליה ולא מתפשט בכל הקדירה שיצטרף הקדירה לבטל טיפת האיסור, יש להסתפק אם לאחר שנאסרה אותה חתיכה אוסרת כל חתיכות שבקדירה אפי' בלא ניער וכיסה הואיל מקצתו ברוטב, וביאר רמ"א שם שנחלקו קמאי ז"ל בכוונת רש"י לדעת הר"ן בס"פ כל הבשר, סובר רש"י דגרע לא ניער מניער דבלא ניער החתיכה נאסרה תחילה ואוסרת כל הקדירה אח"כ. אפי' בלא ניער כלל וכ"כ המגיד משנה בפ"ט ממ"א לדעת קצת מפרשים, אבל במרדכי שם מבואר לדעת רש"י אין לאסור אחרות בלא ניער לבסוף דהא אי' שם דאין לאסור אפי' באותה חתיכה רק מה שחוץ לרוטב שנפל שם האיסור אבל מה שבתוך הרוטב שרי כיון שפעפוע גוף החלב אינו מגיע לשם אפי' ממשו דאי מגיע לשם למה לא יצטרף כל הקדירה לבטל וצריך להמתין עד שתצטנן ולחתוך מה שחוץ לרוטב וא"כ כיון דאף באותה חתיכה שרי מה שבסוף כ"ש שאר חתיכות שבקדירה וכ"כ הגהות מימוני בפ"ט ממ"א. ואולם רמ"א כתב שיטה ג' בכוונת רש"י דהטור וש"פ הבינו בכוונתו דסובר דאיתה חתיכה שנפל שם האיסור כולה אסורה דבאותה חתיכה מתפשט האיסור בכולה אבל אינה יוצא לחוץ הואיל דאינה כולה ברוטב עכ"ד, וא"כ לשיטת הטור ורמ"א אף שרש"י מחמיר וסובר דאין כל הקדירה מצטרף לבטל מ"מ נמשך קולא אם מקצתה ברוטב וזו החתיכה נאסרה לא אוסרת שאר חתיכות שבקדירה, ואולם בטו"ז בסי' צ"ב סק"ב חולק ע"ז וסובר בכוונת רש"י אעפ"י שאין הרוטב וחתיכות מסייעין לבטל האיסור ט"ח שנפלה לפי שאין הרתיחה מגעת, מ"מ אותה חתיכה עצמה נאסרה חלק התחתון מחלק העליון וחוזרות ואוסרת למטה כל הרוטב ומה שבתוכה עד ששים נגד כל החתיכה דכל החתיכה נ"נ כיון דמקצת החתיכה מונחת ברוטב הרוטב מוליך לשאר עכ"ד והיינו כשיטת הר"ן ומ"מ, וע' בש"ך ס"ק ד' וס"ק ו' ופר"ח סק"ד ופליתי סק"ו ובע"כ כוונת הטו"ז דחתיכה שנפלה עליה הטיפה נאסרה מקודם ונ"נ כעין דס"ל להרבה פוסקים באיסור דבוק נ"נ ואוסרת אח"כ כיון שמונחת מקצתה ברוטב:

לה) ונלענ"ד לומר בכוונת הטור ורמ"א הנ"ל טעם מספיק וי"ל דהבינו דרש"י סובר היני שנפל ע"ח על חתיכה שמקצתה ברוטב יש לנו ספק אם האיסור מתפשט לתוך הקדירה כיון שמקצתה ברוטב או דלמא כיון שנפל על חצי' שחוץ לרוטב אין האיסור מתפשט יותר רק באותה חצי', והנה לכאורה קשה כיון דהוי ספק נוקי החתיכה בח"ה ונימא דמתערב הטעם בכל הקדירה ויהי' הכל מצטרף לבטל ט"ח. וע' בטו"ז יו"ד סי' קכ"ב סק"ו שכתב דמוקמינן לתבשיל בח"ה, ואין לומר הא יש לאיסור גם חזקת איסור דז"א כמו ששמעתי מכבוד ש"ב הגאון אמיתי מופת הדור מוה' ברוך פרענקיל זצ"ל דבתערובת בב"ח לא שייך חזקת איסור היכי דאיכא ספק כיון דכל אחת בפ"ע מותר ואתה רוצה עכשיו לאסור ולומר שנ"ט מסתברא שראוי לומר שלא נ"ט והכל מצטרף לבטל וליכא איסור, מיהו בכלל חזקות בארתי מחלוקת קמאי ז"ל אי חזקה דאיתרע הוי חזקה, לפי דעת תוס' במס' כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו היכי דאיתרע החזקה שנעשה מעשה שראוי להסתפק לא מהני, אך י"ל דהם ז"ל מיירי רק בדבר שבערוה שהחמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה כזו דכן משמע שם דהוא רק חומרא דרבנן ואשכחן בכמה דוכתי דהחמירו יותר בדבר שבערוה משאר איסורין, אך דעת כמה פוסקי' דגם בכל איסורין היכי דאיתרע ח"ה לא אזלינן בתר חזקה להקל וכ"כ בנקודת הכסף בסי' ק"ה סק"ב בשם או"ה, וא"כ י"ל דכן סובר רש"י לכן אותה חתיכה שמקצתה שנפלה הט"ח נאסרה אם אין בה ששים לבטל הטיפה ולא מצרפינן מה שבקדירה לבטל הטיפה ולא אמרינן כיין דאיכא ספק נוקי החתיכה בח"ה כיון דאיתרע חזקתו כיון דבודאי נפלה הטיפה עליו לכן אפי' אותה חצי' שבתוך הרוטב נאסר ודלא כמרדכי הנ"ל, מיהו ה"מ באותה חתיכה דבודאי איתרע לכן כל החתיכה אסורה דאיתרע החזקה כיון דהוא באותה חתיכה מקדמת לקבל האיסור משאר חתיכות אבל שאר חתיכות שיש להם ח"ה ויש לנו ספק אולי לא נתפשט הטיפה לשם אין לאוסרה שיהי' צריך ששים נגד כל החתיכה שנפלה הטיפה עליה (היכי דליכא ס' בחתיכה זו נגד הטיפה) דבשאר חתיכות כיון דאיכא ספק אולי לא נתפשט הטיפה יותר ולא הלך הטיפה לשם ולא איתרע הח"ה וע"ל דליתסר אמר שמעולם טעם מאותה חתיכה כמ"ש טו"ז דז"א דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך שם כמ"ש תו' ודלא כר"ן שפיר אזלינן בתר ח"ה להקל, ותו דאיכא עוד ספק אולי נתפשטה הטיפה מיד בכל החתיכות כדברי הר"י ונתערב הטעם הטיפה בכל הקדירה ולא נאסרה מעולם ואיכא ס"ס. חדא דלמא לא הלך הטיפה רק באותה חתיכה ואת"ל שהלך דלמא נתפשט מיד בכל הקדירה ונתבטל ואין לומר דא"כ גם המחצה מחתיכה שבתוך הרוטב תהי' מותרת כמ"ש המרדכי דאיכא ס"ס חדא דלמא לא הלך הטיפה רק באותה חצי' שחוץ לרוטב ואת"ל שנתפשט למחצה שבתוך הרוטב אולי נתפשט בכל הקדירה וכל מה שבקדירה מצטרף לבטל ואמאי ס"ל לטור ורמ"א דאותה חתיכה כולה אסורה. דז"א דס"ל מצד הסברא באותה חתיכה שנפל הטיפה ממהרת לקבל הטעם כעין איסור דבוק וכמש"ל וא"ש ודוק:

לו) ולכאורה עלה בדעתי לומר הא דסובר ר"י היכי שמקצתה ברוטב הכל מצטרף לבטל החלב היינו דוקא בב"ח די"ל דאינו חולק על רש"י וסובר ג"כ דמידי ספיקא לא נפקא כנ"ל רק דר"י סובר חזקה דאיתרע הוי חזקה ודוקא בדבר שבערוה החמירו שלא לסמוך על חזקה דאיתרע להקל וכיון דהוא בב"ח מוקמינן לתבשיל בח"ה. דהא ליכא חזקת איסור כנ"ל אבל בשאר איסורין היכי שנפל איסור ידוע בחתיכה שמקצתה ברוטב אין שאר חתיכות שבקדירה מצטרפין לבטל כיון דאיכא ספק אולי לא נתפשט האיסור לשם וכיון שעכ"פ איסור איכא בקדירה לא שייך לומר דמוקמינן כל הקדירה שנפל האיסור בח"ה ונימא שנתפשט האיסור בכל החתיכות שבקדירה ונתבטל דא"כ אתה מוציא האיסור מחזקתו וכמו שיש לתבשיל היתר ח"ה איכא לאיסור חזקת איסור, וי"ל דמודה ר"י לרש"י דאין מסייע הרוטב וחתיכות שבקדירה לבטל, מיהו באמת הא ליתא דא"כ קשה על תוס' בד"ה את הנ"ל הא הוי מצי לומר בירך שנתבשל בה ג"ה גם לר"י במקצתה ברוטב הוי כחוץ לרוטב ולא מצטרף לבטל ואין לומר כיון שמכיר לגיד וזרקו אין מבטל האיסור דז"א כיון דעכ"פ טעם מגיד הלך בירך וטעם מצד עצמו אסור א"כ רוצה לבטל גם טעם האיסור וכמו שיש להירך ח"ה איכא לטעם האיסור חזקת איסור והו"מ תוס' לפרש כן אפי' לר"י ויהי' מדוייק הלשון במתני' דאם יש בה, וצריך לומר דבעלי התוס' הבינו דר"י סובר דברור כיון שחתיכה מונחת מקצתה ברוטב בודאי מתפשטת הטעם בכל חתיכות שבקדירה והכל מצטרף לבטל:

לז) מיהו אכתי קשה להבין שיטת ר"י בעל התוס' אטו ברור שנתפשט הטעם בכל הקדירה איך נקיל בספק איסור דאו' ונלענ"ד דר"י סובר כדעת הסוברים בפרט א' דגיד עם בשר הוי מב"מ, והנה ביו"ד סי' צ"ח ס"ב מבואר באם נתערב מב"מ ונשפך בענין שאין יכול לעמוד עליו ולשערו אם איכא ששים היכי דנודע שהי' רוב היתר אזלינן לקולא כיון דבמב"מ מדאו' ברובא בטיל ומדרבנן בעי ששים הוי סד"ר ואזלינן לקולא, ומבואר בטו"ז שם ס"ק ו' מחלוקת קמאי ז"ל לרא"ש בספק מחמת חסרון ידיעה היכי דהספק לכל העולם אזלינן לקולא בחשש דרבנן כיון דספק לכל ורשב"א סובר דלא הוי ספק ואזלינן לחומרא כיון דהוא מחמת חסרון ידיעה, וע' בש"ך סק"ט ובסי' פ"א בטו"ז ס"ק א', והנה במתני' אי' ירך שנתבשל בה גיד הנשה ומבואר ברש"י דף צ"ג ע"ב ד"ה ירך דשלימה משמע א"כ בודאי איכא רובא לבטל הטעם אפי' שנאסרה תחילה כ"ק כמ"ש תוס' שם איכא ג"כ רובא רק דליכא ששים בירך לבעל כל הגיד וקליפה רק כשנצטרף שאר חתיכות ורוטב וכיון דאיכא ספק אולי נתפשט מיד הטעם בכל החתיכות ורוטב ואיכא ששים סובר ר"י דהוי סד"ר דאזלינן לקולא כדין נשפך דסובר כרא"ש הנ"ל:

לח) מיהו לפי דברינו נולד לן דין חדש לשיטת ר"י בעל התוס' במבשא"מ כגון שנפל איסור על חתיכה שמקצתו ברוטב בשאינו מינו לא נצטרף שאר חתיכות לבטל כיון דסובר ר"י לפסק הלכה דטע"כ דאו' דמי לנתערב באינו מינו ונשפך בענין שאין יכול לעמוד ולשערו אי איכא ששים אזלינן לחומרא כדין ספיקא דאו' וה"ה ושאני גיד עם בשר דהוי מב"מ וא"כ להסוברי' דטע"כ לאו דאו' אם בחתיכה שמקצתה ברוטב נפל איסור שאינו מינו כיון דטע"כ לאו דאור' מצרפינן כל החתיכות לבטל האיסור כיון דהוי סד"ר, מיהו מסתימת הקמאי ובתראי ז"ל שהביא דברי ר"י בעל התוס' ז"ל משמע דהבינו אפי' במבשא"מ סובר ר"י דהוי כאילו הי' כולו בתוך הרוטב ומצרפינן לבטל ואני מבטל דעתי הקלושה ולא כתבתי רק להגדיל תורה.

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה