אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יט › פרט ו

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יט · פרט ו

פרט ה

יבואר ביאור הסוגי' במסכת חולין דק"ח בישוב כמה קו' עפ"י דברינו הנאמרים בפרטים הקודמים:

כו) כבר הבאתי בפרט הקדום דברי אביי ורבא דאביי אמר ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאו' ורבא דחי הראיה, וקשה קו' תוס' ד"ה מבב"ח דהכא משמע דנפקא לאביי טע"כ מבב"ח ובמס' פסחים דמ"ד פליגי רבנן עם ר' עקיבא למר נפקא ממשרת ולמר מגעולי עכו"ם יע"ש (ב) קשה למה אמר אביי טעמו ולא ממשו ול"ק ש"מ טע"כ בעלמא דאו' דלשון זה נזכר בכמה דוכתי (ג) שם אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה וכתב רש"י וז"ל אמר רב הא דתנן במתני' אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה לאסור את כל הקדירה דכיון דנאסרה החתיכה היא עצמה כולה נעשה איסור ואוסרת כל החתיכות כולן ואפי' יש בהן כדי לבטל את החתיכה כולה נאסרת כולן מפני שהן מינה ורב סבר לה כר' יהודא דאמר מב"מ לא בטיל עכ"ל וכתב הר"ן בכוונת רש"י דסובר דרב מפרש הכי במתני' דאיתא טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסורה כלומר הקדירה כולה מפני שחתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה אע"ג דמתני' דלעיל בפ' ג"ה דצ"ו ע"א דאי' ג"ה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירו בנ"ט וכיון דאזלינן בתר נ"ט לשאר גידין אלמא דמב"מ בנ"ט משום דרב סבר כוותיה דר' יהודא מב"מ במשהו קאמר דתנא הכי ס"ל מדפסיק ותני אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסורה כלומר הקדירה כולה ואפי' כמה והדר תני ניער את הקדירה כלומר הגיה בה מיד כמש"ל ואולם בשם תוס' כתב הר"ן דפי' דרב פירושי מפרש למתני' וממתני' הוא דקא מפיק דחתיכה עצמה נ"נ דה"ק ט"ח שנפלה על חתיכה שהיה עומדת בקדירה למעלה מן הרוטב אם יש בנ"ט באותה חתיכה אסורה ותרתי קמ"ל חדא שכל אותה חתיכה מצטרפות לבטל הטיפה לפי שהיא נכנסת ומתפשטות אכולה אע"ג דחם בחם באיסור שאינו שמן שיהיה מפעפע כל שאין בו רוטב אינו אוסר יותר מכ"ק ה"מ בחום של צלי וכיו"ב אבל חתיכה זו כיון שעומדת בקדירה ומתוך שיש בה הבל לחות האיסור מתפשט בכל החתיכה וקמ"ל תו דדוקא אותה חתיכה אסורה אבל שאר החתיכות מותרת אא"כ ניער את הקדירה והיינו דקתני סיפא ניער את הקדירה אם יש בה בנ"ט באותה קדירה אסורה כלומר שאם ניער את הקדירה אחר שאותה חתיכה קבלה טעם מן הטיפה בכה"ג אם יש בנ"ט באותה חתיכה לשאר חתיכות שבקדירה אסורה דחתיכה עצמה נ"ג ובעי ששים נגד כולה והיינו דאמר רב חתיכה עצמה נ"נ ובשניער את הקדירה. ומיהו מאי דאמר רב ואוסרת כל החתיכות משום דמב"מ ל"ב סברא דנפשיה הוא דס"ל כר' יהודא ולאו פירושא דמתני' דהא בהדי קתני דאם יש באותה חתיכה בנ"ט כל הקדירה אסורה הא ליכא נ"ט כל הקדירה שרי דמתני' רבנן הוא דס"ל מב"מ בטיל ומתני' ד"פ ג"ה נמי הכי מוכח יע"ש. ולכאורה קשה על רש"י לפי שיטת הר"ן מי דחקו לפרושי דרב קאי על מתני' וסתם מתני' זו חולק על סתם מתני' דפ' ג"ה הא הו"מ לומר דרב קאמר דינו לפסק הלכה כפי שסובר ולא לפרושי מתני' וע' בחי' אנשי שם שתמה על הר"ן שנראה ברש"י שלא רצה לומר שרב מפרש המשנה כן דא"כ מתני' לא ר' יהודא ולא רבנן דהא ר' יהודא אוסר גם בניער מתחילה ועד סוף כדמסיק בגמ' דחיישינן שמא לא ניער יפה ודעת רש"י לפרש שרב קאי אפסקא דמתני' ולא איפסק כוותיה אלא כר' יהודה ס"ל (ד) קשה קו' תוס' בד"ה דאמר כיון דר' יהודא סובר כן ולא מחדש רב כלל והו"ל לרב לומר הלכה כר' יהודא (ה) הנה רב סובר שם אפשר לסוחטו אסור ושמואל סובר דמותר ופריך הש"ס וז"ל וסבר רב אפשר לסוחטו אסור והא אתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ואי ס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא כו' ומשני הב"ע כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע מיפלט לא פליט ופי' רש"י שנפל אותו זית לתוך יורה רותחת דמה שבולע אינו פולט שכל זמן שאינו נח מרתיחתו אינו פולט) סוף סוף כי נייח הדר פליט ומשני כשקדם וסלקו פי' רש"י לאותו זית קודם שתנוח והנה תוס' בר"ה שנפל כו' מיפלט נ"פ כתבו תימא דדבר הנראה לעינים הוא דפליט וכשנותנין ירק בקדירה רותחת משתנה מראות מים ע"י הירק לו' ופי' רבינו שמואל הא דקאמר מיפלט ל"פ היינו עד שיהיה שבע מלבלוע אבל לאחר ששבע חוזר ופליט סוף סוף כי נייח הדר פליט היינו כי נייח מבליעתו ומשני שקדם וסלקו קודם שגמר בליעתו, ואותן כלים וקערות האסורות כשמגעילן אותם בתוך יורה גדולה ומניחין אותם מבפנים כשהמים רותחין היה מצריך להניחם שעה גדולה עד שיהיה להם שעות לגמור הבליעה ולחזור ולפלוט אח"כ ודבר תימא מי בקי לידע שיעור זה עכ"ל, וה"ה דקו' זו קשה על תי' הש"ס דקדם, וסלקו האיך אפשר לידע שיעור זה, וע' הה"מ בפ' ט"ו ממ"א ה"ה והוא קו' חמורה לפי' רשב"ם (ה) הקשה הפליתי בסי' צ"ב ס"ק ג' על תי' הש"ס שקדם וסלקו הא אין כאן איסור בב"ח דאו' כי מבואר שם בגמ' באיזה שאחרים אוכלין אותן והיינו כמאכל בן דרוסאי וזה שתיכף סלקו אין כאן מאכל ב"ד ולא הוי רק איסור דרבנן, ולא אמרינן נ"נ וקשה להני דס"ל באיסור דרבנן לא אמרינן חנ"נ למה נדחק בגמרא לשנויי במילתא דרב דרבנן חלב נבילה הוא דקדם וסלקו בתכלית הזהירות למאד ולא משנינן דלא נשתהא כל כך כבישול ב"ד וא"כ לא נאסר חלב הבלוע דבר תורה ואינו נ"נ:

כז) ונלענ"ד לתרץ כל קו' הנ"ל בס"ד ומתוך, דברינו יהי' מוכח כמה דינים (א) הנה בטו"ז יו"ד סי' צ' סק"ד כ' דנחלקו קמאי ז"ל לרמב"ם ז"ל אפי' בב"ח היכי דאסור רק מדרבנן לא אמרינן חנ"נ ע' ב"י ביו"ד סי' צ"ט בד"ה כ' רמב"ם ורשב"א חולק וסובר דאמרינן ופר"ח בסי' צ"ב סק"ט כתב דהלכה כרמב"ם ונלענ"ד להוכיח מסוגיא כרמב"ם (ב) בס' פ"מ בסי' צ"ד בשפתי דעת ס"ק כ"ב מספק בהא דקיי"ל נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור אי אסור רק מדרבנן ואפי' הסוברים טע"כ דאו' היינו טע"ג וממש ולא טע"ק א"ד אפי' טע"ק אסור מדאו', וכתב דמסמ"ק ואו"ה נראה דהוא רק מדרבנן וברשב"א סי' תקי"ו משמע שהוא מדאו' וע' בש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"ק כ"ט ופר"ח שם ס"ק כ"ה שכתבו בשם או"ה דבר שמתפשט טעמו יותר מששים דהוי טעם משהו לא חשיב טעם דאו' כלל ופר"ח דחה ראייתו ועי' בפליתי שם סק"י ונלענ"ד לפשוט מסוגיא דידן דמאן דסובר טע"כ דאו' אפי' טע"ק אסור מדאו':

כח) כבר נתבאר מ"ש ר"ן שנחלקו רש"י ותוס' בפירושא דמתני' ובדברי רב ולאחר שהביא הר"ן פי' תוס' בכוונת רב ובמתני' כתב וז"ל ושמעינן ממתני' להאי פירושא שהאיסור לח שנפל בחתיכה שהיה עומדת חוץ לרוטב שהאיסור מתפשט בכל החתיכה אבל אין יוצא מחתיכה לחתיכה דאלת"ה אפי' בלא ניער אח הקדירה הו"מ למיתנו דאם יש בנ"ט מן החתיכה באותה קדירה אסורה. והיינו דאי' בגמרא אילמא דלא ניער כלל ולא כיסה כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט דמשמע שאין איסור נפלט מחתיכה כל זמן שלא ניער והא ודאי לא נהירא דמאי טעמא נימא שיהיה איסור בכל החתיכה ואפי' גסה כמה שלא יהיה יוצא מחתיכה לחתיכה ועוד שאפי' נאמר כן שאין איסור יוצא מחתיכה לחתיכה לעולם מ"מ היא עצמה פולטת מגופה לתוך חתיכה הסמוכה לה ותאסר בפליטתה כיון דס"ל חנ"נ ותרצו תוס' דאפי' למ"ד חנ"נ אין אוסרת אלא במקום שאיסור עצמו יוכל להתפשט לפי שבכ"מ שאו"ה מתפשטין יחד חשבינן אף פליטת היתר כפליטת איסור כיון שהוא מעורב עמו אבל במקום שאין האיסור יוצא אין ההיתר לבדו אוסר, דאלת"ה רותח דצלי שאנו מתירין בקליפה נימא דאותה קליפה נ"נ ואוסרת הסמוכה לה וכן לעולם א"ו כיון שאין בליעת איסור מתפשטות אלא כ"ק מיחל של היתר היוצא מאותו קליפה אינו אוסר הסמוך, לה וזהו טעם הכשר מליחת בשר כו' (ע' תוס' חולין דצ"ו ע"ב ד"ה אפי') אבל אינו מחוור כיון דקיי"ל חנ"נ ואפשר לסוחטו אסור כלומר שאפי' היה אפשר לאיסור שיסחוט ויצא מחתיכה זו אפ"ה חתיכה אסורה דרב הכי ס"ל וכיון שכן הרי כל מה שחתיכה זו של היתר פולטת איסור גמור הוא דהא אמרינן אפי' היה אפשר לאיסור שיסחוט מן ההיתר אפ"ה אסור וכיון שהוא הגוף איסור למה לא תאסר חברתה בפליטתה וראיה מצלי ומליחה דחה הר"ן לכן הסכים לפי' רש"י הנ"ל והנה מבואר לפי' רש"י במתני' ברישא אפי' לא ניער לבסוף נאסר כל הקדירה. מיהו קשה לפירושו קו' קמאי ז"ל בהא דאיתא לקמן בהא דסובר ר' יהודה בט"ח שנפלה על החתיכה כיון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה וחכ"א עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות ואמר ר' נראין דברי ר' יהודה בלא ניער ולא כיסה ופריך הש"ס אילמא לא ניער כלל ולא כיס' כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט ומוקי בלא ניער בתחילה אלא לבסוף וא"כ לפי' רש"י דמיירי שלא ניער לבסוף אמאי נאסרו שאר חתיכות ותי' הר"ן דרש"י סובר כיון דחנ"נ ואפשר לסוחטו אסור כלומר אפי' היה אפשר לאיסור שיסחוט ויוצא מחתיכה אפ"ה אסורה א"כ כל מה שחתיכה זו פולטת איסור גמור ואוסרת חברתה בפליטתה, והא דמקשינין מיבלע בלע מיפלט לא פליט היינו מאן דס"ל אפשר לסוחטו מותר וכיון שכן אין חתיכה זו שקיבלה טעם מן החלב נידונת כחתיכת בשר איסור אלא כחלב שקבלה טעם ממנו ומש"ה פריך מיפלט לא פליט פליטה אוסרת לפי שחלב שבה אפשר שאינה יוצאת מחתיכה לחתיכה ואפי' יוצאת הו"ל מין בשא"מ ואי אפשר שתאסר כולן מפני שהן מינה, אבל למאי דמסקינן אפשר לסוחטו אסור אפי' בלא ניער וכיסה כלל אמרינן כיון שגוף היתר של חתיכה זו נעשה איסור אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה כיון שכולן עומדת בקדירה שיש בה הבל עכ"ל, ורבו קמאי ז"ל החולקים על סברא זו וס"ל דלא אמרינן חנ"נ רק כשניער בסוף ולא בתחילה וכשיטת התוס' ע' ברמב"ם בפ"ט מ"א ובראב"ד והה"מ שם ובטוש"ע סי' צ"ב וש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז, ולכאורה דברי ר"ן בשיטת רש"י צריכין ביאור כיון דהבין אפי' בלא ניער כלל כיון שגוף היתר של חתיכה נעשה איסור אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה כיון שכולן עומדת בקדירה שיש בה הבל אמאי נ"נ נימא שמצטרפין כל החתיכות לבטל החלב, כמו בניער וכיסה מ דאיתא במתני' דאין כח בטיפה לאסור אלא א"כ יש בי ליתן טעם בכל הקדירה, וצריך לומר דס"ל דמ"מ בחתיכה שנפלה הטיפה ממהרת לבלוע כיון שלא ניער מיד ואח"כ כשבלעה ונ"נ פולטת לשאר חתיכות ואף דחם בחם באיסור שאינו מפעפע אינו אוסר אלא כ"ק שאני הכא דאיכא הבל הקדירה וע' ביו"ד סימן ק"ה ובטו"ז ס"ק י"ב וש"ך ס"ק י"ז ופר"ח ס"ק כ"ג ובס' צ"ב בטו"ז ס"ק ז', והנה סברא זו דהבל הקדירה עדיף מצלי הר"ן הוא דמחדש ורבו החולקים כמ"ש הש"ך בסימן צ"ב ס"ק ג' דעל קו' הנ"ל מ"ש מצלי שאינו אוסר רק כ"ק תי' בדרכי משה דחלב הוי איסור שמן דמפעפע ובאיסור שמן אפי' בצלי אוסר כל החתיכה כדאי' ביו"ד סי' ק"ה או דמיירי בבשר שמן, ובס' פרי חדש הוכיח שם שדעת רשב"א ורבינו המחבר דצלי וחתיכה חוץ לרוטב שווין דאם הוא דם וכיו"ב שאינו מפעפע כלל סגי בנטילת מקום ואם הוא חלב שמפעפע קצת החתיכה שבה נפל האיסור כילה אסורה אבל אין מפעפע מחתיכה לחתיכה, ואם הוא איסור שמן אפי' מחתיכה לחתיכה מפעפע דאוסר הכל יע"ש א"כ הר"ן הוא יחיד בדבר זה:

כט) ונלענ"ד אפי' לרש"י ור"ן איכא חילוק בין היכי דלא ניער לבין ניער לבסוף ונראה מסברא היכי דניער לבסוף כיון דמנער היטב בודאי החתיכה שנאסרה מחמת הטיפה ונעשה היא עצמה חתיכת בשר איסור דנ"נ כיון דבב"ח אפשר לסוחטו אסור כמ"ש הר"ן אזי מסתמא נותנת חתיכה זו טע"ג וממש לשאר חתיכות ואוסרת כולן ובעי ששים כנגד כולה למ"ד מב"מ בטל ולר' יהודא דסובר מב"מ ל"ב נאסרו כל החתיכות אבל היכי דלא ניער לבסוף אפי' לרש"י ור"ן לא אלים כל כך הבל הקדירה שיהי' חתיכה שקבלה הטיפה והיא מונחת חוץ לרוטב שתתן טע"ג לשאר חתיכות ולא נותנת רק טע"ק דאפושי פלוגתא לא מפשינן דהא לשיטת תוס' ורוב קמאי אין מתפשט האיסור כלל מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כיון שחתיכה שנפלה הטיפה עלוי הוא למעלה מרוטב מה"ת לן לחדש ולומר לרש"י ור"ן פולטת טע"ג, וכבר נתבאר נ"ט בר נ"ט דהתירא קיי"ל כשמואל דמותר דטע"ק אין בו כח לחול עליו שם איסור בב"ח ונ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור דטע"ק אוסר מיהו כתבתי דיש להסתפק אי טע"ק אסור מדאו' למ"ד טע"כ דאו' או דאסור רק מדרבנן דוקא טע"ג הוי כעיקר מדאו' ולא טע"ק, ומבואר ג"כ היכי נאסרה החתיכה בשר שנפלה עלי' הטיפה מטע"ג (דטע"ק אינו אוסר בב"ח לדידן דקיי"ל כשמואל נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר) הבשר שקיבל טע"ג הנרגש מחלב אם אח"כ פולטת חתיכה זו לשאר חתיכות שבקדירה אפי' טע"ק אוסרת החתיכות דדמי לנ"ט בר נ"ט דאיסורא כיון שכבר נאסרה החתיכה עצמה מטע"ג דמי לשאר איסורין דאפי' טע"ק הנפלט מחתיכה זו לשאר חתיכות נאסרו ונ"מ לדינא אי טע"ק אוסר מדאו' או מדרבנן ונראה לדעת רמב"ם דסובר דלא אמרינן באיסור דרבנן חנ"נ וכן דעת כמה פוסקים ובאיסור דאו' אפי' בשאר איסורין אמרינן חנ"נ נ"מ טובא לדינא אם אחת מחתיכות שנאסרו מחתיכה שמונחת חוץ לרוטב נפלה לחתיכות אחרות אי נימא טע"ק איסר בשאר איסורין מדאו' אזי אפי' לא ניער לבסוף כיון שנאסרו החתיכות מדאו' ונ"נ ממה שקבלה טעם מחתיכה שחוץ לרוטב דאותה חתיכה בודאי נ"נ דאפשר לסוחטו בב"ח אסור ונ"נ אזי לדידן אף דקיי"ל מב"מ בטיל מ"מ כיון דגם בשאר איסורין שנאסרו מדאו' אמרינן חנ"נ צריך ששים כנגדה והיא עצמה נשארת באיסורא אבל אי נימא טע"ק בשאר איסורין אסור רק מדרבנן אזי אם אחת מחתיכות שנאסרה נפלה לחתיכות אחרת לא אמרינן חנ"נ כיון דהוא רק איסור דרבנן (ואין לומר הא בלא"ה לא אמרינן חנ"נ כמ"ש תוס' בד"ק ע"א ד"ה שקדם דבמשהו לא אמרינן חנ"נ דז"א דל"ד להתם דהא כאן באמת איכא טע"ק רק שלא נרגש לכל רק לקפילא כמש"ל בפרטים הקודמים) מיהו לכאורה ליכא נ"מ דאפי' אי טע"ק אסור רק מדרבנן ולא אמרינן נ"נ בדרבנן מ"מ כיון דלא ידעינן כמה בלע החתיכות מחתיכה ראשונה שהי' חוץ לרוטב ממילא כשנפל אחת מחתיכות לתערובת ב' צריך ששים כנגד כולה כדאי' ביו"ד סי' צ"ח ס"ג וד' בש"ך סק"י, ואולם באמת איכא נ"מ אי אמרינן חנ"נ אף דאיכא ששים נגד החתיכה היא נשארת באיסורא, וגם נ"מ בין איסור דאו' לאיסור דרבנן עיין בש"ך יו"ד סי' ק"ט ס"ק ט', וא"כ נ"מ טובא אי נימא טע"ק אסור מדרבנן אם לא ניער לבסוף נאסרו החתיכות רק מדרבנן ואי ניער לבסוף נאסרו החתיכות מדאור', מיהו לר' יהודא דסובר מב"מ ל"ב ליכא נ"מ דמה בכך שחתיכה שנפלה הטיפה פולטת רק טע"ק ואינה נותנת טע"ג לכל החתיכות מ"מ כיון דחתיכה ראשונה נ"נ ויש לו שם איסור בשר אוסרת לכל החתיכות אף כשאינה נותנת טע"ג דהא מב"מ במשהו אבל לחכמים דר' יהודא דמב"מ בטיל רק דקיי"ל חתיכה עצמה נ"נ וצריך ששים לבטל החתיכה שנפלה הטיפה עלי' כיון שכל החתיכה נ"נ ואם ליכא ששים נאסרו גם שאר חתיכות ואם קיבלו טע"ג אזי הם נ"נ מדאו' ואי קיבלו טע"ק אי אסור רק מדרבנן ל"א אצל החתיכות חנ"נ ואין להקשות לפמ"ש דהבל הקדירה אינו מבליע טע"ג רק טע"ק אמאי בחתיכה שנפלה עלי' הטיפה נאסרה כולה הא בב"ח כדי שיחול איסור בב"ח בעי טע"ג ולא טע"ק לדידן דקיי"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר דז"א כיון שהטיפה הוא בחתיכה עצמה, וגם בצירוף הבל הקדירה לכ"ע מתפשט טע"ג וראי' לזה דהא תוס' וקמאי ז"ל הנ"ל החולקים על רש"י ור"ן מ"מ באותה חתיכה מודו דמתפשט טע"ג בכל החתיכה ונאסרה כולה ולא סגי בקליפה ודוק בכ"ז:

ל) ועוד נלענ"ד לומר דבר חדש דהנה הרמב"ם בפ"ט ממ"א כתב אם ניער מתחילה ועד סוף או שכיסה מתחילה ועד סוף הכל מצטרף והטור בסי' צ"ב חולק על זה וכתב וז"ל ונראה שאין צריך רק שינער או שיכסה מיד בשעת נפילה ואפי' פסק אח"כ מלנער ע' בב"י ובש"ע שם ס"ב ובש"ך ס"ק ד"י והטו"ז בסק"ו כתב שאין כאן מחלוקת בין רמב"ם לטור אלא בפירוש הלשון שהטור מפרש מ"ש מתחילה ועד סוף היינו שלא פסק מלנער עד שסלקו מעל האש ומש"ה חולק על הרמב"ם לפי סברתו, אבל הרמב"ם מפרש בענין אחר דכל זמן שיש ממשות האיסור של הטיפות חלב על הבשר לא מהני מה שינער הקדירה שמא חזר אח"כ אותו חלק למעלה וחוזר ואוסר אותה חתיכה בפ"ע כיון שישנה עדיין בעין עליו ע"כ אמרינן שינער עד זמן שיכלה ממשות של הטיפה והיינו מתחילה ועד סוף שאמרו בגמרא דעל סוף הויות הטיפה אמרו כן וכן הוא כוונת הרמב"ם אבל אם כלתה ממשות הטיפה מודה הרמב"ם לטור דסגי אם פוסק אח"כ מלנער עכ"ד. ולפ"ז לכאורה יש להסתפק לדינא היכי שהי' מנער והי' פוסק מלנער ולא השגיח לראות אם כלתה ממשות הטיפה ואם הי' מנער יפה ע"ד שיכלה ממשות הטיפה מצטרף כולן לבטל הטיפה ולא אמרינן חנ"נ שיהי' צריך ששים נגד החתיכה והחתיכה נשארת אסור או דלמא כיון דקיי"ל בב"ח חנ"נ מדאו' הוי ספק דאורייתא ואזלינן לחומרא, ולכאורה דין זה פשוט, דהנה רמב"ם בפ"ט ממ"א ה"י כתב אם נפל חלב לתוך מרק או לכל החתיכות ולא נודע לאיזו חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל והקשה הטור בסי' צ"ב מובא בש"ך סק"ח שם וטו"ז ס"ק ו' מה מועיל ניעור שמנער אח"כ כיון דכבר נעשה החתיכה נבילה, וכתב הפליתי שם בס"ק ז' בשם ס' פרי תואר שרצונו לומר דלא נודע לאיזה חתיכה נפל אי נפל לחתיכה שחוץ לרוטב או בתוך הרוטב שהכל מצטרף לבטלו וה"ה אם יש לו ספק אם נפל לחתיכה גדולה ואיכא ששים או דלית בי' ששים וכוון דמספקא לן אי חנ"נ מספיקא לא מחמירינן ואוקי בחזקת היתר עכ"ד פח"ח, מיהו לכאורה תלי' במחלוקת קמאי ז"ל לפמ"ש בכללי חזקות דעת קצת קמאי ז"ל דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה מן התורה והכא איתרע חזקת היתר כיון שנפל חלב לתוך קדירה של בשר, וכמ"ש בס' נקודת הכסף בסימן ק"ה ס"ק ג' לכן ספק כבוש בשאר איסורין אסור דהוי סד"א ולא אזלינן בתר חזקת היתר כמו שהקשה טו"ז שם דכיון דנשרה איתרע חזקת כשרות דידי' וה"ה כיון דבב"ח חנ"נ מדאו' הוי סד"א, אבל בשאר איסורין שפיר יש לקיים דין זה דאפי' להסוברים דאמרינן חנ"נ מ"מ כיון דהוא רק מדרבנן לשיטת הר"ן וסייעתו כמ"ש הש"ך בסי' צ"ב ס"ק י"ב ובספק הוי סד"ר משא"כ בב"ח דהוי סד"א ואזלינן לחומרא ואמרינן חנ"נ כיון דאיתרע ח"ה (ועל קו' הטור נאמרו בש"ך וטו"ז תי' אחרים) וא"כ לפ"ז נראה ה"ה בנידון דידן היכי שהי' מנער מיד כשנפלה הטיפה ולא השגיח לראות אם הי' עדיין נשאר ממשות הטיפה על הבשר ולא מהני הניעור ולא מצטרף שאר חתיכות לבטלו. או אולי ניער עד שיכלה ממשות הטיפה ומצטרפין שאר חתיכות לבטל כיון דבב"ח אמרינן חנ"נ מדאו' הוי סד"א ולא מהני ח"ה של הקדירה, ורבותינו האחרוני' ז"ל הביאו ראי' ממ"ש אביי בכתובת דכ"ג ע"א לפמ"ש תוס' ד"ה תרווייהו לפי הבנת מוהרי"ט בחי' לקדושין ד"ו ופ"י בגיטין דכ"ח ע"א סובר חזקה דאיתרע לא הוי חזקה מן התורה לפ"ז יש לומר דאביי לא רצה לפרש מתני' דט"ח אתיא כר' יהודא דסובר דהלכה כרבנן דמב"מ בטיל ולא הי' ניחא לי' לפרש דמתני' אתיא שלא כהלכה וגם הוא נגד סתם מתני' דפ' ג"ה כנ"ל לכן פי' דרישא דמתני' קמ"ל כפי פרש"י ור"ן דאפי' לא ניער כלל אח"כ מ"מ נאסרה כל הקדירה משום דהבל הקדירה מהני שיהי' חתיכה שנפלה הטיפה עלי' אוסרת השאר דחנ"נ וכמ"ש הר"ן דכן משמע לשון מתני' דאיתא סתם אסור משמע כל הקדירה. ובסיפא קמ"ל היכי דניער את הקדירה ולא השגיח לראות אם הי' מנער עד שיכלה ממשות הטיפה אזלינן לחומרא דאמרינן חנ"נ ולא מצטרף שאר חתיכות לבטל דאולי הי' נשאר עדיי, ממשות הטיפה וקמ"ל דין חדש דלא מהני ח"ה של הקדירה כוון דאיתרע הח"ה ודוק. לא) לפ"ז יש לומר דאביי הוכיח ממתני' דט"ח דבע"כ טע"ק באיסורין אסור מדאו' כמו טעם ממש הוי כעיקר מדאו' ה"ה טע"ק אסור מדאור', דהנה לפמ"ש פי' אביי רישא מתני' דמיירי בלא ניער מתחילה ועד סוף ואפ"ה אם יש בנ"ט באותה חתיכה נאסרה כל הקדירה אף שחתיכה שנפלה עלי' הטיפה מונחת חוץ לרוטב משום שהבל הקדירה מתפשט הטעם מחתיכה לשאר חתיכות ואיסרן והא טעם זה הוא רק טע"ק ומ"מ אוסר החתיכות כיון דכבר נאסרה החתיכה עצמה מטיפת חלב. דבחתיכה שנפל הטיפה נכנס הטיפה בכולה טע"ג ולא טע"ק) דאם היה טע"ק לא נאסרה החתיכה כיון דסובר אביי בחולין דקי"א כשמואל דנ"ט בר נ"ט דהתירא מותר דטע"ק אינו אוסר בב"ח) שוב אח"כ לאסור חתיכות אחרות הוי כשאר איסורין דאיסר טע"ק דהא קיי"ל נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור. מיהו עדיין יש להסתפק אם אוסר החתיכות מדרבנן דטע"ק מאיסור אוסר רק מדרבנן או דאוסר מדאו' ונ"מ טובא לדינא בין איסור דרבנן לאיסור דאו'. ואולם אביי הוכיח כיון דאיתא ברישא דמתני' סתם אסור כמו דאיתא בסיפא ניער כו' אסור דבסיפא פירושו דאסור מדאו' דסד"א מדאו' לחומרא (כשיטת רשב"א וסייעתו) ואם הפי' ברישא שאסור רק מדרבנן הו"ל לפרש כי היכי דלא נטעה כיון דהוא נ"מ רבתי לדינא דאי נימא ברישא חתיכות אחרות שנאסרו מחתיכה שנפלה הטיפה אסורים מדרבנן. אם נפלה אח"כ אחת מחתיכות לקדירה אחרת של היתר לא אמרינן חנ"נ כיון דבאיסור דרבנן ל"א חנ"נ ואי נאסרה מדאו' אמרינן חנ"נ ועוד נ"מ טובא בין איסור דאו' לאיסור דרבנן. אע"כ דמתני' ס"ל טע"ק באיסור אוסר מדאו' וכיון שחתיכה שנפלה הטיפה עליה נותנת טעם לשאר חתיכות שבקדירה ואף שהוא טע"ק כיון דלא ניער לבסוף מ"מ נאסרו החתיכות כמו בכל איסורין אוסר טע"ק, והנה כתבתי בפרט ה' באריכות לכן סובר אביי בב"ח לא הוי חידוש מה דכבוש מותר ובשאר איסורין כבוש אסור משום דע"י כבישה לא נכנס טעם ממש וגמור בהיתר רק טע"ק ובאיסורא אוסר טע"ק משא"כ בב"ח דאין כח בטע"ק לאסור דהא קיי"ל נ"ט בר נ"ט דהיתרא מותר ודאיסורא אסור א"כ מוכח דבע"כ טע"ק אוסר באיסורין מדאו' דאי נימא דאוסר רק מדרבנן בע"כ הא דאוסר כבוש בשאר איסורין מדאו' משום דהוי כבישול שנכנס טע'"ג בהיתר א"כ הוי בב"ח חידוש מה דכבוש מותר מדאו' אע"כ אי נימא דבב"ח לא הוי חידוש בע"כ טע"ק באיסורא אוסר מדאו' כמו טע"ג דהוי כעיקר מדאו' לפ"ז יש לומר מה שאמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאו' אין כוונתו כפשוטו בטעם ממש דזה כבר ידענו מגעולי עכו"ם או ממשרת כמ"ש תוס' אלא כוונת אביי דאפי' טע"ק אוסר באיסורין מדאו' וז"ש טעמו ולא ממשו ר"ל שאין ממשות הטעם נבלע רק טע"ק בעלמא ר"ל באיסורין אוסר מדאו' כמו דמוכח ממתני' בבבא דרישא דאיתא סתם אסור ופירושו כל הקדירה כמ"ש רש"י ור"ן אף בלא ניער כלל והחתיכה מונחת חוץ לרוטב ואין איסור אוסר בלא רוטב ובע"כ הטעם משום הבל הקדירה וסובר לפשיטות דאין כח להבל הקדירה להוציא טע"ג רק טע"ק ומ"מ אוסר לחתיכות דכיון דכבר נאסרה החתיכה שנפלה עלי' הטיפה מדאו' דבאותה החתיכה הבל הקדירה גורם להבליע טעם ממש בכל חתיכה אזי שוב נגד חתיכות אחרות הוי כשאר איסורין וכיון דתני סתם אסור כמו בסיפא משמע דאסור מדאו' דאל"כ הו"ל לחלק כיון דנ"מ טובא לדינא כנ"ל וכיון דטע"ק היוצא מחתיכה הנאסרה מחלב אוסר לחתיכות אחרות מדאו' ה"ה לשאר איסורין אוסר טע"ק מדאו' דדמי זה לזה ונ"מ דנ"ט בר נ"ט באיסורא אוסר מדאו' דטע"ק דאו' בכל איסורין כמו בב"ח וגם טע"ק באיסורא הוי כעיקר ואסור מדאו' דליכא חילוק בין טע"ק לטע"ג דאי נימא דבעלמא ר"ל בשאר איסורין טעם לא הוי כעיקר מדאו' דמבב"ח לא גמרינן דחידוש הוא, והיינו כיון דטע"ק אסור באיסורין רק מדרבנן הוי בב"ח חידוש ואי אפשר לומר לכן בשאר איסורין אסור מן התורה כבוש דטע"ק איכא בכבישה ובאיסורא אוסר טע"ק כיון שאתה סובר שהוא מדרבנן בע"כ צריך לומר שגם בכבוש נבלע טע"ג ומ"מ בכבוש מותר בב"ח והוי חידוש א"כ אע"ג דליכא נ"ט נמי, אע"כ דלא הוי חידוש משום דיש לומר בכבוש ליכא רק טע"ק ובאיסורין אוסר מדאו' טע"ק ובב"ח אין לו כח לאסור שיהי' נאסר וא"כ ממילא מוכח דטעמו ולא ממשו בעלמא דאו', וא"כ מלבד דמוכח ממשמעות מתני' כיון דאיתא סתם אסור בבבא דרישא ולא ביאר דחתיכות שבקדירה נאסרו רק מדרבנן אף גם מזה גופא מוכח כיון דבעינן נתינת טעם שיהי' טיפה נ"ט בחתיכה ראשונה שהיה מונחת חוץ לרוטב, ובע"כ בב"ח אינו חידוש והיינו משום דכבוש בשאר איסורין איכא טע"ק שאוסר מדאו' ובב"ח אין טע"ק אוסר שיחול עליו שם איסור בב"ח כיון דכל אחד בפ"ע מותר א"כ מזה גופא מוכח דטע"ק אוסר בשאר איסורין מדאו' לפ"ז ל"ק קו' תוס' וגם מדוייק מה שאמר טעמו ולא ממשו ול"ק טע"כ שרצה להורת לנו אפי' טע"ק באיסורא הוי כטע"ג וכעיקר שאסור מדאו' ודוק היטב, אמנם לפי דברינו רבא דהשיב לו דרך בישול אסרה תורה ובב"ח הוי חידוש כסוגיא דפסחים ובע"כ טע"ק אוסר באיסורין רק מדרבנן, בע"כ צריך לומר דו בא מפרש המתני' דט"ח כפי' תוספת המובא בר"ן דברישא כיון דלא ניער ולא כיסה כלל אין החתיכה אוסרת לשאר חתיכות ודוקא אותה חתיכה אסורה אא"כ ניער לבסוף והיינו דקתני בסיפא ניער את הקדירה אם יש בה בנ"ט באותה קדירה אסורה כמ"ש תוס' דאי אפשר לומר דסובר הפי' כרש"י דאפילו לא ניער אוסר לשאר חתיכות מדאו' דכיון דלרבא היכי דהוא טע"ק גם בשאר איסורין אסור רק מדרבנן ובמתני' דאיתא סתם אסור משמע מדאו' אע"כ דהבין כמ"ש וא"כ נפשוט למסקנא דאביי הודה לרבא כ"ע ס"ל דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור רק מדרבנן וק"ל:

לב) מעתה נבוא לישב בס"ד שאר קו' הנ"ל, דהנה לעיל בפרט ד' כתבתי באריכות לפרש כוונת רש"י במתני' דנקיט בבבא דרישא ששים ולא כתב דבעי גם טעימת קפילא משום דרצה לפרש מתני' אליבא דהילכתא דקיי"ל כשמואל נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר דטע"ק אין אוסר בב"ח בתערובת ראשון והיכי דאיכא ששים מבואר באו"ה אם איכא טעם הוי רק טע"ק לכן בשאר איסורין דטע"ק אוסר נאמן קפילא להחמיר אבל בב"ח דאין טע"ק אוסר ל"מ עדות הקפילא להחמיר יע"ש לפ"ז יש לומר דבר חדש בכוונת רב ולא קשה קו' תוספת אמאי לא אמר הלכה כר' יהודה דהנה במס' חולין דקי"א ע"ב סובר רב דגים שעלו בקערה של בשר אסור לאוכלן בכותח דסובר גם נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור וא"כ סובר גם טע"ק אוסר בב"ח ונראה דסובר כיון דאיתא ברישא דמתני' אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור סתם נ"ט היינו טעימת קפילא כדאי' בדף צ"ז דלשיטת רש"י קפילא אין נאמן להקל רק להחמיר קמ"ל מתני' דאף דאיכא ששים אם אומר קפילא דאיכא טעם חלב אף דהוא רק טע"ק אסור דגם בב"ח טע"ק אוסר, ונראה דרב פי' המתני' כמ"ש הר"ן בשם תוספת דרישא קמ"ל דחתיכה שנפלה הטיפה כל אותה חתיכה מצטרפת לבעל הטיפה לפי שמתפשטת בכל החתיכה משום הבל הקדירה, ואם יש בנ"ט דהיינו קפילא אומר דאיכא טעם אף דאיכא ששים והוי טע"ק מ"מ אותה חתיכה אסורה דגם טע"ק אסור בב"ח כיון דגם נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור. ומה דאיתא בסיפא ניער ג"כ כפי' תוס' ר"ל אם ניער לבסוף אחר שקבלה החתיכה מט"ח טע"ק צריך אח"כ בחתיכות אחרות ששים נגד כל החתיכה ומה שאומר רב ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה הוא סברא דנפשי' דסובר כר' יהודא וכמ"ש תוס' המובא בר"ן, וא"כ רב מחדש לן דין חדש היכי דקפילא אמר דאיכא טעם כיון דטע"ק אוסר בב"ח נאמן להחמיר אמנם נראה גם לרב דסובר נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור וטע"ק אוסר בב"ח מ"מ האיסור הוא רק מדרבנן דאף דטע"כ בב"ח לכ"ע דאו' היינו טע"ג אבל לא טע"ק, וגדולה מזו כתבתי לעיל דנראה מסמ"ק ואו"ה דגם באיסורא נ"ט בר נ"ט אסור רק מדרבנן ונ"מ טובא לדינא, דהנה כבר נתבאר בטו"ז ביו"ד סי' צ' סק"ד ופר"ח בסי' צ"ב ס"ק ט' הביאו מחלוקת קמאי ז"ל אי אמרינן חנ"נ באיסור דרבנן לרמב"ם אפי' בב"ח היכי דאסור רק מדרבנן אף שיש לו עיקר בדאו' ל"א חנ"נ ולרשב"א אפי' בשאר איסורי דרבנן אמרינן חנ"נ וא"כ לרמב"ם נ"מ טובא אי נימא דרב סובר נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור מדאו' דטע"ק אוסר מדאו' אזי הדין היכי דחתיכה בשר נאסרה מחלב ע"י טע"ק ונ"נ אזי אוסרת אח"כ חתיכות שבקדירה לרבנן צריך שיהיה ששים נגד החתיכה וחתיכה עצמה נשאר באיסורא ולר' יהודא הוי מב"מ ול"ב. אבל אי טע"ק אוסר רק מדרבנן אזי לא אמרינן חנ"נ וממילא לרבנן כשנתערבה בשאר חתיכות א"צ דק ששים לבטל האיסור קלוש, וגם לר' יהודא בטיל כיון דאין גוף הבשר נ"נ אזי החלב עם שאר חתיכות הוי מין בשא"מ, ואפי' לשיטת רשב"א דסובר דאמרינן חנ"נ אפי' באיסור דרבנן מ"מ נ"מ אליבא דר' יהודא לפמ"ש תוס' במס' חולין דצ"ט ע"ב ד"ה שאני ורשב"א שם דר' יהודה מודה דבאיסור דרבנן מב"מ בטיל מיהו ריטב"א שם כתב דאפי' באיסור דרבנן סובר ר' יהודה דמב"מ לא בטיל ושאני ציר דאיסור הוא זיעה בעלמא וגם תוס' כתבו במסכת יבמות דפ"ב ע"א ד"ה אליבא דר"ש בר"י דר"א סובר ר' יהודה דמב"מ אפי' באיסור דרבנן ל"ב ונראה דרב סובר דאמרי' חנ"נ אפי' באיסור דרבנן וגם סובר כר' יהודא כמו שהבין רב שישא דאפי' באיסור דרבנן מב"מ לא בטיל וקמ"ל רב פירושא דמתני' חידש דין דאפי' בב"ח היכי דאיכא ששים וקפילא אומר דאיכא טעם וכיון דאיכא ששים הטעם שמרגיש הוא טע"ק מ"מ אוסר אפי' בב"ח דהתירא הוא דסובר נ"ט בר נ"ט דהתירא אסור ואף דאיסור טע"ק הוא רק מדרבנן מ"מ אמרינן חנ"נ אפי' באיסור דרבנן וגם מב"מ באיסור דרבנן ל"ב, והיינו דפי' במתני' במ"ש ר"ן בשם תוס' דברישא קמ"ל דטיפה אוסרה החתיכה אף שהוא חוץ לרוטב כל אותה חתיכה מצטרף לבטל הטיפה דאף דצלי אוסר רק כ"ק משום הבל הקדירה מתפשט בכל החתיכה וסיפא קמ"ל דאם ניער אח"כ בעינן ס' נגד החתיכה כולה דגם באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ ורב דאומר דאוסר כל החתיכות משום מינו סברא דנפשיה הוא כמש"ש ר"ן. ועוד יש לומר דמתני' קמ"ל דין חדש דהנה הש"ך ביו"ד סי' צ"ט ס"ק ט"ז כתב בשם או"ה דאפי' היכי דאמרינן חנ"נ כגון לח בלח או לח ביבש או יבש בלח יש חילוק בין נודע או לא, דאע"ג דנעשה בפעם א' כיון שלא היה בהיתר ס' כנגדו מאחר שלא נודע לו באותו פעם ולא טעם עתה טעם דאיסורא נוכל לומר שפיר דמצטרף כל ההיתר לבטלו עכ"ד וש"ך השיג עליו וע' בפליתי שם ס"ק ט' וא"כ יש לומר לפי פירושינו דמה דאי' במתני' אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור היינו דאיכא ששים מ"מ כיון דקפילא אמר דאיכא טעם אף דהוא טע"ק אוסר וא"כ מיירי בנודע התערובת כיון שניתן לעכו"ם למיטעם וע"ז קאמר בסיפא אם לאחר שנודע התערובת ניער את הקדירה כיון דחנ"נ צריך ששים כנגד כל החתיכה (ובבא דסיפא בע"כ מה דאמר נ"ט היינו ששים דאי אפשר לקפילא להבחין דחתיכה שנפלה הטיפה עלי' עם שאר חתיכות הוי מב"מ) וקמ"ל דאפי' דגוף איסור הוא מדרבנן כיון שלא היה בחתיכה ראשונה שנפלה הטיפה רק טע"ק מ"מ אמרינן חנ"נ וקמ"ל דבעינן נודע וא"ש. וא"כ מיושב קושית תוספת דלכן לא קאמר הלכה כר' יהודא דר' יהודא לקמן מיירי היכי דאיכא איסור דאורייתא כגון דליכא ששים בחתיכה שנפלה ט"ח בכה"ג סובר חנ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה ובאיסור דאו' אמרינן חנ"נ ומב"מ ל"ב ורב קמ"ל אפי' באיסור דרבנן נ"נ ול"ב וא"ש:

לג) לפ"ז דרב בע"כ סובר אפי' באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ ומב"מ ל"ב מיושב קו' הפליתי הנ"ל בהא דמקשה הש"ס חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא אמאי לא מוקי כשקדם וסלקו קודם שנתבשל כמאכל ב"ד דהאיסור רק מדרבנן ולא אמרינן חנ"נ דז"א דרב לשיטתו בע"כ סובר דאפי' באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ דאי רב מיירי באיסור דאו' דליכא ששים בחתיכה נגד הטיפת חלב תיקשי קו' תוס' דמאי קמ"ל רב הא היינו דין דר' יהודה והו"ל לומר דהלכה כר' יסודא אע"כ דסובר אפי' בדרבנן חנ"נ ושפיר מקשה, ולפ"ז יש ליישב קו' תוס' בד"ה שנפל הנ"ל, במה דמשני דקדם וסילקו האיך אפשר לידע דיש לומר דהיכי שקדם וסלקו במהירות אין בכח הבשר ליתן טעם ממש בחלב רק טע"ק וטע"ק הלז אוסר החלב רק מדרבנן וכיון דאיכא ספק אולי לא פליט הבשר את החלב הנבלע לתוך חלב שביורה וכיון דאף אם פלט לתוך חלב שביורה כיון דגוף איסור בב"ח בטע"ק אוסר רק מדרבנן דגם לרב בנ"ט בר נ"ט דהתירא אסור דטע"ק אוסר בב"ח הוי רק מדרבנן וא"כ בנ"ד הוי סד"ר ואזלינן לקולא דאולי לא נפליט החלב הנבלע לתוך חלב שביורה וכיו"ב כתבו רבותינו האחרונים ז"ל להסוברים דאמרינן בשאר איסורין חנ"נ כיון דגוף איסור חנ"נ הוא רק מדרבנן משום לתא דבב"ח כמ"ש הר"ן, לכן בספק אזלינן לקולא דהוי סד"ר, וה"ה בב"ח אף דנ"נ מדאו' היינו בטעם ממש אבל בטע"ק גוף האיסור הוא רק מדרבנן ונ"נ מדרבנן וא"כ הכא כיון שקדם וסלקו הבשר במהירות אין כח בבשר ליתן טעם ממש בחלב הנבלע רק טע"ק ונאסר רק מדרבנן דחנ"נ מדרבנן ממילא לא נאסר חלב שביורה כיון דאיכא ספק אולי לא נפלט לתוך חלב שביורה דהוי סד"ר דאזלינן לקולא וא"ש ול"ק כל הקו' בס"ד ודוק:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה