אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יט › פרט ה

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יט · פרט ה

פרט ד

יבואר ביאור דברי אביי לפי שיטת התוס'

כ') שם אמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאו' (דגמרינן מבשר בחלב במה מצינו) דאי ס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא. אי חידוש הוא אע"ג דליכא נ"ט נמי א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה. וכ' רש"י וז"ל לעולם אימא לך חידוש הוא ודקאמרת אע"ג דליכא טעמא ליתסר דהא ליכא למיגמר מזרוע בשילה ע"כ בגופי' גלי קרא דבעינן טעמא מדלא אסרתו תורה אלא דרך בישול שאסור הבשר להתבשל בחלב ואין לך כגון זו שלא יתן טעם יע"ש, ותוס' בד"ה דחידוש הוא השיגו על פי' רש"י וז"ל דחידוש הוא פ"ה דשניהן מין היתר זה לבדו וזה לבדו וכשנתערבו נאסרין. וטעם זה לא קאמר בפסחים דף מ"ד ובנזיר דל"ו דהא כלאים נמי הכי הוי. ומסיק דהיינו חידושו דאי תרו לי' כולה יומא בחלבא שרי אעפ"י שנבלע החלב בבשר אעפ"י שהוא צונן לפי שהוא צלול והבשר שוהא בתוכו וכי בשיל לי' אסור עכ"ל. ומבואר מה דלא פי' רש"י כן משום דהוי קשה לי' אביי אליבא דאמת אמאי קאמר דלא הוי חידוש הא באמת הוא חידוש כדאי' בש"ס הנ"ל לכן פי' כפירושו דסד"א דהוי חידוש כיון דכל אחר לבדו מותר, ומסיק דלאו חידושא דאהכי קפיד רחמנא דומי' דכלאי הכרם דמיתסרי נמי משום כלאי תערובת יע"ש. וא"כ יש לתמוהו על תוס' מה סברת אביי למסקנא הא באמת הוא חידוש כנ"ל וכבר הרגישו המפורשים ז"ל בזה:

כא) ונלענ"ד לישב בס"ד דעוד יש לדקדק דאי' שם במסכת פסחים דחידוש הוא דאי תרו לי' כולה יומא בחלבא שרי בשיל לי' בישולו אסור הא זה לא הוי חידוש במה שנאסר ע"י בישול רק מה שמותר מדאו' ע"י כבישה, וא"כ מה דאי' אם בשיל לי' בישולו אסור הוא למותר, ונלענ"ד לישב דהנה יש להסתפק אם תרו בשר בחלב בצונן ע"י כבישה וכיו"ב דמותר מדאו' אם אח"כ בישל אותו בשר בחלב שנאסר ע"י כבישה מי נימא כיון דהותרה הותרה והחלב שבו הוי כאילו הי' מים דהא לא אסרה תורה בשר בחלב ע"י כבישה וגם עכשיו שבישל לא נפקע מהיתר ראשון ואסור רק מדרבנן או דלמא לא התירה התורה רק מתחילה כשהי' ע"י כבישה ועכשיו שבישל אותו אסור מדאו' ומה שנתערב מתחילה ע"י כבישה לא מעלה ומוריד, ויש לצדד לכאן ולכאן ולא דמי להא דאי' ביו"ד סי' צ"ט דחוזר וניער דהתם עכ"פ הי' איסור רק שנתבטל ועכשיו שנוסף חוזר וניער משא"כ הכא בבשר בחלב שכל א' בפ"ע מותר רק ע"י בישול אסרה תורה וכיון שע"ו כבישה הותר הוי החלב הבלוע כמים בעלמא ועומד בהיתר לעולם, או דלמא דלא גרע הבלוע מאילו הי' כל אחד בפני עצמו דאם עכשיו נפל החלב ע"י בישול הי' אסור מדאו' ויש לומר דמיתלי תלי אם יעבור אח"כ ויבשל יהי' אסור מדאו', ומצאתי בפ"מ בסי' ק"ה במשבצות זהב ס"ק ג' שכתב וז"ל עוד למדתי מהגהות שבסוף הספר או"ה דאסור לבשל חתיכה כבושה מע"ל בחלב דמעיקרא כבוש ועתה איסור תורה עכ"ד.

כב) ונלענ"ד לפשוט ספק זה, דהנה לכאורה יש לומר טעם מספיק לאביי דכבוש לא הוי חידוש, דהנה במס' ע"ז דף ס"ז וס"ח נחלקו ר' מאיר סובר נטל"פ אסור ור' שמעון סובר דמותר ולכ"ע סרוחה מעיקרא מותר הרי דבר שכבר נאסר והי' לו שם איסור לא נפקע האיסור לר' מאיר אף ע"י פגם, אבל דבר שלא הי' לו שם איסור עד שבא לידי פגם מותר לכ"ע וגם לדידן אף דקיי"ל נטל"פ מותר מ"מ מצינו הך סברא דבאיסורין קיי"ל אפי' טעם קלוש אסור דהא נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור כדאי' בר"ן במס' חולין דקי"א ע"ב ובבשר בחלב מותר נ"ט בר נ"ט דהתירא ולא אסור רק טעם גמור ולא טעם קליש וכן קיי"ל ובע"כ החילוק כסברא הנ"ל דבכל איסורין כיון שאיסור בא מתחילה ע"י נתינת טעם גמור והי' חל עליו כבר שם איסור לא נפקע האיסור רק בטעם פגום ואפי' טעם קלוש אסור אבל בב"ח כיון דכל אחד בפ"ע מותר ועכשיו בא לידי איסור לא נאסר רק בטעם גמור ולא בטעם קלוש, מיהו כל זה בב"ח בתערובת ראשון אבל בתערובת השני כיון שמתחילה נאסר הבשר בחלב ע"י נ"ט ממש ואם נפל אח"כ הבשר לתערובת אף דליכא רק טע"ק אוסר ג"כ התערובת דעכשיו בב"ח דומה לשאר איסורין כיון שהי' שם איסור מעיקרא ע"י נ"ט גמור לא נפקע האיסור רק ע"י טל"פ וז"ב, והנה שם בדף קי"א ע"ב איתא מליח הרי הוא כרותח דצלי כבוש הרי הוא כמבושל ולדעת כמה פוסקים מליח אוסר רק כ"ק וצלי אוסר כ"נ ובע"כ מה דאמר כרותח דצלי אין רצונו לומר דשוה ממש לגמרי רק לענין זה דומה כמו ברותח דצלי האיסור לא נבלע בכל החתיכ' של היתר ה"נ במליח והא כדאיתא והא כדאיתא, וא"כ לכאורה נמי יש לומר בהא דאיתא כבוש הרי הוא כמבושל היינו לענין זה שהאיסור הנכבש נבלע בכל החתיכה של היתר אבל מ"מ יש לומר דכח הבישול אלים יותר שמוליך טע"ג בחתיכה כל היתר, משא"כ הכבישה לא אלים כל כך שיוציא טע"ג מחתיכה האסורה לחברתה רק טע"ק נבלע בחתיכת היתר הנכבש עם חתיכה האסורה, רק לענין זה שווין כמו בבישול טע"ג הולכת ונבלע בכל החתיכה ה"נ בכבישה הטע"ק הולכת ונבלע בכל החתיכה של היתר וא"כ שפיר יש לחלק ולומר טעם מספיק בין כבוש מאיסור בב"ח לכבוש בשאר איסורין דכבוש בשאר איסורין כיון דטע"ק אוסר ולכן גם כבישה נאסר מן התורה, משא"כ בב"ח דמותר טע"ק לכן מן התורה כבישה מותר, אך חכמים החמירו ואמרו גם בב"ח אסור בכבוש אף דבעלמא טע"ק מותר בב"ח אפי' מדרבנן דהא קיי"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר, משום דחכמים החמירו ועשו משמרת לדברי תורה וסייג עשו כדרכם כיון דכבישה דומה אצל העולם כבישול וכי היכי דלא ליתי למיטעי בדאו' אסרו דאי לא הא לא קיימא הא כדרכם בכ"מ שהחמירו לאסור דבר שדומה לאיסור דאו', ולפ"ז אם נאסר מתחילה הבשר בחלב ע"י בישול ונ"ט ממש אם אח"כ כבש אותו בשר עם היתר נאסר ההיתר מדאו' דכיון דכבר נאסר הבשר ע"י נ"ט גמור דומה לשאר איסורין דלא נפקע האיסור כי אם ע"י טל"פ והא ע"י כבישה איכא עכ"פ טע"ק, וא"כ לפ"ז לא הוי כבישה בב"ח ח דוש מה שמותר מדאו' דכן הדעת מכרעת כיון דהוא רק טע"ק אין לו כח לאסור והא בתערובת שני דדומה לשאר איסורין נאסר אף מן התורה אף ע"י כבישה, ואולם אי נימא בפשוטו דכבישה הוי כבישול ממש שמוליך טע"ג בכל החתיכה ואפ"ה מותר מן התורה בב"ח שפיר הוי איסור בב"ח חידוש:

כג) וא"כ דברי אביי לשיטת תוס' מדוקדקים דשפיר הוכיח דילפינן טע"כ דאו' מבב"ח ולא הוי חידוש דאי נימא דהוי חידוש מה דכבישה בעלמא אסור מדאו' והכא שרי מדאו' ובע"כ צריך אתה לומר דכבישה הוי כבישול ממש שמוליך טע"ג בבשר ואפ"ה מותר בב"ח א"כ חזינן דבבשר בחלב לא הקפידה תורה על טע"ג דהא בכבוש איכא טע"ג ומותר ובע"כ עיקר קפידת התורה מחמת שהוא דרך בישול א"כ ל"ל נ"ט כיון דהוא דרך בישול ויש לפרש בב' אנפין או שיהיה אסור אפי' ליכא טעם כלל כפי' רש"י או דר"ל ל"ל טעם ממש יהיה נאסר בטע"ק אע"כ דבשר בחלב לא הוי חידוש דע"י כבישה אין לו טעם גמור רק טע"ק לכן מותר כעין נ"ט בר נ"ט דהתירא וע"י בישול איכא טע"ג לכן בעינן נ"ט גמור דתורה הקפידה בב"ח בעינן טע"ג ולא טע"ק וכיון דלא הוי חידוש שפיר ילפינן מבב"ח דגם בשאר איסורין טע"כ דאו' ובמס' חולין דף קי"א ע"ב בפלוגתא דרב ושמואל בדגים שעלו בקערה דרב סובר דאסור לאכלן בכותח ושמואל סובר דמותר דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא נראה דאביי סובר כשמואל ובע"כ טע"ק לא נאסר בב"ח וא"כ דברי אביי נכונים לפי' תוס' דבב"ח לא הוי חידוש ומה דקשה על תי' רבא לפי רש"י ותוספת עיין במוהר"ם שיף וא"כ א"ש סוגיא דמס' חולין כד) מיהו עדיין צריך ישוב סוגיא דמס' פסחים דס"ל דהוי חידוש ונלענ"ד דשפיר הוכיח דבב"ח הוי חידוש ומה דמוסיף ואומר דאי בשול ליה בישולו אסור כוונת הש"ס משום דאפשר לומר כס"ד דאביי כאן דלא הוי חידוש דכבוש אין נ"ט ממש רק טע"ק. לכן מוכרח להוסיף ונראה דש"ס סובר אם מתחילה כבש הבשר בחלב ואח"כ היה מבשל אותו בב"ח שנבלע אסור הבשר מדאו' אף דלא היה מוסיף עכשיו שום חלב א"כ מוכח דהוי חידוש דז"א דמתחילה ע"י כבישה נתן טע"ג רק שלא היה בישול ועכשיו איכא בישול כיון דע"י כבישה איכא ג"כ נתינת טעם ומ"מ לא חסור רק ע"י בישול, ולכן מדייק ואמר דאם תרו ליה כולה יומא בחלבא שרי בשל ליה בישולי אסור פי' שבשל אותו בשר בחלב בעיני' ולא הוסיף כלום אחר שנכבש מ"מ אסור וא"כ הוי חידוש כיון דכבר הותר ע"י כבישה אף שבלע טעם גמור דסובר כבוש הוי כמבושל ממש וא"ל דלא הוי חידוש דכבוש לא הוי כמבושל ממש וע"י כבישה היה טעם קלוש ובבישול נבלע ביתר והוי טעם גמור דז"א כיון דטעם קלוש כבר נבלע ונעשה היתר גמור גם ע"י בישול איכא ספק אילי יטעום טעם קלוש כיון שכבר נתסר מטעם שנעשה יתר ונהפך יש לוקמי בחזקת היתר ודוק היטב, ואולם אביי לא ס"ל דין זה וסובר דמדאו' אם בישל אח"כ מה שנכבש מותר מן התורה דהא לאו סברא חלוטה הוא כיון דיש סברא לכאן ולכאן עד שרבא אמר לו דרך בשול אסרה תורה והוי חידוש שוב הודה לו וע' שם תוס' ד"ה מבשר בחלב ודוק כי נכון בס"ד

כה) ובדרך פלפול יש לומר דסוגיא דמס' פסחים היה לסתם גמרא הוכחה מברייתא דבב"ח הוי חידוש, דהנה אי' במס' חולין דף קט"ו תניא איסי בן יהודא אומר מניין לבב"ח שאסור שנאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן אנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה להלן אסור אף כאן אסור אין לי אלא באכילה בהנאה מניין אמרת ק"ו מה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בב"ח שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסורה בהנאה, מה לערלה שכן לא היה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח שהיה לו שעת הכושר ואסורה בהנאה וקשה דהנה דעת רי"ף ורא"ש במס' פסחים דף ל' דשפודין הבלועין מאור צריכין ליבון והביאו ברייתא דמס' ע"ז דף ע"ח והקשה הר"ן ורשב"א בתה"א הא איתא דשפודין של קדשים שנעשה בליעתן נותר סגי בהגעלה משום דהתירא בלע. וה"נ כי בלע קודם פסח התירא בלע. ותירצו דשאני חמץ דשמו עליו איסורא בלע מיקרי דבשפודין של נותר בשעה שבלע לא היה עליו שם נותר משא"כ הבא שהיה עליו שם חמץ רק שמחוסר זמן וזמן ממילא קאתי ונאסר בפסח מטעם חמץ ואותו שם היה עליו מקודם, וכן דעת רמב"ן וכן קיי"ל בא"ח סי' תנ"א ס"ד ורמ"א בסי' תמ"ז ס"ב ודלא כדעת הר"ן ואו"ה המובא בדרכי משה סי' תנ"א ס"ק ה'. וכן משמע דעת הרמב"ם בפ"ז מחמץ כמ"ש הה"מ (וצ"ע בטו"ז א"ח סימן תרכ"ו ס"ק ג' ובסי' תמ"ז ס"ק ה' ובעטרת זקנים שם וע' בס' חק יעקב סי' תמ"ז ס"ק ט"ו) וא"כ האיך מדמה בב"ח לחמץ בפסח דהתם אף בשעה שהיה לו שם חמץ היה מותר שפיר שייך לומר שהיה לו שעת הכושר משא"כ בב"ח בשעה שהיה לו שעת הכושר לא היה עליו שם בשר בחלב עי לא היה מעורב והיה כל אחד בפ"ע זה שם בשר וזה שם חלב, ובשעה שנתערבו נאסרו ודמי ממש לשאר איסורין, ואיך שייך לומר שהיה לו שעת הכושר, גם להחולקים הנ"ל ל"ד לחמץ דהא קיי"ל חמץ בעבר עליו הפסח מדאו' מותר וקנסא דרבנן כר' שמעון וא"כ מדאו' אם על אותו חמץ שעבר עליו הפסח באו ימי הפסח נאסר מדאו' ושפיר מיקרי שעת הכושר דאף שהיה לו שם חמץ בשעה שהיה מותר כי אחר ימי הפסח העבור היה לו שם חמץ והותרה עכשיו נאסר משא"כ בב"ח, ואולם אי נימא כמש"ל שבאם נאסר הבשר בחלב ע"י מליחה וכבישה ואח"כ בישלו אסור מדאו' א"ש דשפיר הוי שעת הכושר דגם בשעה שהיה לו בשר בחלב שהיה מעורב מ"מ היה מותר מדאו' ועכשיו ע"י בישול נאסר. ולא דמי להא דכתבו קמאי ז"ל הובא ביו"ד סי' רצ"ט בש"ך וטו"ז ס"ק א' דהיכי דאין נ"ט בטל דדרך בישול אסרה תורה והיכי דלא נ"ט ליכא איסור כלל. דהתם באמת לא נתן טעם משא"כ הכא ע"י כבישה באמת איכא נתינת טעם גמור שפיר יש לו עכ"פ שם בשר בחלב כיון דאיכא טעם רק שהיה מותר מדאו' וע"י בישול נאסר א"כ היה לו שעת הכושר ואף בשעה שהיה לו שם בב"ח מותר מדאו'. וא"כ סוגיא הש"ס דמס' פסחים היה להם ראיה ברורה מברייתא הנ"ל דבב"ח הוי חידושי אבל אביי במס' חולין לס"ד י"ל דלא הוי ידע מברייתא הלז והיה סובר דיליף דבב"ח אסור בהנאה מג"פ לא תבשל כמ"ש רש"י לכן היה סובר דכבוש לא הוי חידוש ואליבא דאמת שהודה לרבא מנלן לחדש מחלוקא די"ל אפי' אינך תנאים ואמוראים מודו בזה לאיסי בן יהודא וא"ש ונכון בדרך פלפול:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה