שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יט · פרט ד
יבואר ביאור שיטת רש"י בהא דסמכינן על קפילא היכי דאיכא ס':
טו) גרסי' במס' חולין דף ק"ח ע"א במתני' וז"ל טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור, וכתב רש"י וז"ל ט"ח שנפלה על החתיכה בתוך הקדירה על אחת מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד אם יש בה בג"ט באותה חתיכה:
כלומר שאין באותה חתיכה לבדה ששים לבטל הטיפה מיד נאסרת החתיכה ובשאר חתיכות דקדירה לא איירי תנא דמתני' ובגמ' פליגי בה אם חוזרת אותה חתיכה ואוסרתן או לאו עכ"ל ניער אח הקדירה אם יש בה בנ"ט באותה קדירה אסורה כתב רש"י וז"ל הגיס בה מיד קודם שקבלה חתיכה טעם מן הטיפה דהשתא נתערבה הטיפה בכולן ואם יש בנ"ט באותה קדירה כלומר אין כת בטיפה לאסור כולן אא"כ יש בה בנ"ט בכל הקדירה עכ"ל ולכאורה קשה על רש"י דפי' בד"ה אם כלומר שאין באותה חתיכה ששים לבטל הטיפה כו' מדוע לא נזכר קפילא. מיהו רש"י סובר בדצ"ח דבעינן ששים וקפילא כמ"ש בפרט ב' ובפחות מששים לא סמכינן על קפילא וא"כ כיון שנ"ט שליכא ששים ל"מ קפילא, לכן לא כתב רש"י קפילא ובאמת היכי דאיכא ששים בעינן קפילא, מיהו קשה אמאי לא פי' רש"י דאיכא ששים וקפילא אומר שנתן טעם בחתיכה ונאמן הקפילא להחמיר ומה דאי' אם יש בה בנ"ט היינו דקפילא אמר דאיכא טעם וכמו דאי' שם דצ"ו ע"א שפי' רבא הא דאי' בברייתא בנ"ט היינו טעימת קפילא מוכח דסתם נ"ט דאיתא בש"ס היינו טעימת קפילא.
טז) ועלה בדעתי לומר דבר חדש בכוונת רש"י דסובר בכל איסורין דעלמא נאמן קפילא להחמיר אף דאיכא ששים נאמן לומר שיש בו טעם אבל בבשר בחלב ל"מ עדותו דכבר נתבאר בפרט ג' דקיי"ל כשמואל בד' קי"א דנ"ט בר נ"ט דהתירא מותר ונ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור דבכל איסורין אוסר טעם קלוש דוקא נט"ל מותר אבל טעם קלוש אסור דכיון שהיה אסור מעיקרא נפקע האיסור רק ע"י טעם פגום משא"כ בבשר בחלב כיון דהתירא הוא ועכשיו יחול האיסור לא נאסר בתערובת ראשון רק בטעם ממש ולא בטעם קלוש. ולפ"ז יש לומר רש"י סובר היכי דאיכא ששים אף אם ימצא טעם ליכא טעם ממש רק טעם קלוש וכן מצאתי בפר"ח סי' צ"ח ס"ק כ"ה שכתב כן בשם ספר או"ה וז"ל דבר שמתפשט טעמו ביותר מששים דההוא טעם משהו לא חשיב טעם דאו' עכ"ל נשמע למעלה מששים ליכא רק טעם קלוש וא"כ שפיר יש לחלק ולומר בכל איסורין נאמן קפילא להחמיר ולומר דאיכא טעם איסור אף דאיכא ששים כיון שטעם קלוש אוסר עכ"פ מדרבנן דבע"כ רש"י סובר אפי' למעלה מששים יש למצוא טעם איסור כיון דסובר דבעינן גם קפילא מ"מ י"ל דסובר אי איכא טעם הוא רק טעם קלוש דאוסר באיסורא משא"כ בבשר בחלב כיון דאיכא ששים לא מהני דיבורו להחמיר כיון דטעם קלוש לא נאסר בבשר בחלב, ואם אומר דאיכא טעם גמור הנרגש לכל בני אדם אינו נאמן כיון דהוא נגד דעת התורה דלמעלה מששים ליכא טעם גמור דאפי' עדים אינם נאמנים נגד דעת תורה כמ"ש בפרט ב' בשם רשב"א המובא בתשו' ח"צ סי' ע"ז מיהו אפשר שיהיה טעם קלוש ובבשר בחלב אין אוסר טעם קלוש וא"כ אף אם אומר אמת לא נאסר וי"ל דסובר רש"י מה"ט בבשר בחלב היכי דאיכא ששים אין צריך ליתן לקפילא מיהו משכחת גם בבשר בחלב שמהני קפילא להחמיר כגון שנאסר התערובת בשר בחלב ע"י נ"ט ממש ואח"כ נתערב בשר הנאסר מחלב לתערובת אינו מינו בכה"ג אף דאיכא ששים אם אומד קפילא שיש בו טעם איסור נאמן להחמיר בתערובת השני הוו בב"ח כשאר איסורין כיון שכבר נאסר מקודם ע"י נתינת טעם שוב לא מהני להתיר רק ע"י טעם פגום וטעם קלוש אסור שפיר נאמן להחמיר אפי' למעלה מששים היכי שאומר הקפילא שיש בו טעם קלוש אבל בתערובת ראשון שנתערב חלב עם בשר לא חל עליו שם איסור בב"ח מטעם קלוש אין נאמן הקפילא להחמיר ולומר דאיכא טעם כיון דאיכא ששים הוי רק טעם קלוש ואין אוסר לדידן דקיי"ל כשמואל נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר והא דאי' שם בדצ"ז דאמר ר' יוחנן בהא דאי' בברייתא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט היינו טעימת קפילא מה מהני טעימת קפילא להחמיר בבשר בחלב יש לומר דהנה תוס' שם ד"ה אבל הקשו דעל מתני' דטיפת חלב שנפלה על החתיכה דאיתא אם יש בה בנ"ט הו"ל למיפרך, ויש לומר דהתם קל לשער בששים אבל הכא אין קל לשער מה שבלוע בקדירה אלא ע"י טעימה יע"ש וא"כ יש לומר דוקא בקדירה כיון דלא נודע אם איכא ששים ואם ליכא ששים איכא טעם גמור בכה"ג שפיר נאמן קפילא אפי' בבשר בחלב להחמיר דאם אומר שיש בה טעם מסתמא ליכא ששים (ואם אומר שאין בה טעם מסתמא איכא ששים) אבל היכי דידעינן לשער בששים בכה"ג אין נאמן קפילא בבשר בחלב להחמיר, וכבר נתבאר שכיו"ב כתב הטור בשם רמב"ן לענין נאמנות להקל בכל איסורין כמו כן י"ל בשיטת רש"י לענין בשר בחלב להחמיר שאין נאמן קפילא רק היכי שאין אנו יודעין לשער אי איכא ששים, אבל היכי דברור דאיכא ששים אין נאמן להחמיר דהוי רק טעם קלוש ותלי' במחלוקת לרב בנ"ט בר נ"ט דהתירא אסור דסובר טעם קלוש אוסר אפי' בבשר בחלב נאמן להחמיר אבל לדידן דקיי"ל כשמואל אין נאמן והא דפירש"י בדצ"ז ע"א ד"ה אמר דבעינן קפילא ומסל"ת ובע"כ סובר כמ"ש הש"ך בסי' צ"ח סק"ב בשם הגאון מוהר"ג זצ"ל דקפילא אינו מעלה ומוריד דלא שייך הטעם דלא מרעי אומנתו כיון דהוא מסל"ת והא דבעינן קפילא כדי שיוכל להבחין הטעם ובע"כ סובר אפי' טעם שאינו נרגש לכל אוסר התערובת וא"כ מוכח דרש"י סובר אפי' בטעם קלוש נאמן קפילא להחמיר יש לומר דרש"י לא פי' כן רק בשאר איסורין וקאי דוקא על ר' יוחנן דכילכת באילפס אבל בבשר בחלב יש לומר דסובר אליבא דידן דקיי"ל כשמואל הנ"ל אין טעם קלוש אוסר ואין העכו"ם נאמן רק היכי דאי אפשר להבחין אי איכא ששים כמו בקדירה שבישל בה בשר אם בישל בה חלב כיון דאי אפשר לשער הבלוע. אבל היכי דברור דאיכא ששים אין נאמן להחמיר דטעם קלוש מותר בבשר בחלב דהוי כמו נ"ט בר נ"ט דהיתרא וא"כ אפי' קפילא לפנינו א"צ ליתן לו למיטעם דדבריו לא מהני כלל וא"כ דברי רש"י במתני' דטיפת חלב הנ"ל מדוייקים דנקיט ששים ולא קפילא די"ל דרצונו לפרש מתני' אליבא דשמואל דקיי"ל כוותי' וכיון דששים בעינן בכל גווני ובנידון דמתני' אפשר להבחין אם איכא ששים כמ"ש תוס' לא בעינן קפילא דכיון דאיכא ששים לא נשאר רק טעם קלוש דאינו אוסר בבשר בחלב וא"ש.
יז) ואולם דין זה בכוונת רש"י הוא דבר חדש דבפוסקים נראה דס"ל אפי' בבשר בחלב אף דאיכא ששים אי אמר קפילא או מסל"ת דיש בו טעם נאמן להחמיר דטעמא לא בטיל לכן נלענ"ד לתרץ שיטת רש"י דהנה כבר נתבאר דרש"י סובר דבעינן קפילא ומסל"ת דקפילא לחוד ל"מ דל"ש מרעי אומנתו ובע"כ סובר כמ"ש הש"ך בשם הגאון מוהר"ג ז"ל כיון דהוא מסל"ת נסתר הטעם דלא מרעי אומנתו אלא הטעם דבעינן קפילא שיודע להבחין הטעם ועיקר ההיתר דנאמן משום מסל"ת, וגם מבואר בטור סי' צ"ח דרש"י סובר הא דסמכינן דוקא בדאיכא ששים ואפ"ה שרי עד שיטעמנו קפילא אבל קפילא בלא ששים או ששים בלא קפילא ל"מ וה"מ בדאיתא קמן אבל אם ליכא קפילא א"צ לחזור אחריו וסגי ביטול בששים וא"כ קפילא נאמן רק להחמיר ולכאורה הוא כהילכתא בלא טעמא, ונראה דרש"י כתב כן למ"ד טכ"ע דאו' או בבשר בחלב דלכ"ע טכ"ע דאו' לכן סובר דאין נאמן להקל בפחות מששים כיון דעיקר נאמנות מחמת מסל"ת ואין עכו"ם מסל"ת נאמן בדא' כקו' הש"ך בסי' צ"ח סק"ב ול"ל תי' הש"ך שם כיון דסובר כהגאון מוהר"ג ז"ל כנ"ל, ולסברתו לא שייך תי' הש"ך שם כמובן וכמ"ש בפ"מ בשפתי דעת שם לכן סובר דאין נאמן להקל בפחות מששים רק אם יש ששים נאמן להחמיר ולומר שיש טעם איסור ובע"כ רש"י סובר הא דאין נאמן באיסור דאו' להקל דחיישינן שמא משקר והוי סד"א דאזלינן לחומרא, דאי נימא דודאי משקר אמאי נאמן להחמיר אע"כ כמ"ש, וא"כ לפ"ז יש לומר דרש"י סובר הא דמסל"ת נאמן להחמיר היינו באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן אם יש ששים אין נאמן להחמיר דאיכא טעם דהוי סד"ר ואזלינן לקולא דאולי משקר וע' ש"ך יו"ד סי' שי"ב ס"ק ד' וא"כ דברי רש"י נכונים דבמתני' משמע דמיירי בכל גווני אפי' בבשר עוף או בכלי שני דאינו מבשל ואסור רק מדרבנן כדאיתא שם דק"ד ע"ב דבכה"ג אין מסל"ת נאמן להחמיר היכי דאיכא ששים לכן פי' דליכא ששים וא"ש.
יח) ובזה מיושב המשך לשון רש"י שכתב וז"ל באותה חתיכה כו' ובשאר חתיכות קדירה לא איירי תנא דמתני' דקשה אמאי לא מפרש כרא"ש ושאר קמאי ז"ל דמיירי בשאר חתיכות ומה שאמר ניער ר"ל שניער אח"כ וקמ"ל דחנ"נ ובעי ששים נגד אותה חתיכה וע' ברשב"א ור"ן ונלענ"ד דהנה בטו"ז יו"ד סי' צ' סק"ד מביא מחלוקת קמאי ז"ל דעת רמב"ם ז"ל דלא אמרינן חנ"נ באיסור דרבנן אפי' בבשר עוף בחלב כגון בבשר עוף כמ"ש ב"י בשמו בסי' צ"ט, ודעת רשב"א דאמרינן חנ"נ אפי' באיסור דרבנן ולפי דברי טו"ז לדידן דקיי"ל דבכל איסורין אמרינן חנ"נ הוא אפי' באיסור דרבנן, ואולם הפרי חדש בסי' צ"ב ס"ק י"ז כתב להלכה דל"א חנ"נ באיסור דרבנן אפי' במילתא דאית לי' עיקר בדאו', כגון בשר בהמה בחלב ע"י כבישה דאסור מדרבנן אעפ"י שיש לו עיקר בדאור' ל"א חנ"נ, וע' בס' פ"מ במשבצות זהב סי' צ"ב ס"ק י"ז, ולכאורה מוכח דרא"ש וקמאי הנ"ל ס"ל אפי' בדרבנן חנ"נ כיון דאי' במתני' סתם קדירה ולא ביאר דמיירי דוקא בכלי ראשון משמע אפי' בכלי שני ובכלי שני אינו מבשל ואסור רק מדרבנן כדאי' שם דק"ד ע"ב והא בדרבנן ל"א חנ"נ לשיטת רמב"ם דהא בבשר עוף בחלב לרמב"ם מרבה עליו ומבטלו אע"כ דרא"ש וקמאי הנ"ל חולקים על רמב"ם ואפשר לחלק בין עיקר בדאו' דבשר עוף בחלב ליכא עיקר בדאו' באותו דבר עצמו משא"כ בבשר בהמה איכא עיקר בדאו' באותו דבר עצמו דאם אותו בשר הי' בכ"ר אסור מדאו' ע' בכ"מ בהלכות מ"א לכן אפשר לומר בכה"ג סובר רא"ש דאמרינן חנ"נ אפי' בדרבנן, מיהו בפר"ח מבואר דרמב"ם סובר אפי' בעיקר דאו' באותו דבר עצמו לא אמרינן חנ"נ דהא כבוש בשר בהמה עם חלב הוי דאו' באותו דבר עצמו. ולכאורה לשיטת רמב"ם צ"ל מתני' ורב לקמן דאסרו ואמרו חנ"נ מיירי רק בבשר בהמה ולא בבשר עוף וגם בעינן שנאסר מדאו' ודוקא בכ"ר וצ"ע דמסתימת הש"ס משמע דמיירי בכל גווני. והנה רש"י בדף ק"ט ע"א ד"ה לא כתב וז"ל ובין בחלב הדבוק בחתיכות בשר ויש בו ליתן טעם ואפי' אין בו כזית דהוי חצי שיעור אסור מן התורה וחתיכה עצמה נ"נ עכ"ל משמע דסובר דל"א חנ"נ רק באיסור דאור' ולא באיסור דרבנן וכדעת רמב"ם וכיון דמתני' תני סתם משמע דמיירי אפי' באיסור דרבנן לכן פי' רש"י מתני' אליבא דהילכתא דלא מיירי בשאר חתיכות כיון דקיי"ל כסתם מתני' דבשאר חתיכות איכא חילוק בין חיסור דאו' לדרבנן ועשה רש"י סמיכות לזה למ"ש בתחילה לפרש דהא דאיתא במתני' אם יש בנ"ט היינו דליכא ששים ולא פי' דאיכא ששים אך הקפילא אמר דאיכא טעם איסור משום דמתני' מיירי אפי' באיסור דרבנן דאין נאמן להחמיר לכן פי' רש"י כיון דמתני' מיירי בכל גווני אפי' בדרבנן בע"כ לא איירי בשאר חתיכות דהא באיסור דרבנן ל"א חנ"נ ואפי' בעיקר בדאור' וכמ"ש פר"ח וא"ש ודוק:
יט) ועוד יש לומר לכן לא פי' רש"י כרא"ש וקמאי הנ"ל דמה דאי' במתני' ניער את הקדירה ר"ל אח"כ וקמ"ל חנ"נ דהנה שם בדף פ"ט ע"ב ד"ה אם יש בו בנ"ט כתב רש"י וז"ל שיערו חכמים בששים כל נ"ט סתם עכ"ל א"כ הבין היכי דאי' לשון בנ"ט כיון דבעי ששים היינו דאיכא טעם גמור הנרגש לכל ולא טעם קלוש דהיכי דליכא ששים לרש"י איכא טעם גמור וא"כ יש לומר דהוי קשה לרש"י אי נימא סיפא דמתני' ניער את הקדירה כו' ר"ל שניער אח"כ. אמאי איתא אם יש בה בנ"ט באותה קדירה אסור משמע דבעינן טעם גמור ניהו דבבא דרישא דאי' אם יש בה בנ"ט אסור ניחא כיון דהוי תערובת ראשון דבשר בחלב לא נאסר רק ע"י טעם גמור דטעם קליש לא נאסר בבשר בחלב כיון דקיי"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר. אבל בסיפא דניער אח הקדירה אי נימא כפי' רא"ש שניער אח"כ והוי תערובת שני למה בעינן שיתן טעם ממש הא אפי' טעם קליש אוסר דהא כיון דכבר נאסר החתיכה הוי כשאר איסורין דאפי' טעם קליש אוסר כמו נ"ט בר נ"ט דאיסורא לכן פי' ניער את הקדירה היינו מיד והוי תערובת ראשון ושפיר בעינן טעם ממש ודוק: