אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יט › פרט ב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יט · פרט ב

פרט א

יבואר הדין במבשא"מ דבעי ס' אי בעינן גם קפילא:

ז) גרסינן במס' חולין דף צ"ז ע"א אמר רבא מריש הוי קא קשי' לי הא דתניא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט, תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט בשלמא תרומה טעים לה כהן אלא בב"ח מאן טעים לי' השתא דאמר ר' יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה ה"נ סמכינן אקפילא ארמאה דאמר רבא אמרו רבנן בטעמא אמרו רבנן בקפילא ואמרו רבנן בס' הלכך מבשא"מ דהתירא בטעמא דאיסורא בקפילא מב"מ דליכא למיקם אטעמא א"נ מבשא"מ דאיסורא וליכא קפילא בס' עכ"ל, והקשו תוס' ד"ה אבל על רבא אמאי לא פריך על מתני' דירך מאן טעים לי' וכתבו תוס' משום דמשערינן לי' כבשר בלפת ותי' זה ניחא לפירושם דבשר בלפת אנן הוא דמשערינן בששים, אבל לפי' משניות מרמב"ם שנתבאר בפרט א' דר"ל דעכו"ם הטועם משער כבשר בלפת קמה קו' תוס'. ונלענ"ד לישב דהנה עוד יש להבין מאיזה טעם הי' מסופק רבא ולא ידע מדנפשי' דסמכינן אקפילא כיון דלא מרעי אומנתו דהא מצינו לענין ציצית בפרק התכלת דניקחת מן האומן ול"ת לקלא אילן משום דלא מרעי אומנתו, והנה בתה"ד וש"ך סי' צ"ח ס"ב הקשו להסוברים טכ"ע דאו' האיך נאמן עכו"ם במסל"ת יע"ש אבל על קפילא לא קשה להו דבודאי נאמן אפילו בחשש דאו' משום דלא מרעי אומנתו וא"כ במה נסתפק מעיקרא ולכאורה יש לומר דהנה משמע דהטעם דלא מרעי אומנתו משום דמירתת לשקר כיון דעל"ג ויהי' מרעי אומנתו, וכמו שכתב רא"ה בספר בדק הבית בבית ד' שער א' וז"ל דלא בעי בקפילא מסל"ת דטעמא דקפילא משום דכיון דקפילא ואיתחזק בקפילא לא מרעי אומנותו במילתא דעל"ג דאיכא למיקם עלה דמילתא דהא סוף סוף הא טעמינן להו וכל כה"ג לא מחזיקינן בעדות כלל אלא כגילוי מילתא ע"ש, וא"כ הי' מקום לומר דכאן לא מירתת כמ"ש פרי מגדים במשבצות זהב סי צ"ח סק"ב שיכול להתנצל א"ע אח"כ ולומר לא הרגשתי הטעם לכן הוי קשי לי' לרבא עד דשמע מר' יוחנן דאמר דסמכינן אקפילא, והיינו כמ"ש הר"ן במס' ע"ז דף ל"ב ע"א וז"ל מכאן יש לדון ליין של רימונים ובמקומתינו נהגו ליקח יין של רימונים מעכו"ם נ"ל דשרי כיון דיין של רימונים לרפואה מוכרין אותו ואיכא קפידא אם נתערב בו חומץ הלכך ללקחו מן התגר שרי דכל היכי דאיכא למקפד עלה דמילתא תגר לא מרעי נפשי' ע"ג דליכא למיקם עלה דמילתא וראי' לדבר מדאי' במס' מנחות דף מ"ג הלוקח טלית מצויצת מן השוק כו' מן התגר כשרה מן ההדיוט פסולה וטעמא דמילתא משום דתגר לא מרעי נפשי' ואע"ג דליכא למיקם עלה דמילתא דתכלת אין לו בדיקה כדאיתא התם עכ"ל, ע' בש"ע יו"ד סי' קי"ד ס"ב והאי דקפילא דמי לתגר אומן וכ"כ פר"ח יו"ד סי' צ"ח סק"ב ואקפילא סמכינן אפי' אינו מסל"ת דלא מרעי נפשי וכדאי' גבי ציצת בפ' התכלת דנקחת מן האומן ול"ח לקלא אילן יע"ש, וא"כ לטעם זה אפי' היכי דלא שייך מירתת נאמן הקפילא מטעם דלא מרעי אומנתו ושפיר קאמר רבא דשמע טעם זה מר' יוחנן וא"ש

ח) ועוד נלענ"ד בישוב קו' הנ"ל דהנה בטור יו"ד סי' צ"ח מבואר ג' שיטות (א') שיטת רש"י הא סמכינן אקפילא דוקא בדאיכא ששים אפ"ה לא שרי עד שיטעמנו קפילא אבל קפילא בלא ששים וששים בלא קפילא לא מהני וה"מ בדאיתא קמן אבל מב"מ דלא שייך טעימת קפילא או אפי' מבשא"מ וליכא קפילא קמן אין צריך לחזור אחריו ואי איכא ששים שרי, ונראה לפרש כוונתו דהנה הא דסמכינן על ששים, לכאורה אפשר לומר דכך הוא דעת תורה מכרעת דבודאי היכי דאיכא ששים ליכא שום טעם מיהו בדעת רש"י אי אפשר לומר כן דאם בודאי כן הוא עפ"י דעת תורה ל"ל קפילא, ותו הא לרש"י מהני קפילא להחמיר אם אומר דאיכא טעם נאסר אף דאיכא ששים כמ"ש הר"ן להדי' בשיטת רש"י ואם עפ"י דעת תורה שבודאי ליכא טעם האיך נאמן להחמיר הא אפי' עדים אין נאמנים נגד דעת תורה כמ"ש רשב"א בתשובה והובא בשו"ת חכם צבי סי' ע"ו בודאי טריפה אף אם יבואו עדים ויאמרו שחי יב"ח אמרינן הני סהדי שקרי נינהו כיון דהוא נגד דעת תורה. לכן נראה כוונת רש"י דסובר דחז"ל אמדו עפ"י דעת התורה דרוב מאכלים נפסק הטעם בששים ול"ח למיעוטא ובפחות מששים בודאי איכא טעם לכן בפחות מששים אין נאמן הקפילא להקל דודאי משקר אבל היכי דאיכא ששים אף דאזלינן בתר רוב מ"מ כיון דאיכא קפילא קמן ואפשר לברורי מבררינן כעין דקיי"ל דלא סמכינן על רובא היכי דאפשר לברורי ע' מג"א סי' ח' ס"ק י"א וסי' תל"ז סק"ד, ואולם הא דנאמן לומר דאיכא טעם איסור אף דאיכא ששים ועפ"י רוב ליכא טעם בע"כ צ"ל כעין שכתב הפני יהושע במס' קדושין דף ס"ג ע"ב דע"א נאמן נגד רוב דהוי כמברר המיעוט מתוך רוב אף דאינו נאמן נגד חזקה מ"מ לענין זה רוב מיקלש קליש ה"ה עכו"ם קפילא נאמן נגד רוב ולומר שהוא ממיעוט' ועוד יש לומר אי נימא כמ"ש רא"ה הנ"ל דמירתת לשקר כיון דהוא על"ג ודלא כסברת פ"מ הנ"ל, וכבר נתבאר בכמה דוכתי בשם מוהרי"ט ומוהרי"ק דחזקה דאתי' מכח סברא עדיף אפי' מרובא כיון דהדעת מכרעת שכן הוא וא"כ ה"ה חזקה דמירתת לשקר בעל"ג הוי כחזקה זו, מיהו היכא דליכא ששים כיון דדעת תורה שבודאי איכא טעם איסור אינו נאמן להקל דאפי' עדים אין נאמני' נגד דעת תורה, משא"כ היכי דדעת תורה הוא רק משום רובא שפיר נאמן קפילא לומר שהמאכל הלז הוא ממיעוטא לכן אפי' דאיכא ששים נאמן לומר שהמאכל הוא ממיעוטא דאינו סותר דעת התורה וא"ש:

ט) (ב') שיטת רמב"ן מובא בטור דמחלק היכי שמכירין האיסור ולא נתערב ממנו אלא צירו וטעמו כיון שמן הגיד לא הי' לנו לשער אלא בטעמא אלא שאין אנו יודעין כמה הוא בהא סמכינן אקפילא אעפ"י שאין ששים כנגד גוף האיסור דומי' דקדירה שבישל בה בשר ואח"כ בישל בה חלב דעלה אמרינן בגמ' דסמכינן אקפילא דאי ליכא קפילא משערינן בכולה וכל היכי דליכא ששים בכולה אסור דלא ידעינן כמה נפיק מיני' וכי איכא קפילא ואמר לן שאין בה טעם בשר סמכינן עלי' דמאי דנפיק מיני' בטל בששים. אבל בשגוף האיסור נתערב וצריכין ששים לבטלו אזי לא סמכינן אקפילא בבציר מששים. אבל בששים מיהו שרי ואין צריך לחזור אחר קפילא כלל אלא מתירין אותו מיד, וכן הובא דעתו בר"ן ובחי' רשב"א דף צ"ח ע"א ובתה"א בית ד' שער א'. ולכאורה י"ל כוונתו דדעת של תורה שכך שיערו חכמים דבששים דוקא נפסק הטעם וביותר מששים ליכא טעם, וכן משמע קצת בר"ן שכתב וז"ל ובגמ' איתא גבי קפילא דסמכינן האי לישנא דסמכינן משמע לקולא סמכינן ובמאי עסקינן אי דליכא ששים ודאי לא סמכינן עלה שהרי חכמים השוו מידותיהן לשער כל איסורין שבתורה בששים ואי דאיכא ס' אמאי סמכינן עלי' הא כי ליכא קפילא נמי משערינן בששים וכתב פי' הנ"ל. מיהו ז"א דהא כתב רשב"א שם ובר"ן אפי' איכא ששים וטעם קפילא ואמר דאית בי' טעם איסור נאסר התערובת דטעמא לא בטיל. וקשה האיך נאמן להחמיר כיון דעפ"י דעת תורה ליכא טעם אנן סהדי דמשקר כנ"ל. לכן נראה דגם רמב"ן וסייעתו ס"ל כרש"י הנ"ל דבציר מששים בודאי איכא טעם דכך הוא דעת תורה לכן אינו נאמן להקל, והיכי דאיכא ששים סמכה תורה על רוב דליכא טעם לכן נאמן להחמיר היכי דאומר דאיכא טעם רק בזה חולקים על רש"י דרש"י סובר היכי דאיכא ששים והוא לפנינו צריכין לברורי ולשאול פי הקפילא. דסובר חכמים החמירו שלא לסמוך על רוב היכי דאפשר לברורי אפי' דליכא חזקת איסור המתנגד כמ"ש מג"א סי' ח' ס"ק י"א ורמב"ן וסייעתו ס"ל כמ"ש המג"א בסי' תל"ז סק"ד דהיכי דליכא חזקת איסור המתנגד אין צריך לברורי. ועוד י"ל דרמב"ן וסייעתו ס"ל כמ"ש בכללי רובא וחזקות די"ל הא דלא סמכינן על רובא היכי דאיכא לברורי היינו היכי דאפשר לברר בירור גמור ולא יצטרך אח"כ לסמוך על חזקה או רובא. כמו בשוחט דהיכי דהוא לפנינו לבדקו לא סמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דכשיבדקו יבורר הדבר ולא נצטרך לסמוך על רוב משא"כ אם אפי' נברר הדבר לא יהי' בירור גמור רק שנצטרך לסמוך על רוב או על חזקה. אך קודם בירור ליכא רק חדא רובא או חדא חזקה וכשיבורר יהי' ב' רובים או ב' חזקה לא צריך ל ברורי כיון שבהכרח נצטרך לסמוך על דין רובא או חזקה הא גם קודם בירור מהני עפ"י דין תורה חדא רובא או חדא חזקה. וא"כ בקפילא כיון שגם כשנשאל לקפילא נצטרך לסמוך על חזקה דלא מרעי אומנתו לכן א"צ לברורי דהא דצריך לברורי אין הטעם אולי יבורר להיפך מרוב דבזה ל"ח דמסתמא יבורר כרוב וכעין זה כתב בש"מ במס' ב"מ דף כ"ג. לכן באבידה ברוב עכו"ם אף שיש בו סימן א"צ להכריז אולי נפל מישראל דמסתמא יבורר כרוב ויצטרך לחזור ויעבור על איסור למען ספות כו' ה"ה אך כיון דאפשר שיבורר בבירור גמור ולא. יצטרך לסמוך על דין רוב החמירו חכמים לברר והיינו בבירור גמור משא"כ בכה"ג דגם לאחר בירור נצטרך לסמוך על דין רובא וחזקה ודוק:

י) (שיטה ג') הוא דעת ר"י בעל תוס' ורא"ש וטור דבכל גווני סמכינן על קפילא אפי' בבציר מששים ובששים א"צ קפילא אפי' הוא לפנינו, ואם אמר דאית בי' טעם איסור אפי' דאיכא ששים אסור דנאמן ונראה דהם ז"ל חולקים בזה על שיטת רש"י ורמב"ן הנ"ל דס"ל דבציר מששים בודאי איכא טעם איסור דאל"כ תיקשי אמאי נאמן להקל אע"כ דס"ל דגם בפחות מששים לפעמים נפסק הטעם ומידי ספיקא לא נפקא וכמ"ש תוס' במס' חילין דף צ"ח ע"ב ד"ה לחומרא וז"ל דאמנם פוסק בפחות מששים או ממאה א"כ הא דילפינן לאיסור עד ששים ומאה חומרא בעלמא הוא עכ"ל ומחמת ספק אסור בפחות מס' לכן נאמן להקל כמו' ע"א ישראל דנאמן באיסורין להקל ה ה קפילא מטעם חזקה דלא מרעי אומנתו ואולם בזה ס"ל כשיטת רש"י ורמב"ן (דבששים רוב פעמים ליכא טעם איסור וס"ל דאין צריך לברורי אפי' היכי דאיתא לפנינו כמ"ש מג"א בסי' תל"ז סק"ד או הטעם שכתבתי לעיל כיון דלא יהי' בירור גמור. ומיהו היכי דאמר דאית בי' טעם איסור אפי' דאית בי' טעם איסור אפי' דאית בי' ששים אסור כיון דלפעמים נ"ט ביותר מששים נאמן להחמיר לברר, המיעוט מתוך רוב כנלע"ד לפרש כוונת קמאי ז"ל ודעת רמב"ם מבואר בב"י שם דסובר ג"כ כשיטת תוס' ורא"ש דבכל גווני מהני קפילא רק דסובר היכי דאיתא קפילא לפנינו צריכין לברורי דוקא ולשאול את פיו. והנה הר"ן הביא שיטת רש"י הנ"ל שסובר דסמכינן אקפילא בדאיכא ששים וכתב וז"ל ולא מחוור מדאמרינן סמכינן אקפילא משמע לקולא סמכינן ולפי דבריו לא בא אלא לאסור דהא כל היכי דאיכא ששים אי ליכא קפילא ודאי שרי דהא אמרינן מין בשאינו מינו וליכא קפילא בששים יע"ש:

יא) לפ"ז יש לישב קו' הנ"ל אמאי מספקא לרבא אי סמכינן על קפילא הא מטעם דלא מרעי אומנתו מבואר דמהני אפי' בחשש איסור דאור' דהא בציצית סמכינן על תגר משום דלא מרעי אומנתו, דהנה ביו"ד סי' צ"ג ס"א אי' וז"ל קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בה בשר תוך מעת לעת אסור בנ"ט. וכתב רמ"א וצריך לשער נגד כל הקדירה וביאר הש"ך בס"ק א' כוונתו כיון דאין מה שבתוך הקדירה ששים נגד כל הקדירה אסור התערובת. ומ"מ הא דצריך לשער נגד כל הקדירה היינו בקדירה ישינה דלא ידעינן כמה בלע אבל אי ידעינן כמה בלע אין צריך לשער אלא כנגד הבלוע וכן אפי' היא ישינה ידעינן כמה בלע אלא דידעינן כמה בשלו בה בשר תוך מעל"ע מבשול חלב זה דמה שבשלו קודם מעל"ע נ"ט לפגם הוא אפי' בשלו בו בשר תוך מעל"ע ראשון אין צריך ששים אלא נגד הבשר השני עכ"ד. וא"כ יש לומר מה דהי' מסופק רבא הוא בדבר חדש דבודאי ידע דקפילא נאמן מטעם חזקה דלא מרעי אומנתו רק דהי' סובר דהא דאמרו רבנן דבעינן ששים היינו דדעת תורה היכי דליכא ששים ודאי נ"ט וא"כ אינו נאמן להקל בפחות מששים דדעת תורה דבודאי איכא טעם איסור בפחות מששי' והי' סובר שעכו"ם אין נאמן רק להחמיר ולא להקל כשיטת רש"י והוי קשה לי' בקדירה שבישל בה בשר אם בישל חלב א' בנ"ט משמע אפי' היכי דידעינן כמה הוא האיסור הנבלע בקדירה ויכולין לשער נגד איסור מ"מ נאמן אפי' להקל בפחות מששים ותיקשי הא עכו"ם אין נאמן לא מבעי' מסל"ת בלא קפילא ואפי' קפילא תיקשי אמאי נאמן להקל כיון דדעת תורה דבפחות מששים ודאי איכא טעם איסור. ואולם השתא דאמר ר' יוחנן סמכינן אקפילא ארמאי ור"ל אפי' להקל בפחות מששים דכן משמע מלשון סמכינן כמ"ש הר"ן הנ"ל ורשב"א ועובדא דר' יוחנן הי' שגוף איסור נתערב ומ"מ אמר דמהני קפילא להקל. ובע"כ בפחות מששים ליכא דעת תורה דבודאי איכא טעם איסור רק דהוא ספק דזימנין דנפסק הטעם בפחות מששים לכן נאמן קפילא מטעם דלא מרעי אומנתו אפי' להקל וכמו שנאמן ע"א ישראל באיסורין בספק השקול להקל. וא"כ מיושב קו' הנ"ל לרמב"ם דממתני' דירך ליכא ראי' דיש לומר הפי' דבעי תרווייהו ששים וטעימת עכו"ם דמ"ש בנ"ט ר"ל שעכו"ם טועם כמ"ש רמב"ם בפי' המשניות ומ"ש כיצד משערין כבשר בלפת ר"ל דאנן משערים כן והוא ששים דבכה"ג אפי' מסל"ת שאינו קפילא ומכ"ש קפילא דנאמן כיון דאיכא ששים ועכו"ם אין נאמן רק להחמיר ולא להקל כשיטת רש"י לכן הוכיח מברייתא דקדירה כו' וכנ"ל וא"ש ודוק. וראיתי במג"א סי' כ' ס"ק א' שכתב דבר חדש דהא דתגר נאמן היינו בדבר דאיכא קפידא באומנתו כגון מורייס שמערבין בו חומץ דהוי זיוף אפי' לעכו"ם אבל ציצית אסור לקנות מעכו"ם אפי' מתגר. ודוקא טלית מצויצת מקילין לקנות משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד. תדע אטו שרי לקנות בשר מעכו"ם תגר כשאומר שהיא כשירה משום דלא מרעי נפשי' יע"ש, וע' בטו"ז שם ולא הבנתי להסוברים כמ"ש רשב"א בתה"א ובטוי"ד בסי' צ"ח דקפילא לחוד נאמן אפי' יודע שאו"ה תלוי בזה ולא בעי מסל"ת הא כשאיסור מעורב בהיתר ואומר שאין בו טעם איסור ליכא זיוף לעכו"ם וצ"ל בדוקא כיון דאומנתו בכך לא מרע נפשו בדבר זה או י"ל דמג"א לא כתב רק היכי דשייך חימוד ממון וצ"ע:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה