אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יח › פרט ו

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יח · פרט ו

פרט ה

יבואר בהא דקיי"ל רוב מומחין הם אמאי לא מצרפינן תרי מיעוטא וליכא רוב:

כה) יש לחקור דהנה איתא במס' חולין דף ס"ג ע"ב ת"ר לוקחין ביצים מן העכו"ם בכל מקום ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות. ומקשה הש"ס דלמא דעוף טמא נינהו וכתבו בתוס' ד"ה דלמא וז"ל וא"ת כיון דעופות טהורים הוי רובא ניזל בתר רובא וכן הקשה הר"ן וכתב דיש שתירצו דאע"ג דמיעוט' נינהו כי מסמכינן להו בהדי נבילות וטריפות הו"ל רובא א"נ מע"מ וכ"כ הרשב"א דאמרינן סמוך תרי מיעוטא, ואף דתוס' ור"ן ורשב"א תי' שם עוד תירץ אחר יש לומר כמ"ש רשב"א דאין לשון הש"ס מדוייק לפי' זה אבל בגוף הסברא אמרינן סמוך תרי מיעוטי כ"ע מודו, וע' כיו"ב במס' ברכות דף נ"ג ע"א מיעוטא לכשפי' ומיעוטא לגמר את הכלים אשתכח דרובא לאו לריח עבידי, וע' בפלתי סי' ט"ו ס"ק ג' וא"כ קשה בהא דקיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם. ואף דאי' בטוש"ע יו"ד סי' א' ס"א באם הוא לפנינו צריך לבודקו מ"מ לכ"ע היכי דליתא למיבדק סמכינן על רובא וכאמוראי' דחולקים על רבינא וכן קיי"ל בחולין דף י"ב ע"א באבדו גדייו ותרנגולין ומצאן שחוטין במקום שרוב ישראל מצוין מותרין כדאי' ביו"ד סי' א' ס"ד הא כתב רשב"א במשמרת הבית דף ו' דאיכא מיעוט מומחין ששוהין או דורסן או מגרימין בדרך המקרה בנפלה מידו הסכין או עוף או שהי' סכין רעה ודורס שאין ברית כרותה למומחין שלא יעפו ולא ייגעו ולא ישיגו סיבה בשחיטה יע"ש וא"כ האיך יש לו שם רוב כיון דאנו דנין על השחיטה אם נעשה בהכשר נימא סמוך תרי מיעוטא בהדדי דהיינו מיעוט שאינן מומחין ומיעוט מומחין שפוסלין השחיטה במקרה והאיך סמכינן על רובא היכי דליתא השוחט קמן או באבדו גדייו ותרנגוליו דאולי לא נעשה השחיטה בהכשר. מיהו אם השוחט לפנינו ואמר ששחט כהוגן ולא אירע לו מקרה שפיר נאמן כיון דהוא רק מיעוט שאירע מקרה ואף דסמוך מיעוטי להדדי והוי פלגא ופלגא נאמן מטעם נאמנות ע"א באיסורין ואף דהוי נגד חזקה כבר כתבו תוס' בגיטין דף ב' ע"ב ד"ה ע"א כיון שהי' בידו ליתן למומחה לשחוט נאמן אפי' נגד חזקת איסור אבל כשאין השוחט לפנינו קשה האיך סמכינן על רובא הא הוי ספק אם השחיטה נעשה וסד"א לחומרא וקמה בחזקת איסור, מיהו לפמש"ל בפרט ז' דאי' במס' בכורת דף כ"א ע"ב דסובר ר' יוחנן דאם איתא דאיכא איסורא הוי מודיע והיינו כיון דיש לסתם ישראל ח"כ דנזהר שלא יצמיח מכשול על ידו ויעבור על איסור לפ"ע לק"מ כיון דקיי"ל רוב מצוין מומחין הם מטעם ח"כ כמ"ש רא"ה בבדק הבית כנ"ל בפרט א' א"כ בכלל רוב מומחין הם שבוודאי לא נעשה מקרה שנפסל בשחיטה דאם אירע הי' לו להודיעו או שלא הי' לו להניח במקום שיוכל לבוא לידי מכשול והי' לו להשליך לאשפה במקום שזורקין טריפות ונסתר האי חששא דקלקול וליכא רק מיעוטא שאינן מומחין ושפיר הוי רובא.,

כו) מיהו אכתי קשה לרב ושמואל במס' בכורות שם דל"ל סברא זו שאמר ר' יוחנן דאם הי' איסור הי' מודיע תיקשי להו מברייתא דאבדו גדייו כו' דמוכת דאמרינן רוב מצוין מומחין הם נימא סמוך תרי מיעוטי וליכא רובא ודוחק לומר דס"ל לרב ושמואל כרבינא דל"ל האי רובא ובע"כ ס"ל דהוא מחלוקת תנאים כמ"ש תוס', ותו דא"כ מאי פריך בדף י"ב שם על ר' נחמן אמר רב ואי לא ידע לימא רוב כו' מי לא תניא כו' הא מוכח רב לשיטתו דסובר כרבינא בע"כ סובר דנחלקו תנאי' כמ"ש תוס' שם דף ג' ע"ב, ואולי באמת ל"ל האי רובא ודוחק לומר דקו' הש"ס הוא על ר' נחמן דאמר שם אח"כ האי רובא דא"כ לא הוי להו להביא הברייתא רק לפרוך מר' נחמן. ולכאורה מוכח כמ"ש הטורי זהב ביו"ד סי' שט"ז ס"ק ג' (וע' בס"ק ד') דגם רב ושמואל מידו בעלמא לסברת ר' יוחנן רק שאני התם דאיכא הוכחה נגד הוכתה דנגד הוכחה ר' יוחנן איכא הוכחה דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוי משתבח וסובר רב דהוכחה זו עדיף (כיון דאיכא גם חזקה קמייתא שהי' חייב בבכורה) ושמואל סובר דהוכחת הללו שקולין הם לכן הוי ספק בכור, מיהו קשה לשיטת טו"ז מאי מקשה הש"ס שם מברייתא דהולך ושוחט ואינו נמנע הא לא דמי להתם וא"כ הדק"ל ולכאורה אפשר לומר דהנה כבר בארתי בפרט ה' שהב"ח בסי' א' הביא הר"ן בשם איכא מ"ד כי היכי דאמרינן רוב מומחין הם וסמכינן בהמחאה שלו ה"נ סמכינן דשחט רובן של סימנים שרוב המצוין אצל שחיטה חברים הן וחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן ונ"מ היכי ששחט והלך סמכינן דבדק בסימנים ושחט כראוי דאי לא נשחטה כראוי הי' מודיע או הי' משליך לאשפה יע"ש. וא"כ יש לומר בחבר אפי' רב ושמואל מודו מדשתק ולא הודיעו מוכח ששחיטה נעשה כדין (וע' במס' פסחים דף ט' ע"א דלכאורה תלי' בב' תירוצי' בש"ס שם אי אמרינן חזקת חבר באיסור דאורייתא ע' בפרש"י ודוק כי קצרתי) וא"ש:

כז) אמנם מ"מ קשה לל"ב דרבינא בחולין דף ג' ע"ב דהק' הכל

מוחזקין שוחטין אעפ"י שלא ידעינן אם הם מומחין דרוב המצוין הם מומחין בד"א ששחט לפנינו ב' או ג"פ ולא נתעלף אבל אם לא שחט לפנינו לא ישחוט שמא יתעלף ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשירה חוץ מחש"ו אפי' דיעבד נמי לא שמא ישהו כו' וכולן ששחטו אהאי אלימא אחש"ו ואם שחטו מבעי' לי' אלא אשאין מוחזקין בברי לי סגי ומשני דליתא קמן דנישיילי' יע"ש. וכיון דסובר דאם ליתא קמן דלישיילי שחיטתו אסורה בע"כ ל"ל האי סברא דרוב המצוין אצל שחיטה שהם מומחין הם ג"כ חברים דאם הם חברים אמאי שחיטתו אסורה ובליתא קמן דלישיילי' הא מוכח שלא נתעלף דאל"כ הו"ל להודיעו או לזרוק למקום שמשליכין טריפות ומ"מ סובר בהאי לישנא רוב מצוין אצל שחיטה הן מומחין ואם ידוע שמוחזק שלא להתעלף מותר לשחוט אפי' בינו לבין עצמו ואם ליתא קמן למיבדקה שחיטתו כשירה וא"כ קמה קו' הנ"ל נימא סמוך תרי מיעוטא וליכא רובא ועכ"פ הוי פלגא ופלגא וקמה בחזקת איסור. והנה לפמ"ש רא"ה בבדק הבית דכל המצוין הם מומחין ל"ק אבל רוב קמאי ז"ל ל"ל האי תירץ כיון דאיתא בש"ס דהוי רוב וכבר השיג עליו במשמרת הבית.

כח) ונלענ"ד לישב דהנה רבינו בית יוסף ביו"ד סי' א' פירש פי' חדש בהא דאי' בש"ס דהני אמוראים דניידי מדברי רבינא משום דלעלופי צ"ח ופי' קמאי ז"ל דעילוף בבן דעת אינו מצוי כלל ואפי איתא קמן לא צריך לשיולי, ואולם הבית יוסף כתב וז"ל טעמא דעלופי משום שהי' הוא וכיון שזה יודע הלכות שחיטה ודאי אילו שהא לא הי' מאכילה לנו וזהו פי' לעלופי ל"ח ורבינא הוי ס"ל דחיישינן דלמא יתעלף וישהא כשיעור והוא סבר שלא שהא כשיעור ונדחה דבריו דכיון דנתעלף אינו יודע כמה שהא ואם הי' נתעלף הי' אוסרה מספק עכ"ל, וא"כ ל"ק קו' הנ"ל ושפיר י"ל דרבינא בלישנא בתרא סובר ג"כ חזקה על מומחין שהם חברי' שאין יוצאין מת"י דבר שאינו מתוקן ואם מוחזק שלא יתעלף סמכינן על המצוי אצל שחיטה דמסתמא הוא מרוב מומחין ול"ח אולי אירע לו קלקול דאם אירע לו הי' מודיע או הי' משליכו למקום שזורקין טריפות וכסברת ר' יוחנן במס' בכורת הנ"ל ושאני חשש עילוף דחיישינן שמורה היתר וסובר שלא שהא כשיעור וא"ש.

כט) מיהו לכאורה דברי רבינו ב"י תמוהין הא קיי"ל בכ"מ דע"א נאמן באיסורין להקל בספק השקול היכי דליכא חזקה ולדעת קצת פוסקים אפי' נגד חזקה ולכ"ע נאמן היכי שהי' בידו כמ"ש קמאי ז"ל ול"ח דמורה היתר להקל בספק דאו' הא מבואר בהגהות הרא"ש בפ"ק דחולין דאפי' עם הארץ יודע דספק דאו' לחומרא ומכ"ש שוחט מומחה ואין לומר כוונת הבית יוסף דחיישינן דאומר בדדמי כעין סברת פני יהושע במסכת קדושין דף ע"ב ע"ב יש לחוש דעד אומר בדדמי דז"א דא"כ קשה אמאי אם אומר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשירה נימא שאומר בדדמי ואכתי יש לומר כוונת הבית יוסף דסובר היכי דשתק ולא אמר כלל יש לחוש שלכן לא הודיעו שסבר שלא הי' כשיעור שהי' אבל היכי דאמר ברי לי שלא נתעלפתי לא הי' משקר ולומר ברי לי שלא נתעלף ובאמת אם אומר נתעלפתי ולא הי' כשיעור שהי' יש לומר דסובר רבינא דאינו נאמן דיש לחוש דאומר בדדמי אבל בכה"ג שאומר ברי לי נאמן דמה"ת ישקר ויאמר ברי שלא נתעלף ואף דאי' בש"ע אהע"ז בסי' י"ז סמ"ה דעת הרמב"ם שאשה שאמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנות אפי' אמרה קברתיו וכתב הב"ש בס"ק קס"ו הטעם כיון שעל גוף המעשה אומרת בדדמי וכדי שיאמנו דבריה משקרת ואומרת קברתיו שאני אשה דשייכה בגווי' שחפצה להתירה מחבלי עיגון אבל עד דעלמא ל"ח למשקר וכדאי' שם בב"ש בס"ק קנ"ב, מיהו אכתי קשה על פי' שכתב הבית יוסף אמאי מהני כשאומר ברי שלא נתעלף אולי הי' כוונתו שלא הי' שיעור שהי' דבכה"ג הוי כלא נתעלף ועל זה אומר בדדמי וכיו"ב כתב בס' תב"ש סי' א' סל"ט דאפי' אמר לא שחטתי כלל אפשר לתרץ דבריו דשחיטה מקולקלת לאו שחיטה כלל קרי לי' וכתב בס"ק ע"ד דבלשון בני אדם נמי שאומר אשחיטה מקולקלת דליתא לשחיטה כלל וכן הוא בחולין דכ"ט ע"ב נתקלקלה השחיטה אולי מילתא דלאו שחיטה הוא כלל וכה"ג בחגיגה דט"ז דאמר להו אקפו ידיכו כו' דליתא לסמיכה כלל ובב"ק דע"ה דליכא לעדות כלל יע"ש וה"ה מה שאומר לא נתעלפתי י"ל כוונתו דליתא לעילוף כלל כיון דלא הי' שיעור שהי' ואכתי הדק"ל על פי' הבית יוסף ותו קשה על פי' הבית יוסף דהנה רמב"ם בפי"ג מה"ג הלכה ב' כתב וז"ל וכן אם הי' מלחמה בעולם אינה נאמנות שמא תסמוך דעתה על דברים שרבים למיתה יע"ש א"כ אפי' האשה שחפצה להתירה מכבלי העיגון מ"מ בספק אינה אומרת בדדמי רק היכי דרוב מסייע לדיבורה ואותו רוב ל"מ עפ"י דין תורה סמכה דעתה על הרוב וא"כ הכא מה"ת יאמר בדדמי, ודוחק לומר כוונת בית יוסף דרבינא סובר שיש לחוש כשיהי' נראה לו שיותר נוטה שלא התעלף כשיעור שהי' יסמוך על הדמיון אף שעל פי דין לא מהני, מיהו יש לומר באשה דמירתת משום חומר בסופה מירתת להגיד היכי שאין לה רוב המסייע, ותו קשה לדברי בית יוסף הו"ל לרבינא לחלק דהא דאמרינן היכי דליתא קמן שחיטתו פסולה דוקא בשוחט אחד אבל אם שנים שוחטין דאי' שם דחולין ד"ל במתני' שנים אוחזין בסכין ושחטו שחיטתן כשירה אזי בכה"ג שחיטתן כשירה אף דליתנהו קמן דלישיילי' דסמכינן על ח"כ הנ"ל דאם איתא דאיכא איסורא היו מודיעין דבשנים לא חיישינן שאומרים בדדמי אפי' במקום שיש להם על מידי לסמוך ולומר בדדמי כמו במלחמה שרבים מתים מ"מ ל"ח כדאיתא באהע"ז סי' י"ז דרוב פוסקים חולקים על רי"ף וס"ל בשני עדים ל"ח דאומרים בדדמי וצ"ע:

ל) מיהו קו' הנ"ל על הבית יוסף אמאי נאמן כשאומר ברי לי שלא נתעלפתי נלענ"ד ליישב דהנה אי' במס' שבועות ד' מ"ה ע"ב דאמר שמואל בשכיר בשכרו שלא בעדים מתוך שיכול בעל בית לומר לא שכרתיך יכול לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך והקשו בתוס' בד"ה מתוך הא הוי מגו בדדמי כמו דאינה נאמנות לומר מת בעלי במלחמה במגו דמת על מיטתו ותי' וז"ל ויש לומר דהכא כיון דאין טוען שמא אלא ברי ואמר ודאי שלא שכח אין לנו להחזיקו כיון דאית ליה מגו אבל כשאין לו מגו אינו נאמן דשמא שכח מחמת שהוא טרוד בפועליו ומחמת שסבר שפרע טוען ברי אעפ"י שמסופק וכתב מוהרש"א וז"ל אבל התם האי ודאי מת במלחמה הוא בדדמי נשמע מדבריהם שיש שני מיני בדדמי חדא שנתאמת הדמיון אצלו כל כך עד שחושב שאי אפשר בענין אחר וגם הברי שאומר שכן הוא אינו משקר לפי דמיונו וחדא שיודע בעצמו שיוכל להיות שאינו כן כמו שחשב רק כיון שדעתו נוטה יותר לצד אחד משקר ואומר ברי כדי שיאמנו דבריו ובאשה כיון דרבים למיתה או דחזי' דמחו ליה בגירא או ברומחא כדאי' במס' יבמות דקי"ז ע"ב גברא עליה הדמיון כל כך עד שחושבת לפי דמיונה שאי אפשר באופן אחר ואומרת ברי שכן הוא כי לפי דמיונה אינה משקרת משא"כ בשכיר וא"כ נראה בנ"ד אפי' לפי' בית יוסף שרבינא סובר שיש לחוש אולי נתעלף וחושב שאינו כשיעור שהיה מ"מ מסברא נראה שאי אפשר לומר שכל כך נתאמת אצלו הדמיון וחושב שאי אפשר בענין אחר זה אינו סברא כלל דאיזה הוכחה וראי' יש לו לזה ואם באמת היה כשיעור שהיה רק שסובר דליכא שהיה לא הי' נתאמת אצלו הדמיון כל כך לומר בתורת ודאי וברי שלא הי' שיעור שהיה והי' אומר האמת כמו שהוא שחושב בדעתו דליכא שיעור שהי' ואף דהתם בשכיר היכי דל"ל מגו אף שאומר ברי חיישינן דודאי שאומר הוא בדדמי היינו משום חימוד ממון משקר קצת ואומר ברי ולכן מהאי טעמא נאמן במגו דאי הוי אמרינן שנתאמת אצלו הדמיון שחושב שודאי כן הוא לא מהני מגו דהוי מגו בדדמי אע"כ כמ"ש דחיישינן דמשקר קצת משא"כ באיסורין דאימת איסורין על העד (וע' ברמב"ם בפי"א מעדות ה"ח ונ"מ אפי' בבהמה שלו ומכ"ש בבהמות אחדים דאיכא חזקה אא"ח ולא לו) מה"ת ישקר בזה ויאמר ברי שלא הי' שיעור שהי' היה לו לומר האמת כמו שהוא שנדמה לו לפי דמיונו שלא הי' שיעור שהי' ולכן כיון שאומר ברי לי שלא נתעלפתי מזה מוכח בודאי שלא נתעלף כלל או שברור לו שבאמת לא הי' שיעור שהי' ולא טעה כלל שהיה מדייק היטיב ולכן מדייק בש"ס שאומר ברי שלא נתעלפתי ודוקא ברי אבל אם אמר סתם לא נתעלפתי אפשר לומר שבאמת אינו נאמן וא"כ לפ"ז אפי' אם אומר בפירוש ברי לי שלא הי' שיעור שהי' ג"כ נאמן משא"כ היכי דליכא קמן למיבדקה שפיר יש לחוש כיון שנראה לו לפי דמיונו דליכא איסור בדבר לכן שתק ולא הודיעו דעיקר הוכחה הוא שלא הי' אומר ברי דזה הוא שקר אף לפי דמיונו, וא"כ מיושב קו' הנ"ל על רבינא בל"ב האיך שייך לומר רוב מצוין מומחין הם נימא סמוך מיעוטא שאינן מומחין למיעוטא דגם מומחין מקלקלין וליכא רובא והיכי סמכינן עליו היכי שמוחזק שלא יתעלף אף דלא ידעינן שהוא מומחה דלפמ"ש שפיר יש לומר דגם רבינא סובר כר' יוחנן וכסברת הר"ן דחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן ואם הי' מקלקל בשחיטה הי' מודיע והא דס"ל לרבינא באינו מוחזק שלא נתעלף וליתא קמן דלישיילי' לא אמרינן שאם הי' מתעלף הי' מודיע שאני הכא לפי דמיונו ליכא איסור שסובר דליכא שיעור שהי' וא"ש:

לא) ונלענ"ד הפי' שכתב הב"י אליבא דרבינא תלי' במחלוקת דהנה הב"ש בסי' י"ז ס"ק קס"ג הביא כמה פוס' דס"ל בהא דקיי"ל בשני עדים ל"ח דאומרים בדדמי דהוא דוקא בעדים כשרים שנאמנים מן התורה לא דייקינן בתר עדותן ובע"כ הטעם כמ"ש בשו"ת ב"ח החדשות ושו"ת נ"ב סי' כ"ה ושו"ת נב"י מה"ק תק"ע סי' כ"ח כיון שנאמנים מן התורה וחשש בדדמי הוא דרבנן לא עקרינן נאמנות דאו' משא"כ בע"א בעגונה שנאמנות שלו הוא רק מדרבנן חשש בדדמי דרבנן עוקר נאמנות דרבנן אבל אי אפשר לומר הטעם שרחוק ששניהם יטעו בדמיון דא"כ אפי' בב' עדים הפסולים לא ניחוש דאומרים בדדמי אבל בקונטרס עגונת בסי' רל"א כתב בשם מוהריב"ל ומבי"ט דגם בב' עדים הפסולין ל"ח דאומרים בדדמי דרחוק ששניהם יטעו בדמיון וא"כ אי נימא דחשש בדדמי הוא דרבנן לא עוקר נאמנות דאו' אי אפשר לומר כפי' ב"י בכוונת רבינא דכיון שבאיסורין ע"א נאמן מן התורה ל"ח שאומר בדדמי אף שהוא רק ע"א אבל למוהריב"ל ומבי"ט שפיר יש לומר דחשש בדדמי הוא דאו' ובע"א אף שנאמן מן התורה יש לחוש דאומר בדדמי ושפיר יש לקיים פירוש שכתב הבית יוסף הנ"ל:

לב) ובדברינו יש לישב במה שנחלקו הב' לשונות במס' חולין שם אליבא דרבינא דנחלקו בטעם מספיק ונראה לישנא קמא יש לומר דס"ל כרב ושמואל במס' בכורות הנ"ל דלא אמרינן חזקה דאם הי' איסור הי' מודיעו לכן סובר אם ליתא קמן למיבדקיה שחיטתו אסורה דלא סמכינן על רוב המצוין דהם מומחין משום דאיכא תרי מיעוטי מיעוט אינן מומחין ומיעוט אפי' המומחין מקלקלין וסמוך תרי מיעוטי וליכא רוב דהוי פלגא ופלגא ול"ב סובר כר' יוחנן ואיכא רוב והיינו דדייק הש"ס דלא כל"ק דאיכא רוב מצוין כו' ר"ל דקיי"ל בזה כר' יוחנן וליכא תרי מיעוטי ואיכא רוב. מיהו לפ"ז קשה אמאי פריך הש"ס שם בדף י"ב על רב הא רב ל"ל האי חזקה ואיכא תרי מיעוטי וליכא רוב, אמנם מצאתי בשאלתות דרב אחאי גאון זצ"ל בפ' בהעלותך דגריס דקו' הש"ס הוא מר' נחמן דסובר רוב מצוין כו' ויש לומר דבאמת על רב לא קשה רק דמקשה דר"נ אדר"נ דלא גריס דקו' הש"ס הוא מברייתא דוק ותשכח כדברי:

לג) ועוד יש לומר לפי דברינו טעם מספיק מה שנחלקו אליבא דרבינא דהנה רשב"א במשמרת הבית כתב לישב קו' קמאי ז"ל אמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה וז"ל עוד אני אומר דשאני האי מיעוטא דיבמות דקי"ט משום דאותו מיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותה חלק מרובא שמתעברת יש מקצת שמפלת שאין לומר שכל הרוב מתעברות ויולדת שא"כ הכל מתעברות והרוב יולדת והמיעוט מפלת והא ודאי ליתא דאיכא עקרה ואילונית אלא הרוב מתעברות ומיעוט אינן מתעברות ורוב מתעברות ויולדת ומיעוט מפלת לפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצירוף חזקה. אבל הכא ובההוא דעיסה בבית המיעוט אינו מגרע כחו של רוב ממש אלא שהוא מיעוט העומד לגמרי כנגד רוב ומיעוט כזה אינו חשוב לצרף יע"ש וכ"כ הנימוקי יוסף ביבמות שם, ולא זכיתי להבין הא הוא זצ"ל בעצמו הקשה על רא"ה זצ"ל דאיכא מיעוט מומחין המקלקלין בשחיטה שאין ברית כרותה למומחין כנ"ל והא אותו מיעוט מגרע הרוב ממש שבא מן הרוב ומרובא שהם מומחין איכא מיעוט שמקלקלין בשחיטה ואכתי הדק"ל אמאי שחיטתו כשירה אם ליתא קמן למיבדקיה נימא סמוך מיעוטא לחזקה מיהו אי נימא חזקה שאם הי' מקלקל הי' מודיעו מכח חזקת חבה הנ"ל נסתר האי מיעוט וליכא רק מיעוט שאינן מומחין וזה לא חשוב להיות מגרע כח הרוב אפי' בצירוף לסמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש רשב"א כיון שעומד לגמרי נגד הרוב וא"כ יש לומר בזה נחלקו אליבא דרבינא לישנא קמא הי' סובר דרבינא ל"ל חזקה דאם הי' איסורא הי' מודיעו ואיכא מיעוט מומחין המקלקלין בשחיטה ומגרע הרוב שמן הרוב איכא מיעוט ושייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה, אבל לישנא בתרא סובר כמש"ל דאיכא חזקה דהי' מודיעו וליכא רק מיעוט שאינן מומחין ולא מצי לבטל הרוב כנ"ל וז"ש רוב מצוי כו' וא"ש:.:

לד) והנה ריטב"א תי' על קו' הנ"ל במס' חולין דף ג' ע"ב וז"ל ולי נראה דלא חשו למיעוט וחזקה אלא במיעוט שהוא בודאי אסור אבל הכא אפי' מיעוט שאין יודעין הלכות שחיטה אינו אסור בודאי דלמא שחוט שפיר יע"ש וכבר כתבתי כן לעיל בשמו, ולכאורה קשה נימא סמוך מיעוטא דמומחין המקלקלין לשחיטה (כמ"ש רשב"א שאין ברית כרותה) לחזקת איסור ומפקיע למחצה שאין מקלקלין (שהוא ג"כ רוב נגד אותו מיעוט כיון דהוא ודאי איסור וצריך לומר ג"כ דסובר כיון דאיכא חזקה שהי' מודיעו ליכא האי מיעוט רק יש לחוש למיעוט שאין מומחין שאינם כשירים כיון ששוחטין אף שאינם מומחין וגם לא בקיאים בדינים ולא שייך האי חזקה שהי' מודיעו וע"ז שפיר תירץ כנ"ל וגם לפי דבריו יש לומר שבזה נחלקו אליבא דרבינא לל"ק ל"ל האי חזקה שהי' מודיעו ואיכא מיעוט האוסר בוודאי ושייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה, ולל"ב לפמש"ל סובר חזקה דר' יוחנן הנ"ל וליכא רק מיעוט שאין מומחין וליכא ודאי איסור דאולי אף שאינו מומחה שחוט כהוגן לכן איכא רובא דמכשירים לשחיטה וא"ש ולפמש"ל בכלל ט' לישב קו' קמאי הנ"ל דליכא מיעוט שאינן מומחין דגם מיעוט שאין מומחין אין שוחטין רק בעע"ג יע"ש לא תיקשי נימא סמוך מיעוטא דמומחין המקלקלין לחזקה דיש לומר כמש"ל דקיי"ל כר' יוחנן דאיכא חזקה אם הי' מקלקל היה מודיעו וא"ש כנלענ"ד:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה